סופיזם
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
סוֹפיזם (ביוונית: Σόφισμα, אופן הגייה: סופיסמה) הייתה תורתם של חברי קבוצת מורים פרטיים מכובדת באתונה שביוון העתיקה, שעיקר עיסוקם היה הוראת רטוריקה. העדויות המוכרות כיום על הסופיזם הגיעו לידינו דרך ציטוטים חלקיים מתורתם שנכתבו על ידי מתנגדיהם, בייחוד כתבי אפלטון. חשיבות הסופיזם במסגרת הפילוסופיה היוונית רבה, גם משום שהפילוסופיה הסוקראטית צמחה על רקע הסופיזם.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור השם במונח היווני – σόφισμα (סופיסמה) – שמקורו במילה σοφία (חכמה) ובפועל σοφίζω (סופיזו), שפירושו לעסוק בדברי חכמה.[1] מילים נוספות ממקור זה הן לדוגמה: σοφός (סופוס) שפירושה אדם חכם.
עקרונות יסוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסופיזם מאופיין ברלטיביזם. הסופיסטים משוכנעים בחוסר היכולת האנושית להגיע אל האמת. ההגעה אל האמת בלתי אפשרית, מפני שחושינו קולטים את המציאות באופן המשתנה מאדם לאדם, עיבוד המידע החושי משתנה מאדם לאדם, ואף השימוש בשפה משנה את תפיסתנו את המציאות. לאמת גם אין חשיבות משום שאין לה משמעות פוליטית רבה.
- ויכוח בין "פיסיס" (טבע) ו"נומוס" (חוק).
- תחילת חקר האדם, החברה והפוליטיקה בפילוסופיה.
- חשיבות רבה ללימוד הרטוריקה (תורת הנאום), מפני שפריחת הדמוקרטיה ביוון העתיקה הביאה להכרה שהמקומות לצבירת כוח והשפעה הם בתי המשפט ואסיפות העם. המפתח לצבירת הכוח וההשפעה הוא ביכולת השכנוע, הכישרון לסחוף אנשים לקבל את דעתך ולתמוך בך.
הסופיסטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסופיסטים לא היו אסכולה במובן המקובל של המושג[דרושה הבהרה]; הם היו מורים מקצועיים שנדדו ברחבי יוון ואימצו שיטת לימוד שכונתה "פאידיאה"[2]. הסופיסטים לימדו את מי שידו הייתה משגת את הישגי המדע של אותה תקופה[דרוש מקור], כמו: מתמטיקה, אסטרונומיה, "חינוך הרוח" באמצעות מוזיקה ושירה. בעיקר שמו הסופיסטים דגש על תורת השכנוע – הרטוריקה (תורת הנאום) והדיאלקטיקה (אמנות הדיון). המקצועות שהם לימדו נחשבו למבוקשים, ונחשבה להכנה לקראת החיים כאזרחים בוגרים[2] בשיטת הממשל הדמוקרטית של אתונה; בשיטה זו הייתה חשיבות רבה ליכולת להשפיע על אנשים רבים לקבל את דעתך. חלק מהסופיסטים נחשבים לפילוסופים בעצמם[דרושה הבהרה] (למשל פרותגורס).
עיסוקם של הסופיסטים במקצועות "רוח" ומיומנויות לחיזוק החברה נקשר לשורשי מדעי הרוח המודרניים[2].
הדור הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרוטגורס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרוטגורס
עיקרי תורתו:
- "האדם הוא מידת כל הדברים" – הכול נתון לפרשנות ואין "אמת" אחת.
- האמת היא סובייקטיבית, האמת היא יחסית – לכל אחד יש את האמת שלו.
- המחשבה משתנה מאדם לאדם ואין לה קנה מידה אחד.
גורגיאס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – גורגיאס
עיקרי תורתו:
- אין שום דבר; אין "יש" טהור, אין אמת.
- גם אם היה משהו, אי אפשר היה לתפוס אותו במחשבה, משום שההכרה לא מסוגלת לתפוס "יש טהור".
- גם אם היה משהו ואפשר היה לתפוס אותו במחשבה, אי אפשר היה לתאר אותו – "השפה לא מסוגלת לתאר את האמת"; יש פער בין המחשבה לשפה.
- הרטוריקה היא כלי לשכנוע אדם באמת מסוימת, ומתוך שאין ערך דווקא לאמירת האמת, כי האמת עצמה אינה ניתנת להשגה, השימוש ברטוריקה ובסילוף האמת מקבל את ערכו. בסופו של דבר, דרך הצגת הדברים חשובה יותר מהתוכן ומהאמת.
- רלטיביזם – הכול יחסי; כל אדם הוא קנה מידה לכל דבר, לרבות בעיות מוסר ומדינה; על כן, אין משטר "מתאים" או "טבעי" ואין עיסוק נעלה יותר על האחר, אלא כשהם מועילים.
קאליקלס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קאליקלס
הדור השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי הדור השני של הסופיסטים התעסקו רבות בסוגיית פיסיס–נומוס (הטבע לעומת החוק) – האם על האדם להשמע לחוק האנושי או לחוק הטבעי (החזק שורד)? מה מהם יותר מוסרי? כלומר, מהו תוקפם של הסדר המדיני והמוסר, האם הם דברים טבעיים או מלאכותיים?
הנחת המוצא שלהם הייתה כי האדם הוא חיה השואפת למימוש יצריה. סופיסטים אלו עשו הפרדה בין הטבע (צרכיו הטבעיים של האדם – הרצון לכוח ולשליטה) לבין הנומוס (החוקים, הנורמות, התרבות). הנומוס הוא יציר מלאכותי של החברה ולכן הוא אינו חלק מן הטבע.
המתונים שבדור השני שללו את קיום המצב הטבעי, בו אין מוסר וכל אחד פועל על פי יצריו. הם הציעו שהאנשים יחליטו על אמנה חברתית שבסיסה הוא כיבוד חוקי החברה. הקיצונים שבדור טענו שמאחר ואין אמת מוחלטת – המשכנע הוא הצודק ובידיו יש הכוח. לטענתם, בחברה בה התבונה שולטת והכל צודקים יש להתמקד בשכנוע ולא בידע וכי זוהי הדרך היחידה להשגת כוח פוליטי והשפעה. הם ראו את העיקר בהשגת הכוח וההשפעה שנבעו מן השכנוע ולא בשכנוע עצמו. לפי תפיסה זו, המשטר הטבעי הוא זה של החזק – המשכנע, המלחמה ואי הצדק בה הם טבעיים ואילו התרבות, הנורמות והמוסר הם מלאכותיים ומוטב לאדם לא לוותר על התרבות ולהודות שמי שחזק ונלחם כדי להשיג כוח – הוא הפועל לפי הטבע. כך הם מאמינים שהחוקים הם כלי של החלשים להגביל את החזק, שצריך לפעול ללא התחשבות במבנה החברתי.
עמדה זו דוחה את היסוד התבוני באדם, שעיקרו שליטה עצמית, שיקול דעת וסבלנות, ומדגישה את היצר כיסוד העיקרי והמנחה את האדם בפעולותיו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דברים והיפוכם – חיבור סופיסטי (הקדמה: טדי פסברג וננה אריאל | מיוונית: טדי פסברג), דחק, כרך יז', 2024.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יימס א' אורמסון (עורך), בן-עמי שרפשטיין (עורך המהדורה העברית), סופיסטים, בספר "פילוסופיה" באתר מט"ח
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פילוסופיה יוונית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| פילוסופיה קדם-סוקרטית |
|
| ||||
| פילוסופיה סוקרטית | סוקרטס | |||||
| אפלטון | פלאטוניזם • נאופלאטוניזם | |||||
| אריסטו | האסכולה הפריפטטית | |||||
| זרמים נוספים | ציניקנים • האסכולה הקירנאית • האסכולה האפיקוראית • האסכולה הסטואית • פירוניזם | |||||
