רודולפו גוצ'י
 | |
| לידה |
16 ביולי 1912 פירנצה, טוסקנה, ממלכת איטליה |
|---|---|
| פטירה |
15 במאי 1983 (בגיל 70) מילאנו, לומברדיה, איטליה |
| מדינה |
ממלכת איטליה איטליה |
| תקופת הפעילות | 1929–1983 (כ־54 שנים) |
| מקצוע |
יזם שחקן מעצב אופנה |
| בת זוג | סנדרה ראוול (אנ') |
| צאצאים | מאוריציו גוצ'י |
| מספר צאצאים | 1 |
רודולפו גוצ'י המוכר גם בשם הבמה מאוריציו ד'אנקורה (באיטלקית: Rodolfo Gucci או Maurizio D'Ancora; 16 ביולי 1912 – 15 במאי 1983) היה יזם, שחקן קולנוע ומעצב אופנה איטלקי, אשר ייסד את בית האופנה העולמי גוצ'י יחד עם שני אחיו, ואסקו ואלדו (אנ'). בנו היחיד, מאוריציו, אשר נקרא על שמו התיאטרלי, היה איש עסקים מפורסם, ובתום מאבק משפטי ממושך, גם היורש של העסק המשפחתי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רודולפו נולד ב-16 ביולי 1912, בפירנצה, ממלכת איטליה, הצעיר מבין ששת ילדיהם של מעצב האופנה גוצ'יו גוצ'י (אנ') ואשתו, אידה קלבלי. היה מכונה ”פופו” או ”פופינו” בידי בני משפחתו. אחד מאחיו, אנזו, מת בילדותו[1]. עם התבגרותם פנו ארבעת אחיו הנותרים ואחותו לעזור להוריהם בניהול העסק המשפחתי, אולם רודולפו, אשר הרעיון לא נשא חן בעיניו, פנה לרדוף אחר חלומו להפוך לשחקן קולנוע[2].
אביו, גוצ'יו, לא הצליח להבין כיצד נכנסו הרעיונות הללו לראשו של בנו, וניסה להניע אותו מכך בתוקף. רודולפו נהג להשיב לו, ”לא נולדתי לעבוד בחנות. אני רוצה לשחק בסרטים”; ב-1929, בעודו בן שבע עשרה, שלח אותו גוצ'יו לרומא בכדי למסור חבילה לאחד מלקוחותיהם החשובים, שם לכד את מבטו של במאי הסרטים האיטלקי מריו קמריני (אנ'), אשר הזמין אותו לאודישן, ומיד לאחר מכן שלח מברק לבית משפחתו בפירנצה בו שיבח את כישרונו. בתגובה התפרץ עליו אביו בזעם וגער בו על כך שאולי יזכה ב”חמש דקות של תהילה” בטרם יישכח לנצח ולא ימצא עבודה שוב לעולם, אולם לבסוף הכיר בנחישותו, והעניק לו את רשותו לשוב לרומא ולהשתתף באודישנים נוספים[3].
רודולפו הצעיר עדיין נהג ללבוש מכנסיים קצרים בדומה לשאר הנערים בני אותם ימים, ולכבוד האירוע המיוחד נאלץ להשאיל מכנסיים ארוכים מאחיו הגדול, אלדו. לאחר שעבר את האודישנים בהצלחה, העניק לו קמריני את תפקידו הקולנועי הראשון בסרט מסילות (אנ')[4] מ-1929, הנחשב לאחת מיצירות המופת של הקולנוע האיטלקי המוקדם, מעין דרמה על שני אוהבים המחליטים להתאבד במלון זול הנמצא לצד פסי הרכבת.
בהמשך נודע רודולפו בעיקר בשל תפקידיו הקומיים, בייחוד בשל משחקו המוחצן והבעות פניו, אשר הזכירו לעיתים לצופים את סגנונו של צ'ארלי צ'פלין. הוא החל להציג את עצמו תחת שם הבמה שלו, מאוריציו ד'אנקורה. סרטיו המאוחרים מעולם לא זכו להצלחה דומה כמו הופעות הבכורה שלו, אף על פי שהשתתף בסרט המוכר סוף-סוף לבד (אי') מ-1942[5] לצדה של השחקנית אנה מניאני, עמה, כך סופר, ניהל רומן קצר[6].
במהלך הפקת אחד מסרטיו המוקדמים, ביחד בחשכה (אנ') מ-1933, פגש את השחקנית אלסנדרה וינקלהאוזר ראטי, המוכרת בשם הבמה סנדרה ראוול (אנ'), אשר מאוחר יותר הפכה לאשתו. ראוול גילמה כוכבת צעירה הנכנסת לחדר הלא נכון בבית מלון ומחליקה בטעות למיטתו של רודולפו, אשר בחייו האמיתיים, בדיוק כמו בסרט, התאהב בה. השניים נישאו בוונציה ב-1944, ובנם היחיד, מאוריציו, נולד ב-26 בספטמבר 1948[7].
עם פלישת איטליה לאתיופיה ופרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס רודולפו לצבא האיטלקי במסגרת יחידת בידור אשר הצטרפה ליחידות הלוחמות בחזית, ובה שיחק את תפקידיו הקומיים הידועים מסרטיו המוקדמים להנאתם של החיילים[8]. עם כניעתה של איטליה נלכד רודולפו והובא לוונציה, משם שוחרר בידי אולוון פרייס, אשתו של אחיו אלדו[9].
חרף הצלחתו הגדולה וחיי המשחק העשירים מהם נהנה, תעשיית הקולנוע השתנתה באופן ניכר לאחר המלחמה. סרטים אילמים החלו לאבד את קסמם, ובמאי קולנוע ריאליסטי כגון רוסליני ופליני, חיפשו אחר סוג שונה של שחקנים. תחת הלחץ הכלכלי שנבע מהתמיכה באשתו ובבנו הפעוט, וכן בשל התעקשותה של אלסנדרה, ביקש רודולפו מאביו לחזור לעבוד בעסק המשפחתי. בעידודו של אחיו, אלדו, ועם התרחבותו המואצת של בית האופנה, העניק לו גוצ'יו את ברכתו, ורודולפו החל לעבוד בחנות המשפחה בויה דל פאריו, פירנצה[10].
החנות שגשגה תחת ניהולו השוטף, ורודולפו הוכיח את עצמו כהצלחה מיידית, במיוחד בקרב הנשים, אשר נדהמו לגלות שהיה לא אחר מאשר השחקן האיטלקי המפורסם, מאוריציו ד'אנקורה[11]. שבע רצון ממסירותו של בנו, הזמין גוצ'יו את רודולפו יחד עם אשתו ובנו למילאנו ב-1951, והציע לו לנהל את החנות המרכזית של בית גוצ'י, בויה מונטה נפוליאון[12].
עד לשלהי שנות החמישים צבר מותג האופנה מוניטין רב, עם אישים מפורסמים מרחבי העולם אשר ביקרו בחנויותיו של בית העסק, ביניהם המלכה אליזבת השנייה, אלינור רוזוולט, גרייס קלי, ואחרים. הודות לקשריו של רודולפו בתעשיית הקולנוע הגיעו גם כוכבים רבים לחנותו, כגון בטי דייוויס, קתרין הפבורן, סופיה לורן ואנה מניאני[13].
בשנים הבאות עסק רודולפו בתכנון תיקי היד היוקרתיים ביותר של גוצ'י, בנוסף לתפקידיו בניהול החנות במילאנו. סגנונו תואר כמעודן וקפדני ביותר, ולעיתים בילה שעות רבות בעיצוב אבזמי הזהב הקטנים של התיקים[14]. כמו כן נמנע מלבישת חליפות, שלא כמו שני אחיו, ואסקו ואלדו, ונהג לעטות בגדים צעקניים כדרכם של שחקני הקולנוע[15].
אלסנדרה נפטרה מסרטן הרחם ב-14 באוגוסט 1954, והותירה את רודולפו לגדל את בנם לבדו. נאמר כי כאשר שכבה על ערש דווי, ביקשה ממנו להבטיח לה כי לא ירשה למאוריציו לפנות לאף אישה אחרת בתור אמו[16]. אמיתות הסיפור אמנם מוטלת בספק, אך במשך שארית חייו סירב רודולפו להתחתן שנית, ואף לא שמר על מערכות יחסים ארוכות עם הנשים שעמן התראה[17].
באותה העת התגורר יחד עם בנו בדירה קטנה בקורסו מונפורטה, מילאנו, אותה אהב במיוחד מאחר שנמצאה בקרבת חנות הגוצ'י שבה עבד, וכן בשל העובדה שניצבה מול תחנת המשטרה המקומית, אשר בתקופה בה איטלקים אמידים נחטפו לעיתים תכופות עבור דרישות כופר, נחשבה לפרט מעורר ביטחון[18]. כעבור זמן מה הביא למקום אישה צעירה בשם טוליה, אשר שימשה כאומנת לבנו, ונותרה בביתם זמן רב לאחר שעזב את קן הוריו[19]. כמו כן שיכן רודולפו בדירה את פרנקו סולארי, נהגו ועוזרו הפרטי[20].
במרתף הבניין בנה אולם קולנועי פרטי, בו נהג לשבת ולצפות בסרטי העבר בהם הופיע. הוא ניסה להרכיב מעין מונטאז' של קטעי פילם בהם הופיעה אלסנדרה, במטרה להראות לבנו איזו מין אישה הייתה אמו. תחילה אסף סלילי צילום של סרטים ישנים אשר הצליח למצוא, קטעים מחתונתם המצולמת, וצילומים ביתיים נוספים, עד שלבסוף עלה בידו להרכיב סרט באורך מלא אשר עסק במשפחת גוצ'י, לו קרא סרט בחיי[21]. היצירה הפכה למפעל חייו, ולאורך השנים הבאות נהג לערוך אותה באוססיביות, פעם אחר פעם. בהקרנת הבכורה שלה, הזמין את כל בני כיתתו של בנו לאולם הקולנוע אמביסאטורי עבור הצפייה, וב-22 בנובמבר 1982, קהל בגודל של כ-1,300 אנשים התכנס בבית הקולנוע מנזוני שבמילאנו, וצפה בגרסתו הסופית.
בשנים הבאות החל להשקיע את ההון שהרוויח ממניות גוצ'י שהיו בבעלותו במקרקעין, ורכש חלקות אדמה רבות בגבעת סורבטה, אחד האזורים היוקרתיים יותר בסנט מוריץ, שווייץ, עד שלבסוף בנה במקום אחוזה ענקית אשר השתרעה על שטח של יותר ממאתיים אלף מטרים רבועים. הוא קרא לבקתה הראשונה שבנה במקום מוריזאן, קרי ביתו של מאוריציו, בדיאלקט שווייצרי מקומי. כמו כן תלה את סמל המשפחה על הקירות הגבוהים, תחת המרזבים, לצד הפלר דה ליס, סמלה של העיר פירנצה[22].
כעבור מספר שנים תכנן רודולפו אייקון בולט נוסף של מותג האופנה, צעיף הפלורה, אותו עיצב ב-1966 בעזרתו של האמן ויטוריו אקורנרו, לפי הזמנתה של הנסיכה גרייס ממונקו. בת המלוכה הופיעה בחנות במילאנו יום אחד למרבה הפתעתו הרבה של רודולפו, אשר הציע לערוך לה סיור, שבסופו התעקש להעניק לה מתנה. קלי ביקשה צעיף בעל דפוס של פרחים, אך בשל אזלת ידו, נחלץ רודולפו באמתלה כי הצעיף עודנו נמצא בהכנות, ונתן לה במקומו תיק יד עם ידית חזרן. כאשר הצעיף הושלם הביא לה אותו רודולפו באופן אישי, באין יודעין כי דפוס הפרחים החדשני שצויר עליו עתיד היה לתפוס תאוצה כה רבה ולהופיע על אביזרי הלבוש, התיקים, ואף על תכשיטיו של בית האופנה[23].
כאשר גדל בנו, מאוריציו, והביא לביתם את אהובתו, פטריציה רג'יאני, הביע בפניו רודולפו את סלידתו הרבה ממנה, תחושה עליה שמר עד ליום מותו, וניתק עמו קשר לאחר שסירב לדרישתו להיפרד ממנה[24]. קודם לחתונתם אף התחנן בפני הקרדינל של מילאנו כי ייבטל את נישואיהם. לדבריו, הייתה רג'יאני ”אישה וולגרית ושאפתנית, נטולת כל מחשבה בראשה למעט כסף, המנסה לטפס במעלה הסולם החברתי”[25]; על אף שאין נביא בעירו, עם חלוף הזמן הוכיחו את עצמם רשמיו הראשוניים במידה מסוימת כנכונים, שכן לאחר גירושיהם של הזוג, רצחה רג'יאני את מאוריציו בעזרת מתנקש ששכרה, ב-27 במרץ 1995[26].
עם מותו של אחיו, ואסקו, עברו מניות הגוצ'י שבבעלותו, בהתאם לחוק האיטלקי דאז, לאלמנתו מריה, מאחר שלשניים לא היו ילדים. הוא ואלדו הציעו לקנות אותן ממנה, ולאחר הסכמתה הפכו לשותפים שווים בחברה, כאשר כל אחד החזיק בחצי מכמות המניות[27]. בשנים הבאות החלו להתעורר מאבקים פנימיים בינו ובין ילדיו של אלדו, להם חילק אחיו כעשרה אחוזים מהמניות שברשותו. לאחר שאובחן כחולה בסרטן הערמונית, שב לדבר עם בנו מאוריציו בניסיון לשלב אותו בעסק בהקדם האפשרי[28].
הסרטן התפשט בגופו של רודולפו במהרה, וב-7 במאי 1973 שקע בתרדמת ממנה התעורר רק לסירוגין. כאשר הגיעו מאוריציו ופטריציה לבקרו לא זיהה אותם, אולם כאשר שב אחיו אלדו מארצות הברית בכדי לראותו בפעם האחרונה, הצליח לומר, ”אלדו, אלדו, איפה אתה?”[29]; הוא מת כעבור מספר ימים, ב-14 במאי, בעודו בן שבעים ואחת. טקס ההלווייה נערך בבזיליקה הרומנסקית שבסן בביליה, מילאנו, כאשר ארבעה מעובדיו הנאמנים ביותר נבחרו לשאת את ארונו בין מאות המתאבלים אשר הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. בתום הטקס נלקח הארון לפירנצה, שם נקבר בחלקת משפחת גוצ'י[30].
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1967 - סרט בחיי
שחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בסרט בית גוצ'י מ-2021 בבימויו של רידלי סקוט גילם השחקן ג'רמי איירונס את דמותו של רודולפו גוצ'י[31].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עברית | English |
|---|---|
| ג. פורדן, שרה; בית גוצ'י: סיפור אמיתי על רצח, טירוף, פאר, ותאוות בצע; הוצאת הרפרקולינס, ניו יורק, 2000 (מסת"ב 0-688-16313-0) | G. Forden, Sara; The House Of Gucci: A True Story Of Murder, Madness, Glamour, And Greed; Harpercollins Publishers, New York, 2000 (ISBN 0-688-16313-0) |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודולפו גוצ'י, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רודולפו גוצ'י, באתר AllMovie (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 10; "ב-20 באוקטובר 1902, קצת יותר משנה לאחר שחזר גוצ'יו לאיטליה, התחתן עם אידה ואימץ את בנה, אוגו, כשלו. הוא היה בן עשרים ואחת, והיא הייתה בת עשרים וארבע. היא הייתה כבר בהריון עם בתם הראשונה, גרימלדה, אשר נולדה כעבור שלושה חודשים. לבסוף הרתה אידה לגוצ'יו ארבעה ילדים נוספים, אשר אחד מהם, אנזו, מת בילדותו. הילדים האחרים היו: אלדו ב-1905, ואסקו ב-1907, ורודולפו ב-1912".
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 12; "ככל שגדלו ילדיו של גוצ'יו, פנו לעזור בעבודת העסק המשפחתי, למעט אוגו, אשר לא גילה עניין רב בכך. אלדו נחשב לממולח ביותר, בעוד שואסקו, אשר היה מכונה 'איל סוקובה', האנדרדוג, נטל על עצמו את האחריות על עבודת הייצור, אף על פי שהעדיף לצוד באזורים הכפריים של טוסקניה בכל פעם שהדבר הזדמן לו. גרימלדה, אשר הייתה מכונה 'לה פטגולה', הרכילות, עבדה מאחורי הדלפק בחנות, לצד עוזר מכירות צעיר שגוצ'יו העסיק. רודולפו עדיין היה צעיר מדי מכדי לעבוד בחנות; כאשר גדל, לא הצליח למצוא חשיבות רבה בעסק, ופנה לרדוף אחר חלומו לעבוד בסרטים"
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 16; "גוצ'יו לא הצליח להבין מהיכן הגיעו הרעיונות הללו לראשו של בנו, וניסה להניע אותו מכך. יום אחד ב-1929, כאשר היה רודולפו בן שבע עשרה, שלח אותו לאביו לרומא בכדי למסור חבילה ללקוח חשוב. הבמאי האיטלקי מריו קמריני ראה אותו בלובי של מלון הפלזה ברומא, והזמין את האיש הצעיר להשתתף באודישן. מיד לאחר מכן, שלח מברק שאישר את הצלחתו לבית משפחת גוצ'י בפירנצה. כאשר גוצ'יו קרא אותו, הוא התפוצץ. 'אתה השתגעת!', הוא צרח על בנו. 'עולם הסרטים מלא בחולי נפש! אולי יתמזל מזלך ותזכה לחמש דקות של תהילה, אבל מה יקרה כאשר ישכחו ממך ולעולם לא תעבוד שוב?'. לבסוף הבין גוצ'יו כי רודולפו היה נחוש בדעתו, והרשה לו לנסוע לרומא בכדי להשתתף באודישנים נוספים".
- ^ "מסילות", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2022.
- ^ "סוף-סוף לבד", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2022.
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 16; "לאחר מסילות, התפרסם בעיקר בשל תפקידיו הקומיים, בהם תנועותיו והבעות פניו הזכירו לצופים את סגנונו של צ'ארלי צ'פלין. הוא השתמש בשם הבמה מאוריציו ד'אנקורה. אף אחד מסרטיו המאוחרים לא זכה לאותה הצלחה, אף על פי ששיחק בסרט סוף-סוף לבד לצדה של השחקנית אנה מניאני, עמה, כך נאמר, ניהל רומן".
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמודים 16–17; "במהלך הצילומים של אחד מסרטיו המוקדמים, הבחין רודולפו בשחקנית בלונדינית אשר שיחקה בתפקיד משני. מלאת חיים ובעלת רוח חופשית מיוחדת במינה יחסית לאותם זמנים, הייתה זו אלסנדרה וינקלהאוזן, אשר הייתה ידועה באופן מקצועי בתור סנדרה ראוול. אביה הגרמני של אלסנדרה היה עובד במפעל כימיקלים; אמה הגיעה ממשפחה ראטי, ליד לוגאנו, בגדה הצפונית של נהר לוגאנו, אזור איטלקי בשווייץ. מיד לאחר שלכדה את מבטו של רודולפו, שיחקה בתפקיד הנגדי לו, בסרט ביחד בחשכה, יצירה מוקדמת על כוכבת הרפתקנית הנכנסת בטעות למלון הלא נכון ומחליקה למיטתו של רודולפו, אשר בחייו האמיתיים, בדיוק כמו בסרט, התאהב בה מיד"; "אלסנדרה ורודולפו נישאו ב-1944 בטקס רומנטי אשר נערך בוונציה"; "כאשר בנם נולד ב-26 בספטמבר 1948, הם קראו לו מאוריציו, לכובד שם הבמה של אביו".
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 19; "במהלך המלחמה, העסק המשפחתי של גוצ'י התפזר. אוגו, אשר השתתף בצעדה הפשיסטית ברומא ב-1922, הפך לפעיל פשיסטי בטוסקנה. רודולפו התגייס לצבא הלוחם במסגרת יחידת בידור אשר צעדה יחד עם החיילים, וגילם תפקידיים קומיים שונים מהסרטים האילמים בהם שיחק".
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 19; "כמו כן נסעה לוונציה יחד עם אלדו על מנת לחלץ את רודולפו, אשר נלכד יחד עם שאר החיילים לאחר כניעתה של איטליה".
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 19; "אף על פי שרודולפו שגשג על חיי המשחק, תעשיית הקולנוע השתנתה באופן דרמטי לאחר המלחמה. סרטי העידן החדש דרסו את הקולנוע האילם, ובמאי הנאו-ריאליזם האיטלקי - רוסליני, ויסקונטי, ופליני - לא חיפשו אחר השחקנים המסוגננים של קודמיהם. גוצ'י הצעיר הבין במהרה כי התפקידים הגדולים והתסריטים המוצלחם אינם הולכים להגיע לידיו. עם אשתו ובנו הצעיר, בהם היה צריך לתמוך, רודולפו - בהתעקשותה של אלסנדרה - ביקש מאביו אם יוכל לחזור לעבוד עבור העסק המשפחתי. אלדו, אשר עבד בעסק מיומו הראשון, הפציר באביו לקבל את רודולפו בחזרה. עם התרחבותו של העסק, הוא וגוצ'יו נזקקו נואשות לידיים נוספות. תחילה הציב גוצ'יו בחנות שבויה דל פריון".
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 19; "רודולפו הוכיח את עצמו כהצלחה מיידית, במיוחד בקרב הנשים, אשר התרגשו לגלות איש מכירות כה נאה ומלא חן בחנות של גוצ'י. 'אבל אתה לא מאוריציו ד'אנקורה? אתה נראה בדיוק כמוהו!', שאלו אותו בסקרנות חלק מהלקוחות האמיצים יותר".
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 20; "במשך שנה, בחן גוצ'יו את בנו והתרשם לטובה מעבודתו. מסור וקשוב לבעיותיו של העסק, רודולפו הוכיח את אמינותו. ב-1951, הזמין גוצ'יו את הזוג הצעיר לעבור למילאנו על מנת לנהל את חנות גוצ'י החדשה בויה מונטה נפוליאון".
- ^ פורדן, 2001; שושלת גוצ'י; עמוד 24; "עד לשלהי שנות החמישים, תיק או מזוודה של גוצ'י הפכו את בעליהם לאנשים אניני טעם. הנסיכה אליזבת, אשר הפכה במהרה למלכת אנגליה, ביקרה את חנות גוצ'י בפירנצה, וגם אלינור רוזוולט, אליזבת טיילור, גרייס קלי, וג'קלין בובייה, אשר מאוחר יותר התחתנה עם ג'ון פ. קנדי. לקוחות רבים היו חבריו של רודולפו מימיו כשחקן, ביניהם בטי דייוויס, קתרין הפבורן, סופיה לורן, ואנה מניאני".
- ^ פורדן, 2001; גוצ'י הופך לאמריקאי; עמוד 29; "באותו הזמן, רודולפו תכנן את תיקי היד היקרים ביותר של גוצ'י, בנוסף לתפקידו בניהול החנות במילאנו. 'היה לו טעם מעודן מאוד', נזכר פרנצ'סקו גיטרדי, אשר עבד עבור גוצ'י במשך שמונה עשרה שנים וניהל את החנות במילאנו תחת רודולפו בין השנים 1967–1973. 'הוא היה זה שעיצב את אבזמי הזהב שמונה-עשר קראט עבוד תיקי התנין. הוא אהב את הדברים הללו, ובילה שעות בעיצובם'".
- ^ פורדן, 2001; גוצ'י הופך לאמריקאי; עמוד 30; "הרומנטי ביותר מבין שלושת האחים, רודולפו נהג להתלבש כמו השחקן שפעם היה".
- ^ פורדן, 2001; מרד נעורים; עמוד 45; "אמו של מאוריציו, אלסנדרה, מתה כאשר היה בן חמש, והוא גדל תחת ידו הנוקשה של אביו. בריאותה החלה להתדרדר בדיוק כאשר היא ורודולפו החלו להנות מחייהם החדשים במילאנו, וחברי המשפחה אמרו שהתגלה גידול סרטני ברחמה לאחר הניתוח הקיסרי שעברה בלידתו של מאוריציו"; "אלסנדרה מתה ב-14 באוגוסט 1954"; "היא הייתה רק בת ארבעים וארבע. כאשר שכבה על ערש דווי, הפצירה ברודולפו, אז בן ארבעים ושתיים, שיבטיח לה כי מאוריציו לעולם לא יפנה אל אישה אחרת בתור אמו".
- ^ פורדן, 2001; מרד נעורים; עמוד 45; "למרות דאגותיהם של גוצ'יו ואידה בנוגע לכך שמאוריציו הצעיר הזדקק לדמות אמהית בחייו, רודולפו סירב להתחתן שוב, או לחפש אחר דמות נשית שתארח לו חברה. אף על פי שמפעם לפעם התראה עם נשים שונות, רובן מכרות ישנות מחיי המשחק שלו, הוא הגביל את מערכות היחסים בהן היה מעורב".
- ^ פורדן, 2001; מרד נעורים; עמודים 45–46; "מאוריציו חי יחד עם רודולפו בדירתו המוארת, אשר נמצאה בקומה העשירית של בניין דירות בקורסו מונפורטה, מילאנו, רחוב צר מלא במבנים אשר נבנו בסגנון אדריכלות פלאזו מהמאה השמונה עשרה, בנוסף למספר חנויות. רודולפו אהב את הדירה לא רק בשל ההליכה הקצרה ממנה לחנות של גוצ'י, אלא גם מפני שעמדה ישירות מול מפקדת המשטרה. באותם ימים, אשר היו מלאים במקרי חטיפה של דמויות איטלקיות בולטות ואמידות, רודולפו חש בטוח שסיוע ועזרה תמיד יימצאו מעבר לכביש".
- ^ פורדן, 2001; מרד נעורים; עמוד 45; "טוליה, נערה צעירה, פשוטה וחסונה, מהצד הכפרי של פירנצה, הייתה אומנתו של מאוריציו, ונשארה בביתם לאחר מותה של אלסנדרה בכדי לעזור לרודולפו לגדל את בנו. זמן רב לאחר שמאוריציו עזב את הבית, נותרה בו טוליה על מנת לטפל ברודולפו".
- ^ פורדן, 2001; מרד נעורים; עמוד 46; "הדירה לא הייתה גדולה במיוחד, והיה בה מספיק מקום עבור רודולפו, מאוריציו, טוליה, ופרנקו סולרי, נהגו ועוזרו האישי של רודולפו".
- ^ "סרט בחיי", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2022.
- ^ פורדן, 2001; מרד נעורים; עמוד 47; "בסופי השבוע ובחגים, פרשו האב ובנו לאחוזת שקנה רדולופו, חלק אחר חלק, בסנט מוריץ. לאורך השנים, השקיע רדולופו את רווחיו ממניות גוצ'י במקרקעין שבגבעת סורבטה, אחד האזורים היוקרתיים יותר של סנט מוריץ, עד שאסף ברשותו אחוזה אידיאלית שגודלה נאמד ביותר ממאתיים אלף מטרים רבועים"; "רודולפו קרא לבקתה הראשונה שבנה בצ'סה סורבטה בשם 'מוריזאן', או ביתו של מאוריציו, בדיאלקט השווייצרי המקומי. רודולפו בחר ושינע באופן אישי לוחות אבן בגוון אפרסק מעמק קרוב עבור הקירות החיצוניים, עליהם תלה את סמל המשפחה, תחת המרזבים, ולצדו את הפלר דה ליס, סמלה של פירנצה".
- ^ פורדן, 2001; גוצ'י הופך לאמריקאי; עמודים 37–38; "ב-1966, יצר רודולפו אייקון בולט נוסף של בית גוצ'י, צעיף הפלורה, בעזרתו של האמן האיטלקי ויטוריו אקורנרו. יום אחד, הגיעה הנסיכה גרייס ממונקו לחנותו במילאנו, ורודולפו מיהר לרדת מטה ממשרדו בכדי לברכה פנים אל פנים ולהציג את המקום. בתום הסיור פנה רודולפו אל הנסיכה וביקש להעניק לה מתנה. היא סירבה, אך לאחר שהתעקש אמרה, 'בכן, אם אתה מתעקש, אולי צעיף?'"; "לבסוף, נתן לה תיק יד בעל ידית חזרן, ונפרד ממנה לשלום"; "אף על פי שמאז לא נמצאו תכנון העיצוב המקורי של הצעיף, וגם לא הצעיף עצמו, האיץ דפוס הפלורה את התרחבות ענף המשי של בית גוצ'י, ואומץ לשימושים נוספים על אביזרי לבוש, תיקים, ואפילו תכשיטים".
- ^ פורדן, 2001; מרד נעורים; עמוד 43; "רודולפו הסתכל על בנו, המום. ביישן וכנוע, מאוריציו הצעיר מעולם לא דיבר אליו חזרה. הוא הסתכל על מסתובב על עקביו, יוצא מהחדר, ורץ במעלה המדרגות בהחלטיות שמעולם לא ראה בו לפני כן. מאוריציו החליט לארוז מזוודה ולעזוב. לא היה טעם להתווכח עם אביו, והוא לא התכוון לוותר על פטריציה. הוא ינתק קשר מאביו. 'אני אנשל אותך!', צרח רודולפו אחריו, 'שמעת אותי? אתה לא תראה ממני אגורה, וגם היא לא!'".
- ^ פורדן, 2001; מרד נעורים; עמוד 42; "'תיזהר, מאוריציו', גער בו רודולפו, 'קיבלתי מידע על הילדה הזו. אני לא אוהב אותה בכלל. אמרו לי שהיא וולגרית ושאפתנית, טפסנית חברתית. אין לה דבר בראש חוץ מכסף. מאוריציו, היא אינה האחת בשבילך".
- ^ "הגרושה נידונה לעשרים ותשע שנות מאסר עבור הרצח של גוצ'י", הניו יורק טיימס, אלסנדרה סטנלי, 4 בנובמבר 1998; אורכב מהמקור ב-30 בינואר 2013.
- ^ פורדן, 2001; יריבויות משפחתיות; עמוד 69; "במהלך שנות השבעים, אירוע אחד שינה באופן משמעותי את מבנה השליטה בגוצ'י: ואסקו מת מסרטן ריאות ב-31 במאי 1974, בגיל שישים ושבע. תחת החוק האיטלקית, חלקו בחברה, כשליש מהמניות, עבר לבעלותה של אשתו, מריה. לא היו להם ילדים. אלדו ורדולופו הציעו לשלם לה עבור המניות, ולהקלתם הרבה, היא הסכימה. אלדו ורדולופו הפכו לבעלי השליטה היחידים באימפריית גוצ'י, עם חמישים אחוזים כל אחד - יחס החזקה אשר עשוי היה לשפר את מצבו העתידי של גוצ'י".
- ^ פורדן, 2001; יריבויות משפחתיות; עמוד 78; "רדולופו וידא שמאוריציו יהיה נוכח בפגישה, אף על פי שלא החזיק במניות. רדולופו אובחן כחולה בסרטן הערמונית ולמרות שעדיין היה ערני לפעילות החברה, רצה להכניס את מאוריציו למרכז העניינים בהקדם".
- ^ פורדן, 2001; ניצחונות והפסדים; עמוד 100; "רודולפו הצליח לעמוד על רגליו באלגנטיות עד הסוף, ועדיין לבש את בגדי המשי שלו, הגלימות, והצעיפים, גם בתוך הקליניקה, לאורך ימיו האחרונים. עורכי דין ורואי חשבון רבים נראו נכנסים ויוצאים, על מנת לדאוג לסידוריו האחרונים, אך רודולפו נותר לא מיושב בדעתו. הוא ביקש שוב ושוב לראות את אחיו אלדו, אשר חזר לארצות הברית לאחר הפתיחה במונטה נפוליאון, כשבוע קודם לכן, מבלי לבוא לראותו. ב-7 במאי, שקע רודולפו בתרדמת. מאוריציו ופטריציה מיהרו לבקרו בבית החולים, אולם הוא לא זיהה אותם יותר. אלדו הגיע למחרת רק בכדי לגלות אותו קורא בשמו. 'אלדו! אלדו! אלדו! איפה אתה?', קרא, 'איפה אתה?'".
- ^ פורדן, 2001; ניצחונות והפסדים; עמוד 100; "רודולפו לא הצליח לענות לו. הסרטן עשה את עבודתו. רודולפו מת ב-14 במאי 1983, בגיל שבעים ואחת. הבזיליקה הרומנסקית בסן בביליה התמלאה במתאבלים, בעוד ארונו של רודולפו נישא בידי ארבעה מעובדיו הנאמנים ביותר, ביניהם לואיג'י ופרנקו. בתום הטקס, נלקח ארונו של רודולפו לפירנצה עבור קבורה בחלקה המשפחתית. עידן אחד הסתיים - ועידן חדש התחיל".
- ^ "בית גוצ'י", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2022.
בקרת זהויות  |
|
|---|