נעמי וולף
 | |
| נעמי וולף, 2008 | |
| לידה |
12 בנובמבר 1962 (בת 61) סן פרנסיסקו, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ייל, ניו קולג' |
| שפות היצירה |
אנגלית אמריקאית |
| יצירות בולטות |
מיתוס היופי סופה של אמריקה |
| תקופת הפעילות |
מ-1990 |
| בן או בת זוג |
דייוויד שיפלי (1993–2005) |
| פרסים והוקרה |
מלגת רודס (1985) |
|
naomiwolf | |
  | |
נעמי ר' וולף (באנגלית: Naomi R. Wolf; נולדה ב-12 בנובמבר 1962 בסן פרנסיסקו) היא סופרת יהודייה-אמריקאית שחיברה רבי מכר, החשוב בהם - "מיתוס היופי". ידועה כפמיניסטית התומכת בפוליטיקה פרוגרסיבית. היא שימשה כיועצת אסטרטגית של אל גור וביל קלינטון[1]. וולף נחשבת לכוכבת הספרותית הצעירה ביותר של מה שכונה לימים הגל השלישי של הפמיניזם.
משפחתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולף היא בתה של האנתרופולוגית היהודייה דבורה גולמן ושל הסופר היהודי-אמריקאי (יליד טרנסילבניה) ליאונרד וולף. היא הייתה נשואה לכותב הנאומים של ביל קלינטון, דייוויד שיפלי, אך הם התגרשו ב-2005. לזוג שני ילדים.
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולף למדה בבית הספר התיכון לואל (אנ') בסן פרנסיסקו והשתתפה בתחרויות ויכוחים כנציגת מועדון הוויכוחים של בית הספר. תואר ראשון למדה באוניברסיטת ייל אותו סיימה בשנת 1984. היא קיבלה מלגת רודז ובמסגרתה למדה בניו קולג', שבאוניברסיטת אוקספורד.
בשנת 2004 דיווחה וולף על מקרה לכאורה של הטרדה מינית שחוותה כסטודנטית באוניברסיטת ייל על ידי פרופסור הרולד בלום בזמן שהדריך אותה. האוניברסיטה סרבה להתייחס לאירוע ברצינות, ווולף פרסמה בפומבי את התלונה[2].
כתביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולף התפרסמה בזכות ספרה הראשון "מיתוס היופי" שיצא לאור בשנת 1991 ונעשה רב מכר בינלאומי[3].וולף מבקשת להוכיח ש"יופי" כערך נורמטיבי הוא תוצר חברתי לחלוטין, וכי הפטריארכיה קובעת את התוכן שלו במטרה לשחזר את ההגמוניה. היא תוקפת את ניצולן של הנשים על ידי תעשיות האופנה והיופי. וולף טוענת כי לנשים מגיעה "הבחירה לעשות ככל העולה על רוחנו עם פנינו וגופנו מבלי שניענש על ידי אידאולוגיה אשר משתמשת בעמדות, לחץ כלכלי, ואפילו שיפוט חוקי המתייחסים להופעתן של הנשים על מנת לחתור תחתינו פסיכולוגית ופוליטית"[4][5][6].
מיתוס היופי קיבל תגובות מקוטבות מהציבור ומהתקשורת הנורמטיבית אך בעיקר זכה לשבחים מהקהילה פמיניסטית.
וולף כתבה עוד מספר ספרים:
"אש באש" (1993) עוסק בפוליטיקה והעצמה נשית. וולף טוענת כי נשים ניצבות בנקודת מפנה היסטורית, שבה הכלים ליצירת שוויוניות נמצאים בהישג יד ומרבית הנשים מאמינות בשוויון, אבל דוחות את "הפמיניזם". וולף מציעה להחליף את התפיסה של האישה כקרובן בתפיסה מעצימה המחזקת את הנשים לפועל יחד למען שינוי פני ההיסטוריה.
ספרה "מופקרויות" (1997) סוקר ומנתח את הדפוסים של מיניות בגיל ההתבגרות עכשווית. וולף טוענת שהספרות גדושה בדוגמאות של סיפורי התבגרות של גברים במסווה של ספרות אוטוביוגרפית למשל של ד"ה לורנס, טוביאס וולף, ג'יי-די סלינג'ר ארנסט המינגוויי. ואף גרוע מכך בתיאורים מיזוגניים בספרות של הנרי מילר, פיליפ רות ונורמן מיילר. וולף מדגישה, עם זאת, כי התייחסויות למיניות בגיל ההתבגרות של נשים דוכאו באופן שיטתי. היא מביאה ראיות מתרבויות שונות על מנת להוכיח כי נשים, על פני ההיסטוריה, נתפסו כיותר חושניות מאשר גברים. וולף טוענת גם שנשים חייבת להחזיר לעצמן את הלגיטימיות של המיניות שלהן על ידי ניפוץ הקיטוב בין הבתולה וזונה בתפיסת המיניות של נשים.
ספרה "טעויות מולדות" (2001) בוחן תפיסות מודרניות הנוגעות להריון ולידה. עיקרו של ספר מסופר דרך נקודת המבט האישית של וולף בעת הריונה הראשון. היא מתארת את המדיקליזציה של ההריון והלידה ושואלת מדוע ניתוח קיסרי הפך לנוהל שבשגרה בארצות הברית ומציעה לשלב גישות פחות רפואיות ויותר אישיות ללידה כגון הסתייעות במיילדות. מחצית השנייה של ספר מתארת וולף סדרה של אנקדוטות על חיים שלאחר הלידה, תוך התמקדות באי-שוויון בין גברים ולנשים בגישות הרווחות לטיפול בילדים.
ב-2005 וולף פרסמה את ספרה: "בית העץ: חוכמה יוצאת-דופן מאבי אודות איך לחיות, לאהוב, לראות". שבו היא תיעדה את משבר גיל העמידה שלה בניסיונה להחזיר למוטב יצירתיותה, את חזונה השירי והערכתה את אהבתו של אביה. בעוד שהספר קיבל ביקורות אוהדות, הוא ספג ביקורת שלילית על ידי פמיניסטיות כגון ג'רמיין גריר, כאדיפלי וכמקבל את הפטריארכליות שפעם היא התנגדה לה.
ב-2007 פרסמה וולף את הספר "סופה של אמריקה: מכתב אזהרה לפטריוט צעיר", שבו הזהירה מפני עליית הפאשיזם בארצות הברית. היא פירטה עשרה שלבים העלולים להפוך מדינה מדמוקרטיה למשטר סגור והשוותה בין האירועים שהתרחשו בארצות הברית במהלך כהונתו של ג'ורג' בוש הבן לבין האירועים שהובילו לעלייתן של דיקטטורות במאה ה-20. בספר היא צפתה, בין השאר, כי החוקים שנחקקו נגד פעילות טרור במהלך כהונתו של בוש ישמשו יום אחד את המשטר לדיכוי מחאות אזרחיות.
עשרת השלבים:
- יצירת אויב פנימי או חיצוני
- הקמת בתי כלא סודיים בהם משתמשים בעינויים
- בניית כח צבאי שאינו כפוף ונותן דין וחשבון לגופים אזרחיים
- פיתוח מערכת מעקב ופיקוח
- הטרדה של קבוצות אזרחיות
- אפשרות לעצור ולשחרר אנשים בשרירותיות
- להתמקד בפעילים מרכזיים
- לשלוט באמצעי התקשורת
- להתייחס לכל מתנגדי המשטר הפוליטיים כבוגדים
- להשעות את שלטון החוק
הספר סופה של אמריקה עובד לסרט דוקומנטרי ב-2008.
וולף פרסמה המשך ל"סופה של אמריקה": "תנו לי חירות: מדריך למהפכנים אמריקאים" ב־2008, שבו השיאה עצות מעשיות לפעילים צעירים כיצד להילחם בפגיעה במעמד הדמוקרטיה וארצות הברית. היא סוקרת זמנים ומקומות בהיסטוריה בהם אזרחים נלחמו בהצלחה למען חברה פתוחה ודמוקרטית.
ספרה של וולף, מ-2012, וגינה: ביוגרפיה חדשה. הספר זכה לביקורות שלילות מסופרות פמיניסטיות[7] ובאופן כללי[8]
ב-2019 פרסמה וולף את "Outrages", שהתבסס על עבודת מחקר אקדמית שערכה ווסק בהיסטוריה של החוקים הנוגעים להומוסקסואליות. הספר זכה לביקורות חריפות בגין קריאה שגויה של המקורות הראשוניים והמהדורה הראשונה של הספר הורדה מן המדפים לצורך תיקונים[9].
פעילות ציבורית וראיונות לתקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולף היא ממייסדי מכון וודהל, שמטרתו לאמן נשים למנהיגות בתחומים שונים והיא חברה במועצת המכון. בשנת 1996, וולף הועסקה במסע לבחירתו מחדש של ביל קלינטון והשתתפה בסיעור המוחות אודות דרכים להשיג קולות נשים ובפרט ה-"soccer moms" (נשות פרברים העסוקות בהסעת ילדיהן).
בהתמודדות של אל גור בבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנת 2000, נשכרה וולף כיועצת לנושא הצבעתן של נשים, בחוזרה על תפקידה במסע הבחירות של קלינטון. הפעם, רעיונותיה של וולף והשתתפותה במסע הבחירות של גור גררו כיסוי תקשורתי משמעותי וביקורת רבה. לפי הדיווח של מיכאל דאפי במגזין טיים, "שולם לוולף שכר של חמישה עשר אלף דולרים לחודש... בתמורה לעצה בכל דבר החל מאיך לזכות בקולות הנשים וכלה בצירופים של חולצה ועניבה". מאמר הטיים ואחרים פיתחו את הרעיון שגור היה "זכר בטא אשר זקוק ליטול אחריות על הזכר אלפא בחדר הסגלגל". בריאיון שערכה עימה מלינדה הנברגר בניו יורק טיימס הכחישה וולף את הסברה כי ייעצה אי פעם לגור גבי מלתחתו. וולף עצמה טוענת כי היא הזכירה את המונח "זכר אלפא" רק פעם אחת באקראי ש"זה היה רק דבר מובן מאליו, משהו שפרשנים דשו בו במשך חודשים, שסגן הנשיא הוא בתפקיד משני וכי הנשיא הוא בתפקיד הראשי... אני השתמשתי במונחים הללו כלאחר יד בדיבורי אודות שונות בתיאורי התפקידים שלהם".
ב-2004 וולף האשימה בפומבי את הפרופסור לספרות מאוניברסיטת ייל הרולד בלום בהטרדה מינית כלפיה ב-1983 כשהייתה שם סטודנטית בת עשרים[10].
ביולי 2014 פרסמה וולף בדף הפייסבוק שלה שבעזה מתרחש רצח עם והתייחסה לכך שהיא נכדה של ניצולת שואה[11]. בעקבות פרסום פורסמו תגובות נזעמות בקרב תומכי ישראל בארצות הברית[12][13][14]. ב-2015 נשאלה האם תחזור להתגורר בישראל והיא השיבה בשלילה והוסיפה שהייתה עוזבת את ארצות הברית אם היא הייתה הופכת למדינה דתית[15].
ביוני 2021 הוקפא חשבון הטוויטר של וולף עקב הפצה מתמשכת של מידע מטעה בנושא חיסוני הקורונה[16]. עם השנים הפיצה וולף תיאוריות קונספירציה שונות[17]. היא מכחישה את היותה מפיצה של תיאוריות כאלו[18].
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Beauty Myth: How Images of Beauty Are Used Against Women, 1991, 2002
- Give me liberty: a handbook for American revolutionaries. Simon and Schuster, 2008.
- The End of America: Letter of Warning to a Young Patriot. Chelsea Green Publishing 2007.
- The Treehouse: Eccentric Wisdom from My Father on How to Live, Love, and See. Simon & Schuster, 2005.
- Misconceptions: Truth, Lies and the Unexpected on the Journey to Motherhood. Anchor, 2003.
- Promiscuities a Secret History of Female Desire. Trafalgar Square, 1997.
- Vagina: A New Biography. HarperCollins Publishers, 2012.
- Outrages: Sex, Censorship and the Criminalisation of Love. Houghton Mifflin Harcourt, 2019
- אש באש: הכוח הנשי ואיך להשתמש בו. תל אביב, אור עם, תשנ"ח 1998.
- מיתוס היופי: על השימוש בייצוגים של יופי נגד נשים. מאנגלית: דרור פימנטל וחנה נוה; תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים, 2004.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נעמי וולף
נעמי וולף, ברשת החברתית פייסבוק
נעמי וולף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נעמי וולף, ברשת החברתית Goodreads- קתרין יינר, אמא מכונה, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2001
- תמר משמר, עבודת הדימוי והתופרת של ברבי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2004
- אשר שכטר, הפתרון של נעמי וולף לקונספירציה הגלובלית: תתגייסו, תצעקו, באתר TheMarker, 10 בדצמבר 2011
- Critical Resources: Naomi Wolf
- "The Silent Treatment" וולף על המקרה של בלום
הספר החדש של וולף[19] מבוסס על טעות מביכה, באתר הארץ, 26 במאי 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Seelye, Katharine Q. (1999-11-01). "Adviser Pushes Gore to Be Leader of the Pack". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-08-30.
- ^ Naomi Wolf, The Silent Treatment
- ^ Naomi Wolf, www.huffingtonpost.com
- ^ נעמי וולף, מיתוס היופי, הקיבוץ המאוחד, 2004
- ^ James, Caryn (1991-05-07). "Critic's Notebook; Feminine Beauty as a Masculine Plot". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-09-03.
- ^ Yalom, Marilyn, Feminism's Latest Makeover, The Washington Post, Jun 16, 1991
- ^ Roiphe, Katie (2012-09-10). "Naomi Wolf's New Book About Her Vagina". Slate (באנגלית). ISSN 1091-2339. נבדק ב-2016-09-09.
- ^ Bentley, Toni (2012-09-14). "'Vagina: A New Biography,' by Naomi Wolf". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-09-09.
- ^ גילי איזיקוביץ, אחרי שספרה הורד מהמדפים, מתברר שלנעמי וולף היו בו עוד טעויות, באתר הארץ, 9 בפברואר 2021
- ^ Naomi Wolf, Sex and Silence at Yale - Nymag, New York Magazine, 2004-02-20 (באנגלית)
- ^ "Naomi Wolf Trivializes Genocide". Observer (באנגלית אמריקאית). 2014-08-06. נבדק ב-2018-10-19.
- ^ "Naomi Wolf's allegations of an Israeli genocide fuel anti-Semitism". The Jerusalem Post | JPost.com. נבדק ב-2018-10-19.
- ^ Chesler, Dr. Phyllis (2014-04-17). "Naomi Wolf Attacks Me as a Zionist Agent for Criticizing Brandeis Feminists | Breitbart". Breitbart (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-10-19.
- ^ "Wolf Attack! Naomi Wolf Responds to Shmuley, Believes that Jews Do Not Need a State". Observer (באנגלית אמריקאית). 2014-08-12. נבדק ב-2018-10-19.
- ^ Naomi Wolf - Why I Would Not Return to Israel | the Oxford Union, www.oxford-union.org (באנגלית)
- ^ Twitter suspends Naomi Wolf's account, Internet jokes author was banned for 'being too stupid', meaww.com (באנגלית)
- ^ Naomi Wolf's slide from feminist, Democratic Party icon to the 'conspiracist whirlpool'5 ביולי 2021 Business insider
- ^ Naomi Wolf: I’m not a conspiracy theorist. I’m asking important questionsטיימס, אנגליה. 13 ביוני 2021
- ^ Outrages: Sex, Censorship, and the Criminalization of Love