צ'מבוומבה

צ'מבוומבה
מקום הקמה	ברנלי
מוקד פעילות	ברנלי, אנגליה
תקופת הפעילות	1982–2012 (כ־30 שנה)
סוגה	פאנק • פאנק רוק • פופ פאנק • אינדי פולק • אנרכו-פאנק • פופ רוק
חברת תקליטים	. Agit-Prop, One Little Indian, EMI, MUTT/No Masters
	www.chumba.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	בוף ואלי; דנברט נובקון; לו ואטס; דנסטן ברוס; אליס נאטר; הארי היימר; ג'וד אבוט

צ'מבוומבה (באנגלית: Chumbawamba) הייתה להקת פאנק בריטית שהוקמה ב-1982 וחוותה הצלחה מסחרית מסוף שנות ה-90 עד שהתפרקה, ב-2012. סגנונה המוזיקלי התפתח והשתנה לאורך שנות קיומה, והושפע מז'אנרים רבים, כגון פאנק רוק, פופ, פולק, ומוזיקה ניסיונית. הפוליטיקה האנרכיסטית של הלהקה התבטאה ביחסה המתריס כלפי סמכות, ועמדותיה המוצהרות בתמיכה לזכויות בעלי חיים, פציפיזם, מלחמת המעמדות, פמיניזם, זכויות להט"ב, ואנטי-פשיזם.

הלהיט המוכר ביותר של הלהקה היה "Tubthumping", אשר היה מועמד לפרס הסינגל הבריטי הטוב ביותר ב-1998, בטקס פרסי המוזיקה הבריטית. הסינגל הגיע למספר 2 במצעדים באנגליה, מספר 6 בארצות הברית, וכיכב כמספר 1 במשך שלושה שבועות באוסטרליה.

היסטוריה

שנים ראשונות

צ'מבוומבה הוקמה בשנת 1982 בברנלי, עם ההרכב המקורי שכלל את אלן "בוף" ואלי, דנברט נובקון, ומידג' וטומי, שהיו ביחד חלק מלהקה קודמת, וכעבור זמן קצר הצטרף גם לו ואטס. מאוחר יותר הצטרפו גם אליס נאטר ודנסטן ברוס. החברים חיו יחד ב"סקווט" (squat – מקום מגורים בלתי חוקי, בדרך כלל בבניין נטוש; פרקטיקה מכוונת של אנרכיסטים וקבוצות אנטי-ממסדיות אחרות) בלידס, ועבדו בעבודות מזדמנות, ואף על פי שהוציאו מהוצאות קטנות כמה סינגלים (בתקליטי ויניל), הם לא השתכרו ממוזיקה במשך השנים הראשונות לקיום הלהקה. רוב ההופעות שלהם היו בהתרמות ומחאות בנושאים מגוונים כתמיכה בשביתת הכורים כל אמצע שנות ה-80, זכויות בעלי חיים וכן תנועת האנטי-מלחמה.

הלהקה הייתה בחוד החנית של תנועת האנרכו-פאנק, והייתה לה הצלחה מוקדמת כאשר יצאו בשיר אשר מחקה את סגנון ה-Oi! – מוזיקת פאנק שמשכה הרבה קבוצות ואידאולוגיות של עליונות לבנה, סקינהדס וכדומה – כאשר החיקוי היה כה משכנע, שהשיר שלה, שלעג לערכי ה-Oi! – צורף לאלבום אוסף של התנועה. שיריהם לעיתים קרובות כללו מסרים ישירים לגבי סוגיות עכשוויות והיסטוריה פוליטית.^[1]

חברות התקליטים הראשונות

באמצע שנות השמונים הוציאה הלהקה מספר הקלטות דרך חברת תקליטים שהקימו – Agit-Prop. כשיצא ה-EP הראשון, Revolution, כל עותקיו נמכרו תוך זמן קצר, והוא יצא בהוצאה שנייה, ואף הגיע למקום 4 במצעדי האינדי, ונשאר במצעדים במשך 34 שבועות. ה-LP הראשון, Pictures of Starving Children Sell Records ‏(1986) היה ביקורת נגד מופע הצדקה לייב אייד של בוב גלדוף, אשר לטענת צ'מבוומבה הייתה מפגן קוסמטי בלבד שנועד למשוך תשומת לב מבעיות אמיתיות של רעב ברחבי העולם.

הלהקה יצאה לסיבובי הופעות באירופה עם הלהקה ההולנדית the Ex, ואף יצרו שיתוף פעולה בין חברי שתי הלהקות, תחת השם "Antidote", שהוביל ל-EP נוסף, Destroy Fascism! לשתי הלהקות יצאו באותה תקופה קלטות בפולין, בלייבל מקומי, RED, על אף צנזורת המוזיקה שהייתה פעילה במדינות מסך הברזל.^[2]

האלבום השני של צ'מבוומבה, Never Mind the Ballots...Here's the Rest of Your Lives, יצא ב-1987, בזמן של הבחירות הכלליות בבריטניה. האלבום מטיל ספק בתקפות המערכת הדמוקרטית הבריטית. ב-1988 הוציאו אלבום שלישי, English Rebel Songs 1381-1984, אשר כלל הקלטות של שירים אנגליים מסורתיים.

One Little Indian Records

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, נהיו חברי צ'מבוומבה חלק מסצנת הרייב ואמצו גם השפעות ממוזיקת טכנו. בשלב זה חברי הלהקה יכלו להתפטר מעבודותיהם ולהתרכז רק במוזיקה, מכיוון שתקליטיהם נמכרו במספרים מספיק גדולים (כ-10,000 עותקים כל תקליט). הם התרחקו משורשיהם האנרכו-פנקיסטיים, והתחילו לשלב אלמנטים של פופ. הם יצאו לסבב הופעות ראשון בארצות הברית ב-1990.

באותה שנה, השחקן האוסטרלי ג'ייסון דונובן תבע את המגזין The Face כאשר הם טענו שהוא גיי אף על פי שהוא הכחיש זאת, וצ'מבוומבה בתגובה הדפיסו מאות חולצות עם הכיתוב 'Jason Donovan – Queer As Fuck' וחילקו אותן חינם עם הסינגל החדש שלהם, "Behave".

ב-1994 יצאה הלהקה עם אלבום נוסף, Anarchy, דרך הלייבל האינדי החדש שלה, One Little Indian. על אף התפתחות הסגנון המוזיקלי שלה, צ'מבוומבה נותרה נאמנה למסרים הפוליטיים שלה, ואלבום זה כלל מסרים נגד הומופוביה, נגד חוקים חדשים שעברו באנגליה שמגבילים זכויות אזרח במישור הפלילי, וכן נגד עליית הפשיזם שהתבטא בין היתר בבחירתו של דרק ביקון, מהמפלגה הלאומית הבריטית, כנציג במועצת העיר לונדון. האלבום היה להצלחה המסחרית הגדולה של הלהקה עד כה, כאשר גם האלבום הגיע למקום 30 במצעד האלבומים הבריטי, וגם שני סינגלים ממנו הגיעו למצעד הסינגלים הבריטי. גם ההופעות החיות בעקבות יציאת האלבום הוקלטו, נהיו לאלבום החי הראשון של הלהקה, Showbusiness!, אשר יצא ב-1995.

בתקופה זו, חברת התקליטים גם החליטה להוציא מחדש את כל הקטלוג של צ'מבוומבה, כך שכל שלושת אלבומיהם יצאו בדיסקים לראשונה.

ב-1996 החליטו לעזוב את One Little Indian בזמן שהקליטו את האלבום הבא – Swingin' With Raymond, אך למרות זאת הוציאו דרכם דיסק אחרון, Portraits of Anarchists, שנמכר יחד עם ספרו באותו השם של קייסי אור.

דנברט נובקון בהופעה באוניברסיטת לידס, 1986

EMI

ב-1997 EMI החתימה את הלהקה, במהלך שנחשב כשנוי במחלוקת על ידי רבים מאוהדיה, כבגידה בערכים אנרכיסטיים. צוין בפניהם גם שבעבר, בשנת 1989, הם עצמם הוציאו אלבום בשם Fuck EMI, וגם העבירו ביקורת על חברת התקליטים במספר משיריהם המוקדמים. הלהקה האנרכו-פאנקיסטית להקת Oi Polloi (איתם צ'מבוומבה עשו שיתופי פעולה בעבר, כולל עבור מטרות פוליטיות-אקטיביסטיות) יצאה ב-EP מחאה נגד צ'מבוומבה, Bare Faced Hypocrisy Sells Records ב-1988. צ'מבוומבה טענו שההחלטה שלהם לגיטימית מכיוון ש-EMI ניתקו את הקשרים עם יצרן הנשק ת'ורן כמה שנים קודם לכן, וכן שהניסיון לימד אותם שבסביבה קפיטליסטית, כמעט כל חברת תקליטים פועלת על פי העקרונות הקפיטליסטיים, באמרם: "לחברה הקודמת שלנו, One Little Indian, לא הייתה המשמעות הסימבולית הרשעית של EMI, ועדיין היא הייתה מונעת לחלוטין על ידי רווח." הם הוסיפו כי מהלך זה הביא עמו את ההזדמנות להפוך את הלהקה לבת קיימא מבחינה כלכלית, וכן לתקשר את המסרים שלה לקהל רחב יותר.^[3]

ההצלחה במיינסטרים

ב-1997 יצא הלהיט הגדול של צ'מבוומבה, "Tubthumping", שהגיע למקום שני במצעד הבריטי, מקום שישי במצעד האמריקאי, ולמספר אחד באוסטרליה ומדינות נוספות. השיר – שכולל רק מספר שורות שחוזרות על עצמן, ביניהן רשימת משקאות בפאב – הוא על פניו שיר פופ קליל, אשר תפס את מקומות במצעדים יחד עם שירי פופ קלילים אחרים של התקופה, כמו Barbie Girl של להקת Aqua. אך כמו שיר זה, היו בו מסרים עמוקים יותר: המילה Tubthumping היא סלנג למסע בחירות, והשיר נועד להיות המנון למעמד הפועלים, וכן איגוד של כל העקרונות של הלהקה, ומשכך, כלל רפרנסים לדמויות מהתרבות, כמו מלקולם מקלארן, שנחשב לממציא הפאנק; למשפט מקלייבל, בו תבעה חברת מקדונלד'ס פעילים סביבתיים; וכן גרפיטי צרפתי ובודלר. בעיני חברי הלהקה, ההצלחה הייתה במספר מישורים: מעבר להצלחה המסחרית, הם הרגישו שהם הצליחו "להערים על הממסד" בכך שהשתמשו במנגנוני התרבות הפופולרית כדי להפיץ מסרים חתרניים, ולקהל הרבה יותר גדול.

בתקופה זו הוציאה הלהקה עוד מספר סינגלים, שחלקם הצליחו במצעדים. בנוסף, כמה מחברי הלהקה נהיו מעורבים בתקריות שמשכו פרסום. זה התחיל לאחר שאליס נאטר צוטטה במגזין המוזיקה מלודי מייקר כאומרת: "שום דבר לא ישנה את העובדה שאנו אוהבים את זה כששוטרים נהרגים".^[4] האמירה סחפה תגובות נזעמות בתקשורת ומצד איגודי שוטרים. הלהקה סירבה ללחץ מצד EMI לפרסם התנצלות, ונאטר רק הוסיפה הבהרה: "כשאתה ממעמד הפועלים הם לא יגנו עליך. כשאתה שומע עליהם, זה רק בהקשרים של התעללות באנשים, כלומר, עשיית אי-צדק. זה לא כאילו שאנחנו עושים מסיבה כששוטר מת, אתם יודעים שזה לא המצב".

בינואר 1998 נאטר הופיעה בתוכנית האירוח האמריקאית, Politically Incorrect, של ביל מאהר, והציעה לאוהדים שאין בידם לקנות את הדיסק החדש של צ'מבוומבה לגנוב אותו מרשתות גדולות כמו HMV ו-Virgin. בתגובה, Virgin הורידה את האלבום ממדפיה, אך המשיכה למכור אותו על פי דרישה ממלאי שישב מאחורי הדלפקים.^[5]

כמה שבועות מאוחר יותר, לאחר סירוב מצד ממשלת העבודה לתמוך בעובדי הנמל השובתים בליברפול, הלהקה הופיעה בטקס פרסי המוזיקה הבריטית בשיר "Tubthumping" עם שינוי במילים, שכללות את השורה: "New Labour sold out the dockers, just like they'll sell out the rest of us" (מפלגת העבודה החדשה "מכרה" את העובדים בנמל, כמו שימכרו אותנו), ואחר כך, זמר הלהקה דנברט נובקון שפך דלי של מי קרח על ראשו של סגן ראש הממשלה ג'ון פרסקוט, שהיה בקהל.

דנברט נעצר, וגם צלבו אותו בתקשורת. EMI פרסמה התנצלות, אך דנברט עצמו נשאר ללא חרטה, כפי שנכתב בהצהרת הלהקה לגבי האירוע: "אם לג'ון פרסקוט יש את החוצפה להגיע לאירועים כמו פרסי ה-BRIT, בניסיון שווא להציג את מפלגת הלייבור כמגניבה וטרנדית, אז מגיע לו כל מה שנוכל לזרוק עליו".^[6]

הלהקה המשיכה בתמיכה במטרות חברתיות: בסוף שנות ה-90, כשחברת נייקי הציעה להם 1.5 מיליון דולר לשימוש בשיר "Tubthumping" בפרסומת במונדיאל, הם סירבו מיד.^[7] לחברת המכוניות ג'נרל מוטורס הם אישרו שימוש בשיר אחר, "Pass It Along", ב-2002, ומיד תרמו את 100,000 הדולר שקיבלו לארגונים האקטיביסטים CorpWatch ואינדימדיה כדי לממן קמפיין נגד ג'נרל מוטורס.^[8]

אלבומים נוספים שיצאו ב-1998 כוללים את Uneasy Listening, אלבום אוסף של שירים במגוון סגנונות מהשנים 1985–1998, וכן אלבום שיצא רק ביפן, Amnesia, שכלל מגוון מלהיטיהם, כולל "Tubthumping", בסגנון קאנטרי.

כשי לרגל המילניום, הלהקה שלחה סינגל בהוצאה מוגבלת לכל מי שהיה ברשימת הדיוור שלהם. הסינגל נקרא "Tony Blair", שיר בסגנון שופ-שופ, שמנה – בצורת מכתב אהבה נכזבת – את כל ההבטחות שהפר ראש הממשלה. שנתיים לאחר מכן, שלחו מהדורה מוגבלת נוספת לסינגל חדש, הפעם עיבוד לשיר הביטלס, "Her Majesty", לכבוד שנת היובל למלוכתה של המלכה אליזבת, רק עם מילים שיוצאות נגד מוסד המלוכה.

ב-2000, יצא האלבום WYSIWYG. השיר כלל סינגל שהיה קאבר לשיר של הבי ג'יז, "New York Mining Disaster", וכן את השיר "Passenger List For Doomed Flight 1721", שמנה את כל האנשים שהלהקה הייתה רוצה ש"ייעלמו". הרשימה כללה את טוני בלייר, אלי מקביל, ובונו.

צ'מבוומבה עזבה את EMI ב-2001. לדברי הלהקה, הם קיבלו את כל מה שרצו מההתקשרות הזו. "הוצאנו אלבומים נהדרים, טיילנו בעולם, הופענו בתוכניות טלוויזיה, והרווחנו מלא כסף, שהרבה ממנו מסרנו הלאה או השקענו במטרות טובות".

כדי לחגוג 20 שנה לקיום הלהקה, ב-2002 יצרה הלהקה סרט תיעודי מחומרים מוסרטים משנות הפעילות שלהם. בהתחלה, הם התכוונו רק לייצר אוסף קליפים של שירים, אך הפרויקט התפתח, ובסוף יצא הסרט Well Done, Now Sod off. השם נלקח מביקורת שפורסמה על הלהקה בתחילת דרכה, והסרט כלל תגובות של אוהדים כמו גם של שונאי הלהקה.

Mutt Records

ב-2002 הקימה הלהקה חברת תקליטים משלה, Mutt Records.^[9]

דרכה, הוציאה הלהקה את אלבומה ה-11, Readymades, שערבב סימפולים ממוזיקת פולק עם מקצבי ריקוד. דרך Mutt, הלהקה גם הוציא את Sic – Adventures in Anti-Capitalism, ספר שכלל את כתבים בנושאי פוליטיקה ומוזיקה מאת חברים ומכרים של חברי הלהקה.

גם ב-2002, הלהקה הקליטה את הפסקול לסרטו של אלכס קוקס, Revengers Tragedy. הפסקול יצא כאלבום ב-2003.

ב-2003, הוציאה הלהקה אלבום חידוש לאלבום הא-קפלה משנת 1988, English Rebel Songs 1381–1914 מכיוון שהרגישו שהם כעת ווקליסטים יותר מנוסים ויכולים להיטיב יותר עם השירים.

ב-2004, הוציאה הלהקה את האלבום. האלבום כלל פחות סינתסייזר משני האלבומים הקודמים, אבל עדיין השתמש בהרבה סימפולים מגוונים, החל מצ'אנטים שבטיים, לקטעים מראיונות עם פרנק זאפה. האלבום כלל את אחת ההקלטות הראשונות של הקול האנושי, בה תומאס אדיסון מקריא את השיר Mary Had a Little Lamb. האלבום כבר כלל רמזים לכיוון שהלהקה תלך באלבומיה הבאים – מוזיקת פולק אנגלית.

No Masters

בשנת 2005 לקחה הלהקה הפסקה מן מסבבי הופעות ופרויקטי הקלטות, ורק הרכב מצומצם שכלל את בוף ואלי, לו ווטס, ג'וד אבוט וניל פרגוסון המשיך להופיע בבריטניה ואירופה במהלך 2005 ו-2006. הרכב זה הקליט את האלבום A Singsong and a Scrap, שיצא בסוף 2005 בלייבל No Masters. הם יצאו אחרי זה באלבום הופעות חיות, Get On With It, שהוקלטו במקומות שונים ברחבי בריטניה ב-2006.

ב-2006, נאטר כתבה דרמה מוזיקלית, Love and Petrol, אותה הלחין חברה ללהקה, הארי היימר, ואשר הוצגה בברדפורד. היימר ונאטר המשיכו לעבוד בתחום התיאטרון, ומאוחר יותר הרחיבו גם לרדיו וטלוויזיה.

ב-2007, צ'מבוומבה הופיעה בפסטיבל גלסטונברי.^[10] בתחילת השנה, הלהקה הודיעה שהיא עובדת על אלבום אקוסטי חדש בסגנון אחר מהרגיל. התוצאה הייתה The Boy Bands Have Won, שיצא במרץ 2008. האלבום כלל 25 שירי פולק אקוסטיים.

ב-2009 הלהקה יצאה לסבב הופעות במחזה קומי שכתבו והפיקו, Riot, Rebellion & Bloody Insurrection. מאוחר יותר באותה שנה, יצא אלבום נוסף, ה-15 של הלהקה, ABCDEFG.

בספטמבר 2011, חברי להקה נוכחיים ולשעבר מחו כאשר UKIP השתמשה בשיר "Tubthumping" בכנס השנתי של המפלגה.^[11]

בתחילת 2012 יצא פסקול מחזמר מאת בוף ואלי, שכלל את כל חברי הלהקה מלווים את השחקנים במגוון כלי נגינה. בשני שירים השתתף המתופף הארי היימר כווקאליסט, ההופעה הווקאלית הראשונה שלו מאז 1986.

התפרקות

ב-8 ביולי 2012 צ'מבוומבה הודיעה על החלטתה לפרק את הלהקה. באתר שלהם הם פתחו את הודעה במילים "אז זהו זה, זה הסוף. ללא יבבה, פיצוץ או הופעת איחוד." ההצהרה ציינה שהם ימשיכו בפרויקטים האינדיבידואליים שלהם, והסתיימה בזאת:

"אנו כמובן שומרים לעצמנו את הזכות לצוץ מחדש כצ'מבוומבה ולעשות משהו אחר לגמרי (אך בוודאי לא סבבי הופעות או הוצאת אלבום כל 2–3 שנים). אך למען האמת, זה לא מאוד סביר. שלושים שנים היינו שחצנים, סנובים, מצחיקים, מתנגדים, וסתם מוזרים. איזו זכות, וכמה כיף היה לנו."

בדצמבר 2012, צמבוומבה הופיעה בהופעתה האחרונה בבריטניה, הופעה שיצאה אחר כך כ-DVD היחיד של הלהקה, Going Going. בהופעה הופיעו החברים דאז של הלהקה, בוף ואלי, ג'וד אבוט, ניל פרגוסון, פיל מודי, ולו וטס. הצטרפו אליהם כאורחים חברי להקה קודמים, כולל דנברט נובקון, אליס נאטר, הארי היימר, ודנסטן ברוס. הופיעו גם אמנים עמם הלהקה שיתפה פעולה במהלך השנים, כמו בלינדה אוהולי. הלהקה סגרה את קריירת ההופעות שלה עם שתי הופעות בינלאומיות נוספות.

כמה חודשים לאחר מכן, באפריל 2013, יצא למכירה מוקדמת EP בשם In Memoriam: Margaret Thatcher. הוא הוקלט ב-2005, וניתן היה להזמינו מראש באתר האינטרנט, כאשר יישלח עם מותה של מרגרט תאצ'ר.^[12]

סרט דוקומנטרי

ב-1 ביולי 2015 דנסטן ברוס התחיל Kickstarter כדי לממן סרט תיעודי בשם I Get Knocked Down (The Untold Story of Chumbawamba) שמספר את סיפור צ'מבוומבה מנקודת מבטם של חברי הלהקה השונים. הוא אסף יותר מהמטרה ששם לעצמו בפרויקט, של £40,000.^[13]

חברי הלהקה

הרכב הלהקה השתנה לאורך השנים, כאשר בעיקר בשנים הראשונות תפקידים בלהקה היו פחות מוגדרים. חברי להקה רשמיים ומשתפי פעולה עיקריים כוללים:

בוף ואלי – שירה, גיטרה, (1982–2012)
דנברט נובקון – שירה, קלידים (1982–2004)
לו ואטס – שירה, קלידים (1982–2012)
דנסטן ברוס – שירה, גיטרה, תקליטים, כלי הקשה (1982–2004)
אליס נאטר – שירה, כלי הקשה (1982–2004)
הארי היימר (born 5 March 1964) – תופים, כלי הקשה (1982–2004)
דייב דילון – חצוצרה, קרן צרפתית, בס (1984–1995)
פול גרקו – בס, הרמוניקה (1982–1999)
ג'ון אבוט – שירה, חלילית, חליל, חצוצרה (1996–2012)
ניל פרגוסון – שירה, גיטרה, בס (1999–2012)
פיל מודי – אקורדיון, שירה(2004–2012)
ניל פרגוסון – מפיק, מהנדס, גיטרה, קלידים (כנגן/צוות אורח עד 1999, לאחר מכן כחבר מלא)