קונבאייר X-6

קונבאייר X-6
Convair X-6
	אילוסטרציית מטוס NB-36H עם כור גרעיני פעיל
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס ניסוי
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	קונבאייר
טיסת בכורה	מעולם לא טס
יחידות שיוצרו	1 (למטרות בדיקת משקל בלבד)
משתמש ראשי	חיל האוויר של ארצות הברית

קונבאייר X-6 היה מטוס ניסוי מוצע, כחלק ממיזם לפיתוח מטוס גרעיני. בפרויקט נעשה שימוש במפציץ קונבאייר B-36 פיסמייקר כבסיס לניסוי, ועל אף שהוא שונה והותאם (ושמו שונה ל-NB-36H) כבר בשלב מוקדם של הפרויקט, התוכנית בוטלה לפני שמטוס X-6 ומנועיו המופעלים באמצעות כור גרעיני הושלמו. ה-X-6 היה חלק מסדרה של תוכניות אשר התקיימו בין 1946 ל-1961, ועלו בסך הכל כ-7 מיליארד דולר. מכיוון שמטוס כזה לא נדרש לתדלוק הוא אינו מוגבל בטווח באופן תאורתי. התאוריה הייתה כי מפציצים אסטרטגיים יוכלו לשהות באוויר במשך שבועות ברציפות.

פיתוח ועיצוב

במאי 1946, חיל האוויר של ארצות הברית החל את פרויקט אנרגיה גרעינית להנעה של כלי טיס (NEPA). מחקרים בנושא נערכו עד מאי 1951 אז הוחלפה התוכנית בפרויקט הנעת מטוסים גרעיניים (ANP). פרויקט ה-ANP הכיל תוכניות להסבת שני מטוסי B-36 על ידי חברת קונבאייר. אחד מהם היה אמור לשמש לבחינת המיגון הנדרש למטוס הנושא כור גרעיני והשני היה אמור לשמש מטוס X-6.

מטוס ניסוי גרעיני

מטוס ה-B-36 הראשון נקרא מטוס ניסוי גרעיני (NTA), המטוס בו נעשה שימוש, נפגע בעת סופת טורנדו ב-1952 ולאחריה הועבר לטובת הפרויקט. שמו הוחלף ל-NB-36H ובוצעו בו שינויים על מנת שיוכל לשאת כור גרעיני בעוצמה של 3 מגה ואט. הכור היה מבצעי אך לא סיפק אנרגיה למטוס, מים שימשו לקרורו, והחום מהם נפלט באמצעות מפלטי חום מים-לאוויר. השימוש היחיד בכור היה במטרה לחקור את השפעת הקרינה על מערכות המטוס.

במטרה להגן על צוות האוויר, החלק הקדמי של המטוס שונה במטרה לכלול 12 טון של מגן עופרת וגומי. השמשה הקדמית הוחלפה בזכוכית אקרילית בעובי 15 ס"מ. כמות העופרת הייתה משתנה. לאחר מכן בוצעו מדידות של רמת הקרינה במטרה להגיע לעיצוב אופטימלי של המגן עם מינימום משקל.

בין ה-17 בספטמבר 1955 ל-מרץ 1957, המטוס השלים 47 טיסות ניסוי ו-215 שעות טיסה (מתוכן ב-89 שעות הכור היה פעיל). זהו הניסוי היחיד הידוע של מטוס ניסיוני ועליו כור גרעיני פעיל שנעשה על ידי ארצות הברית. המטוס הושבת ב-1958 בפורט וורת' ועל סמך תוצאות הניסויים, בוטל כל פרויקט הנעת מטוסים גרעיניים בשנת 1961.

תוכניות פיתוח

במידה והתוכנית הייתה ממשיכה, מטוס ה-X-6 היה מונע באמצעות מנועי ג'נרל אלקטריק שהותאמו לשימוש באנרגיה גרעינית במקום דלק נוזלי, תוך שימוש בכור P-1. במטוס גרעיני, ליבת הכור שמשה כמקור חום לזרימת האוויר בטורבינה, במקום לשרוף דלק מטוסים. אחד החסרונות הם שמכיוון שזרימת האוויר דרך המנועים שימשה לקרור הכור, זרימת האוויר הייתה צריכה להישמר גם אחרי שהמטוס נחת וחנה. בג'נרל אלקטריק בנו שני מנועי אב טיפוס.

האנגר ברוחב 110 מטר נבנה באיידהו במטרה לאחסן בו את מטוס ה-X-6, אך הבניה נעצרה בעקבות ביטול הפרויקט, ולפני שהושלמה בניית מסלול המראה של 4,600 מטר, אורך המסלול היה גדול עקב המשקל הצפוי של מטוס גרעיני.

התוכנית הסובייטית

בשנות ה-60, ברית המועצות ערכה ניסוי דומה באמצעות מטוס טופולב Tu-119, שהוסב מדגם של המפציץ טופולב Tu-95.