ערך תזונתי
ערך תזונתי הוא הרכב החומרים אותם יכול הגוף לעכל המצויים במזון. סימון תזונתי הוא ציון הערך התזונתי של מזון על גבי אריזתו.
מזון מתעכל ונספג במערכת הדם. הגוף סופח אליו חלק מרכיבי המזון שעוכל, בהתאם לצרכיו, כאשר עודפים ושאריות שאינם בני-עיכול נפלטים אל מחוצה לו. הרכב החומרים שהגוף יכול לעכל מכונה ערך תזונתי. הרכב זה נרשם בדרך כלל על אריזות של מוצרי מזון תעשייתיים. נהוג לחלק את הערכים התזונתיים לקבוצות כגון פחמימות, חלבונים, שומנים, מינרלים, ויטמינים וכדומה.
כל ערך תזונתי הוא מרכיב אותו הגוף יכול לנצל לצרכיו השונים: המרת החומרים לאנרגיה זמינה (פחמימות ושומנים), בנייה של רקמת שריר בעזרת החלבונים הנמצאים במזון, שמירה על רמת חמצון אופטימלית של מערכת הדם באמצעות יסודות כמו ברזל וכיוצא בזה.
לעיתים הנתונים המתפרסמים על תוויות הערך התזונתי אינם מדודים באופן ספציפי לגבי המזון המסומן, אלא מתבססים על רשימות של ערכים תזונתיים של המרכיבים מהם הוכן המזון המסומן. משרד הבריאות בישראל[1], כמו גם ה-FDA בארצות הברית[2] מתירים חוסר דיוק של עד 20% בין הערך הקלורי המפורסם לבין הערך הקלורי האמיתי של מזון. לדוגמה, מזון בעל ערך של 200 קלוריות יכול להיות מסומן כבעל 160 עד 240 קלוריות.
בישראל המידע על אריזת המזון חייב לכלול את תכולת החלבונים, הפחמימות, השומנים והנתרן שבמזון, וכן את ערכו הקלורי. המוצרים המכילים מעל 2% שומן, יש להתייחס גם לשיעור הכולסטרול, השומן הרווי וחומצות שומן טראנס. כאשר המוצר כולל התייחסות למרכיב מסוים, (לדוגמה, סיבים תזונתיים, ויטמינים, מינרלים), והוא נמצא בכמות הגבוה מערך הסף שנקבע בתקנות, חובה להתייחס לכמותו במזון[3]. בשנת 2020 נכנסו לתוקף תקנות המחייבות סימון אדום על מוצרי מזון ארוזים המכילים כמויות גבוהות של שומן רווי, נתרן או סוכר[4].
הבנת המידע המופיע בסימון התזונתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אריזות מזון המגיעות ממדינות שונות מכילות סימונים שונים באשר למרכיבי התזונה. ברוב המקרים ניתן לראות התייחסות לכמות הקלוריות שבמזון ולחומרי המזון שבתוכו. ההתייחסות יכולה להיות ביחס למנה או ל־100 גרם תוצר. לעיתים ישנה גם התייחסות לכמה אחוז מהצריכה היומית המומלצת מספקת מנה של המוצר.
בישראל, הסימון התזונתי של הפחמימות מפרט את כמות הסוכרים וכפיות סוכר. כמות הפחמימות כוללת בתוכה גם את כמות העמילן שבמוצר, אך אין חובה לציין אותה באופן ספציפי[5]. כמות הסיבים התזונתיים מהווה מרכיב נפרד, ואין חובה לציין אותה.[5] אם כמות הסוכר עולה על 2% מהתוצר, היא נרשמת לא רק ביחידות של גרם, אלא גם ביחידות של כפיות. כלומר, אם המוצר מכיל 4% סוכר (4 גרם סוכר בתוך 100 גרם תוצר), יש לרשום בנוסף לכך שהמוצר מכיל 1 כפית סוכר[5].
בארצות הברית הסימון התזונתי של הפחמימות (Total Carbohydrates) כולל בתוכו את כמות הסיבים התזונתיים (Dietary Fiber) והסוכר הכולל (Total Sugars). הסוכר הכולל מתייחס לסוכר הנמצא באופן טבעי במזון, כמו סוכר הנמצא בחלב או בפירות וגם לסוכר מוסף (Added Sugars)[6]. סוכר מוסף יכול לכלול דבש, סירופ, רכז פרי, סוכר לבן ועוד[6].
גופי בריאות ציבוריים שונים מפרסמים לעיתים המלצות על הכמות היומית הממוצעת שיש לצרוך מחומרים מסוימים. המלצות אלה מכונות ערך יומי (באנגלית DV) ולעיתים גם אלו נרשמות כחלק מהסימון התזונתי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מדריך לקריאת תוויות מזון, באתר המועצה הישראלית לצרכנות
- ערכים תזונתיים מלאים של מוצרים ומאכלים באתר foodsdictionary
- איריס ליפשיץ - קלוגר, דל, דיאט או לייט: כך תדעו מה ההבדל, באתר ynet, 21 ביוני 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סעיף 13 לתקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע״ח–2017, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- ^ Barone, Jeanine (30 בספטמבר 2016), "Can You Trust Calorie Counts?", Berkeley Wellness
{{citation}}: (עזרה) - ^ תווית מזון וסימון תזונתי, באתר משרד הבריאות
- ^ רפורמת סימון המזון יוצאת לדרך - כל המידע והפרטים במקום אחד, באתר משרד הבריאות
- ^ 1 2 3 תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע"ח, באתר World Health Organization
- ^ 1 2 How to Understand and Use the Nutrition Facts Label, U.S. Food and Drug Administration, 25 בפברואר 2022
