לדלג לתוכן

סטארט 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרוטון
ייעוד משגר לוויינים וחלליות
יצרן מכון לטכנולוגיה טרניצת במוסקבה
ארץ ייצור רוסיהרוסיה רוסיה
גרסאות סטארט 1, סטארט
היסטוריית שיגורים
סטטוס פעיל
אתרי שיגור קוסמודרום פלסצק, קוסמודרום סבובודני
שיגורים 7
הצלחות 6
כישלונות 1
שיגור ראשון 25 במרץ 1993
שיגור אחרון 25 באפריל 2006
מטענים ידועים ארוס
יכולת
מטען ל־LEO 531 ק"ג
מידע נוסף
גובה 22.7 מטרים
קוטר 1.61 מטרים
משקל 47,000 ק"ג
שלבים 4-5
שלב ראשון
מספר מנועים 6
סוג מנוע 1 MIHT-1
דחף 0.98 מגה־ניוטון
זמן בעירה 60 שניות
דלק מוצק
שלב שני
מספר מנועים 3
סוג מנוע 1 MIHT-1
דחף 0.49 מגה־ניוטון
זמן בעירה 64 שניות
דלק מוצק
שלב שלישי
מספר מנועים 1
סוג מנוע 3 MIHT-1
דחף 0.245 קילו־ניוטון
זמן בעירה 56
דלק מוצק
שלב רביעי
סוג מנוע 4 MIHT-1
דחף 0.01 קילו־ניוטון
דלק מוצק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטארט 1רוסית: Старт-1) הוא משגר לוויינים קל שפותח ברוסיה. המשגר פותח במכון לטכנולוגיה טרמית במוסקבה על בסיס טיל בליסטי מדגם "טופול" שפותח באותו מכון. המשגר מיועד לשיגור לוויינים קלים.

המשגר כולל 4 שלבים ומונע מדלק מוצק. ביכולתו להביא למסלול לוויין במשקל של כ-500 ק"ג. בנוסף לכך פותח גם "סטארט" בו התווסף שלב מס' 5 שזהה לשלב השני. משגר זה יכול לשגר לוויינים במשקל עד 850 ק"ג.

השיגור הראשון בוצע מקוסמודרום פלסצק בשנת 1993. השיגור השני בוצע בשנת 1995. הוא התבסס על משגר בעל 5 שלבים ולא היה מוצלח. עד לשנת 2006 בוצעו עוד מספר שיגורים מסחריים מקוסמודרום סבובודני עם משגר בעל ארבעה שלבים. הם כללו בין היתר לוויינים ישראלים מסדרת ארוס. בשנת 2006 התוכנית הוקפאה מחוסר יכולת להשיג הזמנות.

בשנת 2018 היצרן הציע לנצל טילים בליסטיים שסיימו את התקופה המבצעית לשיגור לוויינים. בשנת 2019 נחתם הסכם לשדרוג המשגר בין הקרן הרוסית להשקעות ישירות לבין חברה טכנולוגית מערב הסעודית. עד לשנת 2023 הסכם זה לא מומש ולא בוצעו שיגורים נוספים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]