נשים במדע

אמילי דה שאטלה, מדענית וסופרת צרפתיה

לאורך תקופות ארוכות בהיסטוריה אפליית נשים וקיפוח זכויותיהן הרחיקו אותן מעיסוק במדע. נשים נאלצו להיאבק על זכותן להשכלה כלשהי, להשכלה מדעית, ועל זכותן לעסוק במדע. במשך דורות הוטלו על נשים הגבלות שונות, כולל על השכלה, מכיוון שנטען, באופן שקרי, שהן חסרות כישורים קוגניטיביים ורגשיים, ושיש בכך איום על יציבות החברה. עם זאת, הצליחו נשים מעטות להשתתף החל מראשית ההיסטוריה של המדע בפעילות המדעית, ותרמו בפיתוח ענפי מדע חדשים, ניסויים ותצפיות פורצי דרך ובניסוח תאוריות חדשות. אולם פעמים רבות חלקן של הנשים בתגליות חשובות לא הוכר, ויוחס לאחרים.

על אף שחל שיפור ניכר במעמד האישה בכלל ובמעמדן של נשים במדע בפרט, גם כיום טרם הושג שוויון מלא בהשתתפות נשים במדע. ניתן לראות זאת ביחס הכמותי בין חוקרים לחוקרות באקדמיה, במספר הנשים הפונות ללימודים בחלק מהתחומים המדעיים ובמספר הזוכות בפרס נובל. בכל אלה מקומן היחסי והכמותי של נשים הוא נמוך. מיעוט נשים במדע פוגע לא רק באותן נשים שהתקדמות הקריירה המדעית שלהן נעצרה, אלא במדע עצמו. אם בקרב 50% מהאוכלוסייה יש קושי גדול להביא לידי ביטוי את הכישורים והיכולות הקיימים בו בתחום המחקר המדעי, קיימת פגיעה במריטוקרטיה, והמדע יוצא נפסד. בנוסף, הבדלים בין המינים בהכרה מצביעים על כך שפעילות של נשים במדע יכולה להביא ערך מוסף, הסתכלות מזווית אחרת ודרכי פעולה שונות, כך שהתרומה של הצטרפות יותר נשים למדע יכולה להיות לא רק כמותית אלא איכותית.

בעשורים האחרונים קיימת התקדמות ברוב מדינות העולם, בהשכלת נשים ובכלל זה גם בהיבט של שילוב נשים במדע. בחלק מהמדינות המערביות עולה אחוז המסיימות של תואר ראשון שני ושלישי על זה של הגברים. קיימת גם עליה איטית בשיעור הנשים מבין הזוכים בפרס נובל. היבט נוסף הוא הערכה מחודשת של היסטוריונים שמגלים תרומות של נשים למדע, שנשכחו או יוחסו למדענים גברים.

רקע: הדרת נשים מהמדע

ערך מורחב – מדע ומגדר

מחקר הדרת הנשים מהמדע מראה את המורכבות העומדת בפני נשים בעולם המדע וחושף את האפליה שהייתה נחלתן של מדעניות רבות. לאורך ההיסטוריה עסקו נשים רבות במדע, אך רובן לא קיבלו את ההכרה על הישגיהן. במאות ה-18 וה-19, בתקופה שבה התרחש המדע לא במעבדות אלא בעיקר בבתי אנשים, רעיות ואחיות רבות מצאו עצמן עוסקות במדע, תוך שהן מסייעות לבני משפחתן. כדי לאזן בין תופעה זו לצידוקים שלפיהם אסור לנשים לעסוק במדע, מצאה החברה לכך הסברים שונים. הסבר לדוגמה הוא שייתכן והאישה פועלת באמצעות מסר אלוהי, התגלות, והיא משמשת כצינור בלבד בתהליך מסירת הידע. הסבר נוסף הוא ייחוס ההצלחה ליכולות טכניות ולא לגאונות, דוגמת "האישה כמכונה" – לפיה מתמטיקאית מוכשרת איננה גאונה, אלא "רק עושה חשבון מהיר" (ולחלופין – "שקדנית", "חרוצה" וכדומה). לאור הדרתן של נשים ממרכז הבמה, מצאו עצמן נשים רבות עוסקות בשוליים המדעיים – בתנועות ספיריטואליות שונות שהתפתחו במאה ה-19, ברפואה אלטרנטיבית ובהומאופתיה, שנחשבו תחומים נשיים כיוון שהם פחות אלימים כלפי הגוף, בתנועות דתיות רפואיות, בהנהגת מאבקים מדעיים שונים דוגמת המאבק נגד ניסויים בבעלי חיים, המאבק הפוליטי נגד חיסונים בכפייה שהתנהל בתחילת המאה ה-20 ועוד.

נכון למאה ה-21 יותר ויותר נשים עוסקות במדע, אך הן עדיין מיעוט לעומת המדענים הגברים. אחת מהטענות היא שהסיבה העיקרית לכך היא כי המדע נשלט על ידי גברים, והוא גברי במהותו. משום כך, המכשולים העומדים בדרכן של מדעניות הם רבים, ויותר מכך, מעטות הן הנשים הנמשכות מלכתחילה לתחום זה, הנתפס כגברי.

סנדרה הארדינג הציגה חמישה הסברים להפיכת המדע לגברי:

1. התמקדות במדען רציונלי ושכלתני, תוך התעלמות ממקום הרגש.
2. התרכזות בתופעות גלויות ומובהקות, והתעלמות מתופעות מינוריות הנוגעות לחיים האישיים או הציבוריים.
3. התייחסות לחברה כ"אחידה" תוך התעלמות מההבדלים בין נשים וגברים.
4. חוסר התייחסות למין ולמגדר כמשתנה משפיע במחקר. מין החוקר או הנבדקים אינם מובאים בחשבון.
5. התעלמות מרבדים מדעיים כמו מתן פרשנות ומשמעות, מתוך ההתמקדות בשליטה ובמניפולציות.

אחת מהטענות היא שהחברה, שברצונה להנציח את המצב בו נשים אינן משתלבות במדע, בונה לעצמה מערכת מדעית המוכיחה ומצדיקה את חוסר הימצאותן של נשים בתחום. סוג ראשון של צידוקים עוסקים בהשלכות השליליות שייווצרו אם נשים יעסקו במדע. דוגמה לכך היא טענה מהמאה ה-19 שהסתמכה על חוק שימור האנרגיה. לפי חוק זה, גוף האדם פועל כמכונה, ולו אנרגיה מוגבלת; מתוך כך, נטען שאם אישה תעסוק בעבודה שכלתנית, לא תישאר לה אנרגיה ללדת ולטפל בצאצאים. צידוק נוסף הוא שהתעסקות אישה במדע הורסת את הקשר שלה עם ילדיה. האישה נחשבה לפי התפיסות הקלאסיות לבעלת היכולת הרגשית ולמטפלת העיקרית בילדים. המדע נחשב כעיסוק שכלתני וקר, שגורם לעוסקים בו לאובדן היכולות הרגשיות. לכן, אם תעסוק האישה במדע, עתיד הילדים מוטל בסכנה. סוג שני של צידוקים עונים על השאלה מדוע האישה אינה מסוגלת, במסגרת יכולותיה, לעסוק במדע. לשם כך, מציבה החברה תכונות אופי מסוימות כמתאימות לעיסוק המדעי – המדע דורש שליטה עצמית, כדי שרגשותיו ודעותיו של המדען לא יחלחלו לתאוריה המדעית שלו. במאה ה-19 רווחה תפישה לפיה לנשים יש דמיון פרוע ובלתי נשלט, והן פועלות לפי אמוציות שמוכתבות על ידי המערכת ההורמונלית שלהן. הטענה היא שכוח הרצון והשליטה העצמית חלשים אצל נשים, ולכן עיסוקן במדע יעוות את טוהרו. בנוסף, המדע המודרני בתחילת דרכו דרש הירואיות ולקיחת סיכונים, בעיקר כיוון שחלק גדול ממנו נעשה על ידי משלחות מטעם המדינה, לחודשים ארוכים ולאזורים רחוקים. מסעות אלו נחשבו קשים, ושאינם מתאימים לגוף ולאופי הנשי. הגברים שיצאו למסעות אלו נתפסו כמקריבים עצמם למען המדע, כ"חיילים של המדע". לעומתם, כאשר יצאו נשים למסעות אלה הן נחשבו למזניחות את משפחתן וילדיהן. גם כיום ניתן לראות הקבלה לכך, כאשר הציפייה מהעוסקים במדע היא לעבור השתלמות ארוכה ותובענית, לרוב בחו"ל, במיוחד לשם קבלת משרות אקדמיות. בו זמנית, מצופה מנשים באותו טווח הגילאים לקחת אחריות על התא המשפחתי. אישה שאינה עומדת בכך, זוכה לביקורת.

חוקרות פמיניסטיות טוענות כי למרות ניסיונו של המדע לעמוד בסטנדרטים של אובייקטיביות, הוא הושפע מתפיסות מגדריות הקיימות בחברה מצד אחד, והצדיק את נחיתותן של נשים מצד שני. הצגת סיפורי הנשים הדגולות של המדע מאפשרת להעלות לקדמת הבמה את סיפורן של מדעניות גדולות לאורך ההיסטוריה, שלא קיבלו הכרה מספקת בימי חייהן. גם הנשים הבודדות שהצליחו להגיע להישגים מדעיים יוצאי דופן זכו ליחס שונה מהיחס לו זכו עמיתיהן הגברים. לא אחת אירע שמדענית שכן הצליחה להביא לפריצות דרך משמעותיות במדע, נותרה בסופו של דבר מחוץ ל"פנתיאון". מרגרט ו' רוסיטר טבעה ב-1993 את המושג אפקט מתילדה והתמקדה במקרים היסטוריים ובמקרים עכשוויים בהם היחס אל מדעניות היה התעלמות, השכחה או מניעת ההערכה והכבוד להם היו ראויות. היא מצאה שהקיפוח הזה התרחש בעיקר ברמה של זוכות פרסי נובל ופרסים יוקרתיים אחרים.

העת העתיקה

היפאטיה על פי רפאל סנזיו, מתוך התמונה "אסכולת אתונה". מתמטיקאית, אסטרונומית ופילוסופית

בעת העתיקה ישנן עדויות לעיסוקן של נשים ברפואה במספר תרבויות. במצרים העתיקה (2700 לפנה"ס) תוארה בהקדשה מריט-פתח כ"רופאה ראשית". זוהי העדות הקדומה ביותר למדענית. אצל הומרוס נזכרת אגמדה כמרפאת ביוון העתיקה לפני מלחמת טרויה (1194–1184 לפנה"ס). אגנודיקה הייתה הרופאה הראשונה שהתמחתה באופן חוקי באתונה במאה ה-4 לפנה"ס.

לימודי הפילוסופיה ביוון העתיקה היו פתוחים לנשים. ידוע על אגלאוניקה, אשר חזתה ליקויים, ותיאנו, מתמטיקאית ורופאה אשר הייתה תלמידתו וכנראה גם אשתו של פיתגורס.

מספר נשים עסקו באלכימיה במאות הראשונות לספירה בעיר אלכסנדריה. הידועה שבהן היא מרים היהודייה אשר המציאה מספר מכשירים כימיים: אמבט מרים (משמש עד היום במעבדות כימיה ולבישול), אמבט חול לחימום (תרמוספוריון), קירוטקיס (זוהי דוגמה ראשונה לריאקציה המבוססת על מחזור סגור של אידוי ועיבוי) ומכשיר זיקוק. למרים יוחסו גם גילוי חומצת המלח ו"חומר ראשוני" זהוב שנוצר מתגובה של סגסוגת עופרת-נחושת עם אדי גפרית בתהליך הקירוטקיס.

היפאטיה הייתה מתמטיקאית, פילוסופית ואסטרונומית יווניה ניאופלטונית אשר פעלה באלכסנדריה. היא הייתה בתו ותלמידתו של ת'און, מנהל ספריית אלכסנדריה. היפאטיה המציאה הידרומטר, אצטרולב ומכשיר לטפטוף מים.

ימי הביניים

"נשים מלמדות גאומטריה", איור מתרגום ימי הביניים לספר יסודות של אוקלידס

הילדגרד מבינגן, רופאה ומדענית בתחום הבוטניקה והזואולוגיה מהמאה ה-11

בימי הביניים מנזרים היוו מקום בו נשים יכלו לרכוש השכלה ולעיתים גם לבצע מחקר. אם המנזר הגרמניה, הילדגרד מבינגן (1098 – 17 בספטמבר 1179), כתבה על מספר נושאים מדעיים, כולל רפואה, בוטניקה ובעלי חיים.

במאה ה-11 נוסדו האוניברסיטאות הראשונות. ככלל נמנע מנשים ללמוד בהן, למרות זאת, היו מספר מקומות יוצאי דופן. אוניברסיטת בולוניה התירה לנשים להגיע להרצאות החל מפתיחתה ב-1088. הגישה באיטליה ללימודי נשים בתחומי הרפואה הייתה ליברלית לעומת מקומות אחרים. הרופאה Trotula di Ruggiero, עמדה בראש קתדרה בבית הספר לרפואה בסלרנו במאה ה-11. שם לימדה נשים רבות אשר נקראו לעיתים "הגברות של סלרנו". מספר טקסטים על רפואת נשים העוסקים במיילדות וגינקולוגיה מיוחסים לה. רופאה נוספת היא דורוטה בוצ'ה, אשר החזיקה בקתדרה לפילוסופיה ולרפואה באוניברסיטת בולוניה במשך 40 שנים מ-1390.

מלבד הצלחתן של נשים בודדות, הדעות הקדומות התרבותיות מנעו מנשים חינוך מדעי בימי הביניים. דוגמה לכך היא אמרתו של תומאס אקווינס ביחס לנשים ש"היא לא יכולה נפשית להחזיק בעמדת סמכות".

העת החדשה והמהפכה המדעית

ערך מורחב – המהפכה המדעית

תפיסת העולם במאה ה-17 שללה מנשים השכלה בשל החובות שצופו מהן. תרומת המהפכה המדעית ליחס זה הייתה קטנה. יתרה מכך, מדענים השתמשו במדע החדש כדי לבסס את השקפתם כי על פי הטבע נשים נחותות מגברים ועל כן עליהן להיות משועבדות להם וכי הן מתאימות למלאכות ביתיות בלבד. מהפכת הדפוס סייעה להפצת רעיונות אלה. אף אישה לא הוזמנה להצטרף לחברה המלכותית של לונדון או לאקדמיה הצרפתית למדעים עד למאה ה-20. גישה מתקדמת יותר הייתה בגופי האקדמיה של צפון איטליה בעקבות הרנסאנס האיטלקי, שחלקם היו פחות שמרניים ובעלי גישה מרוחקת יותר מהשפעת הכנסייה והמלוכה. אוניברסיטת פדובה העניקה תואר דוקטורט לאלנה קורנרו פיסקופיה כבר ב-1678, ואילו האקדמיה למדעים של המכון של בולוניה הקשורה לאוניברסיטת בולוניה, העניקה חברות לאמילי דה שאטלה בשנת 1746.

החוקרות הפסמניסטיות קרולין מרצ'נט ואוולין פוקס-קלר טוענות שהמהפכה המדעית הגבירה וקיבעה את שיעבוד הנשים לגברים. זאת כיוון שהמהפכה המדעית שינתה את תפיסת היחסים בין האדם לטבע, ובהתאם להקבלה העתיקה בין הטבע לאישה, את יחס הגבר לאישה. הקבלה זו בין הטבע לאישה קיימת עוד מיוון העתיקה, לדוגמה בדיאלוג "טימאוס" של אפלטון; הטבע נתפס כאם מזינה, שיש לכבדה.

המהפכה המדעית הובילה ליחס חדש לטבע. דימוי הטבע כאישה הוחלף בדימוי הטבע כמכונה (ראו פילוסופיה מכניסטית). הדבר הוריד את המגבלות המוסריות הקיימות, ותחתיהן התקבעה תפיסה כי הטבע הוא משאב אותו יש לחקור, לנצל ולשעבד. בתיאוריהם את הטבע השתמשו פילוסופים במונחי דומיננטיות, שליטה וכוח. פרנסיס בייקון הציע את גישת "האינקוויזיציה לטבע" – יש להפעיל על הטבע, שהובן כישות נקבית, לחץ וכוח, עד שתתרצה ותמסור את סודותיה. מקומו המרכזי של המדע עודד את הזהות בין התכונות הנתפשות כ"גבריות" ובין התכונות הנחשבות "מדעיות". התכונות המתוייגות בחברה כ"נשיות" – אינטואיציה, הזדהות, הוליסטיות ושיתוף פעולה – איבדו את מקומן, והוכללו תחת הקטגוריה "לא-מדעי". דבר זה שלל את מקומן של הנשים בחברה המקדשת את ערכי המדע. ההתבוננות מהצד, הריחוק הרגשי, חוסר ההזדהות והמניפולציות על הטבע, הנחשבים גבריים, תפסו את מקומם ככלי החקירה הלגיטימיים היחידים. משמעות הדבר היא שלשם השתלבות נשים במדע, עליהן לאמץ דפוסי התנהגות וחשיבה גבריים.

אלנה קורנרו פיסקופיה 1646 1684) הייתה פילוסופית איטלקייה ממעמד האצולה. היא רכשה את השכלתה ממורים פרטיים אשר לימדו אותה בבית אביה, בהם מרצים מהאוניברסיטה המקומית וגם רב אשר לימד אותה עברית. בשנת 1678 בגיל 32, היא הורשתה לגשת לבחינות לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, שקיבלה מאוניברסיטת פדובה ובכך הייתה לאישה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור מהאוניברסיטה והאשה הראשונה בעולם שידוע בוודאות כי קיבלה תואר דוקטור.

מרגרט קוונדיש (1623–1673), דוכסית ניוקאסל, לקחה חלק בוויכוחים המדעיים של תקופתה. אולם, אף על פי שהשתתפה בפגישות החברה המלכותית באנגליה, לא הייתה חברה רשמית בה. היא כתבה על מדע ופילוסופיה וביקרה את הדעה כי בני האדם ישלטו בטבע באמצעות המדע. קוונדיש פרסמה תצפיות בהן ביקרה את המדע הניסויי של פרנסיס בייקון ואת המיקרוסקופ.

בגרמניה, השתתפות נשים במלאכות ייצור שונות, אפשרה לחלקן לעסוק בתצפיות מדעיות ובמיוחד באסטרונומיה. בשנים 1650–1710 היוו נשים 14% מכלל האסטרונומים בגרמניה. הנודעת שבהן הייתה מריה וינקלמן (1670–1720). וינקלמן חונכה על ידי אביה ודודה ולמדה אסטרונומיה בעצמה. נישואיה לגוטפריד קירך, האסטרונום הראשי של פרוסיה, אפשרו לה לעסוק באסטרונומיה. היא התמנתה לעוזרתו בתצפיות שבוצעו בברלין על ידי האקדמיה למדעים. היא ביצעה מספר תצפיות מקוריות בהן גילתה כוכב שביט. כאשר נפטר בעלה, הגישה בקשה להתמנות לעוזרת אסטרונום באקדמיה של ברלין. היא נדחתה מאחר שלא הייתה בוגרת אוניברסיטה, דבר שנאסר עליה כאשה. חברי האקדמיה חששו שהיא תהווה דוגמה רעה לנשים. מקרה זה מדגים את הקושי שעמד בפני נשים להתקבל לעבודה מדעית.

המאה ה-18

ניתן לאפיין את המאה ה-18 על ידי שלוש השקפות שונות ביחס לנשים:

• נשים הן נחותות שכלית וחברתית ביחס לגברים;
• נשים הן שוות אבל באופן שונה;
• ביכולתן של נשים להיות שוות בכישוריהן השכליים ובתרומתן לחברה.

בעוד שרוסו סבר כי תפקיד הנשים הוא אימהות ושירות בעליהן הרי שעידן הנאורות פתח לנשים דרכים להשתלב במדע. תרבות הסלונים באותה תקופה אפשרה לגברים ונשים להיפגש יחד ולדון באופן אינטימי בנושאים פוליטיים, חברתיים ומדעיים. רוסו תקף מגמה זו וטען כי שליטת הנשים בסלונים מונעת שיח רציני. הסלונים ועבודות במתמטיקה, פיזיקה, בוטניקה ופילוסופיה, החלו להשפיע באופן משמעותי על היחס לנשים וגם לא נחסמה לחלוטין האפשרות לקבל הכרה רשמית. למרות חוקי המגדר הנוקשים במאה ה-18, ניתן לומר כי נשים הצליחו להתקדם במדע במאה זו לקראת שוויון. מספר נשים קיבלו הכרה כמדעיות, הצטרפו לאקדמיה ופרסמו ספרים בשמן.

עמוד השער לתרגום פרינקיפיה לצרפתית; אמילי דה שאטלה מוצגת כמוזה של וולטר אשר משקפת לו מגן העדן את תורת ניוטון. אף כי איור זה מחמיא לדה שאטלה הוא גם מציג אותה ככלי-עזר לוולטר בעוד שכיום מקובל כי היא הייתה בעלת הבנה עמוקה בהרבה בתחום הפיזיקה ותיקנה טעות חשובה בעבדותו של ניוטון

אמילי דה שאטלה (1706–1749) הייתה מתמטיקאית, פיזיקאית ופילוסופית צרפתייה. היא הייתה ממשפחת אצולה ועמיתה אינטלקטואלית ומאהבת של וולטר. דה שאטלה אפשרה ותמכה בפעילותו של וולטר בכך שהזמינה אותו לטירתה בסירי. יחד איתו היא השפיעה בצורה משמעותית על המהפכה האינטלקטואלית של זמנה, הן דרך כתיבה ותרגום בנושאי מדע ופילוסופיה והן דרך תמיכה כספית, חברתית ואינטלקטואלית בוולטר והשפעה על הוגים אחרים. ב-1740 דה שאטלה פרסמה ספר פיזיקה, "יסודות הפיזיקה", תחילה בעילום שם ולאחר מכן בשמה המפורש. הדבר הוביל לפומלמוס בנושא של מה שמכונה כיום אנרגיה, ועל רקע דברים אלה נבחרה דה-שאטלה לאקדמיה למדעים של בולניה וטירתה הייתה למרכז אינטלקטואלי.

דה שאטלה תרגמה את פרינקיפיה של ניוטון מלטינית לצרפתית (שהתפרסם רק לאחר מותה) ובכך סייעה להפצת הרעיונות שבו. זהו התרגום הראשון של הספר והיחידי המלא. בעוד וולטר ורוב אנשי התקופה קיבלו את דברי ניוטון ללא עוררין, דה שאטלה הוסיפה הצעות וניתוחים נרחבים בהם השתמשה בקלקולוס "חדש" (גאומטריה ישנה). דה שאטלה הכריעה בוויכוח פיזיקלי - תאולוגי בין ניוטון לבין לייבניץ. בעוד ניוטון טען כי אנרגיה קינטית קשורה למהירות של חפץ וכי אלוהים מדי פעם צריך להתערב בבריאה כדי להחזיר את האנרגיה האבודה, דה שאטלה גילה כי אנרגיה אינה הולכת לאיבוד וכי היא קשורה למהירות בחזקת שתיים. הדבר הניח את היסודות לחוק שימור האנרגיה, ולהמשגה של המושג אנרגיה. היא גם כתבה מאמרים בתחומים נוספים, לרבות ספר פילוסופיה "על האושר" בו הדגישה את החשיבות של אשליות. לאחר מותה, זכו רעיונותיה לייצוג רב בטקסט המפורסם ביותר של ההשכלה הצרפתית, "האנציקלופדיה הגדולה" של דני דידרו, ז'אן לה רון ד'אלמבר ואחרים. למרות תרומתה המשמעותית, הייתה תקופה בה תרומתה גומדה והיא נזכרה בעיקר כמאהבת של וולטר. החל משנות ה-1940 וביתר שאת בעשורים האחרונים יש בחינה והערכה מחודשת לפועלה, כאשר יש הטוענים כי חלק מעבדותו של וולטר, במיוחד החלק המדעי והפילוסופי יותר, נבע בעיקר מעבודה משותפת איתה.

אווה אקבלד, אסטרונומית, האישה הראשונה באקדמיה המלכותית השוודית למדעים. התמונה בערך משנת 1750

בשנת 1748 הייתה האסטרונומית אווה אקבלד (1724–1786) לאישה הראשונה שהתקבלה לאקדמיה המלכותית השוודית למדעים.

מריה גָאֶטנה אַנְיֶיזי הייתה מתמטיקאית ופילוסופית איטלקייה אשר הייתה הראשונה לחבר ספר שעסק בחשבון אינטגרלי ובחשבון דיפרנציאלי גם יחד. חברה של כבוד באוניברסיטת בולוניה. את ארבעת העשורים האחרונים לחייה הקדישה ללימודי תאולוגיה (בעיקר פאטרולוגיה) וכן לצדקה וסיוע לעניים ובהמשך סיוע לחולים, לאחר שהפכה את ביתה לבית חולים. על שמה של אנייזי נקראים מכתש על נוגה, אסטרואיד, ועקומה בשם "עקומת אנייזי" או "המכשפה של אנייזי". בערים מילאנו, מונצה ומשאגו (Masciago) שבאיטליה נקראו רחובות על שמה במלאת מאה שנים לפטירתה. ליום הולדתה ה-296 הוקדש לה דודל, שהציג את תמונתה ואנימציה של יצירת "המכשפה של אנייזי".

מריה סיבילה מריאן (1624–1674) תרמה לייסוד הבוטניקה והזואולוגיה המודרניים. בגיל 30 גידלה זחלים וחקרה את הפיכתם לפרפרים. היא תיארה את חקירותיה בטבע בספר לימוד שכתבה. בספרה הראשון "ספר הפרחים החדש" השתמשה באיורים כדי לקטלג צמחים וחרקים. תקופה קצרה לאחר מות בעלה נסעה יחד עם בתה לפרמריבו. במסע זה צפו בחרקים, ציפורים, זוחלים ודו-חיים. לאחר כשנתיים חזרו לאמסטרדם ושם פרסמה את "מטמורפוזה של חרקים בסורינאם". ספר זה "גילה לאירופים בפעם הראשונה את המגוון המדהים של יער הגשם".

במאה ה-18 פעילות מדעית נעשתה פעמים רבות בבתים וכך נשים יכלו להשתתף בניסויים ובשיחות על מדע. דוגמה לכך היא מארי-אן פיירט פולז (1758–1836). פולז הייתה בתו של משקיע בפרם ז'נרל אשר נישאה ב-1771, בגיל 13, לאנטואן לבואזיה, אבי הכימיה האנליטית. עם השנים למדה כימיה והפכה לעמיתה למקצוע. פולז תרגמה למענו מאמרים מאנגלית, איירה את ספריו והכינה שרטוטים ותחריטים של מתקני מעבדה שנדרשו לו. היא גם ערכה את זיכרונותיו ופרסמה אותם. היא ערכה מסיבות אליהן הגיעו מדענים ידועי-שם ודנו בתאוריות בכימיה. כתוצאה מעבודתה הצמודה עם בעלה קשה להבדיל בין תרומות השניים ונראה שחלק ניכר מהעבודה שמיוחסת לו בוצעה בעצם על ידה.

אף על פי שנשים הצטיינו בתחומי מדע רבים, נמנע מהן עיסוק ברביית צמחים. קארולוס ליניאוס, מייסד שיטת המיון המדעית המודרנית לעולם החי, טען שמיון צמחים צריך להתבסס ברובו על הבדלים באיברי הרבייה. על כן נטען כי למידה על ה"הפקרות" המינית של צמחים תוביל להפקרות מוסרית של נשים ובעקבות כך של החברה כולה. הנשים נחשבו כחסרות יכולת לשיפוט מוסרי ורגשי ועל כן סכנה למוסריות החברה. למרות זאת, מרי מונטגו, אצילה וסופרת בריטית תיארה לראשונה הרכבה בוטנית. כאשת השגריר הבריטי בטורקיה כתבה מכתבים בהם תיארה תצפיות שעשתה שם.

לאורה באסי (1711–1778) הייתה מדענית איטלקייה חברת האקדמיה האיטלקית במכון למדעים, ויושבת הראש של המכון לפיזיקה ניסויית. היא קיבלה תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת בולוניה במאי 1732, שהיה התואר האקדמי השלישי שהוענק מעולם לאשה על ידי אוניברסיטה אירופאית. היא האשה הראשונה בעולם שזכתה במשרה אוניברסיטאית בתחום המדעים וכן האשה הראשונה שלימדה באופן רשמי באוניברסיטה באירופה ואף זכתה לתואר פרופסור.

קרוליין הרשל (1750–1848) הייתה אסטרונומית ממוצא יהודי-גרמני. היא עבדה עם אחיה וסייעה לו בקריירה באסטרונומיה. הרשל נחשבת לאחת המדעניות הראשונות שזכו להכרה בפני עצמן. היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה קיצבה שנתית מבית המלוכה האנגלי עבור עבודה מדעית. תגליותיה בשנים 1783–1797 כללו גילוי גלקסיית לוויין של אנדרומדה ושמונה כוכבי שביט. הרשל ערכה קטלוג של כל גופי השמיים שהיו ידועים עד כה. הקטלוג התבסס על קטלוג של ג'ון פלמסטיד אשר היה בשימוש באותה תקופה. היא הוסיפה לו רשימת תצפיות של כוכבים, רשימת טעויות, ורשימה של מאות כוכבים שלא הופיעו בו. הרשל קיבלה מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה על עבודתה, כבוד לו לא זכתה אף אישה נוספת עד 1996. על שמה נקראו, פרט לשביט שגילתה, אסטרואיד "281 לוצרטיה" ומכתש על הירח "מכתש ק. הרשל".

אליזבת פולהיים (פעילה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19) הייתה כימאית בריטית, שחקרה תגובות חיזור של מלחי מתכת. פולהיים הציעה מנגנוני תגובה, ביניהם הדוגמה הראשונה לקטליזה (זרז), תהליך בסיסי בכימיה, בו גורם מסוים משתתף בתגובה אך אינו מתכלה בה.

המאה ה-19

החל מהמאה ה-19 חל תהליך התמקצעות של המדע. במחצית השנייה של המאה הוקמו מוסדות אקדמיים לנשים וכמו כן מוסדות ותיקים פתחו את שעריהם בפני נשים. תהליך זה אפשר לנשים לעסוק במדע באופן פורמלי והעניק השכלה מדעית לנשים בהיקף הולך וגדל.

מחצית ראשונה

בממלכה המאוחדת: המדענית הסקוטית, מרי סמוויל, עסקה בחקירת תופעת המגנטיות. היא הציגה את מאמרה "התכונות המגנטיות של קרניים סגולות בספקטרום השמש" בפני החברה המלכותית ב-1826. בכך הייתה לאישה השנייה שעשתה זאת. היא חיברה טקסטים במתמטיקה, אסטרונומיה, פיזיקה וגאוגרפיה וקידמה חינוך לנשים. ב-1835 סמוויל וקרוליין הרשל היו הנשים הראשונות אשר נבחרו לחברה האסטרונומית המלכותית.

עדה לאבלייס, המתכנתת הראשונה. כתבה תוכנית למחשב המכני-תאורטי "מנוע האנליטי"

תלמידתה של סמוויל, עדה לאבלייס, הייתה מתמטיקאית אנגליה. היא התכתבה עם צ'ארלס בבג' בנוגע ליישומים למנוע האנליטי שלו. בהערותיה לתרגום מאמרו של לואיג'י מנברה חזתה יישומים למנוע זה כמחשב רב-תכליתי אשר כולל למשל גם יכולת הלחנה. היא נחשבת למתכנתת הראשונה. לאבלייס מתה בגיל 36 לאחר הקזות דם מרובות של רופאיה בעקבות מחלתה. על שמה נחגג "יום עדה לאבלייס" לציון והערכה של הצלחותיהן של נשים במדע ובטכנולוגיה.

מרי אנינג הייתה פלאונטולוגית אנגליה אשר חקרה מאובני דינוזאורים. בשנת 1811, בגיל 12, גילתה מאובן מבעל חיים שנראה כקרוקודיל ענק ומאוחר יותר זוהה כאיכתיוזאור. עשר שנים לאחר מכן גילתה את הפלסיוזאור.

בגרמניה: בשנת 1836 הוקם בדיסלדורף מכון להכשרת אחיות. ב-1840 ביקרה בו אליזבת פריי ובהשראתו הקימה מכון דומה בלונדון. במכון זה למדה מספר שנים לאחר מכן פלורנס נייטינגייל.

בצרפת: המתמטיקאית סופי ז'רמן לא התקבלה ללימודים גבוהים בשל מינה. בשל כן נרשמה למכון הפוליטכני בפריז בשם בדוי. היא התכתבה עם גאוס בנושאים מתורת המספרים. על מכתביה חתמה בשם בדוי עקב חששה שמכתב מאשה לא יזכה ליחס רציני. מאוחר יותר חשפה את זהותה וזכתה ליחס אוהד מצידו. עבודתה הוצגה בפני האקדמיה הצרפתית למדעים על ידי לז'נדר מכיוון שהאקדמיה מנעה מנשים להופיע בפניה. ז'רמן תרמה, בין היתר, לתורת האלסטיות ולתורת המספרים, בה תיארה את המושג של ראשוני ז'רמן והוכיחה את המשפט האחרון של פרמה עבור ראשוניים אלו.

מריה מיטשל צופה בטלסקופ

בארצות הברית: ב-1840 הייתה קתרין בנסון האשה הראשונה שקיבלה תואר ראשון. האסטרונומית מריה מיטשל התפרסמה בגילוי שביט ב-1847. ב-1848 התקבלה מיטשל כחברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. היא הייתה היחידה שזכתה לכך במשך כמעט מאה השנים הבאות. ב-1865 הוצעה לה משרת פרופסור לאסטרונומיה ומנהלת מצפה הכוכבים בקולג' חדש לנשים בלבד. עיקר פעילותה היה חקר כתמי שמש. היא הייתה הראשונה לגלות שהם מערבולות אנכיות ולא, כפי שחשבו עד אז, עננים. ב-1849, אליזבת בלקוול הייתה לאישה הראשונה המסיימת לימודי רפואה בארצות הברית. היא הייתה האישה הראשונה והיחידה במוסד בזמן לימודיה.

מחצית שנייה

באנגליה

מלחמת קרים (1853–1856) סייעה לפתיחת מוסדות חינוך לנשים בשל מיסוד מקצוע הסיעוד. באנגליה פלורנס נייטינגייל הקימה ב-1860 בית ספר לאחיות בלונדון ולאחר מכן במקומות נוספים. היא הייתה חלוצה בבריאות הציבור ובסטטיסטיקה. אליזבט גארט אנדרסון הייתה הבריטית הראשונה אשר השיגה הסמכה ברפואה ב-1865. יחד עם נשים נוספות הקימה את בית הספר לרפואה לנשים בלונדון ב-1874.

אנני סקוט דיל מונדר הייתה חלוצה בצילום אסטרונומי ובעיקר של כתמי שמש. היא הייתה בוגרת מתמטיקה של גירטון קולג', הקולג' הראשון לנשים באוניברסיטת קיימברידג'. ב-1890 נשכרה כעוזרת לאדוארד וולטר מונדר, ראש מחלקת השמש במצפה גריניץ'. הם עבדו יחד, צפו בכתמי שמש ושיפרו את טכניקת הצילומים. הם נישאו ב-1895. כישוריה המתמטיים של אני אפשרו לנתח נתונים שמונדר אסף במשך שנים. מונדר תכננה מצלמה ניידת בעלת עדשה של 35 מ"מ. ב-1898 נסעה להודו וצילמה לראשונה את הילת השמש במהלך ליקוי חמה. ניתוח הנתונים של כתמי השמש וסערה גאומגנטית אפשר להראות שאזורים מסוימים של פני השמש הם המקור לסערות גאומגנטיות ושהשמש איננה קורנת בצורה אחידה (כפי שסבר ויליאם תומסון).

ביאטריקס פוטר הייתה סופרת ומאיירת אנגליה. היא חונכה בביתה והתעניינה בבוטניקה. היא החלה בציור פטריות עקב יופיין, אך אחרי פגישתה עם המיקולוג צ'ארלס מקינטוש, גברה התעניינותה בדרך התרבותן והיא ביצעה איורים מיקרוסקופיים רבים של נבגים ואלו פורסמו בספרים. פוטר פיתחה תאוריה בדבר נביטת נבגים, אך זכתה להתעלמות עקב מינה וגילה הצעיר.

ברוסיה

סופיה קובלבסקי, מתמטיקאית ופיזיקאית

סופיה קובלבסקיה הייתה מתמטיקאית ופיזיקאית רוסית. באותה תקופה נאסר על נשים ללמוד באוניברסיטאות ברוסיה ועל כן למדה בגרמניה אצל מתמטיקאים מובילים, בברלין אצל קארל ויירשטראס ובהיידלברג אצל ליאו קניגסברגר, גוסטב קירכהוף והרמן פון הלמהולץ. קובלבסקי התמנתה לפרופסור בחוג למתמטיקה באוניברסיטת סטוקהולם בשנת 1884 וכיהנה גם כחברה בהתכתבות של האקדמיה למדעים בסנקט פטרבורג בשנת 1889.

בארצות הברית

במחצית השנייה של המאה הוקמו בארצות הברית קולג'ים לנשים ואלו סיפקו גם עבודה למדעניות. במוסדות אלו למדו נשים רבות לדוקטורט. בשנת 1848, נפתח קולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד שהיה מוסד הלימודים הראשון בעולם שהכשיר נשים למקצוע הרפואה. במקביל, החלו מוסדות ותיקים להפתח בפני נשים. ב-1875 למדו במוסדות אלו יחד 3,000 נשים וב-1900 הגיע מספר הנשים בהן לכמעט 20,000. אליזבט בלקוול הייתה לאשה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור בארצות הברית בשנת 1849. יחד עם אחותה, אמילי בלקוול, ומרי זקרצ'בסקה, הקימו ב-1857 מרפאה לנשים וילדים וב-1868 בית ספר לרפואה לנשים. בלקוול גם פרסמה מספר ספרים על חינוך רפואי לנשים. בשנת 1876 אליזבט ברג הייתה האישה הראשונה אשר קיבלה תואר בהנדסה אזרחית (מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי) בארצות הברית.

המאה ה-20

במהלך המאה העשרים רוב המחקר המדעי התבצע בתוך אוניברסיטאות. קידום באוניברסיטה תלוי לא רק בהיות המועמד/ת מתאים וראוי מבחינת הישגי המחקר, בהצלחתו בהוראה ובתרומתו לאוניברסיטה אלא מושפע גם מיחסי כוח, מסורות תרבותיות וסטריאוטיפים מגדריים.

מחצית ראשונה

באירופה

מארי קירי ובתה אירן ז'וליו-קירי

מארי קירי נולדה ב-1867 בוורשה. כיוון שלא הותר לה ללמוד באוניברסיטה, עבדה במשך מספר שנים כמורה. בשנת 1891, כשהייתה בת 24 עברה לפריז ולמדה כימיה ופיזיקה בסורבון. היא הייתה לאשה הראשונה שלימדה במוסד. בסורבון פגשה את המרצה פייר קירי ונישאה לו. בשנת 1903 קבלה קירי יחד עם בעלה ועם אנרי בקרל פרס נובל לפיזיקה, "בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שהתגלתה על ידי פרופסור אנרי בקרל". בכך הייתה לאשה הראשונה שזכתה בפרס נובל. שמונה שנים אחר-כך זכתה מארי קירי בפרס נובל לכימיה. הפרס ניתן לה בהוקרה על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום. בצעד יוצא דופן לא רשמה קירי פטנט על תהליך בידוד הרדיום, ובכך אפשרה לקהילה המדעית מחקר חופשי. קירי הייתה לראשונה שקיבלה שני פרסי נובל ובנוסף לה רק עוד מדען אחד זכה לפרס נובל בתחומים שונים. בתה, אירן ז'וליו-קירי, זכתה גם היא בפרס נובל בכימיה (יחד עם בעלה פרדריק ז'וליו-קירי) בשנת 1935. בשנת 1995 הועבר ארונה של מארי קירי לפנתאון של פריז, האשה הראשונה שזכתה לכבוד זה.

אמי נתר

אמי אמליֶה נֶתֶר הייתה מתמטיקאית ופיזיקאית יהודייה שחייתה ופעלה בגרמניה. ב-1904, כאשר אוניברסיטת ארלנגן החלה לקבל נשים ללימודים, נרשמה נתר ללימודי מתמטיקה. היא קיבלה תואר דוקטור ב-1907 בהנחיית פאול גורדן, ובנתה לעצמה שם בעבודותיה בתורת השמורות הפולינומיות. היא לימדה מספר שנים באוניברסיטאות מדרג שני והעמיקה במיזוג שיטתו הקונקרטית של גורדן בתחום השמורות, עם שיטתו המופשטת יותר של דויד הילברט, שהפכה תחת ידה לכלי רב עוצמה. ב-1915 הזמינו אותה הילברט ופליקס קליין לבוא לגטינגן. באותה שנה גילתה את אחד העקרונות החשובים בפיזיקה תאורטית: השקילות בין סימטריות וחוקי שימור, הקרויה "משפט נתר". בהיותה אישה, סירבה האוניברסיטה לאפשר לה ללמד, עד שהילברט עצמו נאלץ לפרסם תחת שמו את הקורסים שהעבירה. על-כך אמר הילברט בזעף: "אינני רואה כיצד מין המועמד עשוי לשמש כנגדו בקבלתו למשרת מרצה. אחרי הכל, סנאט האוניברסיטה איננו בית מרחץ". נתר התקבלה לבסוף לסגל האוניברסיטה בשנת 1919.

ליזה מייטנר

ליזה מייטנר הייתה פיזיקאית אוסטרית ממוצא יהודי שהתמחתה בפיזיקה גרעינית ורדיואקטיביות. מייטנר למדה באוניברסיטת וינה ולאחר שקיבלה דוקטורט ב-1906 עברה לברלין, שם עבדה בצמוד לכימאי אוטו האן במשך כשלושים שנה. השניים שילבו את תחומי המחקר שלהם, פיזיקה וכימיה, וחקרו את תופעת הרדיואקטיביות. ב-1918 זיהו את האיזוטופ של היסוד הכימי פרוטקטיניום (מספר אטומי 91); אולם רק ב-1923 הצליחה מייטנר לגלות את הגורם ליצירת האיזוטופ, במקביל לפייר אוז'ה הצרפתי, אשר על שמו נקראה התופעה (אפקט אוז'ה, 1925). ב -1939 מייטנר הייתה הראשונה להבין כיצד מתרחש ביקוע גרעיני - פיצול גרעין האטום ליצירת יסודות קטנים יותר. דבר זה סלל את הדרך למרוץ להשגת פצצה גרעינית בימי מלחמת העולם השנייה. למרות עבודתה המשותפת עם אוטו האן הוא זכה לבדו בפרס נובל לכימיה. היסוד הכימי מייטנריום (מספר אטומי 109) נקרא על שמה.

באמריקה

החל מ-1900 השתלבו נשים רבות במדע בעקבות פתיחתם של קולג'ים לנשים ושל אוניברסיטאות מעורבות. אלן סוואלואו ריצ'רדס (1842–1911) הייתה תעשיינית וכימאית סביבתית. ב-1892 קראה להקמת מדע חדש בשם Oekology בהרצאתה בבוסטון. תחום תוכנן לכלול "תזונת צרכנים" וחינוך סביבתי ומאוחר יותר הפך לאקולוגיה (בעוד שהתחומים המקוריים נהפכו לכלכלת בית). תחום זה היווה עבור נשים דרך להשיג השכלה מדעית וקולג'ים רבים הקימו מחלקות לכלכלת בית. סוואלואו ריצ'רדס עזרה לייסוד האגודה האמריקאית לכלכלת בית אשר פרסמה כתב עת וארגנה כנסים. בעבודתה ב-MIT פיתחה את הקורס הראשון בביולוגיה ובמחקר בהנדסה סניטרית. אפשרויות נוספות נפתחו בבוטניקה ובאמבריולוגיה. בפסיכולוגיה השלימו נשים רבות דוקטורט אולם הן עודדו להתמחות בפסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה של הילד וטיפול קליני בבתי חולים ושירותי רווחה.

מוד מנטן הייתה מדענית קנדית שעסקה בביוכימיה, היסטוכימיה ובקינטיקה אנזימטית. היא למדה רפואה באוניברסיטת טורונטו והייתה בין הנשים הראשונות בקנדה אשר קיבלו תואר דוקטור. את עבודת התזה סיימה באוניברסיטת שיקגו. בשל האיסור לנשים לעסוק במחקר בקנדה נאלצה לערוך מחקרים בארצות אחרות כגון ארצות הברית וגרמניה. ב-1912 עברה מנטן לברלין ועבדה עם לאונור מיכאליס על קינטיקה של אנזימים בהסתמך על ממצאים קודמים של ויקטור הנרי. ב-1913 הציעו מנטן ומיכאליס את מודל קינטיקת מיכאליס-מנטן להסבר הקינטיקה האופיינית לאנזימים. כמו כן המציאה שיטה צביעה עבור האנזים אלקליין פוספטאז. בשנת 1944 ערכה את ההפרדה הראשונה של חלבונים בשיטת אלקטרופורזה. בנוסף עבדה על התכונות של המוגלובין, ויסות רמת סוכר בדם, תפקודי כליות ואפיון רעלנים מחיידקים.

אסטרונומיה

האסטרונומית אני ג'אמפ קנון, אוניברסיטת הרווארד

בשלהי המאה ה-19 מנהל מצפה הכוכבים של מכללת הרווארד, אדוארד צ'ארלס פיקרינג, החל להעסיק נשים כמחשבות במה שנודע לימים כמחשבות הרווארד. כמה מהן הפכו לאסטרונמיות מפורסמות -אנני ג'אמפ קאנון, הנרייטה ליוויט, וילמינה פלמינג ואנטוניה מורי. הקבוצה כולה הגיעה להישגים חשובים ביניהם יצירת את קטלוג הנרי דרייפר- הקטלוג כיסה כמעט את כל הכוכבים הנראים (עד לבהירות נראית של 9+) המוכרים באותה התקופה, נחשב כפריצת דרך משמעותית. קטלוג זה בגרסתו המורחבת והמשודרגת משמש את האסטרונומיה עד היום.

בשנת 1901 האסטרונומית אני ג'אמפ קנון (1863–1911) מאוניברסיטת הרווארד גילתה שטמפרטורת כוכב היא התכונה העיקרית המבחינה בין ספקטרומים שונים. בעקבות כך סווגו מחדש הכוכבים על פי קרינת גוף שחור הנפלטת מהם ולמעשה על פי טמפרטורת פני השטח שלהם בלבד. סיווג זה נקרא כיום סיווג ספקטרלי.

האסטרונומית הנרייטה ליוויט, אוניברסיטת הרווארד

האסטרונומית הנרייטה ליוויט עבדה במצפה הכוכבים של קולג' הרווארד, היא זיהתה כ-2,400 כוכבים משתנים, כמחצית מהכוכבים המשתנים שהיו ידועים באותו זמן, רובם בתמונות מענני מגלן. ב-1908 פרסמה שמספר כוכבים משתנים הפגינו תבנית משותפת: כוכבים בהירים יותר היו בעלי זמן מחזור ארוך יותר. קשר זה סיפק אמת מידה לקביעת מרחקים ביקום. על שמה נקרא האסטרואיד 5383 ליוויט ומכתש ליוויט בירח.

ססיליה פיין-גפושקין

בשנת 1925 ססיליה פיין-גפושקין הגישה את עבודת הדוקטורט שלה. היא הייתה האדם הראשון שקיבל דוקטורט באסטרונומיה מאוניברסיטת הרווארד. באותו זמן מדענים חשבו כי השמש מורכבת ברובה מברזל, בהתבסס על קריאה מוטעית של ספקטרום אור השמש. פיין-גפושקין הייתה הראשונה הייתה הראשונה שפירשה נכון את קריאת הספקטרום, והראתה שהשמש עשויה בעיקר ממימן ומעט הליום. הדבר סלל את הדרך להבנת דרך הפעולה של כוכבים שמייצרים אור וחום באמצעות היתוך גרעיני, דבר שאינו אפשרי ביסוד כמו ברזל. האסטרונום אוטו סטרוב שיבח את עבודת הדוקטורט שלה, בה יישמה את תורת הקוונטים לתובנות אסטרונומיות, שלדעתו הייתה "ללא ספק הדוקטורט הגאוני ביותר שנכתב מעולם באסטרונומיה" עם זאת עבודתה זכתה בתחילה ללעג מצד המנחה שלה ומצד מדענים גברים בכירים שעבדו באותה תקופה. פיין הוכרחה לחזור בה מדבריה, ורק לאחר מכן הוכח שצדקה.

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה פתחה הזדמנויות רבות בפני נשים. "המשרד למחקר ופיתוח מדעי" החל ב-1941 לערוך רישום של בעלי רקע מדעי. מכיוון שהיה מחסור בגברים עובדים, חלק מהנשים יכלו לעבוד בעבודות שקודם היו חסומות בפניהן. נשים רבות עבדו בפרויקט מנהטן ובפרויקטים מדעיים של צבא ארצות הברית. בתחומים אחרים חיפשו דרכים לתרום למאמץ המלחמתי. כך למשל פותחה ב-1941 תזונה מומלצת כדי לעזור לצבא ולארגונים אזרחיים לתכנן מצבים בהם הם נדרשים להאכיל אוכלוסיות. תכנון זה הוכח כהכרחי כאשר החלה הקצבת מזון.

גרייס הופר, מחלוצי המחשוב, הייתה המתכנתת הראשונה של הרווארד מארק 1. היא פיתחה את המהדר הראשון לשפת תכנות. המונח "לדבג" מיוחס לה.

הביוכימאית גרטי קורי במעבדה עם בעלה

גרטי קורי הייתה ביוכימאית ממוצא יהודי. יחד עם בעלה גילתה את מעגל קורי. היא האמריקאית הראשונה שזכתה בפרס נובל והאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה (1947).

רייצ'ל קרסון הייתה זואולוגית וביולוגית ימית אשר תרמה לאימוץ מדיניות סביבתית ולפיתוח טכניקות וציוד לגילוי צוללות. קרסון למדה ביולוגיה בקולג' קת'ם. לאחר מכן המשיכה בלימודי זואולוגיה וגנטיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. מאוחר יותר, החלה להתעניין בהשפעות חומרים להדברת חרקים. היא טענה כי בגלל מבנה שרשרת המזון בעולם החי, חומרי הדברה להשמדת חרקים משפיעים על מארג המזון כולו. בשנת 1962 החלה לפרסם ב"ניו יורקר" פרקים מספר שכתבה. יצרניות חומרי ההדברה ומדענים בתעשיית הכימיקלים תקפו אותה והופעל לחץ להימנע מהוצאת הספר. הספר, "אביב דומם", יצא לבסוף וזכה להצלחה רבה. ב-1980 הוכר פועלה למען איכות הסביבה והוענקה לה, לאחר מותה, מדליית החירות הנשיאותית.

מחצית שנייה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשלהי שנות הארבעים של המאה העשרים הבחינה הגנטיקאית ברברה מק'לינטוק בכתמי צבע שהופיעו על גרעיני התירס בשדה התירס בו ערכה את מחקריה. לאחר שחקרה את התופעה מק'לינטוק קישרה בין דגמי הכתמים שנראו בעין לבין המצב הכרומוזומלי כפי שנראה במיקרוסקופ. היא זיהתה אתרים שאחראים על השבירה של אחד הכרומוזומים והבחינה בכך שהייתה בקרה כלשהי על העיתוי והתדירות של השברים בכרומוזום. מקלינטוק הסיקה שהסיבה שגנים מסוימים הופעלו (או הושבתו) היא בגלל אלמנטים הנודדים ממקום למקום בתוך הגנום, שהיא כינתה בשם טרנספוזונים. כלומר, הטרנספוזונים הם מרכיבים גנטיים העשויים לשנות את מקומם על הכרומוזומים ובדרך זו להביא לשינויים תורשתיים. בתירס, הטרנספוזונים קופצים אל תוך הגנים של הצבענים (פיגמנטים) ושבים וקופצים החוצה, וכך "מכבים" או "מדליקים" את התבטאות הגן. בשנות הארבעים עמדו הטענות של מקלינטוק בסתירה לתפיסה המקובלת של הגנים, על פיה הגנים מסודרים בכרומוזום בזה אחר זה, כחרוזים בשרשרת. רק שנים מאוחר יותר, לאחר שהתופעה זוהתה בחיידקים, שמרים, ומאוחר יותר גם בדרוזופילה וצמחים, התקבל ההסבר המדעי של מקלינטוק בדבר הטרנספוזונים. מעבר לכך, נמצא שיש קשר בין תנאי הסביבה לבין התופעה של "קפיצת" גנים, וכי בתנאי עקה עולה שכיחות המוטציות עקב קפיצת גנים. ב-1983, 35 שנים לאחר שגילתה את הטרנספוזונים, בחרה ועדת פרסי נובל במקלינטוק כזוכה בפרס ברפואה ופיזיולוגיה. היסטוריונים של המדע חלוקים בשאלה האם העיכוב במתן הפרס קשור לשיוך המגדרי של מקלינטוק.

רוזלינד פרנקלין, שנפטרה בגיל צעיר ממחלת הסרטן ולא זכתה לקבל את הנובל על חלקה בגילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA. שני הזוכים המפורסמים, ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק לא הזכירו את פרנקלין בנאומיהם בטקס חלוקת הפרס. הזוכה השלישי, מוריס וילקינס הסתפק בציון לאקוני של "כישוריה הטכניים" של פרנקלין.

וירג'יניה ג'ונסון, חברת הצוות מאסטרס וג'ונסון, הייתה מחלוצי חקר המיניות.

המאה ה-21

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נתונים מספריים מלמדים שמאז אמצע המאה התשע-עשרה קיים שיפור מתמיד הן בשיעור הנשים הרוכשות השכלה מדעית והן בשיעור הנשים הנוטלות חלק במחקר המדעי ומגיעות לעמדות בכירות בתחומי המדע.

בחלק ממדינות המערב, נשים עלו על הגברים ברמות השכלה רבות. לדוגמה, בארצות הברית בשנת 2005/2006, נשים קיבלו 62% מהתארים הנלווים, 58% מהזכאים לתואר ראשון, 60% מהזכאים לתואר שני ו-50% מהדוקטורט. לשם השוואה בתקופה 1899–1900, 17% ממקבלי התואר הראשון, 19% מהזכאים לתואר שני ו-6% ממקבלי הדוקטורט היו נשים

אולם גם בתחילת המאה העשרים ואחת הפערים לא נמחקו, ונשים עדיין מהוות מיעוט בקרב העומדים בראש מעבדת מחקר. שתי תופעות אופייניות כיום למצבן של הנשים בתחומי המדע השונים:

• סגרגציה אופקית – במקצועות מסוימים של המדע קיימת נוכחות רבה יחסית של נשים ובאחרים היא נמוכה. בביולוגיה, למשל, שיעור המדעניות גבוה מכימיה ופיזיקה.
• סגרגציה אנכית – מצב בו בדרגות הנמוכות ניתן למצוא השתתפות רבה של נשים בעוד שבדרגות הגבוהות יותר, נוכחותן מצטמצמת ומתקבל מעין דגם פירמידה.

בינואר 2005 עורר נשיא אוניברסיטת הרווארד, לורנס סאמרס, סערה כאשר טען כי הבדלים גנטיים גורמים לכך שנשים מצליחות פחות מגברים במדעים ובמתמטיקה. סאמרס התנצל וסייג את דבריו בעקבות התגובות הנזעמות על אמירתו. אולם, התפיסה שהציג לפיה הבדלים מולדים הם הבסיס לחוסר ההצלחה היחסי של נשים במדע, היא תפיסה שמחזיקים בה לא מעט גברים ונשים. עם זאת הדבר לא מהווה בהכרח מדד לנכונות - למרות שקיימים הבדלים סטטיסיים בהכרה בין גברים לנשים, קיימים תחומים בהן נשים עולות על גברים, ובכל מקרה מדובר על הבדל סטטיסטי, כך שניתן למצוא נשים או גברים שיש להן כישורים ששייכים לכאורה למגדר השני.

ביוני 2015, טים האנט, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, אמר בכנס "עיתונאות ומדע" בקוריאה הדרומית כי הוא סבור שמדענים צריכים לעבוד במעבדות מופרדות על בסיס מין, משום שהוא לא רוצה "לעמוד בדרכן של נשים" ומשום שנשים במעבדה "יוצרות בעיות". בתגובה החברה המלכותית של לונדון פרסמה הצהרה רשמית לפיה: "על מנת להשיג את התוצאה המיטבית, המדע צריך לעשות שימוש ביכולת המחקר של כלל האוכלוסייה. יותר מדי אנשים מוכשרים לא מגשימים את הפוטנציאל המדעי שלהם בגלל עניינים כמו מגדר - והחברה מחויבת לסייע בתיקון המצב הזה". במקביל, מדעניות וחוקרות מרחבי העולם העלו למרשתת תמונות "סקסיות" שלהן במעבדה. כתוצאה מכך התפטר האנט ממשרתו בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

פרסים בין-לאומיים

פרס נובל

פרס נובל נחשב לפרס היוקרתי ביותר עבור העשייה האנושית והמדעית בפרט. הפרס מחולק החל משנת 1901. נכון ל-2023 קיבלו את הפרס 64 נשים מבין 1000 זוכים בסך הכל (6.4%) (במספר כלולים 27 ארגונים שזכו בפרס). מרבית הזוכות (36) זכו בפרסי נובל לשלום (19) ולספרות (17). 25 נשים זכו בפרסי נובל בתחומי המדע. אשה אחת, מארי קירי, זכתה בפרס פעמיים.

נכון ל-2023 בפרס נובל לפיזיקה זכו 225 איש, מתוכם חמש נשים בלבד (2.2%). בפרס נובל לכימיה זכו 194 בני אדם, מתוכם רק שמונה נשים (4.1%). בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה זכו 13 נשים מתוך 227 זוכים (5.7%). פרס נובל לכלכלה מחולק רק החל משנת 1969, ובו זכו שלוש נשים מתוך 93 זוכים (3.2%).

קצב הזכייה של נשים בפרס נמצא בעליה. בכל המאה ה-20 זכו בפרס בתחומי כלכלה, רפואה, כימיה ופיזיקה, 10 נשים. עד שנת 2023, זכו במהלך המאה ה-21 18 נשים בפרס בקטגוריות אלה.

שנה	תמונה	שם	מדינה	קטגוריה	סיבת הענקת הפרס
1903		מארי קירי	פולין וצרפת	פיזיקה	בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו [מארי ופייר קירי] באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שהתגלתה על ידי פרופסור אנרי בקרל
1911		מארי קירי	פולין וצרפת	כימיה	על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום
1935		אירן ז'וליו-קירי	צרפת	כימיה	על סינתוז יסודות רדיואקטיביים חדשים.
1947		גרטי תרזה קורי	ארצות הברית	רפואה	על הגילוי כיצד גליקוגן הופך לגלוקוז בגוף ועל השפעת הורמוני בלוטת יותרת המוח על מטבוליזם של סוכר
1963		מריה גופרט-מאייר	ארצות הברית	פיזיקה	על תרומה לתאוריה של מבנה האטום.
1964		דורותי קרופוט הודג'קין	בריטניה	כימיה	על קביעת מבניהם של חומרים ביוכימיים חשובים בעזרת טכניקות קרני רנטגן.
1977		רוזלין זוסמן יאלו	ארצות הברית	רפואה	על תיאור הורמון פפטידי המופק במוח
1983		ברברה מקלינטוק	ארצות הברית	רפואה	על גילוי הניידות של אלמנטים גנטיים ("הגנים הקופצים" - הטרנספוזונים).
1986		ריטה לוי-מונטלצ'יני	ארצות הברית ואיטליה	רפואה	על גילוי גורמי הגדילה.
1988		גרטרוד עליון	ארצות הברית	רפואה	על גילוי חשיבות העקרונות לטיפול תרופתי.
1995		כריסטיאנה ניסליין-פולהרד	גרמניה	רפואה	על גילוי הגנים המעורבים בהתפתחות זבוב הפירות.
2004		לינדה באק	ארצות הברית	רפואה	על גילוי קולטני ריח וארגון מערכת חוש הריח
2008		פרנסואז בארה-סינוסי	צרפת	רפואה	על זיהוי וירוס ה-HIV שגורם לאיידס
2009		אליזבת בלקברן	ארצות הברית ואוסטרליה	רפואה	על הגילוי כיצד כרומוזומים מוגנים על ידי טלומרים והאנזים טלומראז
		קרול גריידר	ארצות הברית	רפואה
		עדה יונת	ישראל	כימיה	על מחקר לתרומת להבנת מבנה ותפקיד הריבוזום.
		אלינור אוסטרום	ארצות הברית	כלכלה	על מחקרים בתחום הניהול הכלכלי וארגון של שיתופי פעולה.
2014		מיי-בריט מוסר	נורווגיה	רפואה	על זיהוי התאים היוצרים את מערכת המיקום במוח.
2015		טו יויו	סין	רפואה	על טיפול חדש נגד מלריה.
2018		פרנסס המילטון ארנולד	ארצות הברית	כימיה	על אבולוציה מוכוונת של אנזימים.
		דונה סטריקלנד	קנדה	פיזיקה	על פיתוח שיטה לייצר הבזקי אור קצרים וחזקים.
2019		אסתר דופלו	צרפת	כלכלה	הצגת גישה חדשה על מנת להשיג תשובות מהימנות לגבי הדרכים הטובות ביותר להילחם בעוני.
2020		אנדריאה גז	ארצות הברית	פיזיקה	על גילוי של אובייקט קומפקטי סופר מסיבי במרכז הגלקסיה שלנו.
		עמנואל שרפנטייה	צרפת	כימיה	על פיתוח שיטה לעריכת גנום.
		ג'ניפר דאודנה	ארצות הברית	כימיה
2022		קרולין ברטוצי	ארצות הברית	כימיה	על פיתוח כימיית ה"קליק" והכימיה הביו-אורתוגונלית.
2023		אן ל'ווילייה	צרפת	פיזיקה	על פיתוח שיטות לייצור הבזקי אור קצרים במיוחד - מיליארדית של מיליארדית השנייה.
		קטלין קריקו	הונגריה	רפואה	על תגליות בנוגע לשינויים בבסיס נוקלאוזידים שאיפשרו פיתוח חיסוני mRNA יעילים נגד COVID-19.
		קלודיה גולדין	ארצות הברית	כלכלה	על קידום המחקר בנוגע לנשים בשוק העבודה.

פרסים אחרים

קיימים פרסים נוספים השקולים מבחינת יוקרתם לפרס נובל, בעיקר בתחומים אשר אינם נכללים בו.

פרס וולף

נשים שזכו בפרס וולף:

1. 1978 - צ'יין-שיונג וו (פיזיקה)
2. 1981 - ברברה מקלינטוק (רפואה)
3. 1988 - אליזבת פ. ניופלד (רפואה)
4. 1996/7 - מרי ליאון (רפואה)
5. 1998 - רות ארנון (רפואה)
6. 2006/7 - עדה יונת (כימיה)
7. 2015 - פיליפה מארק (רפואה)
8. 2020 - עמנואל שרפנטייה (רפואה), ג'ניפר דאודנה (רפואה)
9. 2021 - ג'ואן סטייץ (רפואה), לין אליזבת (רפואה)
10. 2022 - אן ל'ווילייה (פיזיקה), קרולין ברטוצי (כימיה), בוני בסלר (כימיה)
11. 2023 - אינגריד דובישי (מתמטיקה)

פרס טיורינג

פרס טיורינג במדעי המחשב:

1. ברברה ליסקוב (2008)
2. שפי גולדווסר (2012)

פרס גדל

פרס גדל במדעי המחשב:

1. שפי גולדווסר (2001, 1993)
2. אווה טרדוש (2012)
3. סינתיה דוורק (2017)
4. אירית דינור (2019)

מדליית פילדס

מדליית פילדס מוענקת אחת לארבע שנים לעד ארבעה מתמטיקאים מתחת לגיל ארבעים. הוא נחשב לפרס החשוב בעולם בתחום המתמטיקה:

1. מרים מירזאח'אני האישה הראשונה שזכתה בו (2014).
2. מריאנה ויזובסקה (2022)

המדליה הלאומית למדעים

המדליה הלאומית למדעים - מוענקת על ידי נשיא ארצות הברית:

1. 1970 - ברברה מקלינטוק (ביולוגיה)
2. 1979 - אליזבט קרוסבי (ביולוגיה)
3. 1982 - מילדרד כהן (ביולוגיה)
4. 1983 - ברתה שרר (ביולוגיה)
5. 1986 - ג'ואן סטייץ (ביולוגיה)
6. 1987 - ריטה לוי-מונטלצ'יני (ביולוגיה)
7. 1988 - רוזלין זוסמן יאלו (ביולוגיה)
8. 1989 - קתרין אסאו (ביולוגיה)
9. 1991 - מרי אלן אברי (ביולוגיה), גרטרוד עליון (כימיה)
10. 1992 - מקסין פרנק סינגר (ביולוגיה)
11. 1993 - סלומה גלוקסון-וולש (ביולוגיה)
12. 1994 - אליזבת פונדל ניופלד (ביולוגיה)
13. 1995 - איזבלה קרל (כימיה)
14. 1996 - רות פטריק (ביולוגיה)
15. 1997 - דרלין כריסטיאן הופמן (כימיה)
16. 1998 - ג'נט דוויסון ראולי (ביולוגיה)
17. 1999 - לין מרגוליס (ביולוגיה), סוזן סולומון (כימיה)
18. 2000 - ננסי קובר אנדרסן (ביולוגיה)
19. 2001 - אן גרייביל (ביולוגיה)
20. 2002 - אוולין ויתקין (ביולוגיה)
21. 2006 - נינה פדרוף (ביולוגיה), ריטה רוסי קולוול (ביולוגיה)
22. 2008 - איליין פוקס (ביולוגיה), ג'ואן סטאבי (כימיה), ג'ואנה פאולר (כימיה)
23. 2009 - סוזן לינדקוויסט (ביולוגיה), מארי אן פוקס (כימיה)
24. 2010 - ג'קלין בארטון (כימיה)
25. 2011 - סאלי צ'יסולם (ביולוגיה), לוסי שפירו (ביולוגיה)
26. 2012 - מאי ברנבאום (ביולוגיה), ג'ודית קלינמן (כימיה)
27. 2013 - ג'רלדין ריצ'מונד (כימיה)
28. 2014 - מרי-קלייר קינג (ביולוגיה), שירלי אן ג'קסון (פיזיקה)
29. 2022 - איב מרדר (ביולוגיה)

פרס פרל מייסטר גרינגרד

על רקע אפליית הנשים במדע, ב-2004 יצר פול גרינגרד, נוירוביולוג יהודי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2000, את פרס פרל מייסטר גרינגרד (Pearl Meister Greengard Prize). זהו פרס המחולק מדי שנה החל מ-2004, על ידי אוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, למדענית או מדעניות הבולטות בעולם, במחקר ביולוגי-רפואי. סכום הפרס עומד כיום על 100,000 דולר והמימון לו בא, מכספי זכייתו של גרינגרד בפרס נובל.

ישראל

ערך מורחב – נשים במדע בישראל

ראו גם

• מדע ומגדר
• השכלת נשים
• אפקט מטילדה
• אפליית נשים
• המהפכה המדעית
• היסטוריה של המדע
• היסטוריוגרפיה של המדע
• הפרדת עיסוקים מגדרית
• תפקידי מגדר
• הארגון הבין-לאומי לנשים בטכנולוגיה
• היום הבינלאומי לנשים ונערות במדע

לקריאה נוספת

• ברברה גולדסמית, גאונות אובססיבית: העולם המדעי והאישי של מארי קירי, הוצאת אריה ניר, 2005.
• ברברה מדוקס, רוזלינד פרנקלין: הגברת האפלה של הדנ"א, הוצאת מטר, 2009.
• רוזלינד הורטון וסלי סימונס, נשים ששינו את העולם, הוצאת מטר, 2009.
• ניצה ינאי, "שאלת המדע בפמיניזם – סנדרה הארדינג וסוגיית החקירה המדעית בפמיניזם", בתוך: נ. ינאי, ת. אלאור, א. לובין, ח. נווה (עורכים), דרכים לחשיבה פמיניסטית - מבוא ללימודי מגדר (רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה), 2006.
• אריאלה למדן, "ג'נדר במערכת החינוך והבניית עולם העבודה", בתוך: נשים – הכוח העולה: קידום נשים בעבודה – ניפוץ "תקרת הזכוכית", ענת מאור (עורכת), 1997, עמ' 181–182

באנגלית

• Tamir, P., Arzi A. and Zloto, D. (1974). Attitudes of Israeli high school students towards physics. Science Education, 58,75-86.
• Byers, Nina; Williams, Gary (2006). Out of the Shadows: Contributions of Twentieth-Century Women to Physics. Cambridge University Press. ISBN 0-521-82197-5. (Cambridge Univ Press catalogue)
• Etzkowitz, Henry; Kemelgor, Carol; Uzzi, Brian (2000). Athena Unbound: The advancement of women in science and technology. Cambridge University Press. ISBN 0-521-78738-6.
• Fara, Patricia (2004). Pandora's Breeches: Women, Science & Power in the Enlightenment. London: Pimlico. ISBN 1-84413-082-7.
• Gates, Barbara T. (1998). Kindred Nature: Victorian and Edwardian Women Embrace the Living World. The University of Chicago Press. ISBN 0-226-28443-3.
• Herzenberg, Caroline L. (1986). Women Scientists from Antiquity to the Present. Locust Hill Press. ISBN 0-933951-01-9.

קישורים חיצוניים

• מידע על נשים במדע בקטלוג הספרייה הלאומית
• המועצה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה במשרד המדע והטכנולוגיה
• נעמה טשנר, נשים במדע-תמונת מצב עדכנית, הוגש לוועדה לקידום מעמד האישה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 22 בינואר 2014
• דפנה מרדכי, "מדוע אין יותר נשים יזמיות?", הרצאה שניתנה במסגרת הכנס הטכנולוגי "רברסים" והועלתה ליוטיוב, 24 פברואר 2014
• מרים כהן, נשים במדע בישראל, תקצירי דברים שנאמרו ביום עיון של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• נתונים על נשים באקדמיה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
• אתר התוכנית מובילות לטכניון
• מחקרים על נשים ומדע באתר אוניברסיטת תל אביב
• פרויקט קידום נערות לבחירה במדע וטכנולוגיה באתר מוזיאון המדע בירושלים
• ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה, שילוב נשים בלימוד מקצועות הנדסה, מדעים מדויקים וטכנולוגיה, 24 בדצמבר 2003
• שרי בכר, ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים בהפרדה מגדרית
• אורית חזן, שונות במקצועות מדעיים וטכנולוגים: אמצעי או מטרה?, המחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים, הטכניון
• עדנה רובין, הבדלים מדעיים במדע: על טבע המדע והעוסקים בו, באאוריקה - כתב עת להוראת מדעים וטכנולוגיה, גיליון 22, אפריל 2006
• מרים דישון-ברקוביץ, גליליאו, מתמטיקה: על בנים ועל בנות, באתר ynet, 30 במרץ 2006
• רות מנדלוביץ, התרומה של רוזלינד פרנקלין וברברה מקלינטוק להתפתחות הביולוגיה המולקולרית ומעמדן כנשים בקהילה המדעית, בעיונים
• תמרה טראובמן, מדען ומדענית שולחים קורות חיים לחברת ביו-טכנולוגיה, באתר הארץ, 2 במרץ 2004
• סורן סילו, לה מונד, הנשים שעשו היסטוריה מחוץ לאטמוספירה, באתר הארץ, 31 ביולי 2012
• קרן צוריאל הררי, לסבתא היו גלגלים, באתר כלכליסט, 18 באפריל 2013
• יעקב ריטוב, מגדר ומינויים, על הטיה מגדרית במינויי נשים באקדמיה
• נדן פלדמן, המיזם שרוצה לשים סוף לשליטה הגברית במדעים והייטק, באתר TheMarker‏, 18 במאי 2016
• גלי וינרב, ‏היעד:35% נשים במדעים מדויקים, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2016
• קרן צוריאל הררי, בלבולי בֵּיצית: פרופ' אוולין פוקס הלר נלחמת בטעויות גבריות במדע, באתר כלכליסט, 24 במאי 2018
• אהוד פזי, להדרת נשים מהמדע יש היסטוריה ארוכת שנים. איך מסבירים אותה היום?, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2018
• שרון כהן, הרופאה היהודיה שאמרה לא למחוך, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 7 ביולי 2020
• חיה לורברבאום-גלסקי, למה חשוב לציין את היום הבינלאומי לנשים במדע? / דעה, באתר ynet, 11 בפברואר 2021
• ד"ר ליאת בן דוד, שמישהו יעז להתנגד לה, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 11 בפברואר 2024