פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/אלול

אירועים בתולדות עם ישראל לפי חודשים

אלול

א'_באלול	א' באלול תרנ"ז, 29 באוגוסט 1897, נפתח הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בבזל ביוזמתו והנהגתו של בנימין זאב הרצל. השתתפו בו 208 צירים מתפוצות ישראל. בדיונים התבררו תפיסות שונות של הציונות. אנשי אגודות חובבי ציון, שרובם באו מממזרח אירופה, תמכו בעליית המונים והתיישבות רחבה בארץ ישראל לאלתר; תפיסתם כונתה לימים ציונות מעשית. ואילו הרצל, ורבים מתומכיו, סברו כי יש לתכנן היטב את המעבר ההמוני, ליישמו בהדרגה, ובמיוחד, לדאוג לאישורים מדיניים ובינלאומיים, לזכותם של היהודים להקים מדינה ריבונית משלהם בכברת ארץ מוגדרת; תפיסתם כונתה לימים ציונות מדינית. הקונגרס ייסד את ההסתדרות הציונית, ובראשו 18 חברי הוועד הפועל הציוני וראשה הנבחר.	עריכה | תבנית | שיחה
ב'_באלול	ב' באלול תרפ"ז, 30 באוגוסט 1927, נפתח הקונגרס הציוני ה-15 בבזל. חברי ההסתדרות הציונית יוצגו על ידי 281 צירים, חברי המפלגות: "הציונים הכלליים" (151), "המזרחי" (46), "ההתאחדות" (33), פועלי ציון" (30), "רדיקליים" (11), רוויזיוניסטים (10). הקונגרס קבל על עמדתה האדישה של ממשלת המנדט כלפי התנועה הציונית ומפעל ההתיישבות בארץ ישראל, ובכלל זה קיפוח היהודים ממשרות ממשלתיות בעבודות הציבוריות במימונה, בפקידות, במשטרה, ובחיל הספר. הקונגרס קבע את עקרונות הסוכנות היהודית: "המשך העלייה, קרקע לאומית, עבודה עברית, שפה ותרבות עבריים".	עריכה | תבנית | שיחה
ג'_באלול	ג' באלול תרפ"ג, 15 באוגוסט 1923, נפתחה בווינה הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל העולמית; ארגון אורתודוקסי, שנוסד בי"א בסיוון תרע"ב (1912) כדי להתמודד עם שאלות האומה והשעה וללא השתייכות להסתדרות הציונית. על סדר יומה עמדה שאלות העלייה והתיישבות היהודית בארץ ישראל, והסכסוך המר שפרץ בין הוועד האשכנזי לבין הרבנות הראשית לארץ ישראל, שבראשה עמד הרבאברהם יצחק הכהן קוק. הכנסייה חייבה את חברי "הגודה" לעשות ככל כוחם למען ההתיישבות "על פי התורה והמסורה". וברוח זו, גם התקבלה החלטה להקמת חברת מניות שתרכוש קרקעות למטרת פיתוח החקלאות והתעשייה בארץ ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
ד'_באלול	ד' באלול תש"ח, 8 בספטמבר 1948, נפתחה התקפה מצרית בתל קוניטרה שבנגב; המצרים ירו פגזי תותחים ומרגמות וכן ניסו להבקיע בעזרת משוריינים אל השטח שבשליטת ישראל. באותם ימים, החליפו לוחמי חטיבת יפתח את לוחמי חטיבת הנגב של הפלמ"ח. משימתם הראשונה הייתה הגנה על שדה התעופה שהוקם דרומית - מזרחית לקיבוץ רוחמה עבור מטוסי תובלה של חיל האוויר. ב-10 בספטמבר כדי להבטיח שליטה והגנה על שדה התעופה, תפסו לוחמי יפתח גבעה ממזרח לו בשם חרבת מחאז שבה שכן כפר ערבי קטן. אולם המאבק על הגבעה המשיך ועמד במרכז סדרת קרבות עזים, שהתחוללו בין הימים 30 בספטמבר 1948 עד 6 באוקטובר 1948 ונקראו לימים: קרב חרבת מחאז. הכוחות הערביים כללו יחידות מצריות שתקפו באוויר וביבשה ולוחמים פלסטינים מהר חברון. במהלך הקרבות עברה הגבעה מיד ליד ארבע פעמים, עד שחזרה לידי לוחמי יפתח; 13 מהם נהרגו וכ-30 נפצעו. תפיסתה לבסוף של הגבעה אפשרה את המשך תפעולו של שדה התעופה והכנת מבצע יואב.	עריכה | תבנית | שיחה
ה'_באלול	ה' באלול תש"ח, 9 בספטמבר 1948, נערכה פגישה בין הרוזן פולקה ברנדוט לבין שר החוץ הישראלי משה שרת. ברנדוט הגיע לארץ ישראל, לאחר שמונה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם כמתווך בסכסוך בין מדינת ישראל הצעירה, לבין מדינות ערב. תוכניתו, שהוגשה לממשלת ישראל הציעה שינוי בתוכנית החלוקה; העברת האזורים שבהם רוב ערבי לרשות מדינות ערב, ובכלל זה החלק המזרחי של הגליל, הנגב וירושלים; אף כי מאוחר יותר הציע את בנאומה של העיר, וכן של שדה התעופה בלוד ונמל חיפה, וכן, את החזרת הפליטים הערבים לשטח מדינת ישראל. הצעותיו נודעו בציבוריות הישראלית ועוררו התנגדות; ממשלת ישראל דחתה אותן; אנשי הלח"י החליטו למנוע את תוכניותיו על ידי רצח פוליטי, ובצעו זאת בי"ג באלול תש"ח, 17 בספטמבר 1948.	עריכה | תבנית | שיחה
ו'_באלול	ו' באלול ת"ש, 9 בספטמבר 1940, הופצצה העיר תל אביב על ידי חיל האוויר האיטלקי. ארץ ישראל המנדטורית בשלטון בריטניה הייתה יעד עבור איטליה הפשיסטית בת בריתה של גרמניה הנאצית. המפציצים, אשר השתייכו לטייסת שבסיסה באיים רודוס ולרוס, נשלחו גם לחיפה. הפצצות נפלו בעיקר ברחובות בוגרשוב וטרומפלדור, וגרמו לפצועים רבים, ולכ-130 הרוגים, כשבעה ערבים ויהודים, שנטמנו בקבר אחים בבית הקברות נחלת יצחק. לזכרם, הוקמה אנדרטה בכיכר מיכאל'ס בתל אביב.	עריכה | תבנית | שיחה
ז'_באלול	ז' באלול תרצ"ט, 22 בספטמבר 1939, הגיעה אל חוף תל אביב אוניית המעפילים פאריטה. היא אורגנה על ידי רוויזיוניסטים כאחת מתנועת העפלה כנגד השלטונות והבריטים, שנקראה: "עליית אף על פי". על סיפונה הפליגו 857 חניכי תנועת הנוער בית"ר מפולין, רומניה, אוסטריה וגרמניה. פאריטה הפליגה מנמל קונסטנצה ב-12 ביולי 1939. במשך 42 ימי המסע סבלו המעפילים ממחסור במצרכי יסוד, כגון מזון ומים. בהתקרבה אל חופי הארץ, נושאת דגל כחול לבן, העלו אנשי בית"ר את האונייה במלוא כוח המנועים על שרטון, כחמישים מטר מקו החוף, בסמוך אל גו העצמאות (ומלון דן תל אביב כיום). הבריטים אספו את הנוסעים, שהתקבלו על ידי אלפים מתושבי תל אביב בממתקים וסיגריות, והם הועברו אל מחנה המעצר סרפנד (צריפין), ולאחר כעשרה ימים שוחררו.	עריכה | תבנית | שיחה
ח'_באלול	ח' באלול תרפ"א, 11 בספטמבר 1921, הוקם נהלל, מושב עובדים בעמק יזרעאל. המייסדים היו חבורת חלוצים אנשי העלייה השנייה, אשר עבדו בדגניה ובכנרת, והיו חברי מפלגת "הפועל הצעיר". שם היישוב נבחר על פי עיר מקראית בנחלת שבט זבולון. הם ראו במושב שהקימו יצירה ייחודית, שילוב בין הקבוצה או הקיבוץ לבין המושבה. העקרונות שעל פיהם תכננו לפעול היו "עבודה עצמית", "ערבות הדדית", "קרקע לאום", "משק מעורב". צורת היישוב כעיגול, תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן.	עריכה | תבנית | שיחה
ט'_באלול	ט' באלול תרפ"ב, 2 בספטמבר 1922, התכנסה ועידת הפועלות הכללית. הוועידה הביעה דרישה לשוויון זכויות לנשים ומאבק באפליה כנגדן ביישוב היהודי בארץ ישראל. והכריזה על החלטה לפעול למען ארגון הפועלות, וקידום הכשרתן המקצועית. התארגנותן של הפועלות החלה בתקופת העלייה השנייה, והמשכה בשנות מלחמת העולם הראשונה. בראשית תקופת העלייה השלישית גדלה המודעות למעמד האשה וגדלה תנועת הפועלים בארץ; בעקבות כך, הוחלט על ארגונן המוסדי של הפועלות, ובכנס בבלפוריה ב-1921, הוכרז על הקמת "מועצת הפועלות". רחל ינאית בן-צבי הייתה ממנהיגות תנועה. היא גייסה תרומות בארצות הברית, שאורגנו על ידי ה"פיוניר ווימן" (Pioneer Women); והקימה מסגרות תעסוקה לפועלות וחלוצות במשתלות בסביבות ירושלים, במקביל להקמתן של משקי פועלות על ידי "מועצת הפועלות" ברחבי הארץ.	עריכה | תבנית | שיחה
י'_באלול	י' באלול תש"ח, 14 בספטמבר 1948, הודעה על פירוקו הצפוי שלהפלמ"ח נמסרה על ידי דוד בן-גוריון למפקדי הפלמ"ח, ובהם יצחק שדה, בפגישתם. בן-גוריון דגל בממלכתיות, וסבר כינונם של מדינת ישראל הצעירה וכוחות הביטחון, ובראשם צה"ל, תלויים באחדות ובתפיסה כוללת של החברה הישראלית. בן-גוריון סבר כי יש לפרק את ארגוני המגן העבריים: ההגנה, האצ"ל והלח"י, שנקשרו אל שייכות מפלגתית בשמאל ובימין הציוני, ולגיייס את חבריהם מחדש אל צה"ל וכוחות הביטחון. רבים מחברי הפלמ"ח היו אנשי ההתיישבות העובדת, חניכי תנועות הנוער של תנועת העבודה, וחברי המפלגות מפא"י ומפ"ם. ולכידותו הרבה של הפלמ"ח עוררה חששות מהשפעתו על הצבא הישראלי המתהווה, ועל סמכותה של הממשלה. על כן, במהלך ספטמבר 1948, הוכפפו שלוש חטיבות הפלמ"ח: חטיבת הנגב, יפתח והראל למטכ"ל. חברי הפלמ"ח שחפצו בכך התגייסו לצה"ל בכל דרגות הפיקוד, ומטה הפלמ"ח פורק.	עריכה | תבנית | שיחה
י"א_באלול	י"א באלול תר"ף, 25 באוגוסט 1920, נוסד גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור, או בשמו המקוצר גדוד העבודה ליד חמי טבריה. מייסדיו היו מנהיגי "החלוץ" תלמידי יוסף טרומפלדור ברוסיה, שהגיעו בראשית תקופת העלייה השלישית: יצחק שדה ויהודה אלמוג; אשר חברו אל מנהיגי "השומר" ואנשי העלייה השנייה: מניה וישראל שוחט. אנשי "החלוץ" גייסו כשמונים ושמונה מייסדים, רובם מחניכיו של יוסף טרומפלדור אשר עבדו באותה העת בסלילת כביש טבריה-צמח והתגוררו במחנה פועלים גדול ליד הכנרת. בחזונם, ראו מנהיגי גדוד העבודה אותו כקומונה שוויונית של כל העובדים בארץ ישראל, אשר תיישב את הארץ ותקים חברה למופת. במשך שנות העשרים, הקימו חברי גדוד העבודה את הקיבוצים: כפר גלעדי, עין חרוד, תל יוסף ורמת רחל, סללו כבישים, ייבשו ביצות ונטעו עצים ברחבי הארץ, והשתתפו בפעילות כוחות המגן: הקיבוץ החשאי וההגנה.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ב_באלול	י"ב באלול תש"ח, 16 בספטמבר 1948, בשעה 06:38 המריא מטוס מוסקיטו מדגם PR.16, היחיד אז בחיל האוויר הישראלי אל משימת צילום אוויר מעל ירדן; המשימה השנייה, מאז שנרכש והוברח על ידי הטייס ג'ון הרווי. תוך סיכון רב. לשטחה הריבוני של מדינת ישראל. בהגיעו לארץ, ב-13 ביולי 1948, הוא נאלץ לנחות בשדה התעופה בחיפה; ולאחר מכן, תודלק והוטס לבסיס רמת דוד. משימתו הראשונה, הייתה צילום מעל דמשק וביירות, ב-13 בספטמבר.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ג_באלול	י"ג באלול תרע"ט, 8 בספטמבר 1919, הברון פליקס דה מנשה וחבריו במשלחת "החברה המצרית יהודית פרו פלשתינה" – ארגון יהודי ציוני של יהדות מצרים, באו לארץ ישראל. הם סיירו כשבוע במוסדות חינוך וצדקה בירושלים, כדי לעמוד על צורכיהם ולגייס עבורם ממון. החברה הוקמה באלכסנדריה בשנת 1918, ובין מייסדיה היה הסנטור יוסף דה פיצ'וטו ביי; יעדיה היו לתמוך ביישוב ובמפעל הציוני בארץ ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ד_באלול	י"ד באלול תש"ח, 18 בספטמבר 1948, הוקם "בית ספר לטנקיסטים" בחטיבה 8 בחיל שריון של צה"ל. חניכי הקורס הראשון בבית הספר החדש היו רובם ילידי 1931, אשר גדלו בארץ; והתאמנו קודם לכן במסגרת הגדנ"ע. ואילו רוב מדריכיהם היו עולים חדשים, דוברי רוסית ואנגלית, מגויסי גח"ל ומח"ל אשר צברו את ידיעותיהם וניסיונם במלחמת העולם הראשונה. בית הספר מוקם בבסיס החטיבה בשדה התעופה לוד, הלימודים כללו הכרה ונהיגה בטנקים שרמן, קרומוול והוצ'קיס 39, ונהיגה במשאית, ומכונאות רכב, והכרת מכשיר קשר. בוגרי הקורס שרתו בסדיר עד 1950; והשתתפו כחלק ממערך המילואים, גם במלחמת סיני, ששת הימים ומלחמת יום כיפור.	עריכה | תבנית | שיחה
ט"ו_באלול	ט"ו באלול תש"ז, 31 באוגוסט 1947, הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל (UNSCOP – United Nations Special Committee on Palestine) פרסמה את מסקנותיה, בבית קדימה בירושלים. והעבירה אותן כהמלצות לדיון בעצרת הכללית של האו"ם. אונסקו"פ, שהייתה ועדה שמונתה על ידי האו"ם במאי 1947 בחנה את הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל, לאחר שממשלת בריטניה ביקשה חוות דעת של האו"ם. חבריה שמעו חוות דעת ועדויות מיהודים וערבים בארץ ישראל, במדינות ערב, באירופה ובארצות הברית.	עריכה | תבנית | שיחה
ט"ז_באלול	ט"ז באלול תרצ"ד, 27 באוגוסט 1934, ועידת הציונים הכלליים, מפלגה בהסתדרות הציונית נפתחה בקרקוב. על סדר יומה היו שיח ואיחוד בין שני הפלגים במפלגה; והתקבלו החלטות: ארגון התיישבות של משפחות חסרות הון בקרקעות הקרן הקימת, חיוב חברי המפלגה בקבלת מרות ההסתדרות הציונית העולמית, והצהרה על שוויון זכויות כיסוד של המפעל הציוני בארץ ישראל. מצע הרעיונות של המפלגה, אשר פעלה בארץ ישראל ובתפוצות, השתייך אל הימין הלברלי. חבריה דגלו בציונות ובכלכלה חופשית. מנהיגיה היו יצחק גרינבוים, אבא הלל סילבר ונחום גולדמן.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ז_באלול	י"ז באלול תרפ"ב, 10 בספטמבר 1922, מפקד כללי של חברים נערך על ידי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל; אשר היו כ-85% מכלל העובדים בארץ ישראל. חברי ההסתדרות כ-16,615 נפש, עבדו במנעד רחב של מקצועות. מתוכם כ-2,600 היו חקלאים; 1,550 בעבודות ציבוריות של ממשלת המנדט; 2,300 בבניין; והשאר בעבודות ומקצועות שונים, כגון מורים ופקידים, מהנדסים ורופאים שכירים; הם התגוררו בערים, מושבות, מושבים וקיבוצים.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ח_באלול	י"ח באלול תר"ף, 1 בספטמבר 1920, יומה הראשון מתוך חמישה של אספה כללית של "מורי ארץ ישראל". הוועידה קבלה מספר החלטות; ובהם, הוצאה לאור של כתב העת החינוך; הכנסת מקצוע מלאכת יד לכל מוסדות החינוך, ובחירת ועדה "שתאסוף ותסדר את כל החומר הטרמינולוגי (המונחים והמושגים) הנהוג בבתי-הספר"; נקבע כי הוועדה תערוך תיאום עם ועד הלשון המורחב שהוקם באייר תר"ף, מאי 1920, כדי להאחיד את המונחים והמושגים בתוכניות הלימודים ובהוראה בפועל.	עריכה | תבנית | שיחה
י"ט_באלול	י"ט באלול תרפ"א, 22 בספטמבר 1921, יומה הראשון של פלוגת גדוד העבודה ליד מעיין חרוד, ביישוב חדש שנקרא עין חרוד. עין חרוד הוקם על פי תוכנית "הקבוצה הגדולה" אשר הגה שלמה לבקוביץ-לביא ואושרה על ידי ההסתדרות הציונית בקונגרס הציוני ה-12, הסתדרות העובדים, ומפלגות הפועלים: "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". מייסדי הקיבוץ וחבריו היו חלוצים וחלוצות אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית, חברי גדוד העבודה. הם באו ממחנות הגדוד בפתח תקווה ומגדל ואליהם הצטרפו אנשי "השומר" מרחבי הארץ. מנהיגי היישוב היו שלמה לבקוביץ-לביא, יהודה אלמוג ומנחם אלקינד, ואחר גם יצחק טבנקין.	עריכה | תבנית | שיחה
כ'_באלול	כ' באלול תש"ח, 24 בספטמבר 1948, יומו הראשון של קרב משלט 219, בין כוחות הלגיון הירדני ולוחמים מקומיים ובין חיילים מחטיבת קרייתי, בההפוגה השנייה במלחמת העצמאות. אתר המשלט נמצא קברות המכבים וקבר קבר השיח' ע'רבאווי ממערב לכפר הפלסטיני מידיא, ביער בן שמן, נכבש ביולי 1948 במבצע דני. אש מקלעים ותותחים, והסתערות אויב, נפתחה עליו, בבוקרו של ה-24 בספטמבר. חיילי חטיבת קרייתי נאלצו לסגת, 23 מהם נהרגו. תגבורת שהגיעה בשעות הצהריים, כבשה מחדש את המשלט.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"א_באלול	כ"א באלול תש"ט, 15 בספטמבר 1949, הוקמה "שכונת עלית" ברמת גן, בסמוך לשכונה "תל בנימין". יוזם הקמת השכונה ורכישת הקרקעות, כ-13 דונם, היה אליהו פרומצ'נקו יזם ותעשיין, בעלי מפעל הממתקים והשוקולד "עלית" ברמת גן. השכונה נועדה לעובדי המפעל, כפי הדגם הנפוץ אז בתכנון ערים ברחבי העולם, שעל פיו נבנו שכונות פועלים בסמוך אל בתי חרושת בסגנון ובממדים של פשטות ורווחה יחדו.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ב_באלול	כ"ב באלול תשכ"ז, 27 בספטמבר 1967, התחדש היישוב בכפר עציון. הקיבוץ הוקם בגוש עציון בשנת 1943, ונקרא על שם שמואל צבי הולצמן ('הולץ' הוא עץ בגרמנית), ראש חברת "אל ההר", שפעלה בשנות ה-30 להקמת גוש יישובים באזור. כפר עציון, הקיבוץ הראשון בגוש עציון, נוסד על ידי קבוצת "אברהם" (ע"ש הרב אברהם יצחק הכהן קוק) של תנועת השומר הדתי. המייסדים התפרנסו ממשק חקלאי מגוון, מחצבה ובנייה. במלחמת העצמאות הוא נכבש על ידי כוחות ערבים, הכוחות המגינים, רובם חברי הקיבוץ הבוגרים, נהרגו והיישוב הוחרב, בד' באייר תש"ח, 13 במאי 1948. לאחר מלחמת ששת הימים, ביקשו בני המייסדים, שאליהם הצטרפו חניכי תנועת הנוער בני עקיבא לחדש את היישוב, בהסכמת ממשלת ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ג_באלול	כ"ג באלול ה'קנ"א, 1 בספטמבר 1391, גירוש וטבח של היהודים מהאי פלמה דה מיורקה בריבונות ממלכת ספרד, ובהם גם הרב שמעון בן צמח דוראן. גלי הפרעות פרצו בשל אי רצונם של היהודים להמיר את דתם, שעורר את זעמם של התושבים הנוצרים, בערים ברחבי חצי האי האיברי באותה שנה. הם סימנו את סיומה של תקופת תור הזהב של יהודי ספרד. בעקבותיהם, חוברו קינות לזכר הנספים ששולבו בסדר התפילה ערב תשעה באב. לאחר כמאה שנה, בשנת 1492 ו-1496, גורשו יהודי חצי האי האיברי כולם, בצווי מלכי ספרד ופורטוגל.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ד_באלול	כ"ד באלול תר"ף, 7 בספטמבר 1920, אספת נציגי העדה הספרדית התכנסה בירושלים לשם בחירת וועד חדש. נשיאו מאז המאה ה-19 היה הרב הראשי של האימפריה העות'מאנית, שנשא בתארים: הראשון לציון וחכם באשי (=ראש הרבנים). ברשותו היו נכסים קרקעיים וממוניים נרחבים בארץ ובעולם, מהקדשות ועזבונות של יהודים אמידים. אולם במקביל, חלה ירידה מתמדת בכוחו בשל פילוגים פנימיים, מאבקי שליטה, וכן עלייתם והתרבותם של יהודי אשכנז ויהודי צפון אפריקה ואסיה, כגון עיראק וסוריה, שהצמיחו מנהיגות דתית ופוליטית עצמאית.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ה_באלול	כ"ה באלול, 445 לפנה"ס, הושלמה בניית חומת ירושלים על ידי הבנאים היהודים, אנשי שיבת ציון וראשית תקופת בית שני. בראש הבונים עמד נְחֶמְיָה בֶּן-חֲכַלְיָה מנהיג וחכם מהכנסת הגדולה, שנשא גם בתפקיד שר המשקים של המלך הפרסי ארתחשסתא הראשון. 13 שנה אחרי עליית עזרא הסופר, עלה נחמיה לארץ ישראל, בלווית כוח צבאי, לאחר שקבל תואר "הפחה של יהודה" ואישור ממלך פרס לשקם את חברה היהודית בארץ, ולבנות מחדש את חומות ירושלים.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ו_באלול	כ"ו באלול תש"ג, 26 בספטמבר 1943, ראשי הקהילה היהודית ברומא, דנטה אלמנס ואוגו פואה, התייצבו אצל מפקד המשטרה הנאצית האס אס בעיר, ונמסר להם אולטימטום, לבחור בין מסירה מיידית של ממון רב בזהב, ולחלופין בגירושם של מאתיים מיהודי הקהילה לגיטאות בפולין. לאחר שהזהב נמסר, פרצו הגרמנים אל משרדי הקהילה ובזזו אותם; בתי הכנסת נסגרו ויהודים רבים ברחו אל קצות הארץ במאמץ להסתתר ולהסתיר את זהותם. מעמדם של היהודים באיטליה הפאשיסטית התדרדר במשך שנות השלושים, בטרם מלחמת העולם הראשונה. אולם החמיר מאוד עם כניסת כוחות גרמניה הנאצית למדינה ושליטתם הישירה בה, מקיץ 1943. כחלק מתוכנית הכחדת היהדות בעולם, ביקשו הנאצים לחסל גם את יהדות איטליה, שראשיתה בתקופת בית שני, והקהילה ברומא הייתה מהחשובות שבה. כ-8,000 איש, כרבע מיהודי איטליה, הומתו באיטליה ובמחנות השמדה, אליהם נשלחו.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ז_באלול	כ"ז באלול תרפ"ה, 16 בספטמבר 1925, פקודת האזרחות הארצישראלית התפרסמה על ידי ממשלת המנדט. היא קבעה כי קבלת האזרחות תלויה לפחות בארבעה תנאים: המבקשים התגוררו בארץ ישראל שנתיים לפחות; הם שולטים באחת השפות הרשמיות: אנגלית, ערבית ועברית; עליהם להוכיח את ישרותם האזרחית; ובדעתם להשתקע בארץ. הפקודה נכנסה לתוקף ב-1 באוגוסט באותה שנה. ונועדה למעשה, להסדיר את מעמדם הלא-חוקי במקרים רבים של מהגרים מבני אומות שונות לארץ.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ח_באלול	כ"ח באלול תש"ח, 2 באוקטובר 1948, נחנך הבית הראשון בקיבוץ דברת בעמק יזרעאל, 3 ק"מ מזרחית לעפולה; כיום בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. המייסדים חברי הקיבוץ, היו חברי קבוצת "זרעים" אשר עלו מגרמניה ומאוסטריה בשנת 1938, ואליהם הצטרפו אנשי קבוצת "מדורות" של המכבי הצעיר. תחילה הוקם הקיבוץ ב-30 באוקטובר 1946 באתר ארעי בעמק, ושאר הקבוצה התגוררה במעיין חרוד. בתחילת אפריל 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, עברו כל חברי הקיבוץ אל אתר הקבע, שקרקעותיו נרכשו על ידי הקרן קיימת לישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
כ"ט_באלול	כ"ט באלול תרצ"ב, 30 בספטמבר 1932, ועידת חבר הקבוצות נפתחה בגבע. "חבר הקבוצות" הייתה תנועה קיבוצית, לצד תנועת "הקיבוץ המאוחד", ו"הקיבוץ הארצי השומר הצעיר". היא חרתה על דגלה את ערכי השותפות, העמלנות, הלאומיות היהודית והציונות, אהבת העבודה והשלום; וכפי המופת ההתיישבותי של אנשי העלייה השנייה, חברי קבוצת דגניה א'.	עריכה | תבנית | שיחה

אירועים בתולדות עם ישראל לפי חודשים