קט סטיבנס

יוסוף אסלאם / קט סטיבנס
**Yusuf Islam / Cat Stevens**
	יוסוף אסלאם (קט סטיבנס) בפסטיבל גלסטונברי, 2023
	יוסוף אסלאם (קט סטיבנס) בפסטיבל גלסטונברי, 2023
לידה	21 ביולי 1948 (בן 76); לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Steven Demetre Georgiou
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1966
סוגה	פולק רוק, פופ
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית, ערבית
כלי נגינה	גיטרה, גיטרה בס, פסנתר
חברת תקליטים	Decca; איילנד רקורדס
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2014); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אקסטר ;
	catstevens.com
	פרופיל ב-IMDb

יוסוף אסלאם (נולד בשם סטיבן דמטרה ג'ורג'יו ב-21 ביולי 1948), אשר נודע לרוב בשמות הבמה קט סטיבנס, יוסוף, ויוסוף / קט סטיבנס, הוא זמר-יוצר ומוזיקאי בריטי ופעיל חברתי. שיריו המוקדמים משלבים רוק, פופ ופולק, ובשלבים יותר מאוחרים של הקריירה שלו שיריו משלבים גם אלמנטים ממוזיקה ערבית. לאחר שני עשורים בהם ביצע רק את שיריו שעמדו בסטנדרטים המחמירים ביותר הנוגעים לדת האסלאם, בשנת 2006 בחר לחזור לבצע שירי פופ. בשנת 2014 נכלל בהיכל התהילה של הרוק אנד רול.

אלבום הבכורה שלו משנת 1967 והשיר המרכזי בו "Matthew and Son" הגיעו שניהם למצעד ה-Top 10 הבריטי. האלבומים של סטיבנס "Tea for the Tillerman" (שפורסם במקור בשנת 1970) ו־"Teaser and the Firecat" (שפורסם במקור בשנת 1971) הוכתרו כאלבומי פלטינה משולשים בארצות הברית. אלבומו מ-1972 "Catch Bull at Four" הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 ושהה מספר שבועות בצמרת מספר מצעדים גדולים נוספים. בשנים 2005 ו-2006 זכה בפרסים של האגודה האמריקאית למלחינים, מחברים ומוציאים לאור בקטגוריית כתיבת שירים על השיר "The First Cut Is the Deepest"(אנ') שהפך ללהיט עבור ארבעה אמנים שונים. להיטים האחרים שלו כוללים את השירים "Father and Son", ‏"Wild World", ‏"Moonshadow", ‏"Peace Train"‏ ו"Morning Has Broken".

סטיבנס התאסלם בדצמבר 1977, ושינה את שמו שנה לאחר מכן לשם יוסוף אסלאם. בשנת 1979 הוא מכר במכירה פומבית את אוסף הגיטרות שלו ותרם את ההכנסות לצדקה, ולאחר מכן קטע את הקריירה המוזיקלית שלו על מנת להקדיש את זמנו לפעילות חינוכית ונדבנות בקהילות מוסלמיות. לאורך השנים הוא קנה בחזרה לפחות אחת מהגיטרות שמכר. הוא קיבל שני תוארי דוקטור לשם כבוד ומספר פרסים.

בשנת 2006 חזר ליצור מוזיקת פופולרית עם הוצאת אלבום האולפן החדש שלו מזה 28 שנים "An Other Cup" אשר הכיל שירי פופ חדשים. מאותו האלבום ואילך הוא הפסיק להוסיף את שם המשפחה "אסלאם" בעטיפות של האלבומים החדשים שלו, ובמקום זאת השתמש רק בשם הבמה "יוסוף". מאז ואילך הפיק עוד מספר אלבומי אולפן חדשים ויצא למספר סיבובי הופעות. הוא נבחר להיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 2014.

קט סטיבנס נחשב לאחד הזמרים המצליחים של שנות השבעים, והוא מכר לאורך השנים מעל ל-100 מיליון תקליטים.

ילדותו ונעוריו

נולד בשם סטיבן דמיטרי ג'ורג'יו (Steven Demetre Georgiou) בשכונת מרילבון בלונדון שבממלכה המאוחדת למשפחה נוצרית-קתולית. הבן השלישי לאב יווני-קפריסאי ולאם שוודית. הוריו עבדו במסעדה בקרבת כיכר פיקדילי. הם התגרשו כשהיה בן שמונה, אבל המשיכו לעבוד ביחד במסעדה.

סטיבנס התעניין במוזיקה ובציור מגיל צעיר, ולמד לבד לנגן בפסנתר. בגיל 15 אביו קנה לו גיטרה והוא ניגן בה שירים של הביטלס ולאחר מכן שירים שכתב בעצמו. בגיל 16 שהה בשוודיה עם אימו במשך כמה חודשים, בהם למד ציור. לאחר שובו ללונדון הוא איבד עניין בלימודים והתרכז רק במוזיקה ובאמנות. הוא נרשם לקורס מאיירים, ומאוחר יותר אייר חלק מעטיפות האלבומים שלו.

קריירה מוזיקלית

תחילת הקריירה המוזיקלית (1966-1970)

בשנת 1965 הוא הקליט מספר שירי דמו, ביניהם "The First Cut Is the Deepest" וחתם על חוזה בחברת תקליטים. הוא החל להופיע במועדונים ובבתי קפה, ובחר את שם הבמה "קט סטיבנס" שנשמע לו קליט. שיריו מאלבומו הראשון "Matthew and Son" הפכו מיד ללהיטים בבריטניה, ביניהם "I Love My Dog" ושיר הנושא. כמו כן כתב מספר להיטים לאמנים אחרים, ביניהם הלהיט "Here Comes My Baby" של הטרמלוס.

לאחר מכן הוציא אלבום נוסף ובו הלהיט "The First Cut is the Deepest" שזכה לגרסאות כיסוי רבות. באותה תקופה הוא הקליט והופיע עם אמנים רבים, ביניהם ג'ימי הנדריקס ואנגלברט הומפרדינק.

בגיל 19 סטיבנס חלה בשחפת והתאשפז במצב קשה בבית חולים במערב סאסקס. הטיפול ארך מספר חודשים, ולאחריו נדרש לשנה של החלמה. בעקבות חוויה זו כתב את השיר Trouble. במהלך תקופה זו סטיבנס החל לחפש אחר משמעות החיים, ולמד מדיטציה, יוגה ומטאפיזיקה. הוא החל לקרוא על דתות אחרות, והפך לצמחוני. בתקופה זו כתב חלק גדול משיריו.

הפריצה הגדולה (1970-1973)

ב-1970, לאחר החלמתו ממחלת השחפת, החליט סטיבנס לשנות את הסגנון המוזיקלי התזמורתי שאפיין את שני אלבומיו הראשונים. הוא נפרד מהמפיק שלו, מייק הרסט, ופנה לכיוון פולק רוק אישי יותר. לאחר שהקליט דמו עם שיריו החדשים הוא חתם על חוזה הקלטות עם איילנד רקורדס והחל לשתף פעולה עם מפיק חדש, פול סמוול-סמית', שהיה הבסיסט של היארדבירדס.

השירים של סטיבנס בשנים 1970–1973 הביאו אותו לשיאים חדשים של פופולריות, לא רק בבריטניה אלא גם בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם. בהמלצת המפיק הוא החל לעבוד עם הגיטריסט אלון דייוויס, שפריטתו על הגיטרה הפכה לסמל ההיכר של רבים משיריו החדשים.

הסינגל הראשון של סטיבנס מתקופה זו, "Lady D'Arbanville", נכתב על חברתו באותו זמן, פטי דארבנוויל, והוא נמכר במעל למיליון עותקים. בשיר משתתף גם פיטר גבריאל בנגינה על חליל. לאחר שנפרד ממנה, הוציא את הלהיט "Wild World". כל אלבומיו מאותה תקופה זכו לתואר "אלבום זהב", ובפרט האלבום "Tea for the Tillerman" הוכתר כ"אלבום פלטינה משולש", נכלל ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, ושירים רבים ממנו הפכו ללהיטים.

בשנים אלה סטיבנס כתב גם מספר שירים ששולבו בפסקול של סרטים ושל סדרות טלוויזיה.

המשך הקריירה (1973-1979)

בשנת 1973 עבר סטיבנס לריו דה ז'ניירו, ברזיל, על מנת להתחמק מתשלומי מס גבוהים בבריטניה. עם זאת, את רווחיו מאותה תקופה הוא תרם לארגון אונסק"ו.

בשנים 1973–1978 התנסה סטיבנס במגוון סגנונות מוזיקליים, כמו פ'אנק, סינת'פופ ואלבום קונספט. בתקופה הזו הפיק סטיבנס מספר להיטים שהצליחו במצעדים, אך פחות משיריו הראשונים. האלבומים שהוציא בשנים הללו הצליחו במידה בינונית, ורק אחד מהם, "Buddha and the Chocolate Box", הגיע למעמד של אלבום פלטינה.

בסוף 1978 יצא האלבום "Back to Earth" שהיה האחרון שיצא בשם "קט סטיבנס". בתקופה זו, וגם אחריה, יצאו מספר אוספי להיטים, שאף הם הפכו לרבי מכר. אוסף להיטים מ-1975 נמכר ביותר מ-5 מיליון עותקים ברחבי העולם.

ב-1978 השלים סטיבנס את תהליך ההתאסלמות שלו (כמפורט להלן) ושינה את שמו ליוסוף אסלאם. הוא הפסיק להקליט שירים חדשים ומיעט להופיע. הופעתו האחרונה בתקופה זו הייתה בקונצרט צדקה ב-22 בנובמבר 1979 באצטדיון ומבלי, למען קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים. לאחר מכן הפסיק להקליט שירי פופ ולהופיע עד 1990.

חזרה הדרגתית למוזיקה (1990-2006)

סטיבנס חידש בהדרגה את הקריירה המוזיקלית שלו, תחת השם יוסוף אסלאם, החל משנת 1990, אז יצא לאור אוסף ממיטב להיטיו^[1]. בסוף אותה שנה הוא הקים אולפן הקלטות בשם "Mountain of Light Studios", ובמהלך שנות התשעים הקליטו בו אמנים רבים, ביניהם זמר מוסלמי-קנדי ידוע בשם דאווד וורנסבי, ולהקת פופ ממלזיה. יוסוף עצמו הוציא מספר אלבומים בתקופה זו, ובהם שירים על נושאים מוסלמיים, חלקם בספוקן וורד או בשירה ערבית מסורתית, בליווי כלי הקשה בלבד.

בשנת 2000 הוציא יוסוף אלבום בשם "A Is for Allah" שנועד ללמד ילדים את האלפבית הערבי ואת יסודות האסלאם.

בראיונות מתחילת המאה ה-21 הוא הביע חרטה על התנתקותו החדה ממעריציו, ואמר שטעה בפרשנותו לנושא המוזיקה באסלאם: "חשבתי שזו כפירה, וזו אולי הייתה הטעות שלי." בראיונות אמר שהוא חושב שהוא מסוגל לבטא את עצמו מבחינה מוזיקלית בלי להפר את כללי הדת.

בשנת 2003 הקליט מחדש מספר שירים שלו והשתתף בהופעה למען נפגעי איידס באפריקה בחסותו של נלסון מנדלה.

בשנת 2005 הופיע באבו דאבי, ושר מספר שירים בערבית ובאנגלית. לאחר מכן הוציא שיר חדש בשם "Indian Ocean" יחד עם מוזיקאים מא-הא וטראוויס, שהכנסותיו נתרמו ליתומים באצ'ה, אינדונזיה, אזור בו גבה הצונמי קורבנות רבים. כמו כן נאם בכנס של "האגודה לפינוי מוקשים" שהקים פול מקרטני, וניגן בגיטרה בגרסה של דולי פרטון לאחד משיריו.

אלבומיו תחת השם יוסוף אסלאם

בנובמבר 2006 יצא האלבום "An Other Cup", הראשון שהוציא בשם "יוסוף", ובו שירי פופ בנוסח המזכיר את שיריו משנות השבעים. הוא קידם את האלבום באמצעות הופעות ברדיו, בטלוויזיה ובראיונות בעיתונות. על העטיפה נכתב "האמן שנקרא בעבר קט סטיבנס", ועל כך אמר: "זה השם שרוב האנשים מכירים, וזה לא מפריע לי. להרבה אנשים זה מזכיר משהו שהם רוצים להיאחז בו. השם הזה הוא חלק מההיסטוריה שלי, והרבה דברים שחלמתי עליהם בתור קט סטיבנס התגשמו כשהפכתי ליוסוף אסלאם." באלבומיו הוא מופיע בשמו הפרטי "יוסוף" כסוג של מותג, ומסיבה זו השמיט את שם משפחתו, המילה "אסלאם".

בדצמבר 2006 הופיע יוסוף בקונצרט פרס נובל לשלום באוסלו, נורווגיה, לכבודם של זוכי הפרס, מוחמד יונוס ובנק גרמין. באותו חודש הופיע גם במרכז לינקולן בניו יורק.

במהלך 2007 הופיע יוסוף במקומות רבים בעולם עם שירי האלבום "An Other Cup" ומבחר משיריו הישנים, כאשר בחלק מהם הוא שינה מעט את המילים. חלק מההופעות היו מופעי צדקה, ביניהם "לייב ארת'", מופע למען "המרכז לשלום של דזמונד טוטו", מופע למען "יום השלום העולמי" באלברט הול ומופע למען הארגון הבינלאומי לזכויות הילידים.

בינואר 2009 הוציא יוסוף סינגל בו גרסה לשיר "The Day the World Gets Round" של ג'ורג' האריסון. הכנסות השיר נתרמו לסיוע לילדי רצועת עזה בעקבות מבצע עופרת יצוקה, באמצעות הארגונים אונסק"ו, אונר"א וארגון "Save the Children".

במאי 2009 יצא האלבום "Roadsinger", אותו קידם במסע הופעות נרחב באירופה, ארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד, וכן בהופעות בתוכניות אירוח, בין השאר בתוכנית של ג'יי לנו ובתוכנית הקולבר ריפור.

בשנת 2012 הוצג בתיאטרון מלבורן מחזמר בשם "Moonshadow" המבוסס על שיריו. המופע זכה לביקורות מעורבות וירד מהבמה מוקדם מהמתוכנן.

בשנת 2014 נבחר להיכל התהילה של הרוק אנד רול, והוצג בטקס על ידי ארט גרפונקל. באותה שנה יצא גם סרט תיעודי המתעד את מסע ההופעות שלו מדובאי ועד ניו יורק.

באוקטובר 2014 יצא אלבומו "Tell 'Em I'm Gone" ("תגידו להם שאני כבר לא כאן"), ולאחריו סיבוב הופעות נוסף באירופה ובצפון אמריקה. בשנת 2015 הופיע בצ'ילה ובבריטניה, ובשנת 2016 יצא למסע הופעות בארצות הברית. הוא תרם חלק ניכר מהכנסות הופעותיו לארגונים "ועדת ההצלה הבינלאומית" וקרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים, על מנת לסייע לילדים פליטי מלחמת האזרחים בסוריה.

בשנת 2017 יצא אלבומו "The Laughing Apple" ("התפוח הצוחק"), בהפקת פול סמוול-סמית', שהיה בסיסט להקת היארדבירדס והפיק בעבר את אלבומיו המצליחים ביותר.

חייו הפרטיים

בתחילת שנות השבעים היה קט סטיבנס בן זוגה של פטי דארבנוויל, עליה נכתב הלהיט "Lady D'Arbanville". השיר "Wild World" גם הוא נכתב עליה, עקב פרידתם.

בשנים 1971–1972 סטיבנס היה במערכת יחסים רומנטית עם הזמרת קארלי סימון. בתקופה זו הם כתבו שירים אחד לשני, ואחד על השני. השירים שסטיבנס כתב לסיימון הפכו אף הם ללהיטים.

בסוף שנות ה-70 התארס סטיבנס עם חשפנית בשם לואיז וייטמן. הם נפרדו לאחר שהתאסלם.

בספטמבר 1979 התחתן עם פאוזיה מובארק עלי במסגד ריג'נטס פארק בלונדון. לזוג נולדו חמישה ילדים, בן אחד וארבע בנות, ויש להם מספר נכדים. הם מחלקים את חייהם בין הבית בלונדון לבין הבית בדובאי.

התאסלמות

בשנים 1977–1979 עבר סטיבנס תהליך של התאסלמות, שבמהלכו גם שינה את שמו ליוסוף אסלאם. עוד לפני כן היו סימנים מוקדמים להתעניינותו באסלאם. בזמן שהיה בחופשה במרקש, מרוקו, הוא הסתקרן מצליל האד'אן ומהרעיון של מוזיקה שמכוונת לאל. בשנת 1976 סטיבנס כמעט טבע בים, בחוף מליבו, קליפורניה. לאחר שניצל על ידי גל שנשא אותו בחזרה לחוף, התקרב יותר לדת ולרוחניות, והחל להתעניין בבודהיזם, זן, אי צ'ינג, נומרולוגיה, קלפי טארוט ואסטרולוגיה.

באותו זמן אחיו הבכור דייוויד התגייר ונשא לאישה בחורה ישראלית צעירה. ביולי 1977, במהלך ביקור בישראל, קנה דייוויד עותק של הקוראן בירושלים והביא אותו לסטיבנס כמתנת יום הולדת. זו הייתה עבורו נקודת המפנה במעבר לאסלאם.

במהלך לימוד הקוראן, סטיבנס הזדהה עם הדמות של יוסף, ועקב כך שינה את שמו לשם "יוסוף". בראיון מאוחר יותר התייחס לתהליך התאסלמות שלו: "לחלק מהאנשים זה אולי נראה כמו קפיצה עצומה, אבל בשבילי זה היה תהליך הדרגתי... הרגשתי שמצאתי את הבית הרוחני שחיפשתי רוב חיי. ואם תקשיב למוזיקה ולמילים של חלק מהשירים שלי, כמו "Peace Train" או "On The Road To Find Out", תראה בבירור את הכמיהה שלי למשמעות ואת המסע הרוחני שעברתי."

את האלבום "Back To Earth" הוא הקליט בשנת 1978, כשכבר השלים את תהליך ההתאסלמות שלו. בראש העטיפה האחורית של האלבום מופיע הכיתוב "סורת אל-פאתחה" בערבית.

את החלטתו משנת 2005 לשוב למוזיקת הפופ הוא זוקף לזכות בנו, מוחמד, שהיה אז בן 21. הבן הביא הביתה גיטרה, ויוסוף שב לנגן בה. לבן מוחמד קריירה מוזיקלית משלו תחת השם Yoriyos ואלבום הבכורה שלו יצא בפברואר 2007. מוחמד גם אייר את עטיפת אלבומו של יוסוף "An Other Cup", בדומה לעטיפות אלבומיו של קט סטיבנס בשנות השבעים, אותם אייר בעצמו.

תרומותיו לארגוני צדקה

לאחר ההתאסלמות והחלפת שמו ליוסוף אסלאם, הוא הפסיק להקליט ולהופיע, ממספר סיבות. הוא התייעץ עם האימאם במסגד שלו, שאמר לו שיש חכמי דת האוסרים על קריירה מוזיקלית, ואחרים מתירים זאת כל עוד השירים תקינים מבחינה מוסרית. הוא החליט לקטוע את הקריירה מחמת הספק, וגם ציין כגורם נוסף שהשפיע עליו את לחצי חברות התקליטים: "הדרישות המתמשכות של עסקי המוזיקה הפכו למטלה, ולא היוו עוד השראה."

מכיוון שאלבומיו הניבו רווחים של עשרות מיליוני דולרים, הוא החל לתרום כספים לגורמים חינוכיים וגופי סיוע בקהילה המוסלמית של לונדון ולגופים נוספים. בשנת 1983 הוא מימן הקמת בית ספר יסודי מוסלמי בברנט, ולאחר מכן מימן הקמת שני בתי ספר תיכוניים מוסלמים. בשנת 1992 הוא הקים את ארגון בתי הספר המוסלמים בבריטניה (AMS-UK), ואת ארגון הצדקה "חסדים קטנים" (Small Kindness) שמסייע לקורבנות בצורת באפריקה ולילדים יתומים ומשפחות נזקקות בחבל הבלקן, אינדונזיה ועיראק. הוא כיהן כיו"ר קרן הצדקה "סיוע מוסלמי" (Muslim Aid) משנת 1985 עד 1993.

פרשיות שנקשרו בשמו

מחלוקת סלמאן רושדי

בשנת 1989 צוטט בשגגה כמי שמביע תמיכה, לכאורה, בפסק ההלכה הקורא להרוג את סלמאן רושדי, מחבר הספר "פסוקי השטן". הוא פרסם הצהרה רשמית כי הוא מכחיש מכל וכל את הדברים, הסביר שהוא מתנגד באופן נחרץ לכל אלימות שהיא וטען שדבריו הוצאו לחלוטין מהקשרם. בשנים שעברו מאז הוא הכחיש דברים אלה שוב ושוב.

מניעת כניסתו לישראל

יוסוף אסלאם ביקר מספר פעמים באופן פרטי בישראל. הוא התפלל במסגד אל-אקצא ב-1978 וחזר לישראל פעמיים בשנת 1988 כדי להזדהות עם מצוקת הפלסטינים בשטחים בתקופת האינתיפאדה הראשונה וכדי לסייע לילדים חולים ברמאללה. באחת הפעמים נאם בפני אלפים בכפר כנא ונשא דברים נגד מדיניותה של ישראל בשטחים הכבושים ויחסה לפלשתינאים.^[2]

לאחר מכן ניסה שוב להיכנס לישראל בשנת 1990 ובשנת 2000, ובשתי הפעמים נמנעה כניסתו.^[3] נציג ישראל אמר לרשת "ABC News" שיש לו הוכחות שכספי התרומה של יוסוף משמשים להלבנת כספים עבור חמאס. יוסוף אמר בתגובה שמעולם לא נתן כספים לחמאס. מבקריו טוענים שבשנת 1998 הוא עזר לגייס כספים לארגון צדקה קנדי, שהעביר לאחר מכן כספים לחמאס.^[4]

תגובתו לפיגועי ה-11 ספטמבר 2001

מייד לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, הוא אמר: "ברצוני להביע זעזוע מעומק לבי על פיגועי הטרור חסרי ההבחנה שבוצעו נגד חפים מפשע בארצות הברית. עלי לומר שאין אף תלמיד ישר של האסלאם שיכול למחול על פעולה כזו. הקוראן משווה רצח של אדם אחד חף מפשע עם רצח האנושות כולה. אנחנו מתפללים למען המשפחות של כל אלה שאיבדו את חייהם במעשה נוראי ואלים זה, וגם למען אלה שנפגעו. אני מקווה שדבריי משקפים את הרגשות של כל המוסלמים וכל האנשים ברחבי העולם שלבם יוצא למען קורבנות האירוע העצוב הזה."

תגובתו לפיגועים גרמה לו לשבור את שתיקתו המוזיקלית, ובשנת 2001 הוא הופיע, לאחר יותר מ-20 שנה, בתשדיר לקראת מופע הצדקה "The Concert for New York City" למען כבאי ניו יורק, משטרת ניו יורק ובני משפחותיהם.

מניעת כניסתו לארצות הברית

ב-21 בספטמבר 2004 עלה יוסוף לטיסה מלונדון לוושינגטון, לקראת פגישה עם הזמרת דולי פרטון, שביצעה כמה שנים קודם לכן את שירו "Peace Train" והתכוונה להקליט גרסאות כיסוי לשירים נוספים שלו. עם נחיתתו הסתבר ששמו מופיע ברשימה של אנשים שכניסתם לארצות הברית נאסרה. הוא נעצר על ידי אנשי המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית והוטס בחזרה ללונדון, בנימוק של "חשש מקשרים פוטנציאליים עם פעילויות הקשורות לטרור." בתגובה, יוסוף גינה שוב את הטרור ואת מעשי האלימות של מוסלמים קיצוניים, כפי שעשה פעמים רבות בעבר, וביקש לבדוק אם לא חלה טעות ברשימה. לבקשתו הצטרף גם שר החוץ הבריטי ג'ק סטרו.

לאחר בדיקה חוזרת הסתבר שאכן חלה טעות, והחשוד בפעילות טרור הוא אדם אחר בעל שם דומה. בשנת 2006 יוסוף נכנס ללא תקלות לארצות הברית ושר והתראיין מספר פעמים ברדיו כחלק מקידום האלבום החדש שלו. מאז ביקר שוב מספר פעמים בארצות הברית. בשנת 2008 חיבר שיר בשם "Boots and Sand" על פרשה זו.

תביעת דיבה על הטענה שהוא תומך בטרור

באוקטובר 2004 פורסמו ידיעות בעיתונים הבריטיים "סאן" וסאנדיי טיימס בהן הובעה תמיכה במניעת כניסתו של יוסוף לארצות הברית, ונטען בהן כי הוא תומך בטרור. הוא תבע את העיתונים על הוצאת דיבה, זכה בפיצויים והעיתונים פרסמו הצהרות התנצלות, בהן כתבו שהוא מעולם לא תמך בטרור וציינו שלאחרונה הוא קיבל את פרס "איש השלום" בפסגת חתני פרס נובל לשלום. יוסוף אמר שהוא שמח על כך שטיהרו את שמו הטוב. "זה כנראה הדבר הכי קל בעולם בימים אלה להפריח האשמות גסות נגד המוסלמים, ובמקרה שלי דבר כזה משפיע באופן ישיר על עבודות הצדקה שלי ומזיק למוניטין שלי כאמן. פגיעה כזו היא לעיתים קרובות קשה לתיקון." הוא הוסיף כי בכוונתו לתרום את הפיצויים שקיבל לקרן סיוע ליתומי רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי (2004).

תביעת דיבה על הטענה שהוא נמנע מלשוחח עם נשים בלבוש חושפני

באוקטובר 2004 פורסמה ידיעה ברשת החדשות "World Entertainment News Network" לפיה יוסוף סירב לשוחח עם נשים בלבוש חושפני. הטענות עלו לאחר נסיעתו לברלין, שם קיבל את פרס "אקו" עבור "הישגי חיים כמוזיקאי ושגריר בין תרבויות." הוא הכחיש את הטענות, תבע את הרשת, וזכה שוב. הרשת פרסמה מודעת התנצלות ושילמה לו פיצויים. יוסוף תרם את כספי הפיצויים לארגון הצדקה "חסדים קטנים".

פרסים

פרסים הומניטריים

2003: "פרס העולם", הקרוי גם "פרס העולם החברתי". פרס זה ניתן על ידי מיכאיל גורבצ'וב, על "סיוע הומניטרי ועזרה לילדים וקורבנות מלחמה."
2004: "איש השלום", פרס הניתן על ידי פסגת חתני פרס נובל לשלום, ארגון שנוסד על ידי מיכאיל גורבצ'וב. הפרס ניתן על "מסירותו לקידום השלום, הפיוס בין האנשים וגינוי הטרור."
2009: פרס כבוד של קרן האחריות הסביבתית בגרמניה.
2015: פרס של "ארגון הכלכלה האסלאמי" על "תרומה לשלום באמצעות האמנות."
2015: פרס כבוד של קרן סטייגר מבוכום, גרמניה, על מחויבותו לפרויקטי צדקה בינלאומיים.

תוארי כבוד

2005: תואר דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת גלוסטרשייר, על שירותי חינוך וסיוע הומניטרי.
2007: תואר דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת אקסטר, כהכרה ב"עבודתו ההומניטרית ותרומתו להבנה בין התרבות המוסלמית לתרבות המערבית."

פרסים מוזיקליים

2005: פרס ארגון המוזיקאים האמריקאי (ASCAP) לשיר "The First Cut is the Deepest".
2006: פרס ארגון המוזיקאים האמריקאי (ASCAP) לשיר " The First Cut is the Deepest", פעם נוספת.
2007: פרס ECHO "על הישגי חיים כמוזיקאי ושגריר בין תרבויות."
2007: פרס ארגון המוזיקאים הבריטי (BASCA) על אוסף שירים יוצא מן הכלל.
2014: נבחר להיכל התהילה של הרוק אנד רול.
2015: פרס מפעל חיים בטקס פרסי הפולק של ה-BBC.