קוסמודרום בייקונור
 | |
 | |
| שיגור סויוז TMA-5 מבייקונור | |
| נתוני השדה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1956–הווה (כ־68 שנים) |
| על שם |
בייקונור  |
| מפעיל |
רוסקוסמוס |
| קואורדינטות | 45°57′53″N 63°18′18″E / 45.9648°N 63.3051°E |
| מסלולי טיסה | |
  | |
קוסמודרום בַּייקוֹנוּר (קזחית: Байқоңыр ғарыш айлағы; רוסית: Космодром Байконур), הקרוי גם טיוּרה־טאם, הוא נמל החלל הגדול והוותיק בעולם. הקוסמודרום נבנה על ידי ברית המועצות בשנות ה־50, ומאז 1996 הוא מופעל תחת פיקוח רוסיה, אף על פי שהוא נמצא בשטח קזחסטן, אך גם סוכנות החלל הלאומית של קזחסטן מעורבת בהפעלתו. חוזה החכירה הנוכחי של רוסיה בתוקף עד שנת 2050. בייקונור נמצא כ־200 קילומטר ממזרח לימת אראל, על גדתו הצפונית של נהר הסיר דריה, ליד העיר טיורה־טאם בדרום קזחסטן.
השם "בייקונור" נועד ליצור רושם מוטעה במערב כאילו האתר ליד העיר בייקונור, יישוב כורים הנמצא כ־320 ק"מ צפונית מזרחית לנמל החלל, באזור מדברי סמוך לג'זקזגאן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בייקונור היה מרכז תוכנית החלל השאפתנית של ברית המועצות מסוף שנות ה־50 ועד שנות ה־80 של המאה ה־20. היו בו מתקנים לשיגור חלליות מאוישות ובלתי־מאוישות, וניתן היה לשגר ממנו מגוון רחב של טילי שיגור: סויוז, פרוטון, ציקלון, דנייפר וזניט. שיגורים מבסיס זה מהווים חלק חשוב בפריסתה ובתחזוקתה של תחנת החלל הבינלאומית.
הבסיס נבנה במקור בשנות ה־50 כאתר לשיגור וניסוי של טילים ארוכי טווח, ומאוחר יותר הוסב לבסיס שיגורים לחלל. ליד הקוסמודרום נבנה יישוב שתפקידו לשרת את צורכי הקוסמודרום. בשנת 1966 הוא קיבל מעמד של עיר ונקרא לנינסק, אך שמו שונה לבייקונור ב־1995.
טיסות היסטוריות רבות לחלל שוגרו מבייקונור: הלוויין הראשון ב־4 באוקטובר 1957, האדם הראשון בחלל ב־1961, והאישה הראשונה בחלל ב־1963.
השיגורים לחלל נמשכו גם לאחר התפרקות ברית המועצות ב־1991, תחת חבר המדינות. במרץ 1996 חכרה רוסיה את הבסיס ל־20 שנה, תמורת תשלום שנתי של 115 מיליון דולר ואפשרות להארכת החכירה בעשר שנים נוספות. בשנת 2004 סוכם על הארכת ההסכם עד לשנת 2050 ללא שינוי דמי התשלום השנתיים.
בשל חילוקי דעות בין רוסיה לקזחסטן על גובה דמי החכירה, החלה רוסיה להרחיב את קוסמודרום פּלֶסֶצק שבשטחה, במחוז ארכנגלסק שבצפון־מערב רוסיה, וכן בנתה את קוסמודרום ווסטוצ'ני במזרח הרחוק במחוז אמור.
מאז סיום תוכנית מעבורות החלל של נאס"א ועד השיגור המאויש של חללית דרגון של חברת ספייס איקס בשנת 2020, המקום היחיד ממנו מתבצעים שיגורים מאוישים[1], היה נמל חלל זה. עלות שיגור והחזרה לפי ההסכם עם נאס"א היה 82 מיליון דולר עבור כל אסטרונאוט, כאשר יכולים להיות בחללית הסויוז עד שלושה אנשים.
כני שיגור
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך תפקוד האתר במתחם נבנו כני שיגור רבים. רובם לא בשימוש כיום. להלן כני שיגור פעילים:
31 - שיגור משגרים ממשפחת סויוז
81 - שיגור משגרים ממשפחת פרוטון
200 - שיגור משגרים ממשפחת פרוטון
175 - שיגור משגרים מדגם רוקוט וסטרלה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניו יורק טיימס, ביקור בנמל היציאה של האדם לחלל, באתר הארץ, 13 במרץ 2019- Humanity's unlikely gateway to space - מאתר ה-BBC
- קוסמודרום בייקונור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לסין יכולת שיגור עצמאית של טייקונאוטים
