קולאם

קולאם (מטמילית: கோலம்) היא סוג של ציור העשוי מקמח אורז. הציור בנוי על רשת (גריד) של נקודות ומאופיין בסימטריה, דיוק ומורכבות, בצורות גאומטריות וצורות מהטבע. מקור מסורת הקולאם הוא בדרום הודו. נשים הודיות מציירות מדי בוקר קולאם על מפתן דלת הבית כדי לזמן שגשוג לבתיהן. הן אוחזות בקמח בכף ידם ובאמצעות האגודל משחררות כמויות מדודות של קמח ליצירת קווים ונקודות.

יצירת הקולאם

את הקולאם מציירות מדי בוקר מיליוני נשים הודיות עם קמח אורז כדי להביא שגשוג לבתיהן. כיוון שהציור מונח על מפתן הבית, הוא נפגע במהלך היום מגשם ורוח וכן מעוברים ושבים הדורכים עליו. בבוקר שלמחרת אחת מנשות הבית מנקה את מפתן הבית ומציירת ציור חדש על גבי המפתן הלח מהניקיון, דבר שמייצב את הציור הבא. לעיתים משתמשים גם בגללי פרות (אנ') לצורך הציור מתוך אמונה כי יש להם תכונות אנטיספטיות. בגלל צבעם הם יוצרים ניגודיות אל מול הצבע הבהיר של הקמח.^[1]

השימוש בקמח אורז בציור הקולאם נועד למשוך נמלים, ציפורים וחיות קטנות אחרות אל פתח הבית, ובכך מזמינים אותם אל חיי היום יום מתוך תפיסה של דו קיום הרמוני עם היקום. המעשה מקושר לאלה לקשמי, היא אלת השגשוג. משמעות השימוש בצורות סגורות, על פי המסורת, מונע באופן סמלי מהרוחות הרעות להיכנס אל הבית.

בעבר, היכולת ליצור צורות אלו במשיכת קולמוס (באמצעות קו אחד) הייתה מקור גאווה. את הציור היו מכינים גם מאבקת אבנים לבנות (வெங்கசங்கள் பொடி / மொக்குமாவு). במהלך חודש מרגאזהי היו מציירים קולאם גדול ממדים על גבי הדרך.^[2] הצורות השונות של הקולאם נובעים ממקורות השראה פילוסופיים, דתיים ועוד. מוטיבים שונים יכולים לכלול דגים וציפורים המשקפים את האחדות של האדם והחי. בנוסף, ניתן לראות שימוש בסמלים של השמש, הירח וכוכבים שונים. הדפוסים השונים נלמדים ומועברים מאם לבת.

ציורי קולאם גדולים במיוחד מאפיינים אירועים מיוחדים כמו חתונה, וכן העברת מסרים, והבעת תודה לאלים. באירועים מיוחדים נעשה שימוש גם בגיר ובלבנים אדומות, וכן בקמח אורז מעורבב עם משחת אורז ועם צבעים. פרשנויות מודרניות עושות שימוש גם בצבעי גיר ואפילו מדבקות.

מחקר

התכונות המתמטיות של הקולאם נמצאות בשימוש בתחום מדעי המחשב.^[3] חוקרים בודקים את דפוסי הקולאם ויוצרים אלגוריתמים שיכולים לחולל ציורים דומים. ^[4] אלגוריתמים אלו מיועדים לפיתוח תוכנות לציור ממוחשב.^[5]