שאלקה 04
 | ||||
| מידע כללי | ||||
|---|---|---|---|---|
| שם מלא | מועדון הכדורגל שאלקה 04 | |||
| כינוי |
Die Königsblauen, הכחולים המלכותיים (רויאל בלוז) | |||
| תאריך ייסוד | 4 במאי 1904 | |||
| אצטדיון |
פלטינס ארנה, גלזנקירכן (תכולה: 61,973) | |||
| בעלים |
קלמנס טוניס  | |||
| נשיא |
 ינס בוכטה | |||
| מאמן |
קארל גרארטס | |||
| ליגה | הבונדסליגה השנייה | |||
|
schalke04 | ||||
| תלבושת | ||||
| ||||
  | ||||
מועדון הכדורגל שאלקה 04 (בגרמנית: FC Schalke 04) הוא מועדון כדורגל מהעיר גלזנקירכן, שבגרמניה. המספרים "04" מתייחסים לשנת ההקמה 1904. המועדון הוא אחד הפופולריים בגרמניה ומשחק כיום בבונדסליגה השנייה. המועדון שיחק ברציפות בליגה הבכירה מעונת 1991/1992, עד שנשר לבונדסליגה השנייה בתום עונת 2020/21, ונמנה עם המועדונים הגדולים במדינה.
המועדון זכה בשבע אליפויות לאומיות (1934, 1935, 1937, 1939, 1940, 1942, 1958), חמישה גביעים לאומיים (1938, 1972, 2001, 2002, 2011) והעפילה לגמר שבע פעמים נוספות. המועדון זכה גם בסופרקאפ הגרמני (2011) ובגביע אופ"א (1997) והוא המועדון הגרמני הראשון לזכות בדאבל, הן אליפות והן גביע באותה עונה, זה קרה בעונת 1937.
המועדון מונה יותר מ־43,000 חברים ומנויים. הקבוצה נחלה שורת הצלחות והישגים, הן בגרמניה והן בתחרויות אירופאיות, אך מאז 1958 לא זכתה באף אליפות. ההישג הגבוה האחרון שלה היה בשנת 2018, אז סיימה במקום השני בליגה.
אצטדיונה של שאלקה, פלטינס ארנה, שבנייתו הושלמה בשנת 2001, מסוגל לאכלס 61,973 צופים (כ-45,000 מתוכם יישובים). האצטדיון נחשב למשוכלל באירופה במונחי תפעול ואירח כמה ממשחקי המפתח של גביע העולם בכדורגל שנערך בגרמניה בשנת 2006.
לקבוצה יריבות מרה עם מועדון בורוסיה דורטמונד. מאוקטובר 2006 עד פברואר 2022 חברת הגז הרוסית גזפרום הייתה הספונסר הראשי של הקבוצה, באמצעות חברת הבת שלה גזפרום גרמניה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנים ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועדון נוסד ב-4 במאי 1904 כמועדון וסטפאליה שאלקה (Westfalia Schalke), על ידי קבוצת תלמידי בית ספר ומדיהם הראשונים היו אדום וצהוב. הקבוצה לא הצליחה להירשם כקבוצה מקצוענית. בשנת 1912, אחרי שנים של כישלון להעפיל לטורנירים מקצועניים הקבוצה התמזגה עם מועדון ההתעמלות "שאלקה 1877" (Schalker Turnverein 1877). הסכם המיזוג החזיק עד 1915 כאשר וסטפאליה שאלקה (SV Westfalia Schalke) הוקמה מחדש כמועדון עצמאי, אך השניים שבו והתאחדו בשנת 1919 בשם "מועדון הספורט וההתעמלות שאלקה 1877" (Turn-und Sportverein Schalke 1877).
המועדון זכה בתואר הראשון שלו בשנת 1923 כשזכה באליפות העיר. ב-1924 המועדון נפרד שוב ממועדון ההתעמלות והחל להיקרא "שאלקה 04" ואימץ את הצבעים הכחולים-לבנים המזוהים עם הקבוצה.
התחזקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המועדון הפופולרי יזם בניית אצטדיון חדש, Glückauf-Kampfbahn, בשנת 1928 והמועדון שינה את שמו למועדון גלזנקירכן-שאלקה 04 (FC Gelsenkirchen-Schalke 04). הם זכו באליפות מערב גרמניה בשנת 1929 והתקדמו לליגה המקצוענית. אך בשנה שלאחר מכן ספגו קנס על חריגה מרמות השכר שנקבעו על ידי הליגה והקבוצה מצאה את עצמה נאסרת לשחק במשך כמעט חצי שנה.
עם זאת, לאיסור הייתה השפעה מועטה על הפופולריות של הקבוצה: במשחק הראשון שלהם לאחר האיסור נגד פורטונה דיסלדורף, ביוני 1931, הקבוצה משכה 70,000 צופים למגרש הבייתי. המועדון החל להשתפר משנת 1931 והקבוצה העפילה לחצי גמר אליפות גרמניה 1932, אך שם הפסידה 1–2 לאיינטרכט פרנקפורט. בשנת 1933 המועדון זכה באליפות הלאומית הראשונה שלו.
עם ההתארגנות המחודשת של הכדורגל הגרמני בשנת 1933 תחת גרמניה הנאצית, מצאה שאלקה את עצמה בליגת גאוליגה ווסטפאלן, הליגה הראשונה מתוך 16 ליגות שהוקמו כדי להחליף את הליגות האזוריות והמקומיות, כולן טוענות למעמד הבכיר. בליגה זו ראתה שאלקה את העשור המוצלח ביותר בתולדותיה: משנת 1933 עד 1942, הופיעה הקבוצה ב-14 מתוך 18 משחקי הגמר וזכתה באליפות הליגה שלה בכל אחת מעשר עונותיה הבאות.
המועדון מעולם לא הפסיד משחק ביתי בגאוליגה ווסטפאלן בכל 11 העונות הללו והפסידה שישה משחקי חוץ, תוך שהיא נשארת בלתי מובסת בשנים 1935–1943, סימן לדומיננטיות של המועדון.
שנות האליפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזכייה הראשונה באליפות הלאומית של גרמניה הנאצית הייתה בעונת 1934, לאחר המשחק נגד נירנברג שהסתיים בתוצאה 2:1. בעונת 1935 היא זכתה באליפות שוב, הפעם בניצחון על שטוטגרט 6–4. המועדון לא העפיל לגמר 1936, אך הופיע בכל אחת מגמרי האליפויות בשש השנים הבאות.
בגביע הלאומי של גרמניה הנאצית הקבוצה הייתה מוצלחת פחות: הם זכו בו פעם אחת בלבד, אחרי ניצחון על פורטונה דיסלדורף בגמר 1937, אך העפילו לגמר בעונת 1936, 1941 וב-1942.
במשך תריסר עונות (1933 עד 1945) שאלקה ניצחה ב-162 מתוך 189 משחקיה בגאוליגה, כשהיא מפסידה שישה משחקים בלבד ו-21 משחקים נוספים הסתיימו בשוויון. באותה תקופה היא הבקיעה 924 שערים וספגה 145 בלבד, כאשר בשנים 1935–1939 היא לא הפסידה אף משחק ליגה. הדומיננטיות של הקבוצה באותה עת שימשה את התעמולה הנאצית והייתה דוגמה ל"גרמניה החדשה" שהם טיפחו.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשגרמניה הייתה בתוהו ובוהו לקראת סוף מלחמת העולם השנייה שיחקה שאלקה רק שני משחקים בשנת 1945. הם חזרו לשחק בסדירות לאחר המלחמה ובמשך תקופה ארוכה המשיכו להתמודד כמועדון חזק. הם קבעו שיא במשחק הסיבוב הלאומי באליפות עם סיבוב של 20–0 באוברליגה, אבל הדבר רק הדגיש את המצב המוחלש של הכדורגל הגרמני מאשר היכולת של הקבוצה עצמה. המשחק של שאלקה התדרדר והישג השיא באוברליגה המערבית החדשה בשנת 1947 המקום השישי. תוך שנתיים הם ירדו למקום ה-12.
לשאלקה לקח עד אמצע שנות החמישים כדי לשקם את עצמה. הם סיימו במקום השלישי במרוץ על תואר אלופת האוברליגה המערבית בשנת 1954. בשנה שלאחר מכן שאלקה העפילה לגמר הגביע, שם הפסידה 2–3 לקרלסרוהה. האליפות הבאה והאחרונה של המועדון הייתה 1958 עם ניצחון 0–3 על המבורג. בסיס האוהדים החזק של המועדון התמקם בכנסייה מקומית, סנט יוזף, בגלזנקירכן. זה שופץ זמן קצר לאחר הזכייה באליפות 1958, בו אחד מחלונות הזכוכית מראה אלויסיוס גונזגה עם כדורגל ובלבוש בצבעי שאלקה.[1]
הכניסה לבונדסליגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שאלקה המשיכה לשחק היטב וסיימה באחד מארבעת המקומות הראשונים בשנים שקדמו להקמתה של הבונדסליגה בשנת 1963, הליגה הפדרלית והמערכת החדשה של מערב גרמניה. תוצאות אלו זיכו אותם בבחירה כאחת מתוך 16 המועדונים שהעפילו לליגה העליונה. השנים הראשונות בבונדסליגה היו קשות. בעונת 1964/1965, הם ניצלו מירידה רק בשל הרחבת הליגה ל-18 קבוצות. אך בהמשך הקבוצה סיימה בחלק התחתון של טבלת הליגה, לפני שיפור ניכר בעונת 1971/1972 והגיעו לשיא כשסיימה במקום השני לבאיירן מינכן ואחרי שהובילה את הליגה בחלק ניכר מהעונה. באותה עונה זכתה שאלקה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע הגרמני.
בשנת 1970 שיחקה שאלקה בגביע אירופה למחזיקות גביע. בשמינית הגמר ניצחה את קבוצת נורשפין. ברבע הגמר ניצחה את קבוצת דינמו זגרב, אך בחצי הגמר הפסידה לקבוצת מנצ'סטר סיטי.
שערוריית 1971
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות התוצאות המשופרות שלהם, זרעים של התדרדרות משמעותית כבר נזרעו. מספר משחקניה הנבחרים ואנשי הקבוצה הואשמו בכך שהם קיבלו שוחד כחלק משערוריית הבונדסליגה משנת 1971. מחקירה עולה כי שאלקה שיחקה בכוונה להפסיד במשחקה ב-17 במאי, במחזור 28 נגד ארמיניה בילפלד, 0-1. כתוצאה מכך נאסר על כמה משחקני שאלקה לשחק לכל החיים, ביניהם שלושה - קלאוס פישר, ריינהרד ליבודה וקלאוס פיכטל - ששיחקו בקביעות במדי נבחרת גרמניה המערבית בכדורגל באותה העת. אף על פי שהעונשים הועברו מאוחר יותר לאיסורים שנעו בין שישה חודשים לשנתיים, השערורייה השפיעה בצורה עמוקה על מה שאולי הייתה אחת הקבוצות הגרמניות הדומיננטיות בליגה.
משבר ושיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1973, המועדון עבר לפארקשטדיון, שנבנה לקראת מונדיאל 1974, עם תכולה של 70,000 מושבים.
בעקבות השערורייה משנת 1971, ביצועי המועדון היו לא אחידים. המועדון אומנם סייע במקום השני בעונת 1976/1977, כשרק נקודה אחת הפרידה בינה לבין האלופה בורוסיה מנשנגלדבך.
בתחילת שנות השמונים שאלקה נקלעה לקשיים ומצאה את עצמה יורדת לבונדסליגה השנייה בעונת 1981/1982 ואחרי החזרה, שוב בשנים 1983–1988. הם חזרו לליגה העליונה בעונת 1984/1985 אך ירדו פעם נוספת בשנת 1988. הם חזרו לבונדסליגה בעונת 1991/1992 ונותרו בה מאז.
המועדון זכה בתואר הראשון מאז הזכייה בגביע מ-1972, עם זכייה בגביע אופ"א בעונת 1996/1997, לאחר שגברה בשלב הגמר על אינטר מילאנו בדו-קרב בעיטות עונשין בסן סירו, לאחר שוויון 1-1 בסיכום שני המשחקים. בהדרכת המאמן ההולנדי הוב סטיבנס, זכתה נבחרת שאלקה מ-1997 בכינוי "לוחמי היורו", שעדיין נמצא בשימוש בקרב האוהדים. סטיבנס, שהיה אז לא ידוע בגרמניה, זכה לחיבה לא רק מאוהדי שאלקה. סטיבנס הטמיע בהצלחה מערכת של משמעת נוקשה, במיוחד בקו ההגנה.
עם כניסת המאה החדשה שאלקה חזרה להתחזק. במהלך שנות התשעים ותחילת 2000 עבר המועדון רפורמה ושינוי מוצלח שהביאו אותו למצב של ארגון ספורט מסחרי מודרני וביסס את עצמו כאחת הקבוצות הדומיננטיות בבונדסליגה. שאלקה זכתה בגביע הגרמני פעמיים רצופות (2001, 2002) וסיימה במקום השני בבונדסליגה בעונות 2000/01, 2004/05, 2006/07. כאשר סיום עונת 2000/2001 היה קורע לב עבור אוהדיה של שאלקה, שהייתה פער של 2 נקודות מזכייה באליפות, אך לבסוף קטפה את התואר באיירן מינכן הבלתי מעורערת.
-
ג'רלד אסמואה, שחקן שאלקה ותיק עם מעל 250 הופעות במדי הקבוצה במשך למעלה מ-11 שנים -
שחקני שאלקה חוגגים את הזכייה בגביע הלאומי, 2002
תקופת גזפרום (2007—2022)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 עברה הקבוצה לאצטדיונה החדש, פלטינס ארנה, שהחליף את הפארקשטדיון ששימש אותה עד אז. בעונת 2005 שאלקה סיימה במקום השני שוב ובשנת 2006 הגיעה לשלב חצי גמר גביע אופ"א, בו הפסידה לקבוצת סביליה ובתום אותה עונה סיימה במקום הרביעי בבונדסליגה ושנה לאחר מכן שוב סיימה כסגנית האלופה, בפעם השלישית מזה בשבע עונות. בעונת 2007/2008 שאלקה העפילה לרבע גמר ליגת האלופות, כשבפעם הראשונה היא עוברת את מכשול שלב הבתים.
ב-9 באוקטובר 2006 חברת הנפט הרוסית גזפרום הפכה לספונסר החדש של הקבוצה. החברה הודיעה כי תשקיע 125 מיליון אירו במועדון בתקופה של חמש וחצי שנים.[2] כניסתו של ענק הנפט הרוסי הביאה לשיתוף פעולה בין הקבוצה למועדון הכדורגל הרוסי זניט סנקט פטרבורג, שאף הוא בבעלות גזפרום.[3]
ב-13 באפריל 2008, המועדון הודיע על פיטוריו של המאמן מירקו סלומקה לאחר תבוסה מידי ורדר ברמן והדחתה מליגת האלופות. מייק בוסקנס ו-יורי מולדר הופקדו למאמן בתקופת הביניים ולקראת עונת 2008/2009 בבונדסליגה, חתם פרד רוטן, לחוזה אימון עד יוני 2010.[4] עם זאת, כבר במרץ 2009, רוטן פוטר ופעם נוספת, מייק בוסקנס, יורי מולדר מונו למאמנים זמניים.
ב-1 ביולי 2009, פליקס מגאת, שהוביל את וולפסבורג לראשות הטבלה בבונדסליגה, הפך למאמן הראשי החדש. מינויו של מגאת לתפקיד בא במסגרת קמפיין הוצאות נרחב בשווי מיליוני יורו, שאיפשר לשאלקה לרכוש חלוצים ידועים בינלאומיים כמו קלאס יאן הונטלאר וראול גונזלס. כהונתו של מגאת במועדון הייתה בתחילה מוצלחת, כשהקבוצה כבשה שערים רבים, אם כי שבריריות ההגנה ובחירת הסגל המפוקפק של מגאת הפכו אותו ללא פופולרי בקרב אוהדי שאלקה עד דצמבר 2010. ב-16 במרץ 2011, מגאת פוטר והוחלף בראלף ראנגניק. תוך שבועות ספורים בלבד ממינויו, ראנגניק ראה את קבוצתו מנצחת 2–5 טת אינטר מילאנו בסן סירו במהלך עונת 2010/2011 בשלב רבע הגמר של ליגת האלופות. שאלקה הגיעה לחצי הגמר], בו הפסידה 0–2 לקבוצת מנצ'סטר יונייטד במשחק הראשון ו-4:1 במשחק הגומלין.[5] בהמשך השנה זכתה שאלקה בגביע הגרמני, לאחר ניצחון 0:5 על קבוצת דויסבורג מליגת המשנה.
ב-22 בספטמבר 2011 הודיע ראנגניק על התפטרותו המיידית כמאמן הראשי של שאלקה 04 עקב תשישות.[6] עוזר מאמן סאפו אייקורן אימן את הקבוצה כמאמן זמני עד למינויו של הוב סטיבנס ב-27 בספטמבר 2011. החוזה של סטיבנס היה אמור להימשך עד 30 ביוני 2013.[7]
למרות המעמד האגדי שלו בקרב אוהדי שאלקה, חזרתו של סטיבנס לשאלקה נתקבלה בספקנות מסוימת מכיוון שהאוהדים חששו שסטיבנס, שאימן את שאלקה לזכייה בגביע אופ"א עם מערכת הגנה נוקשה, עלול לנטוש את המערך ההתקפי של ראנגניק לטובת חזרה למערך ההגנה שלו משנת 1997.[8] הספקות לא זכו לאישוש ואף על פי ששאלקה שיחקה עונה מעט לא עקבית, הם הגיעו למקום השלישי בבונדסליגה המעניק העפלה ישירת למוקדמות ליגת האלופות. שאלקה פתחה מעולה את עונת 2012/2013 והתבססה במקום השני בליגה עד נובמבר, ממש מאחורי באיירן מינכן. ב-20 באוקטובר יצאה שאלקה למשחק החוץ נגד בורוסיה דורטמונד והצליחה לנצח את הקבוצה הביתית 1–2 כדי להבטיח את ניצחון הליגה הראשון שלהם במסגרת הדרבי ביניהן מאז פברואר 2010, עם זאת היא סיימה לבסוף את העונה במקום הרביעי.
בליגת האלופות, שאלקה התמודדה נגד סטיאווה בוקרשט, בזל וצ'לסי. שאלקה סיימה בסופו של דבר את שלב הבתים במקום השני, אחרי צ'לסי והודח בשלב 16 האחרונות על ידי ריאל מדריד. תוספת בולטת להרכב שאלקה הייתה הגעתו של קווין-פרינס בואטנג ממילאן.[9] לאחר פתיחה מאכזבת בעונת 2013/2014 שראה את שאלקה מסיימת במקום השביעי בטבלת הבונדסליגה, כמו גם ההדחה המוקדמת מהגביע, המועדון שיחק את המחצית השנייה של העונה, שנחשבת לאחת המצליחות ביותר בתולדות המועדון. העונה התאפיינה בשפע של פציעות בקרב שחקני המפתח, כולל ג'פרסון פרפאן וקלאס-יאן הונטלאר, כמעט במשך כל העונה. מה שהוביל לדיונים באשר ליכולותיו של המאמן הראשי יינס קלר. באופן חלקי, שאלקה הציבה עד עשרה שחקנים צעירים בעלי פוטנציאל ששיחקו בקבוצת הנוער של שאלקה לאורך כל העונה. בין תגליות העונה היו השחקן הצעיר מקס מאייר ולאון גורצקה. הקבוצה הצעירה של שאלקה ניצחה 11 מתוך 17 משחקים, בסך הכל 36 נקודות ובסוף עונת 2013/2014, המועדון סיים במקום השלישי בטבלת הבונדסליגה כדי להעפיל בפעם השלישית ברציפות לליגת האלופות, הישג ששאלקה מעולם לא השיגה לפני כן. ב-7 באוקטובר 2014, לאחר תבוסה 1–2 לקבוצת 1899 הופנהיים ואחרי שצברה שמונה נקודות בלבד משבעה משחקים, קלר פוטר והוחלף על ידי רוברטו די מטאו.[10]
את עונת 2015 הקבוצה סיימה במקום הששי ושוב לא הצליחה להעפיל מעבר לשלב 16 האחרונות בליגת האלופות ובמקום די מטאו הובא אנדרה ברייטנרייטר ובעונת 2016 התמודדה בליגה האירופית וסיימה במקום החמישי בבונדסליגה. לאור האכזבה, מונה מרקוס ויינצירל למאמן שתחתיו, בשנת 2017 שאלקה העפילה לרבע גמר הליגה האירופית ולאותו שלב בגביע, אך התדרדרה עד למקום העשירי בבונדסליגה.
בעונת 2017/2018, בהיעדר המפעלים האירופיים, שאלקה התרכזה בליגה המקומית והצליחה לסיים את העונה בשלב חצי גמר הגביע ולמקום השני בבונדסליגה, עם דומניקו טדסקו כמאמן הקבוצה. עם זאת, בעונת 2018/2019 בבונדסליגה הקבוצה התדרדרה עד למקום 14 ובמרץ 2019 טדסקו פוטר ובמקומו הובא שוב הוב סטיבנס. שאלקה הצליחה להעפיל לשלב 16 האחרונות בליגת האלופות, אך לא מעבר לכך והודחה מרבע גמר הגביע.
המשבר וירידת ליגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2019, לקראת עונת 2019/2020 בבונדסליגה, מונה דייוויד וגנר למאמן הקבוצה, לחוזה אימון עד 30 ביוני 2022.[11] עם זאת, הקבוצה הפסידה ברבע גמר הגביע הגרמני והתדרדרה למקום השמיני בטבלה. בתחילת שנת 2020 הגיעה למאזן שלילי כשלא הצליחה לנצח במשך ארבעה חודשים: היא ניצחה במשחק נגד בורוסיה מנשנגלדבך ב-17 בינואר 2020, אך צברה 16 משחקים רצופים ללא ניצחונות, כולל תבוסות לבאיירן ולר.ב. לייפציג בתוצאה 5:0, לקלן בתוצאה 3:0. גם לאחר שהוקפאה הליגה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בגרמניה וחודשה במרץ 2020 התקשתה הקבוצה והובסה 4:0 לבורוסיה דורטמונד וגם לוולפבסורג בתוצאה 4:1 והתמקמה בתחתית טבלת הליגה. בחודשים מאי ויוני 2020 שחקני גלזנקירכן היו חסרי אונים לחלוטין: 7 הפסדים וללא ניצחון אחד בתשעה מחזורים. התוצאה הייתה הידרדרות ממקום 6 ל-12, מחאת אוהדים והתפטרותו של יו"ר דירקטוריון המועדון, קלמנס טניס, שכיהן בתפקיד במשך 19 שנה. אלא שזה לא סייע לה ובעונת 2020/2021 הקבוצה התדרדרה למקום האחרון ולא ניצחה ברציפות במשך למעלה מעשרה חודשים ועם רצף של 28 משחקי בונדסליגה ללא ניצחון.[12][13] עם זאת ב־22 בדצמבר 2020 גברה על קבוצת SSV Ulm 1846 Fußball בתוצאה 3:1 והעפילה לשמינית גמר הגביע הגרמני. הרצף השלילי נשבר ב-9 בינואר 2021, לאחר 357 ימים ו-30 מחזורי ליגה כשהקבוצה הביסה 0–4 את הופנהיים. בתום העונה נשרה לליגת המשנה, ושבה אליה לראשונה מאז עונת 1990/1991.
בפברואר 2022 בוטל הסכם החסות של המועדון עם גזפרום כתגובה לפלישה הבלתי חוקית של רוסיה לאוקראינה. גזפרום הרוסית המשמשת ספונסרית החולצה של הקבוצה הוסרה מחולצת המועדון.[14]
בסיום עונת 2021/2022 שבה הקבוצה לבונסליגה לאחר עונה אחת של היעדרות, עם זאת הקבוצה שיחקה עונה אחת בבונדסליגה ונשרה חזרה לליגת המשנה. בעונת 2023/2024, הקבוצה סיימה במקום ה-10 בליגת המשנה, לאחר שרוב העונה נאבקה נגד הירידה.
אצטדיון הקבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שאלקה מארחת את משחקיה בפלטינס ארנה (Veltins-Arena), הממומן על ידי מבשלת הבירה פלטינס ונבנה בקיץ 2001 עם תכולת של 62,271 מושבים.[15] האצטדיון מחליף את פארקשטדיון ששימש את הקבוצה בעבר ונבנה ב-1973 (הכיל 62,000 מושבים). קודם לכן אירחה הקבוצה במתחם Glückauf-Kampfbahn שנבנה ב-1928 והכיל 35,000 מושבים. באחרונה צומצמה תכולת המושבים ל-5,000 והוא משמש למשחקים בליגות החובבניות.
-
מראה פנים של פלטינס ארנה -
האצטדיון במבט מבחוץ -
מתחם האימונים של שאלקה הידוע בשם Geschäftsstelle
ספונסר ומימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד הספונסרים העיקריים של הקבוצה היא יצרנית האלקטרוניקה הסינית Hisense וענקית הפחמימנים הרוסית גזפרום. בנוסף אליהן, חברות נוספות סיפקו מימון לקבוצה כמו חברת הביטוח הגרמנית ERGO Insurance Group; יצרנית הרכב BMW; יצרנית האופנועים BMW Motorrad; חברת הביטוח הספרדית Reale Seguros; חברת התקשורת הסינית וואווי; קוקה קולה; וחברת אדידס, שהיא גם המלבישה הרשמית.[16] בעונת 2023/2024, הספונסר שהופיע על חולצת הקבוצה הוא מבשלת הבירה VELTINS שעל שמה גם קרוי האצטדיון.[17]
מבחינת הכנסות תפעוליות, שאלקה מחזיקה בהכנסה התפעולית השביעית בגובהה בעולם בסכום של 48 מיליון אירו. שאלקה מייצרת את ההכנסה ה-12 בגובהה בעולם: 198 מיליון יורו. במאי 2014 דורגה שאלקה 04 במקום 12 על ידי פורבס ברשימת מועדוני הכדורגל העשירים ביותר בעולם, בסכום של 446 מיליון יורו, עלייה של 16% לעומת השנה הקודמת.
סגל השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-5 בספטמבר 2024
|
|
שחקני עבר בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקנים שעדיין פעילים:
מנואל נוייר- לרוי סאנה
- יוליאן דרקסלר
- טילו קהרר
- קקה טופ
- אאסן אאודראוגו
ג'ואל מאטיפ
ראפיניה- לאון גורצקה
איוון רקיטיץ'
אמין האריט- חמזה מנדיל
- מאליק צ'או
בריל אמבולו- לואיס הולטבי
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות גרמניה (7):
- הגביע הגרמני (5):
- 1938, 1972, 2001, 2002, 2011
- גביע אופ"א (1):
- 1997
- הסופר קאפ הגרמני (1):
- 2011
- הבונדסליגה השנייה (2):
- 1982, 1991, 2022
ענפי ספורט נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מועדון הכדורגל שאקלה 04" מפעיל קבוצות ספורט מקצועניות וחובבניות במספר ענפי ספורט מלבד הכדורגל:
- מחלקת הכדורסל של מועדון הכדורגל שאלקה 04 התמודדה בעונת 1988/1989 בבונדסליג, אך משנת 2004 מתמודדת בבונדסליגה השנייה.[18][19]
- מחלקת הכדורגל נשים של שאלקה 04 זכתה באליפות וסטפאליה חמש פעמים והתמודדה באליפות גרמניה ובגביע, עם זאת המועדון פורק בשנות התשעים.[20]
- קבוצת הכדורעף של המועדון הוקמה בפעם הראשונה ב-1926 ומתמודדת באליפות הלאומית.[21]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שאלקה 04 (בגרמנית, באנגלית ובסינית) (באנגלית) (בגרמנית) (ברוסית)
שאלקה 04, ברשת החברתית פייסבוק
שאלקה 04, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שאלקה 04, ברשת החברתית אינסטגרם
שאלקה 04, ברשת החברתית טיקטוק
שאלקה 04, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- אתר האצטדיון
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ zur Nieden, Felix (12 ביולי 2011). "Der Fußball-Heilige wacht über die St.-Joseph-Kirche in Schalke". WAZ (בגרמנית). נבדק ב-6 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "145,000 see 'German Newcastle' blow it". The Guardian. 13 במאי 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Boyes, Roger (7 בינואר 2009). "Comment: Gazprom is not a market player, it's a political weapon". The Times. London. נבדק ב-7 בינואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Rutten named new Schalke boss". FC Schalke 04. 23 באפריל 2008. נבדק ב-16 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
Henry Winter, Schalke 0 Manchester United 2: match report, The Telegraph, 26 April 2011
- ^ "Rangnick steps aside at Schalke". UEFA. 22 בספטמבר 2011. נבדק ב-22 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Huub Stevens new Schalke coach". Schalke Official Website. 27 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Herzlich willkommen zurück, Huub Stevens". 13 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Schalke sign Kevin Prince Boateng". FC Schalke 04. 30 באוגוסט 2013. אורכב מ-המקור ב-1 בספטמבר 2013. נבדק ב-3 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Schalke Announces Di Matteo As New Coach". newswirengr.com. 7 באוקטובר 2014. נבדק ב-7 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "David Wagner becomes new head coach of Schalke 04". Schalke 04. נבדק ב-9 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אמיר ענבר, "איפה הפופקורן?": עם חוב של 250 מיליון וכמעט שנה ללא ניצחון, היא הבדיחה של גרמניה, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2020
- ^ רועי אורן, שאלקה תקועה עמוק בבוץ / תוכן גולשים, באתר ynet, 1 בינואר 2021
- ^ אור שקדי, מיננקו: "אין לאן לברוח, אני דואגת". הברזילאים של שחטאר מתחננים לסיוע, באתר וואלה, 24 בפברואר 2022
- ^ "Schalke erhöht Stadionkapazität". kicker.de (בגרמנית). kicker. 30 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vladimir Putin, Gazprom and Schalke 04: How Russia sending troops to the Crimea is being felt in the Bundesliga". The Independent. 7 במרץ 2014. נבדק ב-3 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Schalke Sign Veltins Kit Sponsorship Deal
- ^ "Geschichte der Basketballabteilung des FC Schalke 04". schalke04.de (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-2013-12-01. נבדק ב-2020-05-21.
- ^ "Basketball department of FC Schalke 04". FC Schalke 04. אורכב מ-המקור ב-2017-10-11. נבדק ב-2020-05-21.
- ^ "Kooperation mit Fußballerinnen vom 1. FFC Recklinghausen". schalke04.de (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-3 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Handball department of FC Schalke 04". FC Schalke 04. אורכב מ-המקור ב-2017-10-03. נבדק ב-2020-05-21.
| הבונדסליגה השנייה, עונת 2024/2025
| |
|---|---|
|