ראם הצבי

ראם הצבי
ראם צבי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	ראמים
סוג:	ראם
מין:	ראם הצבי
שם מדעי
Oryx gazella ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

ראם הצבי (שם מדעי: Oryx gazella) המכונה גם בשם גֵמסבוק (Gemsbok) או חמסבוק, הוא מין של אנטילופה גדולה בתת-משפחת הראמים החי בדרומה של אפריקה, והמין הגדול ביותר במשפחת הראמים. קיים מין נוסף קטן יותר בשם ראם ביסה, הדומה מאוד לראם הצבי ובעבר אף היה נחשב כתת-מין שלו.
שמו המדעי נגזר כדלהלן: "Oryx" = ראם, " gazella" = צבי; צירוף של שניהם פירושו "ראם צבי" ומתייחס לכך שלראם זה יש פס שחור עבה במותניים כפי שיש לצבאים.

תיאור

ראם הצבי הוא הגדול והחזק בין הראמים: כתפיו וצווארו שריריים, גובהו בכתפיים 1.2 מטר, אורך ראשו וגופו 198–240 ס"מ, ואורך זנבו 45–90 ס"מ. משקלם של הזכרים 220–240 ק"ג, ושל הנקבות 100–210 ק"ג. פרוותו בצבע חום אפרפר, בטנו רגליו וחלקו האחורי לבנים, ופס שחור עבה עובר מעל בטנו ומתפשט מעט לחלק העליון של רגליו בדומה לצבי. רעמה קצרה שחורה מתחילה בראש ומסתימת באמצע הגוף, פס שחור דק מתחיל בעורף, מתרחב בחלקו האחורי ומסתיים בסוף הזנב; זנבו ארוך ושעיר כזנב הסוס ובעל צבע שחור, ולעיתים פס שחור דק מתוח לאורך הצוואר ומתחבר עם הכתם השחור שברגליים. אוזניו קטנות יחסית ומתעגלות בקצוות, ראשו לבן עם כתם שחור בקודקוד, ורגליו ארוכות וחזקות. לראם זה יש פס שחור עבה היורד מהעין לסנטר, כתם שחור גדול במרכז האף המחובר בפס שחור דק לכתם בקודקוד, ומחובר לפס השחור שיורד מהעין. הזכרים גדולים יותר מהנקבות ולעיתים פרוותם כהה יותר.

קרניים

הן לזכרים והן לנקבות קרניים המגיעות לאורך של 85 סנטימטרים (33 אינץ'), אם כי לזכרים קרניים ישרות עבות וקצרות יותר, ולנקבות קרניים ארוכות דקות ומתעגלות מעט לאחורה; הזכרים משתמשים בקרניהם בעיקר כדי להגן על הטריטוריה, והנקבות משתמשות בקרניהן כדי להגן על עצמן ועל צאצאיהן. ראם הצבי ניצוד בעיקר בגלל קרניו המרשימות, והיות ולנקבות קרניים ארוכות יותר, הן מועדות יותר לציד. בשבטים המקומיים משתמשים בקרניו כחוד לחנית, ולדברי מספר רשויות שימור ניתן להכין מקרניו שופר או חצוצרה; באנגליה של ימי הביניים קרניו היו נמכרות כקרני החד-קרן.

ראם ביסה

ראם ביסה (הקרוי גם ראם מזרח אפריקני) דומה מאוד לראם הצבי, אולם נבדל ממנו במגוון תכונות: הוא קטן יותר, רזה יותר, פחות מוצק, עם פרווה בהירה יותר, הפס שחור שעל בטנו דק יותר, רגליו לבנות (כולל החלק העליון) למעט זוג כתמים שחורים, והוא חסר כתם שחור בחלקו האחורי; האוזניים שלו ארוכות יותר, והכתמים השחורים שעל פניו אינם מתחברים. תפוצתו במזרח אפריקה.

תפוצה ובית גידול

בתמונות אלה ניתן לראות את ההבדלים בין ראם הצבי (למעלה) לראם ביסה (למטה).

תפוצתו הטבעית של ראם הצבי היא בדרום-מערב אפריקה, במדינות נמיביה, דרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה. ייתכן כי בעבר היה נפוץ גם באנגולה ומאוחר יותר נכחד משם. ב-1969 הוחלט לייבא ראמים לארצות הברית למטרות שונות ובהן ציד, וכתשעים ושלושה פרטים שוחררו לטבע בין השנים 1969–1977. בהיעדר טורפים טבעיים האוכלוסייה גדלה במהירות וכיום יש בטבע בארצות הברית כ-3,000 פרטים. ראם הצבי הוא בעל חיים חזק המסתגל לאזורים קשים ביותר, בשל העובדה שהוא מסוגל לחיות ימים רבים ללא מים. בית גידולו כולל אזורים צחיחים ביותר כמו מדבר נמיב או דיונות חול. הראמים נמצאים גם בסוואנות, שטחי מרעה ויערות דלילים.

מאפיינים ותזונה

ראם הצבי חי בעדרים של 10–40 פרטים, המורכבים מזכר דומיננטי אחד ומספר זכרים ונקבות. כאשר יש מזון בשפע ניתן להיתקל גם בעדרים המונים למעלה ממאה פרטים. למרות שהם אינם תלויים במים, בשעות החמות של היום הם ינוחו באזורים מוצלים, ויגבילו את פעילותם לשעות הבוקר המוקדמות, שעות הערב המאוחרות, ולפעמים גם בלילות הקרירים. בגיל חמש או שש, הזכרים יקימו לעצמם שטחים בגודל של 25 קמ"ר עליהם יגנו בקנאות, ועשויים להישמר על ידם במשך שלוש שנים. במהלך עונת הרבייה הזכרים יתנו רק לנקבות וצעירים להיכנס. הקרבות בין הזכרים לעיתים קטלניים ועלולים להסתיים בפציעות חמורות. ההיריון נמשך כ-264 ימים לאחריהם נולד עגל אחד ולעיתים קרובות שניים, השוקל 9–15 ק"ג. העגל שוהה בשבועות הראשונים במקום מסתור, ואמו מגיעה מספר פעמים במהלך היום כדי להניקו; לעיתים העגל יצא בלילה עם אמו כדי להחליף מקום מסתור. לאחר 3–6 שבועות העגל מצטרף לעדר, ובמשך 5 חודשים צבע פרוותו משתנה מחום בהיר לחום אפרפר. העגלים מגיעים לבגרות בגיל שנה עד שנתיים. הראמים מסוגלים לרוץ למרחקים ארוכים במהירות של 60 קמ"ש. תזונתם כוללת בעיקר דשאים ועשבים, אולם אם המזון לא יהיה זמין הם יאכלו גם שיחים עשבי תיבול ועלים וענפים של עצים, בתקופות בצורת הם יחפרו בפרסותיהם כדי להגיע לשורשים ופקעות.

איומים ושימור

אויביו של ראם צבי מבוגר בטבע הם אריות, צבועים נקודים ונמרים אפריקנים, בעוד שהצעירים יכולים להיטרף גם על ידי ברדלסים, קרקלים וסרוולים; קרניהם החדות כסיף של המבוגרים מספקות להם הגנה מרובם, והם משתמשים בהם גם כדי להגן על העגלים.

ראם הצבי הוא חיה פופולרית בקרב הציידים, ובעבר היה ניצוד במספרים גדולים שגרמו לאוכלסייתו להידלדל, אך כיום מצבו מוגדר כ"ללא חשש" (LC) על ידי IUCN ואין איום רציני על המין, כיוון שברוב המדינות הוא נאסר לציד וחי בעיקר בשמורות מוגנות (כמו הפארק הלאומי אטושה שבנמיביה) או שטחים פרטיים. גם במדינות בהם ציד הראם מהווה תרומה כלכלית, יש פיקוח המבטיח שמספרי האוכלוסייה ישמרו. ראם הצבי מופיע בסמל נמיביה ומסמל קשיחות, הסתפקות במועט, ואומץ לב, כמו כן הוא משמש כסמל בפרובינציית הכף הצפוני, ובעבר גם בסמל דרום אפריקה וסמל מושבת הכף. האוכלוסייה העולמית (לא כולל בארצות הברית) נאמדת בכ-373,000. תוחלת חייו של ראם הצבי בטבע עד 20 שנים.

גלריה

• 
  ראמי צבי על שפת אגם מים, לצד זברות, דלגנים וג'ירפה, בפארק הלאומי אטושה שבנמיביה.
• 
  זוג נקבות וזכר. ניתן להבחין כי הזכר גדול יותר, וקרניו עבות יותר.
• 
  ראם צבי זכר לצד זברות.
• 
  ראם צבי במדבר נמיב.
• 
  נקבת ראם הצבי מניקה עגל בנמיביה.
• 
  זכרים נלחמים בפארק לאומי קאלאגאדי.
• 
  ראם צבי בשמורת הקרנפים והאריות.
• 
  ראם הצבי בפרופיל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראם הצבי בוויקישיתוף

• ראם הצבי, באתר ITIS (באנגלית)
• ראם הצבי, באתר NCBI (באנגלית)
• ראם הצבי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• ראם הצבי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• ראם הצבי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• ראם הצבי, באתר GBIF (באנגלית)