פורטלנד טרייל בלייזרס
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך רצוף תקלדות מוזרות באמצע משפטים, לעתים קרובות כאלה שלא ניתן להבין מה הייתה משמעותו המקורית של המשפט.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך רצוף תקלדות מוזרות באמצע משפטים, לעתים קרובות כאלה שלא ניתן להבין מה הייתה משמעותו המקורית של המשפט. | |
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1970 | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| אולם ביתי | מודה סנטר (19,980 מושבים) | ||||
| מיקום | פורטלנד, אורגון, ארצות הברית | ||||
| ליגה | ליגת ה-NBA | ||||
| אזור | האזור המערבי | ||||
| בית | הבית הצפון-מערבי | ||||
| בעלים | עזבונו של פול אלן | ||||
| נשיא | כריס מקגוון | ||||
| מנכ"ל | ג'ו קרונין | ||||
| מאמן | צ'ונסי בילאפס | ||||
| צבעי תלבושת | אדום, שחור, לבן | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
| מדי בית וחוץ של פורטלנד טרייל בלייזרס | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
  | |||||
פורטלנד טרייל בלייזרס (באנגלית: Portland Trail Blazers) היא קבוצת כדורסל מהעיר פורטלנד (אורגון) שבארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הצפון-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם מודה סנטר.
המועדון הוקם והצטרף לליגת ה-NBA בשנת 1970, ושיחק בעיר פורטלנד במשך כל שנות קיומו. הטרייל בלייזרס הם מועדון הספורט המקצועני היחיד ממדינת אורגון המשחק באחת מארבע ליגות הספורט המקצועניות בארצות הברית (NBA, NFL, MLB, ו-NHL). הבלייזרס הגיעו לגמר ה-NBA שלוש פעמים, כשהם זוכים באליפות ה-NBA פעם אחת, בעונת 1976/1977.
במסגרת דראפט 2024 עבר לשחק בשורות הקבוצה הכדורסלן הישראלי דני אבדיה.[1]
שם וסימני המועדון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכל אורך ההיסטוריה של המועדון זוהתה הקבוצה כ"טרייל בלייזרס". שבועיים לאחר שזכו בזיכיון להרחבת ליגת ה-NBA בשנת 1970, ערכה הנהלת המועדון תחרות לבחירת שם לקבוצה החדשה. יותר מ-10,000 הצעות הוגשו. הפופולרית ביותר הייתה "פיונירס" (בעברית: חלוצים), אך שם זה לא נכלל בשיקול הדעת לבחירת שם למועדון עקב היותו שמן של קבוצות הספורט של לואיס וקלארק קולג'. השם "טרייל בלייזרס" קיבל 172 הצעות, ונבחר כשמו של המועדון.[2]
צבעי המועדון הם אדום, לבן, שחור, וכסף, שהתווסף בשנת 2002.[3] סמל ה"שבשבת" של המועדון, תוכנן במקור בידי דודנו של מנהל הבלייזרס לשעבר, הארי גליקמן. הפירוש הגרפי שלו הוא שתי קבוצות חמש על חמש ערוכות אחת כנגד השנייה. צד אחד של השבשבת צבוע באדום ואילו צידו השני בצבע מתחלף (שחור, כסף, או לבן). הסמל עבר מצורה של מערך אנכי לצורה הנוטה באלכסון בשנת 1991.
מדי הבית של המועדון הם בצבע לבן עם הדגשה בצבעים אדום, שחור, וכסף; צבעי מדי משחקי החוץ הם שחור כצבע העיקרי עם הדגשה בצבעים אדום, לבן, וכסף. צבעי המדים החלופיים למשחקי החוץ, הם אדום כצבע עיקרי עם הדגשה בצבעים לבן, כסף, ושחור. משנת 1970 ועד עונת 78–1977 לבשה הקבוצה מדים אדומים למשחקי החוץ, ועברה לשחור באותה העונה. הקבוצה לבשה שוב מדים אדומים בין העונות 85–1979, וחזרה לשחור כמדי החוץ לאחר מכן. בשנת 2002, הציגה מחדש הקבוצה מדים אדומים, מעונת 78–1977.
הקמע של הקבוצה הוא "בלייז" טרייל קאט, חתול פומה בשני גוני כסף, שהיה הקמע הרשמי של הקבוצה משנת 2002. קודם לבלייז, לא היה לבלייזרס כל קמע רשמי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנים מוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחד עם קליבלנד קאבלירס ובאפלו ברייבס (כיום לוס אנג'לס קליפרס), נכנסו הטרייל בלייזרס לליגת ה-NBA בשנת 1970 כקבוצת הרחבה, כשהם משחקים באולם הממוריאל קולסאום. בשנותיה המוקדמות הנהיגו את הקבוצה ג'ף פיטרי וסידני ויקס, ובשש שנות קיומם הראשונות נכשלו הבלייזרס להעפיל למשחקי הפלייאוף. במשך אותה תקופה, אימנו את הקבוצה שלושה מאמנים ראשיים (כולל לני וילקינס לעתיד חבר היכל התהילה). באותה התקופה זכתה הקבוצה פעמיים בבחירה ה-1 הכלית בדראפט. בשנת 1972 בחרה הקבוצה את לרו מרטין כבחירה הראשונה הכללית, ובשנת 1974 בחרה הקבוצה את ביל וולטון מאוניברסיטת UCLA.
אליפות 1977 ותוצאותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה].JPG)
בשנת 1976, מוזגו ה-ABA וה-NBA. ארבע קבוצות ABA הצטרפו לליגת ה-NBA; שאר קבוצות ליגת ה-ABA התפרקו ושחקניהם התפזרו בין קבוצות ליגת ה-NBA בדראפט הפיזור. הבלייזרס בחרו את מוריס לוקאס בדראפט הפיזור.[4] באותו הקיץ שכרו הבלייזרס את ג'ק רמזי לתפקיד המאמן הראשי.
שני המהלכים, יחד עם משחק קבוצתי מצוין, הובילו את הבלייזרס לכמה הישגים ראשוניים: מאזן חיובי ראשון בסיומה של העונה הסדירה (49-33), הופעת פלייאוף ראשונה, ואליפות ה-NBA לשנת 1977.[5] החל מ-5 באפריל אותה שנה, החל המועדון ברצף של 814 משחקים בהם היה אולמם הבייתי של הבלייזרס בתפוסה מלאה – הרצף הארוך ביותר בהיסטוריה של הספורט – רצף שלא הסתיים עד לשנת 1995, כשהמועדון עבר לאולם רוז גארדן שהיה בעל תפוסה גדולה יותר.[6]
כאמור, את עונת 77–1976 סיימו הבלייזרס במאזן החיובי הראשון בתולדות המועדון, 49-33. בעוד שהגעתה של יריבתה לסדרת הגמר, פילדלפיה 76' לא היוותה הפתעה לאחר שסיימה את העונה כמדורגת ראשונה באזור המזרח במאזן 32–50. הופעתם של הבלייזרס היוותה הפתעה מסוימת. פורטלנד, קבוצה שנוסדה רק שבע שנים קודם לכן, לא רק עשתה היסטוריה בהגעתה מאזן החיובי הראשון בתולדות המועדון בתום העונה הסדירה, אלא גם ערכה את הופעת הפלייאוף הראשונה בתולדות המועדון. אך, למרות כל האמור, הפתיעו הבלייזרס והגיעו לגמר המערב לאחר שבדרך הדיחו את גולדן סטייט ווריורס (2-1) ואת דנוור נאגטס (3-2). בגמר פגשו הבלייזרס את לוס אנג'לס לייקרס, בהנהגתו של כרים עבדול-ג'באר, שהחזיקו את המאזן הטוב בליגת ה-NBA לעונת 77–1976 (53-29). אף על פי שלא החזיקו ביתרון הביתיות לסדרת גמר המערב הפתיעו הבלייזרס כשהביסו את הלייקרס בסוויפ, 4-0. ארבעת המפגשים בין הבלייזרס לפילדלפיה 76' במהלך העונה הסדירה התחלקו בשוויון 2-2 כשאף קבוצה אינה מצליחה לנצח את רעותה בחוץ. סדרת הגמר שוחקה תחת שיטת הטוב מ-7 משחקים. פילדלפיה הצליחה לשמור יתרון הביתיות בשני המשחקים הראשונים שנערכו בפילדלפיה ועלתה במהירות ליתרון של 0–2, אך הבלייזרס התאוששו והצליחו לנצח בארבעת המשחקים הבאים בסדרה, כולל ניצחון חוץ, 110-104 בפילדלפיה. הניצחון העביר את ההכרעה לפורטלנד במשחק השישי, בו הצליחו הבלייזרס לגבור על הפילדלפיה 76', 109-107, ולזכות באליפות ליגת ה-NBA לעונת 77–1976.
הקבוצה החלה את עונת 78–1977 במאזן של 10–50, ורבים[7] חזו כי שושלת אליפויות תוקם בפורטלנד, אך תחזיות אלה לא התממשו, כאשר כוכבם של הבלייזרס ביל וולטון נפצע ברגלו, בגללה סיים את העונה ושהמשיכה להטרידו לאורך שארית הקריירה שלו. ללא וולטון נחלשו הבלייזרס משמעותית ונצחו רק 8 מ-22 המשחקים האחרונים של העונה, מסיימים את העונה הסדירה במאזן 24–58.
בפלייאוף, הפסידו הבלייזרס לסיאטל סופרסוניקס בחצי גמר המערב, 4-2. בקיץ שלאחר סיומה של העונה דרש וולטון לעזוב את הבלייזרס בטרייד לקבוצה שיבחר (לוס אנג'לס קליפרס, ניו יורק ניקס, גולדן סטייט ווריורס או פילדלפיה 76') כיוון שלא היה מרוצה מהטיפול הרפואי שקיבל בפורטלנד ברגלו הפגועה.[8] וולטון מעולם לא קיבל את דרישתו, והוא ישב על הספסל לכל אורך עונת 79–1978 ועזב את המועדון כשחקן חופשי. מוריס לוקאס עזב את הקבוצה בשנת 1980, וה"שושלת" של הבלייזרס הגיעה לכלל סיום.
שנות ה-80
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות ה-80, הבלייזרס היו נוכחים באופן קבוע במשחקי הפלייאוף, נכשלים להעפיל את הפלייאוף רק בשנת 1982. אך, הבלייזרס לא הצליחו להתקדם מעבר לחצי גמר המערב עזור זה.[9] הבית הפאסיפי (בו שהו הבלייזרס בשנת 2004) היה נתון לשליטת הלוס אנג'לס לייקרס לכל אורך העשור, ורק לוס אנג'לס לייקרס ויוסטון רוקטס ייצגו את אזור המערב בגמר ה-NBA בשנות ה-80. שחקני מפתח של הבלייזרס בתחילת שנות ה-80 כללו את מייקל תומפסון, בילי ריי באטס, פאט ליבר, דארנל ולנטיין, ויין קופר, ג'ים פקסון, וקלווין נאט.
בשנת 1983, בחרו הבלייזרס את כוכבה של אוניברסיטת יוסטון קלייד דרקסלר כבחירה ה-14 הכללית;[10] דרקסלר הפך לפנים של המועדון לאורך יותר מעשור, והשחקן המדורג שני בכמות העיטורים בהם זכה לאחר וולטון.[11] שנה לאחר מכן, זכו הבלייזרס בבחירה ה-2 הכללית בדראפט. לאחר שיוסטון רוקטס בחרו את חברו של דרקסלר מאוניברסיטת יוסטון, האקים אולאג'ואן, בחרו הבלייזרס את סם בואי המתנשא לגובה 2.16 מטר. במקום ה-3 באותו הדראפט, בחרו שיקגו בולס את מייקל ג'ורדן. כתבי ספורט ופרשנים רבים מתחו ביקורת קשה על בחירתו של בואי, מוכה הפציעות והעדפתו על ג'ורדן, כבחירה הגרועה ביותר בדראפט בתולדות הספורט האמריקני.[12][13] באותו הקיץ, ביצעו הבלייזרס טרייד שנוי במחלוקת, כשהם שולחים את ליבר, קופר, ונאט לדנוור נאגטס תמורת הקלעי קיקי ואנדוויי. בדראפט 1985, בחרו הבלייזרס את הרכז טרי פורטר כבחירה האחרונה של הסיבוב הראשון. פורטר התגלה כאחד מהפויינט גארדים הטובים בליגה, והמדורג ראשון ברשימת מוסרי האסיסטים בכל הזמנים של המועדון.
אך, הבלייזרס המשיכו להכשל במשחקי הפלייאוף, ובשנת 1986, פוטר רמזי והוחלף בידי מייק שולר. בפגרת אותה עונה בחרו הבלייזרס שני שחקנים מאחורי מסך הברזל ארווידאס סאבוניס ודראז'ן פטרוביץ',[10] ושלחו את תומפסון לסן אנטוניו ספרס תמורת סטיב ג'ונסון. ג'ונסון היה קלעי בעמדת הפורוורד-סנטר אותו קיוו במועדון לצוות יחד עם בואי בקו הקדמי של הקבוצה. אך תוכנית זו לא יצאה אל הפועל, סם בואי שבר את רגלו חמישה משחקים מתחילת עונת 87–1986, כשהוא מחמיץ בעקבות פציעה זו את שתיים וחצי העונות הבאות.[14] במהלך תקופת כהונתו הקצרה של שולר, נכשלו הבלייזרס להתקדם מעבר לסיבוב הראשון של הפלייאוף.
פול אלן קונה את המועדון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1988, רכש המיליארדר פול אלן את הפורטלנד טרייל בלייזרס.[15] עונתו הראשונה כבעלי המועדון התאפיינה במהומה, כאשר מחלוקות פרצו סביב לגבי ההרכב הפותח בכמה עמדות. גם וונדווי וגם ג'ונסון סבלו מפציעות; הם הוחלפו בהרכב הפותח בידי ג'רום קרסי וקווין דאקוורת'. כמה שחקנים, הידוע ביניהם, דרקסלר, הואשמו בחתירת תחת מעמדו של שולר. הבלייזרס פתחו את עונת 89–1988 במאזן 22–25, ושולר פוטר מתפקידו. הוא הוחלף על בסיס זמני בידי עוזרו ריק אדלמן,[16] וקיקי ואנדוויי הועבר לניו יורק ניקס.[17] תחת ניהולו של אדלמן, ניצחו הבלייזרס 14 מ-35 המשחקים האחרונים לעונה וזאת כדי לסיימה במאזן 39–43, ובקושי להעפיל למשחקי הפלייאוף. בפגרה שלאחר העונה העבירו הבלייזרס בטרייד את סם בואי (שחזר לסגל לקראת סיומה של העונה) לניו ג'רזי נטס תמורת הפורווד באק ויליאמס, ואדלמן קיבל את משרת המאמן הראשי באופן קבוע.[18]
בנוסף לוויליאמס, והחלפתו של וודווי הלוקה במשחק ההגנה בקרסי הידוע ביכולותיו ההגנתיות, הביאו לשינוי ביכולות ההגנה העלובות של הקבוצה.[19] בהנהגתו של דרקסלר הכריזמטי, הצליחו הבלייזרס להעפיל לסדרות הגמר של ה-NBA בשנים 1990 ו-1992, כשהם מנוצחים בהן בידי דטרויט פיסטונס ושיקגו בולס, בהתאמה. בשנה בין שתי העפלות לגמר ה-NBA (1991), השיגו הבלייזרס את המאזן הטוב בתולדותיהם בתום העונה הסדירה, 63-19, אך נוצחו בידי לוס אנג'לס לייקרס בגמר המערב. אך המועדון נכשל בניסיונו לזכות בתואר האליפות, ונכשל להתקדם מעבר לסיבוב הראשון של הפלייאוף בשנים 993, 1994. אדלמן פוטר מתפקידו בתום עונת 1993-94,[20] והוחלף בידי פי. ג'יי. קרליסימו,[21] שהוביל להתפטרותו של סגן נשיא המועדון, ג'וף פטרי, ידידו הקרוב של אדלמן.[22]
אמצע שנות ה-90
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחודש יולי 1994, הודיעו הבלייזרס על מינויו של הג'נרל מנג'ר לשעבר של הסיאטל סופרסוניקס, בוב וויטסיט לתפקיד נשיא המועדון.[2] וויטסיט החל מייד לשקם את סגל השחקנים של הקבוצה; הוא חל לפרק את הקבוצה בהנהגתו של דרקסלר המזדקן הגיעה פעמיים אל משחקי גמר ה-NBA.[23]
כמה שחקני מפתח הורשו לעזוב כשחקנים חופשיים, כולל באק ויליאמס (1996), טרי פורטר (1996), וקליף רובינסון (1997),[24] מה שהותיר את ג'רום קרסי חסר הגנה בדראפט ההתרחבות שנערך בשנת 1996.[25] קלייד דרקסלר ביקש לעבור בטרייד לקבוצה המועמדת לאליפות והמועדון נענה לבקשתו והעבירו ליוסטון רוקטס. בסתיו שנת 1995, עזבו הבלייזרס את אולם הממוריאל קולסאום ועברו לביתם החדש, אולם הרוז גארדן המכיל 20,000 מושבים.[18] רצף המשחקים בתפוסה מלאה הגיע לקיצו במעבר לאולם החדש והגדול.
במאמץ להבנות מחדש, רכש המועדון מספר שחקנים שנחשבו לכישרונות, אך סבלו ממוניטין בעייתי מחוץ למגרש. אייזיאה ריידר, שהועבר בטרייד ממינסוטה טימברוולבס תמורת בחירת דראפט בלבד, עקב מעצריו התכופים וחוסר הדיוק ממנו סבל, נעצר על החזקת קנאביס יומיים לפני הופעת הבכורה שלו במדי הבלייזרס.[26] ראשיד וולאס, שנודע כחם מזג עוד מימיו בקולג',[27] נרכש גם הוא בטרייד עם וושינגטון בולטס, קני אנדרסון הוחתם כשחקן חופשי,[28] והועבר מיידית תמורת דיימון סטודמאייר. בסופו של דבר, גישה זו עבדה, כאשר הקבוצה הצליחה לחזור לגמר המערב בשנת 1999 תחת המאמן הראשי מייק דאנליבי. לאחר שהודחה בסוויפ בידי מיש שזכתה בסופו של דבר בתואר האליפות, סן אנטוניו ספרס, שלח וויטסיט את אייזיאה ריידר והגארד ג'ים ג'קסון לאטלנטה הוקס תמורת הגארד סטיב סמית' ורכש את שחקן האולסטאר לשעבר וכוכב שיקגו בולס סקוטי פיפן מהיוסטון רוקטס. גם סגל שחקנים זה הצליח להגיע עד לגמר המערב, שם פגשו את לוס אנג'לס לייקרס בהובלתם של שאקיל אוניל וקובי בראיינט. בסדרת זו, הפסידו הבלייזרס שלושה מארבעת המשחקים הראשונים לפני שנצחו בשני המשחקים הבאים, כופים על הלייקרס משחק שביעי ומכריע. במשחק השביעי בסדרת גמר המערב של שנת 2000 הובילו הבלייזרס ביתרון 15 נקודות בתוך הרבע הרביעי, אך לבסוף הפסידו במשחק והסדרה כולה ללייקרס, שהמשיכו וזכו באליפות הראשונה מתוך שלוש רצופות.[29]
תקופת "ג'ייל בלייזרס"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 2001 ו-2002, ביצעו הבלייזרס שינויים פרסונליים במהלך הפגרה שכשלו מלהביא את התוצאות הרצויות. הפורוורד ג'רמיין אוניל הועבר לאינדיאנה פייסרס תמורת דייל דייוויס. בריאן גרנט חתם במיאמי היט, והוחלף בידי כוכבה לשעבר של סיאטל סופרסוניקס שון קמפ.[30] הקבוצה החלה היטב, והחזיקה במאזן הטוב ביותר במערב במהלך חודש מרץ 2001, ואז החתימה את הגארד רוד סטריקלנד כדי להרחיב את שורות עמדת הפויינט גארד בקבוצה.[31] הצעד הביא תוצאה לא רצויה כאשר הבלייזרס הפסידו 17 מ-25 המשחקים הנותרים בעונה, והקבוצה הודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בסוויפ בידי הלוס אנג'לס לייקרס. חלק מאמצעי התקשורת החלו לבקר את הבלייזרס,[32] וייטליטף שקודם לכן הוכתר כגאון על עבודתו עם סיאטל ועם הבלייזרס, ספג ביקורות. עיקר הביקורת הייתה כי וויטסיט מנסה לזכות אליפות על ידי בניית סגל של כוכבים, מלי לתת תשומת לב לכימיה בתוך הקבוצה. המאמן הוותיק והפרשן דאג קולינס, התייחס לוייטסיט כמאמן "ליגת פנטזיה".[33] אוהד הוצא מאולם הרוז גארדן לאחר שהניף שלט בו נכתב "בצעו טרייד על וייטסיט",[34] ורבים התקשורת הארצית החלו לפנות לקבוצה בכינוי "ג'ייל בלייזרס" (תרגום: כלא בלייזרס) כחרוז לטרייל בלייזרס, וזאת עקב הבעיות הרבות של השחקנים מחוץ למגרש.[35] במהלך הפגרה נמשכה התסיסה; דנאלבי פוטר, והוחלף בידי מוריס צ'יקס, כ"מאמן-שחקן" שהיו שחשבו כי יתקשר טוב יותר עם השחקנים מאשר דנאלבי.[36] עסקאות טרייד נוספות נרקחו כאשר הבלייזרס העבירו את סטיב סמית' לסן אנטוניו ספרס תמורת דרק אנדרסון. באחד מהצעדים מעוררי המחלוקת ביותר באותה תקופה, וייטסיט החתים את השחקן החופשי, רובן פטרסון, שבעבר סירב להודות או לטעון לחפות בתביעה על עברה של תקיפה מינית, ונאלץ להירשם כעבריין מין.[37] הסנטר הנערץ, ארווידאס סאבוניס, שמגבת הושלכה לפניו על ידי ראשיד וולאס במהלך משחקי הפלייאוף,[38] החליט לעזוב את הקבוצה.[39]
שתי העונות הבאות היו הרסניות כמוניטין שיצא למועדון. מספר שחקנים, כולל וולאס, סטודמאייר, וקינטל וודס, זומנו לבית המשפט בהאשמה של אחזקת מריחואנה.[40] וודס הודה באשמת התעללות בבעלי חיים מדרגה ראשונה לאחר שביים קרבות כלבים בביתו, בחלקן במעורבות כל הפיט בול שלו הוליווד. הוליווד ופיט בול נוסף של וודס, שוגר, הוחרמו, ועל וודס נגזרו 80 שעות עבודה למען הקהילה. כמו כן הוא הסכים לתרום 10,000 דולר לאגודה הומנית באורגון.[41] וולאס הושעה לשבעה משחקים לאחר שאיים על שופט.[42] זאק רנדולף ופטרסון התקוטטו ביניהם במהלך אימון, כאשר רנדולף חובט בעינו של חברו לקבוצה, פציעה שמנעה מפטרסון לתרום משמעותית במהלך הפלייאוף.[43] כאשר הגיעה המשטר במענה לאזעקת פריצה, הם הבחינו בריח של מריחואנה במקום, בחיפוש שנערך במקום נמצא פאונד של מריחואנה.[44] לאחר מכן הוגדר החיפוש כלא חוקי והאשמות בנושא בוטלו.[45] בראיון מפורסם שנתן הגארד בונזי ולס למגזין ספורטס אילוסטרייטד בשנת 2002:
- "הם, (האוהדים) באמת לא חשובים לנו. הם יכולים לצעוק בוז כל יום, והם עדיין ימשיכו לבקש מאיתנו חתימות כאשר הם יראו אותנו ברחוב".
חוסר שביעות הרצון של האוהדים הרקיע שחקים; על אף שהבלייזרס המשיכו להשיג מאזן חיובי, כמות הצופים ברוז גארדן החלה לרדת.[34] בקיץ 2003, עם ירידה בכמות הצופים, וקבוצה ההולכת לשום מקום על המגרש, וסך מקבלי משכורות מוגזם, הודיע וייטסיט כי הוא עוזב את המועדון כדי להתרכז במועדון אחר של פול אלן, סיאטל סיהוקס.[46]
נפילה: פשיטת הרגל של הרוז גארדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי להחליף את וייטסיט, שכר המועדון שני אנשים בתפקידים חדשים. ג'ון נאש נשכר לתפקיד הג'נרל מנג'ר,[47] וסטיב פטרסון מונה לנשיא המועדון.[48] ההנהלה החדשה הבטיחה לשמור על ציוויון הקבוצה בעוד שהקבוצה תישאר מועמדת לפלייאוף; לא עבר זמן רב והמועדון פרסם "25 נקודות התחייבות" לאוהדים.[49] שחקנים בעייתיים כמו ולס, וולאס, וג'ף מקלניס הועברו בטרייד. אך, הבלייזרס נכשלו בניסיונם להעפיל לפלייאוף 2004, מסיימים רצף של 21 עונות בהן העפילו ברציפות לפלייאוף.
שנה לאחר מכן בעיות נוספות צנחו על המועדון ומאזן הבלייזרס ירד ועמד על 27–55. פשיטת הרגל של חברת האורגון ארנה קואופרישיון, שכתוצאה ממנה אולם הרוז גארדן עבר לבעלות של כמה חברות משקיעים, שהרחיק יותר בסיס האוהדים, כמו גם התקרית בה דריוס מיילס (שהוא בעצמו אפרו-אמריקני) כינה את המאמן מוריס צ'יקס בכינוי הגנאי "ניגר" (שחור). התקרית האחרונה הצטרפה למה שרבים הגדירו כהתנהגות משמעת בלתי הולמת של מיילס, שבעקבותיה נערך הסכם סודי בין המועדון לבין מיילס כדי להחזיר לו את גובה הקנס.[50] צ'יקס פוטר באותה עונה והוחלף באופן זמני בידי קווין פריצ'רד.[51] באותו הקיץ החתימו הבלייזרס את נייט מקמילן, שימש כמאמן ראשי של הסיאטל סופרסוניקס בעונה הקודמת,[52] ואילו פריצ'רד חזר לתפקידו הקודם במשרד ההנהלה הראשי של המועדון.
העונה הבאה, 2005-06, לא הייתה טובה יותר, כאשר הבלייזרס משיגים את המאזן הגרוע בליגה, 21-61. כמות הצופים שהגיע למשחקים הייתה נמוכה, והעונה לא הייתה נקייה מתקריות של שחקנים. שחקנים כמו מיילס, פטרסון, רנדולף, וסבסטיאן טלפייר היו מעורבים או בתקריות וקטטות על הפרקט או באירועים בלתי חוקיים מחוץ לתחומי המגרש. נאש פוטר בסופה של העונה, כאשר סטיב פטרסון לוקח על עצמו את תפקי' הג'נרל מנג'ר בנוסף לתפקידו כנשיא המועדון. בנוסף, סבל המועדון מיחסים גרועים עם הנהלת הרוז גארדן, כשלעיתים תכופות הם מתלוננים על "מודל כלכלי שבור". שמועות רבות הופצו בסופה של העונה כי פול אלן מתעתד למכור את המועדון; והקבוצה הועמדה למכירה במהלך הקיץ, כאשר כמה קבוצות משקיעים מגלות התעניינות.[53] אך למרות זאת, אלן היה מוכן להוציא כסף והאיץ בפריצ'רד לבצע עסקאות ביום הדראפט. וכתוצאה מכך הוא הוציא את הקבוצה משוק המכירות.[54]
2007: לידה מחדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]באביב שנת 2007, התפטר סטיב פטרסון מתפקיד נשיא המועדון, ופול אלן נכנס להסכם לקנייה מחדש של הרוז גארדן על המגרש, סיימו הבלייזרס את העונה במאזן 32–50, שיפור של 11 ניצחונות, והרוקי ברנדון רוי נבחר לרוקי השנה לעונת 07–2006. באותו הקיץ פריטצ'ארד קודם לתפקיד הג'נרל מנג'ר, ומנהל חברת נייקי לארי מילר מונה לנשיא המועדון. הבלייזרס זכו במקום ה-1 הכללי בהגרלת הלוטרי לדראפט 2007 ובחרו את גרג אודן. כמה פרשנים חזו כי הבלייזרס יבחרו בקווין דוראנט במקום;[55] דוראנט נבחר בבחירה ה-2 הכללית על ידי יריבתם האזורית סיאטל סופרסוניקס. אודן נפצע בברכו לפני תחילת העונה ונאלץ לעבור ניתוח שהותיר אותו מחוץ לפרקט למשך כל עונת 08–2007.
למרות זאת, הצליחו הבלייזרס להשיג 13 ניצחונות רצופים החל מתחילת חודש דצמבר, שהסתכמו למאזן של 2–13, שהיה הטוב ביותר בליגה לחודש דצמבר. מקמילן זכה בתואר מאמן החודש, וברנדון רוי קיבל את תואר שחקן השבוע של אזור המערב שני שבועות ברציפות (השחקן הראשון מהבלייזרס המשיג זאת מאז קלייד דרקסלר בעונת 91–1990). רוי גם זומן כשחקן מחליף למשחק האולסטאר, השחקן הראשון שנבחר למשחק האולסטאר מאז ראשיד וולאס בשנת 2001. הבלייזרס סיימו את העונה במאזן 41-41, המאזן הטוב ביותר מאז עונת 04–2003.
עונת 09–2008 הביאה את העלייה והתרגשות לה ציפו האוהדים. לאחר ציפייה ארוכה, ערך גרג אודן את הופעת הבכורה שלו במדי הבלייזרס, כשהוא משחק 61 משחקים. פורטלנד גם הוסיפה ניחוח בינלאומי לסגל הקבוצה עם הגעתו של רודי פרננדס מספרד, שחקן נבחרת ספרד בכדורסל. ניקולא באטום, יליד צרפת עלה כפורוורד הגנתי מוכשר כשהוא מתברג בחמישייה הפותחת בעונת הרוקי שלו. ברנדון רוי הופיע במשחק האולסטאר השני שלו (ברציפות), ורודי פרננדס התחרה בתחרות ההטבעות במהלך סוף שבוע האולסטאר. רוי השיג שיא קריירה של 52 נקודות במהלך משחק מול פיניקס סאנס וקליעות ניצחון נגד יוסטון רוקטס וניו יורק ניקס. הבלייזרס הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה מאז שנת 2003 וסיימו את העונה הסדירה במאזן 28–54. המאזן החיובי הראשון של הקבוצה מאז עונת 03–2002. כמדורגים במקום הרביעי במערב ומחזיקים ביתרון הביתיות לסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשו הבלייזרס את המדורגת חמישית היוסטון רוקטס בפלייאוף 2009, אך הבלייזרס הפסידו בסדרה לאחר שישה משחקים, 4-2. רבים תלו את הפסד של הבלייזרס בסדרה מול יוסטון בגילם הצעיר של השחקנים ובחוסר ניסיון. אך, עונת 09–2008 ניכרה בעיקר בכימיה הקבוצתית מעוררת ההשראה על הפרקט ומחוצה לו, הפוטנציאל לקבוצה צעירה, אנרגטית בעונות הקרובות, ובהבאת כבוד חזרה למועדון – תשורה שהייתה חסרה לאוהדי הקבוצה למעלה מעשור.
במהלך פגרת 2009, העבירו הבלייזרס בטרייד את הבחירה ה-24 הכללית לדאלאס מאבריקס תמורת הבחירה ה-22 הכללית ובחרו את ויקטור קלאבר מספרד, כמו כן בחרו הבלייזרס בבחירה ה-33 הכללית את הפורוורד מאוניברסיטת וילאנובה דנטה קנינגהם, ג'ון ברוקמן והגארד פאטי מילס. ברוקמן הועבר לסקרמנטו קינגס תמורת הבחירה ה-31 הכללית ג'ף פנדרגראף. השחקן החופשי צ'אנינג פריי חתם בפיניקס סאנס וסרג'יו רודריגז הועבר בטרייד לסקרמנטו קינגס. הבלייזרס ניסו להחתים את הידו טורקוגלו, שהוביל את אורלנדו מג'יק לגמר ה-NBA 2009, אך לאחר סיכום שהושג בעל פה העדיף טורקוגלו לחתום בטורונטו ראפטורס. הבלייזרס ניסו אז להחתים את השחקן החופשי המוגבל פול מילסאפ; אך, הצעתם הושוותה בידי יוטה ג'אז. ב-24 ביולי 2009, החתימו הבלייזרס את הפויינט גארד אנדרה מילר.
אך, עונת 10–2009 הייתה כואבת. על אף שהשיגו מאזן חיובי, פציעות חיבלו בקבוצה. המחליפים ניקולא באטום ורודי פרננדס החלו את העונה ברשימת הפצועים והפורוורד טרוויס אאוטלו הלך במהרה בעקבותיהם לאחר סדרה של פציעות ברגליו בשלב מוקדם של העונה. אך בעיקר, גרג אודן וג'ואל פריזבילה סבלו מפציעות ברכיים שסיימו עבורם את העונה, בעוד ברנדון רוי ולמרכוס אולדרידג' סבלו מפציעות, כתף, ברכיים, וקרסול, בהתאמה. המאמן הראשי נייט מקמילן לא היה יוצא דופן וסבל מפציעה בגיד אכילס במהלך אחד מאימוני הקבוצה עקב החלל בעמדת הסנטר, רקח הג'נרל מנג'ר קווין ריצ'רד עסקה עם לוס אנג'לס קליפרס בהביא לקבוצה את מרכוס קמבי בתמורה לסטיב בלייק וטרוויס אאוטלו. על אף שניצחונות לא הגיעו בקלות כמו בעונה הקודמת, סיימו הבלייזרס את העונה הסדירה במאזן 32–50, וסיימו במקום השישי באזור המערב. ברנדון רוי נאלץ לעבור ניתח לאחר פציעה בברכו הימנית, אך חזר למשחק הרביעי בסיבוב הראשון של הפלייאוף נול הפיניקס סאנס. אך, מצבור הפציעות היה יותר ממה שהקבוצה יכולה הייתה לשאת, והבלייזרס קצרי הסגל הפסידו בסדרה לאחר שישה משחקים, 4-2.
2010 - 2011
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך פגרת שנת 2010, ערך המשרד הראשי של המועדון שינויים מרחקי לכת. תחילה, ב-19 ביולי 2010, הוכרז על מינויו של ג'נרל מנג'ר חדש למועדון, ריץ' צ'ו, שהחליף את קווין פריצ'רד, ששוחרר מתפקידו לאחר דראפט 2010. צ'ו הפך לג'נרל מנג'ר הראשון ב-NBA ממוצא אסייתי.
ב-21 ביולי, וסלי מת'יוז חתם על חוזה לחמש שנים עם הבלייזרס לאחר שקבוצתו הקודמת, יוטה ג'אז לא השכילה להשוות את ההצעה הכספית. ב-31 באוקטובר 2010, נפטר שחקנה לשעבר של הבלייזרס, מוריס לוקאס ממחלת הסרטן. קבוצת הבלייזרס של עונת 11–2010 כיבדה את זכרו כשענדה טלאי עם המספר 20 במהלך כל העונה. באופן דומה לעונה הקודמת, סבלו הבלייזרס ממכת פציעות בתחילת עונת 11–2010; ב-17 באוקטובר 2010, הודיע הנהלת הקבוצה כי גרג אודן יעבור ניתוח בברכו השמאלית, בגינו החמיץ את העונה כולה. עונה זו הייתה השלישית אותה החסיר אודן עקב פציעות בברכו. ברנדון רוי עבר ניתוח כפול ב-17 בינואר 2011, כדי לתקן את שתי ברכיו לאחר שנאבק בפציעות חוזרות ונשנות, שהותירו את עתידו בערפל. כמה ימים לאחר מכן, מרכוס קמבי, עבר גם הוא ניתוח לתיקון ברכו השמאלית הפגועה.
למרות המאבק בפציעות המרובות, הצליחו הבלייזרס לעלות שלב במשחקי הפלייאוף. למרכוס אולדרידג' פרץ והשיג מספרי שיא לעונה, כמו גם זכה בהוקרה ובפרסי שחקן השבוע ושחקן החודש באזור המערב. וסלי מת'יוז פרץ גם הוא בהיעדרו של ברנדון רוי, והוכיח כי הוא היה ראוי למאמץ שהושקע ברכישתו במהלך הפגרה. בהאמינו כי הקבוצה מסוגלת לרוץ רחוק בפלייאוף, ביצע ריץ' צ'ו את הטרייד המשמעותי הראשון שלו כאשר ב-24 בפברואר 2011, כאשר נותרו רק 7 דקות לסיום מועד ההעברות. שלחו הבלייזרס את הפורוורד דנטה קנינגהם, הסנטר ג'ואל פריזבילה, ואת הסנטר שון מרקס לשארלוט בובקאטס תמורת שחקן האולסטאר לשעבר ג'רלד וולאס. עלייתם של אולדריג' ומשחקו מעורר השראה של מת'יוז החזיקו את הבלייזרס תחרותיים, כשהם מעפילים שוב למשחקי הפלייאוף לאחר שסיימו את העונה הסדירה במאזן, 48-34. אך, כמו בעונות הקודמות, הודחו הבלייזרס בשישה משחקים בסיבוב הראשון, הפעם מול מי שהפכו לאלופי ה-NBA, דאלאס מאבריקס.
במהלך פגרת 2011, שחררו הבלייזרס את הג'נרל מנג'ר ריץ' צ'ו, כביכול עקב בעיות תקשורת "ונושאי כימיה" עם הבעלים פול אלן. מנהל הסקאוטינג של המועדון, צ'אד ביוקאנן לקח על עצמו באופן זמני את תפקיד הג'נרל מנג'ר. שחרורו של צ'ו ספג ביקורת קשה בידי המגזין ספורטס אילוסטרייטד שטען כי צעד זה "אינו הגיוני", על אף שציינו שאלן עשה צעדים מעוררי תהייה רבים בתקופת בעלותו על המועדון.[56]
ב-23 ביוני 2011, ביום הדראפט, בחרו הבלייזרס את הגארד נולאן סמית' מאוניברסיטת דיוק, כבחירה ה-21 הכללית ואת ג'ון דיבלר מאוניברסיטת המדינה של אוהיו כבחירה ה-51 הכללית. באותו היום ערכו הבלייזרס טרייד משולש שכלל את הקבוצות דנוור נאגטס ודאלאס מאבריקס. הטרייד שלח את הגארד אנדרה מילר מהבלייזרס לדנוור נגאטס ואת רודי פרננדס לדאלאס יחד עם פטרי קופונן עליו היו לבלייזרס זכויות והוא עדיין לא ערך הופעה אחת במדי הבלייזרס. בתמורה קיבלו הבלייזרס את הגארד ריימונד פלטון מהנאגטס, בנוסף קיבלו הנאגטס את הרוקי ג'ורדן המילטון מהמאבריקס ובחירת סיבוב שני עתידית מהבלייזרס.
2011 - הווה: בהובלתו של דמיאן ליליארד
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקב שביתת השחקנים שנערכה בשנת 2011, כל עסקאות המועדון הושמו בהמתנה עד תחילת חודש דצמבר כאשר נוצר לוח מקוצר של 66 משחקים. ב-9 בדצמבר 2011, החל מחנה טרום העונה, יחד עם שוק השחקנים החופשיים, באותו הבוקר נודע רשמית כי הגארד ברנדון רוי נאלץ לפרוש ממשחק פעיל עקב בעיות ברכיים. בנוסף, הסנטר גרג אודן סבל מעיכוב בחזרתו למגרשים עקב סיבוכים בפציעות הברכיים מהן סבל לאורך העונות הקודמות. הפורוורד למרכוס אולדריג' שהתגלה כסובל מחוסר סדירות בקצב פעולת הלב במהלך שנת 2007, עבר תהליך רפואי שהיה אמור לסדר את הבעיה. הג'נרל מנג'ר הזמני של המועדון, צ'אד ביוקאנן, החתים שלושה שחקנים חופשיים שבוע לפני משחק טרום העונה הראשון. ב-11 בדצמבר סיכמו הבלייזרס את התנאים עם השחקן הוותיק קורט תומאס מתוך ניסיון למלא את החלל שנוצר בקו הקדמי של הקבוצה. עקב הצורך בקלעי לאחר עזיבתו של רוי ופרננדס, החתימו הבלייזרס ב-15 בדצמבר את השחקן השישי לשנת 2010 ג'מאל קרופורד תוך כדי שהבלייזרס מנצלים את הסעיף החדש בחוקת ה-NBA, סעיף אמנסטי על ברנדון רוי. מאוחר יותר באותו היום, החתימו הבלייזרס את השחקן החופשי קרייג סמית'. בעונת 2018/19 השיגו במשחק האחרון של העונה את המקום השלישי במערב שהפגיש אותם מול אוקלהומה סיטי, הסדרה נגמרה בשלשת ניצחון עם הבאזר של דמיאן לילארד, השנייה בקריירה שלו שמנצחת סדרה. לאחר מכן נפגשו הבלייזרס מול הדנוור נאגטס אותם ניצחו אותם בסדרה 4-3, וכך הגיעו לגמר המערב לראשונה מאז שנת 2000. בגמר המערב הפסידה הקבוצה לגולדן סטייט 0–4. בעונת 2019/20 הגיעה הקבוצה לבועה באורלנדו ולאחר שמונת המשחקים שבהם הגיעה למאזן של 6-2, ניצחה הקבוצה במשחק ה"פליי אין" הראשון בהיסטוריה את הממפיס גריזליס, מה שהוביל אותם לסדרת פלייאוף מול הלוס אנג'לס לייקרס בה הפסידו 1–4.
תמיכת האוהדים וה"בלייזרמאניה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקשרים בין המועדון לאוהדים, הידועים בכינויים ה"בליזרמאניה", מתועדים הייטב. הבלייזרס הן אחת הקבוצות המושכות הקהל ב-NBA, עם שתי תקופות יוצאות מהכלל בהיסטוריה של המועדון. בתחילת דרכם, במשך ארבע העונות הראשונות של הבלייזרס בליגת ה-NBA, כשלו הבלייזרס והצליחו להביא פחות מ-10,000 אוהדים למשחק. כמות הצופים עלתה בשנת 1974, כאשר הקבוצה בחרה את ביל וולטון.[57]
התופעה המוכרת בכינוי ה"בלייזרמאניה" החלה במהלך עונת 77–1976, כאשר הקבוצה הצליחה להשיג את המאזן החיובי הראשון בתולדותיה, והעפילה לראשונה למשחקי הפלייאוף – והשיגה את אליפות ה-NBA היחידה שלה, כשהם גוברים על הפילדלפיה 76' הפייבוריטית בגמר ה-NBA; הקבוצה הפכה לפופולרית ביותר באזור פורטלנד לאחר מכן.[58] באותה עונה, החלה הקבוצה את רצף משחקי הבית בהם היה אולמם מלא עד לאפס מקום, רצף שהמשיך עד למעבר המועדון לאולם החדש, הרוז גארדן, בשנת 1995. המועדון המשיך למשוך 19,000 צופים בממוצע למשחקי הבית עד לעונת 04–2003, כאשר כמות הצופים החלה לאחר שהמועדון סבל מבעיות תדמית קשות, עקב מוניטין ה"ג'ייל בלייזר" שדבק במועדון, ולא הייתה תחרותית יותר על המגרש. לאחר שבחרה את ברנדון רוי שהפך לרוקי השנה ונבחר 3 פעמים למשחק האולסטאר בשנת 2006, החלה כמות הצופים לעלות במהלך עונת 07–2006 והמשיכה גם בעונת 08–2007. ב-27 משחקי הבית האחרונים של עונת 08–2007 היו בתפוסה מלאה, רצף שהמשיך לאורך עונת 09–2008 ולא נשבר עד עתה בעונת 11–2010.
לוגואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
סמל הקבוצה בין השנים 1970–1990 -
סמל הקבוצה בין השנים 1990–2002 -
סמל הקבוצה בעונת 2002/2003 -
סמל הקבוצה בעונת 2003/2004 -
סמל הקבוצה בין השנים 2004–2017 -
סמל הקבוצה מאז משנת 2017
מאמני הקבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:
| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | הישגים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | |||
| רולנד טוד | 1970–1972 | 138 | 41 | 97 | 0.297 | — | — | — | — | — |
| סטו אינמן | 1972 | 26 | 6 | 20 | 0.231 | — | — | — | — | — |
| ג'ו מקלוסקי | 1972–1974 | 164 | 48 | 116 | 0.293 | — | — | — | — | — |
| לני וילקינס | 1974–1976 | 164 | 75 | 89 | 0.457 | — | — | — | — | — |
| ג'ק רמזי | 1976–1986 | 820 | 453 | 367 | 0.552 | 59 | 29 | 30 | 0.492 | זכייה באליפות ה-NBA (1977) |
| מייק שולר | 1986–1988 | 211 | 127 | 84 | 0.602 | 8 | 2 | 6 | 0.250 | זכייה בפרס מאמן העונה (1987) |
| ריק אדלמן | 1988–1994 | 445 | 291 | 154 | 0.654 | 69 | 36 | 33 | 0.522 | — |
| פי. ג'יי. קרליסימו | 1994–1997 | 246 | 137 | 109 | 0.557 | 12 | 3 | 9 | 0.250 | — |
| מייק דאנליבי | 1997–2001 | 296 | 190 | 106 | 0.642 | 36 | 18 | 18 | 0.500 | זכייה בפרס מאמן העונה (1999) |
| מוריס צ'יקס | 2001–2005 | 301 | 162 | 139 | 0.538 | 10 | 3 | 7 | 0.300 | — |
| קווין פריצ'רד | 2005 | 27 | 5 | 22 | 0.185 | — | — | — | — | — |
| נייט מקמילן | 2005–2012 | 535 | 266 | 269 | 0.497 | 18 | 6 | 12 | 0.333 | — |
| קיילב קנאלס | 2012 | 23 | 8 | 15 | 0.348 | — | — | — | — | — |
| טרי סטוטס | 2012–2021 | 720 | 402 | 318 | 0.558 | 62 | 22 | 40 | 0.355 | — |
| צ'ונסי בילאפס | 2021–הווה | 246 | 81 | 165 | 0.329 | — | — | — | — | — |
מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ג'נרל מנג'ר | תקופה | הישגים |
|---|---|---|
| הארי גליקמן | 1970–1981 | זכייה באליפות ה-NBA (1977) |
| סטו אינמן | 1981–1986 | – |
| באקי באקוולטר | 1986–1992 | זכייה בפרס מנהל העונה (1991) |
| ג'ף פיטרי | 1992–1994 | – |
| בוב וייטסיט | 1994–2003 | – |
| ג'ון נאש | 2003–2006 | – |
| סטיב פטרסון | 2006–2007 | – |
| קווין פריצ'רד | 2007–2010 | – |
| ריץ' צ'ו | 2010–2011 | – |
| צ'אד ביוקנן | 2011–2012 | – |
| ניל אולשיי | 2012–2021 | – |
| ג'ו קרונין | 2021–הווה | – |
הישגים ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיאים למשחק בודד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.
נקודות: 71, דמיאן לילארד מול יוסטון רוקטס, 27 בפבואר 2023[59].
ריבאונדים: 30, אנס קאנטר מול דטרויט פיסטונס, 11 באפריל 2021.
אסיסטים: 20, רוד סטריקלנד מול פיניקס סאנס (1994) ומול יוסטון רוקטס (1996).
חטיפות: 10, לארי סטיל (1974), קלייד דרקסלר (1986) וברנדון רוי (2009).
חסימות: 9, ביל וולטון פעמיים (1974 ו-1977), ת'יאו ראטליף פעמיים (2004) וג'ואל פריזבילה (2006).
שיאי קריירה בקבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[60]
|
נקודות:
|
ריבאונדים:
|
אסיסטים:
|
חטיפות:
|
חסימות:
|
פרסים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מספר | שחקן | תפקיד | שנים בקבוצה |
|---|---|---|---|
| 1[א] | לארי ויינברג | מייסד ובעלים | 1970 - 1988 |
| 13 | דייב טוורדזיק | רכז | 1976 - 1980 |
| 14 | ליונל הולינס | רכז | 1975 - 1980 |
| 15 | לארי סטיל | קלע | 1971 - 1980 |
| 20 | מוריס לוקאס | פאוור פורוורד | 1976 - 1980, 1987 - 1988 |
| 22 | קלייד דרקסלר | קלע | 1983 - 1995 |
| 30[ב] | בוב גרוס | סמול פורוורד | 1975 - 1982 |
| טרי פורטר | רכז | 1985 - 1995 | |
| 32 | ביל וולטון | סנטר | 1974 - 1979 |
| 36 | לויד ניל | פאוור פורוורד, סנטר | 1972 - 1979 |
| 45 | ג'ף פיטרי | קלע, רכז | 1970 - 1976 |
| 77[ג] | ג'ק רמזי | מאמן | 1976 - 1986 |
| מיקרופון | ביל שונלי | שדרן | 1970 - 1998 |
סגל שחקנים בעונת 2024/2025
[עריכת קוד מקור | עריכה]פורטלנד טרייל בלייזרס
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מידע נוסף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
מקרא
עודכן בתאריך: 21 באוקטובר 2024 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פורטלנד טרייל בלייזרס (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של פורטלנד טרייל בלייזרס
פורטלנד טרייל בלייזרס, ברשת החברתית פייסבוק
פורטלנד טרייל בלייזרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פורטלנד טרייל בלייזרס, ברשת החברתית אינסטגרם
פורטלנד טרייל בלייזרס, ברשת החברתית טיקטוק
פורטלנד טרייל בלייזרס, סרטונים בערוץ היוטיוב- פורטלנד טרייל בלייזרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אתר וואן, בית חדש ב-NBA: אבדיה עבר בטרייד לפורטלנד, באתר וואן
- ^ 1 2 ההיסטוריה של הבלייזרס
- ^ ההיסטוריה של צבעי המועדון
- ^ ללמוד עוד על מוריס לוקאס
- ^ אלופות כל הזמנים
- ^ ההיסטוריה של המועדון
- ^ נעים כמו בלייזרס: פורטלנד לא רק מתרחקת מהליגה אלא בדרכה לספר השיאים
- ^ וולטון דורש טרייד מהבלייזרס
- ^ פרופיל הבלייזרס באתר CBS
- ^ 1 2 היסטוריית הדראפט של הבלייזרס
- ^ הביוגרפיה של קלייד דרקסלר
- ^ 100 הבחירות הגרועות בתולדות הדראפט של הספורט האמריקני
- ^ כישלונות הדראפט הגדולים ביותר
- ^ שבר ברגל מוציא את בואי מחוץ לקווים
- ^ רכישת הבלייזרס בידי פול אלן
- ^ שינוי הכימיה בקבוצה מוסיף סיכון למשוואה
- ^ סימן שאלה מעל ראשו של וונדווי
- ^ 1 2 ההיסטוריה של הבלייזרס
- ^ הבלייזרס: גברים בעבודה
- ^ הבלייזרס מפטרים את אדלמן
- ^ פי. ג'יי. קרליסימו המאמן החדש של הבלייזרס
- ^ שינויים בהנהלת הבלייזרס
- ^ זה פשע מה שקרה
- ^ הביוגרפיה של קליף רובינסון
- ^ דראפט ההרחבה של שנת 1996
- ^ ריידר מוצא צרות גם במדי הטרייל בלייזרס
- ^ ראשיד ואלאס: עשיר ומפורסם
- ^ על החתמתו של אנדרסון
- ^ פלייאוף 2000
- ^ הבלייזרס עושים את הצעד הנכון
- ^ למה הלייקרס לא לקחו את סטריקלנד?
- ^ בושה על כישלונם של הבלייזרס
- ^ "אני תמיד אמרתי שוייטסיט הוא מאמן ליגת פנטזיה...
- ^ 1 2 מאבדים את האחיזה
- ^ כתבה בעיתון ניו יורק טיימס
- ^ הבלייזרס ממנים את צ'יקס במקום דנאלבי
- ^ רובן פטרסון יאלץ להרשם כעבריין מין גם באורגון
- ^ הבלייזרס משעים את ואלאס
- ^ סאבוניס מתכנן פרישה
- ^ הבלייזרס מנסים לתקן משפחה מופרעת
- ^ וודס מודה באשמת ביום קרבות כלבים
- ^ ואלאס מושעה לשבעה משחקים לאחר שאיים על שופט
- ^ אגרופו של רנדולף עלול לעלות לבלייזרס בעונה
- ^ סמים נמצאו בביתו של סטודמאייר
- ^ בוטלו האשמות נגד סטודמאייר
- ^ נשיא הבלייזרס עוזב ומשאיר מועדון בצרות
- ^ דיווח: הבליזרס שוכרים את נאש כג'נרל מנג'ר
- ^ הבלייזרס שוכרים את פטרסון כנשיא המועדון החדש
- ^ 25 נקודות התחייבות
- ^ הבלייזרס משעים את מיילס
- ^ הבלייזרס מפטרים את צ'יקס
- ^ מקמיליאן עוזב את סיאטל לטובת פורטלנד
- ^ עתה זה רשמי הבלייזרס והרוז גארדן מוצעים למכירה
- ^ הבלייזרס כבר לא למכירה
- ^ דוראנט מהמם את הבלייזרס
- ^ הדחתו של צ'ו היא פשוט מבישה
- ^ כאשר נפלנו חזק
- ^ הבלייזרמאניה
- ^ מופע היסטורי: שיאי קריירה ומועדון ללילארד שהפגיז 71 נקודות, באתר וואלה, 27 בפברואר 2023
- ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com
| קבוצות ליגת ה-NBA | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| האזור המזרחי | האזור המערבי | ||||
| הבית האטלנטי | הבית המרכזי | הבית הדרום־מזרחי | הבית הצפון־מערבי | הבית הפאסיפי | הבית הדרום־מערבי |
| בוסטון סלטיקס | שיקגו בולס | אטלנטה הוקס | דנוור נאגטס | גולדן סטייט ווריורס | דאלאס מאבריקס |
| ברוקלין נטס | קליבלנד קאבלירס | שארלוט הורנטס | מינסוטה טימברוולבס | לוס אנג'לס קליפרס | יוסטון רוקטס |
| ניו יורק ניקס | דטרויט פיסטונס | מיאמי היט | אוקלהומה סיטי ת'אנדר | לוס אנג'לס לייקרס | ממפיס גריזליס |
| פילדלפיה 76' | אינדיאנה פייסרס | אורלנדו מג'יק | פורטלנד טרייל בלייזרס | פיניקס סאנס | ניו אורלינס פליקנס |
| טורונטו ראפטורס | מילווקי באקס | וושינגטון ויזארדס | יוטה ג'אז | סקרמנטו קינגס | סן אנטוניו ספרס |
