ניסיונות ספרדים לכבוש מחדש את מקסיקו
,_Carlos_Par%C3%ADs_(1820_-_1835).png) | ||||||||||||||||||
| קרב פואבלו וייאחו | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמות העצמאות של אמריקה הספרדית | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 26 באוקטובר 1821 – 11 בספטמבר 1829 (7 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מקסיקו (מקסיקו סיטי, וראקרוס, טמאוליפס) וקובה | |||||||||||||||||
| תוצאה |
ניצחון מקסיקני
| |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הניסיונות הספרדיים לכבוש מחדש את מקסיקו היו מאמץ של ממשלת ספרד להחזיר לעצמה את החזקה על המושבה הקודמת שלה, ספרד החדשה, וכתוצאה מכך פרקי מלחמה שכללו עימותים בין האומה המקסיקנית שזה עתה נולדה לבין ספרד. המאמץ מכסה בעיקר שתי תקופות: הניסיונות הראשונים התרחשו מ-1821 עד 1825 וכללו הגנה על המים הטריטוריאליים של מקסיקו, בעוד שלתקופה השנייה היו שני שלבים, כולל תוכנית ההתרחבות המקסיקנית להשתלט על האי קובה שבידי ספרד בין השנים 1826–1828 ומשלחת 1829 של הגנרל הספרדי איסידרו בראדאס, שנחתה על אדמת מקסיקו במטרה לכבוש מחדש את הטריטוריה המקסיקנית. למרות שהספרדים מעולם לא השיבו את השליטה במדינה, הם פגעו בכלכלה המקסיקנית הטרייה.
האומה העצמאית החדשה של מקסיקו הייתה במצוקה קשה לאחר אחת עשרה שנים של לחימה במלחמת העצמאות שלה. לא היו תוכניות ברורות או קווים מנחים שנקבעו על ידי המהפכנים, והתפתחו מאבקים פנימיים של פלגים שונים על השליטה בממשלה. מקסיקו סבלה מחוסר מוחלט של כספים לנהל מדינה של למעלה מ-4.5 מיליון קמ"ר והתמודדה עם איומי המרידות הפנימיות המתעוררות ופלישה של כוחות ספרדים מבסיסם בקובה הסמוכה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]העצמאות המקסיקנית הושגה רשמית ב-27 בספטמבר 1821, במסגרת הסכם קורדובה. ספרד לא הכירה באמנות, בטענה שלמשנה למלך חואן או'דונוחו אין סמכות להכיר בעצמאות של כל מחוז מעבר לים.[1] מצב זה היה מסוכן למעמד העצמאי החדש של האומה, שעדיין לא הוכרה על ידי אף אחת מהמעצמות האירופיות שיכלו לתמוך בה, והאיום בכיבוש הספרדי מחדש היה דאגה מתמדת למנהיגי המשטר המתהווה. ב-13 במאי 1822 הוצאו גזירות על ידי הממשלה לכלוא כל מי שקשר קשר נגד עצמאותה של מקסיקו.[2]
בנוסף לבעיות האחרות שלה, נמל הכניסה הראשי למדינה, סן חואן דה אולואה, נותר תחת שליטה ספרדית.
סן חואן דה אולואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגנרל חוסה גרסיה דאווילה, המושל המייצג את הכתר הספרדי ב-וראקרוס, והגנרל אנטוניו לופס דה סנטה אנה קיבלו הוראה למסור את הנמל למקסיקנים; אולם, בלילה שלפני היום המיועד ל-26 באוקטובר 1821, הגנרל דאווילה העביר את כל הארטילריה והתחמושת מהנמל, כמו גם 200 חיילי רגלים, ולמעלה מ-90 אלף פזו השייכים לממשלת ספרד, אל מבצר סן חואן דה אולואה. עד מהרה גדל מספר החיילים ל-2,000 עם חיילים שנשלחו על ידי ספרד מקובה כדי לפתוח בכיבוש מחדש של מקסיקו. מכיוון שלכוחות המקסיקנים לא היו הנשק והספינות להתמודד עם התגבורות הללו, הקיסר של מקסיקו, אגוסטין דה איטורבידה, בחר במשא ומתן עם הספרדים. למרות שלא הושג הסכם, נמשך שלום לא פשוט בין שני הצדדים.
הגעתו של בריגדיר גנרל אנטוניו לופס דה סנטה אנה לממשלת העיר ב-10 בספטמבר 1822, מסמנת פרק נוסף של משא ומתן בין השלטונות המקסיקניים של וראקרוס והכוחות הספרדים בסן חואן דה אולואה; אלה הפכו קריטיים, אפילו יותר כאשר ממשלת ספרד העבירה מתפקידו את הגנרל דאווילה אשר היה מפקד הכוחות והחליפה אותו בבריגדיר גנרל פרנסיסקו למאור.[3] ממשלת מקסיקו, מודעת למחסור בסירות, החליטה להקים כוח ימי כדי להביס את חיל המצב הספרדי הכובש את אולואה, בעיקר באמצעות מצור. בשנת 1822 היא רכשה מארצות הברית ומבריטניה את הספינות הראשונות של הצי המקסיקני.[4]
למרות בעיות פוליטיות פנימיות במקסיקו שנבעו מהמפלה האחרונה של האימפריה המקסיקנית קצרת הימים והקמת הממשלה הזמנית, עיני המקסיקנים נותרו צופות על אולואה. השיחות הופסקו כאשר ב-25 בספטמבר 1823 הפגיזו הספרדים את נמל וראקרוס, וגרמו לעקירתם של יותר מ-6,000 אזרחים שעזבו את העיר.[5]
כניעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ההפגזה הספרדית על הנמל, החליטה ממשלת מקסיקו להפסיק את ההתקפות הספרדיות. למרות שלמקסיקו היה חסר צי הולם, ב-8 באוקטובר 1823 תוכנן מצור על סן חואן דה אולואה. שר המלחמה והצי, חוסה חואקין דה הררה, נשא נאום בפני הקונגרס הראשון של מקסיקו והביע את הדחיפות של רכישת ספינות מלחמה נוספות כדי לחסום ולתקוף את החיילים הספרדים שכבשו את המצודה.
ב-28 בינואר 1825, גנרל פרנסיסקו למאור שוחרר מהפיקוד על סן חואן דה אולואה על ידי חוסה קופינגר. ב-27 ביולי 1825 מונה קפטן הפריגטה פדרו סאנס דה ברנדה למפקד חיל הים בנמל וראקרוס; הוא החל מיד בארגון מחדש של השייטת שהוזמנה לחסום את סן חואן דה אולואה.[6]
המצור הצליח, ואילץ את הכוחות הספרדיים, שקיבלו סיוע מועט מהוואנה, להיכנע. קופינגר ביקש את השעיית פעולות האיבה ואת המשא ומתן לכניעת כוחותיו. הלחימה, שהחלה ב-26 באוקטובר 1821, הסתיימה על ידי הצי המקסיקני כאשר הביס את המעוז הספרדי האחרון במקסיקו ב-23 בנובמבר 1825.[7]
הגנה על הימים והשאיפות בקובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות הניצחון של מקסיקו על המעוז הספרדי האחרון באולואה, ספרד סירבה להכיר בחוזה קורדובה ומכאן בעצמאותה של מקסיקו.
ממשלת מקסיקו, בראשות גוואדלופה ויקטוריה, הגיעה למסקנה שספרד, בסירובה להכיר באמנות, עדיין מהווה איום, ויכולה להשתמש בקובה כפלטפורמה לפתיחת קמפיין להשבת מקסיקו. לוקאס אלאמן, שהיה אז שר החוץ המקסיקני, העריך את האיום הנשקף מהכוחות הצבאיים המוצבים בקובה למקסיקו. מאז 1824, אלמאן החזיק באמונה שמקסיקו צריכה לכבוש את קובה, בטענה ש"קובה ללא מקסיקו מכוונת לעול אימפריאליסטי; מקסיקו ללא קובה היא שבויה של מפרץ מקסיקו". הוא האמין שהכוחות המקסיקנים, בתמיכת מעצמות זרות כמו צרפת או אנגליה (שהייתה המעצמה האירופית הראשונה שהכירה בעצמאותה של מקסיקו ב-16 ביולי 1836), יוכלו להתגבר על הספרדים בקובה.[8]
ארצות הברית התעקשה לשמור את קובה בידי ממשלת ספרד. כדי לקדם את שאיפותיה לשלוט באי ולמנוע כיבוש ספרדי מחדש של היבשת, העסיקה ממשלת מקסיקו את קומודור דייוויד פורטר מארצות הברית כדי לפקד על הצי המקסיקני בהתקפה על הקווים הימיים של ספרד המסיירת באי קובה. זה היה מאמץ להגן על הים הטריטוריאלי המקסיקני ולהבטיח את המשך הצלחתה של תנועת העצמאות שלו בכל החזיתות. כך החלו סיורים של השייטת המקסיקנית במימי ספרד, שהגיעו לשיאם בקרב מריאל הלא מוצלח ב-10 בפברואר 1828, שבו פיקד פורטר על הבריג "גרר", שכלל 22 תותחים, ועל אחד מכלי השיט הטובים ביותר בצי הקטן של מקסיקו. בנו של פורטר, דייוויד דיקסון פורטר, לימים גיבור האיחוד של מלחמת האזרחים האמריקאית, נפצע קל. הוא היה בין הניצולים שנכנעו ונכלאו בהוואנה עד שניתן היה להחליפם. קומודור פורטר בחר שלא לסכן את בנו שוב, ושלח אותו בחזרה לארצות הברית דרך ניו אורלינס.[9]
קרב טמפיקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנה לאחר קרב מריאל, נערך ניסיון כיבוש מחדש על ידי ספרד, מקובה, מה שאישר את חשדות השלטונות המקסיקניים. ספרד מינתה את הגנרל איסידרו בראדאס, שיצא מהנמל עם 3,586 חיילים עם השם "דיוויזיית חוד החנית" וב-5 ביולי, הפליג למקסיקו. הצי הורכב מספינת דגל, בשם "Sovereign", שתי פריגטות, שתי אוניות קרב ו-15 אוניות תובלה, כולם בפיקודו של אדמירל לבורדה.
ב-26 ביולי 1829 הגיע הצי לקאבו רוג'ו, ליד טמפיקו (מדינת טמאוליפס), ומשם החל את פעילותו ב-27 בניסיון להנחית 750 חיילים ו-25 סירות. המשלחת החלה את התקדמותם לכיוון טמפיקו בזמן שהסירות עגנו בנהר פאנוקו. קרב פואבלו וייחו, שהתרחש ב-10–11 בספטמבר, סימן את סיומם של ניסיונות הכיבוש הספרדיים במקסיקו. הגנרל איסידרו בראדאס חתם על הכניעה של פואבלו וייחו, בנוכחות הגנרלים אנטוניו לופס דה סנטה אנה, מנואל דה מייר אי טרן ופליפה דה לה גארסה.[10]
ב-28 בדצמבר 1836 הכירה ספרד בעצמאותה של מקסיקו במסגרת הסכם סנטה מריה-קלטראווה, שנחתם במדריד על ידי הנציב המקסיקני מיגל סנטה מריה ושר המדינה הספרדי, חוסה מריה קלטראווה.[11][12] מקסיקו הייתה המושבה לשעבר הראשונה שעצמאותה הוכרה על ידי ספרד; השנייה הייתה אקוודור ב-16 בפברואר 1840.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "El Rey de España que no ha otorgado facultades a O'Donojú para reconocer la independencia de Provincia alguna en ultramar" (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-2017-02-20. נבדק ב-2022-03-03.
- ^ "Decreto. Pena impuesta por delito de conspiración contra la independencia" (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-2017-02-20. נבדק ב-2022-03-03.
- ^ González Pedrero, Enrique, Op.cit. pp. 223–236
- ^ "Organizacion de la escuadrilla naval Mexicana que llevo a cabo la consolidacion de la independencia Nacional" (PDF) (בספרדית).(הקישור אינו פעיל, September 2018)
- ^ González Pedrero, Harry,Op.cit. pp. 223–236
- ^ "La consolidacion de la independencia Nacional" (PDF) (בספרדית). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-03. נבדק ב-2010-05-07.
- ^ "La Consolidacion de la independencia Nacional" (PDF) (בספרדית). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-08-21. נבדק ב-2010-05-07.
- ^ Orozco, Fernando; Orozco, Orozco Linares L. (1996). Fechas históricas de México (בספרדית). ISBN 978-9683802958.
- ^ Richard Sedgewick West (1937). The Second Admiral: a Life of David Dixon Porter : 1813–1891. Coward-McCann, Incorporated. pp. 24–27. נבדק ב-7 ביולי 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ruiz Gordejuela Urquijo, Jesús Op.cit. pp. 156–160
- ^ Orozco, Fernando; Orozco, Orozco Linares L. (1996). "Fechas históricas de México" (בספרדית). ISBN 978-9683802958.
- ^ "Tratado Definitivo de Paz entre Mexico y España" (PDF) (בספרדית). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-06-11. נבדק ב-2010-05-07.