עטלף הרפיה
 עטלף הרפיה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי עטלפי פרי |
| משפחה: | עטלפי פרי |
| סוג: | עטלף הרפיה |
| מינים | |
|
2 | |
| שם מדעי | |
 Harpyionycterisתומאס, 1896 | |
| |
עטלף הרפיה (שם מדעי: Harpyionycteris) הוא סוג של עטלף קטן-בינוני במשפחת עטלפי הפירות ובו 2 מינים שחיים בדרום-מזרח אסיה. הסוג הוקם בשנת 1896 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס, והוא קרוי על שם ההרפיה מהמיתולוגיה היוונית. הסוג נחשב במקור לטקסון מונוטיפי עד לגילויו של מין נוסף, ובטקסונומיות מסוימות עדיין מופיע ככזה. עטלפי הרפיה ידועים בשיניהם הייחודיות מרובות התלוליות שאינן נמצאות אצל אף סוג אחר.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]עטלף הרפיה בעל ראש גדול, חרטום מחודד קצר, וגוף ארוך. עיניו גדולות, אוזניו קצרות ומעוגלות וחוטמו ריבועי עם נחיריים בולטים וצינוריים. השוקיים שלו קצרות במיוחד - יותר מכל עטלף אחר במשפחת עטלפי הפרי. כפות הרגליים רחבות, והטפרים ארוכים וחדים. אורך הראש והגוף של עטלפי הרפיה 117–159 מ״מ, אורך הזרוע 70–92 מ״מ ואורך האוזן 19–25 מ״מ; המשקל נע בין 83 ל-142 גרם. הסוג נטול זנב עם קרום תעופה אחורי קצר ודק.
הסוג ידוע במורפולוגיה הייחודית של השיניים: החותכות העליונות בצורת סהר והחותכות הקטנות מנוונות וקטנטנות. הניבים גדולים ועבים עם חריץ עמוק במרכז כאשר העליונים עם שתי תלוליות והתחתונים עם שלוש. כאשר הלסת סגורה, הניבים חוצים זה את זה בזווית כמעט ישרה. הטוחנות מרובות תלוליות וצורתן ככתר. החותכות, הניבים והמלתעות, פונים כולם כלפי החוצה ומזכירים בצורתם כף יד קמורה. המורפולוגיה הייחודית מאפשרת לעטלפים לחתוך ולנגוס בפירות קשים.
לעטלף הרפיה פרווה ארוכה וסבוכה שמשתרעת על השוקיים, הרגליים והאמות. צבעה הכללי חום כהה, חום ברונזה או חום קקאו, כשהיא נוטה להיות בהירה יותר באזור הגחון והחזה. הראש, הכתפיים וחלק מהגב כהים יותר עם צבע חום מארון, חום ערמוני או אפילו חום-שחרחר. הכנפיים שחורות, חומות או אפורות עם כתמים בהירים. הזרועות והרגליים בצבע ורוד או בורדו כהה והאצבעות שחורות.
תפוצה וביולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עטלפי דייאק מצויים בדרום-מזרח אסיה בפיליפינים ואינדונזיה; בין האיים שבהם הם נוכחים ניתן למנות את סולאווסי, בוטון, מינדנאו, לוזון, נגרוס, מריפיפי, מינדורו, לייטה, קמיגווין, סבו, סאמאר, מסבטה וביליראן. בית התפוצה של שני המינים מפרידים 500 קילומטרים ימיים. בית הגידול של המינים בסוג מורכב מיער עננים ויער גשם טרופי ראשוני בשפלות עד רכסים הרריים גבוהים ברום 2,120 מטר מעל פני הים. הם נראים לעיתים גם במטעי קקאו.
המינים בסוג פעילים בלילה ומבלים כנראה את שעות היום בשינה על ענפים. הם חיים בבדידות או בקבוצות קטנות. למרות שהמינים מעדיפים לשהות בחופת יער צפופה, הם משתמשים בקרחות יער כנתיבי טיסה לעבר אזורי האכלה.
התזונה של עטלפי הרפיה מורכבת מפירות כשהשיניים המיוחדות שלהם מאפשרות להם לנגוס בפירות קשים דוגמת הפנדן או לינוק מיץ מבלי לבלוע סיבי פירות. יש שתי עונות רבייה בכל שנה (ינואר-פברואר ויולי-אוגוסט) שמסונכרנות עם עונות הגשמים. ההיריון נמשך 4–5 חודשים ובכל פעם הנקבה ממליטה גור יחיד. הגור נגמל בגיל 3–4 חודשים. עטלפי הרפיה מאוימים בעיקר מצד בירוא יערות וציד לבשר. הם נוכחים במספר אזורים מוגנים בפיליפינים ואינדונזיה.
מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוג זה 2 מינים:
- עטלף הרפיה סולאווסי (Harpyionycteris celebensis) - מצוי בסולאווסי ובוטון.
- עטלף הרפיה פיליפיני (Harpyionycteris whiteheadi) - אנדמי לפיליפינים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עטלף הרפיה, באתר ITIS (באנגלית)
- עטלף הרפיה, באתר NCBI (באנגלית)
- עטלף הרפיה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עטלף הרפיה, באתר GBIF (באנגלית)
