לדלג לתוכן

קרל ריינקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל ריינקה
Carl Reinecke
לידה 23 ביוני 1824
אלטונה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במרץ 1910 (בגיל 85)
לייפציג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Carl Heinrich Carsten עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייפציג (1884)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.carl-reinecke.de
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קרל ריינקה, 1905 לערך.

קרל היינריך קרסטן ריינקה (גרמנית: Carl Heinrich Carsten Reinecke‏; 23 ביוני 182410 במרץ 1910), מלחין, מנצח ופסנתרן גרמני.

ריינקה נולד באלטונה, שהייתה באותה עת עיר בשלטון דני, כיום רובע בהמבורג. אביו, יוהאן פטר רודולף ריינקה, היה מורה למוזיקה, והילד החל לחבר מוזיקה בגיל שבע. הופעתו הראשונה הפומבית כפסנתרן התקיימה כשהיה בן 12.

למסע הקונצרטים הראשון שלו יצא בשנת 1843 וכתוצאה ממנו התמנה, בשנת 1846, לפסנתרן החצר בדנמרק, שם נשאר עד 1848. בסך הכול כתב ארבעה קונצ'רטי לפסנתר (וקדנצות רבות ליצירות של אחרים, הכלולות בקובץ גדול, שהתפרסם כאופוס 87 שלו). כמו כן חיבר קונצ'רטי לכינור, צ'לו, נבל וחליל.

בשנת 1860 התמנה ריינקה למנהל המוזיקלי של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג ולפרופסור לקומפוזיציה ופסנתר בקונסרבטוריון שם.

ריינקה נודע בעיקר בסונאטה לחליל שלו, "אונדינה", אבל הוא זכור כאחד המוזיקאים רבי ההשפעה והרבגוניים ביותר של תקופתו. במשך 35 שנים, עד 1902, עסק בהוראה. בין תלמידיו אדוורד גריג, כריסטיאן סינדינג, לאוש יאנאצ'ק, איסק אלבניס, יוהאן סוונדסן, פליקס ויינגרטנר, מקס ברוך, יוליוס רנטגן ועוד רבים אחרים. אחרי פרישתו הקדיש את עתותיו להלחנה, ותפוקתו כוללת קרוב לשלוש מאות יצירות. הוא כתב כמה אופרות, בהן "המלך מנפרד".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל ריינקה בוויקישיתוף


הקודם:
יוליוס ריץ
מנצח ראשי, תזמורת גוונדהאוס
1860 - 1895
הבא:
ארתור ניקיש