נהר רריטאן
 | |
| שפך נהר רריטאן על הגשרים שמעליו (ראו פרק גשרים להלן) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 112 ק"מ |
| אגן ניקוז | 2,800 קמ"ר |
| מוצא | מפגש הענפים הצפוני(אנ') והדרומי (אנ') של נהר רריטאן |
| יובלים |
Millstone River, North Branch Raritan River, Peters Brook, South Branch Raritan River, South River, Mile Run, Green Brook, Lawrence Brook, Bound Brook, Middle Brook  |
| שפך | מפרץ רריטאן שבמפרץ ניו יורק התחתון |
| מדינות באגן הניקוז | ניו ג'רזי, |
 | |
| אגן הניקוז של נהר רריטאן, המתנקז אל מפרץ רריטאן שבמפרץ ניו יורק התחתון | |
  | |
נהר רריטאן (באנגלית: Raritan River) הוא הנהר הארוך והגדול ביותר של מדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית. אגן הניקוז שלו מנקז חלק גדול מהאזור ההררי של אזור מרכז המדינה, וחלק קטן יותר מהאזור הצפוני שלה. הנהר נשפך אל מפרץ רָריטַאן (שליד סטטן איילנד) שהוא חלק ממפרץ ניו יורק התחתון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גאולוגים סבורים שנהר רריטאן התחתון היווה לפני כ-6,000 שנה את שפך נהר ההדסון[1]. לאחר סיום עידן הקרח האחרון, המֵצָרִים עדיין לא נוצרו[א], וההדסון זרם לאורך הרי הוואטצ'ונג(אנ') עד לבאונד ברוק של ימינו(אנ'), ולאחר מכן עקב אחר המסלול דהיום של הרריטאן מזרחה, אל מפרץ ניו יורק התחתון[2][ב].
השם רריטאן נובע ככל הנראה מענף של אנשי הלנאפי הנקראים הנאריטיקונגים[3], האנשים הראשונים שידוע כי התיישבו בעמק הרריטאן לפני כאלף שנים[4].
בעקבות סכסוך עם המתיישבים ההולנדים שהגיעו, נאלצו ילידי האזור למכור את שטחם ליד מפרץ רריטאן, ולהתקדם יותר מערבה לאורך עמק הנהר[5]. כשהקולוניאליסטים האנגלים השתלטו על האזור, הם ניצלו את מיקומו של הנהר בין ניו יורק לפילדלפיה וכן רשת דרכים שפותחה על ידי הלנאפי, כדי להפוך את האזור למרכז תחבורה ומסחר[6]. כתוצאה מכך, נהר רריטאן הפך לנתיב מים חשוב עבור נסיעות ומסחר קולוניאלי[7], המאפשר פיתוח מרכזֵי סחר באתרים כמו Raritan Landing(אנ') וניו ברונסוויק(אנ') דהיום, שבהם ניתן היה למכור מוצרים חקלאיים וחומרי גלם[6].
במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית, הנהר היה אתר מלחמת גרילה של אנשי מיליציה אמריקאים נגד סיורים בריטיים, שהגיעו לשיא בקרב על באונד ברוק(אנ'), שבו כוח בריטי גדול תקף מוצב אמריקאי מדרום לנהר[8].
הצלחתה של תעלת אירי (שהושלמה בשנת 1825) עוררה "קדחת תעלות" בארצות הברית, וזירזה את בניית תעלת דלאוור ורריטאן (D&R) בין ניו ברונסוויק על נהר רריטאן לבורדנטאון(אנ') על נהר הדלאוור. תעלת ה-D&R הושלמה ב-1834 וסיפקה קישור משמעותי בין פילדלפיה (וכל שאר אזור האמצע-אטלנטי הגדול), לניו יורק, וצפונה לאזור ניו אינגלנד רבתי, שכן ערים אלו היו ממוקמים לאורך הנהרות דלאוור והדסון, בהתאמה[9]. הרוב המכריע של הסחורות שעברו לאורך התעלה היה פחם אנתרציט של פנסילבניה, והשאר היו בעיקר מוצרים חקלאיים וטקסטיל. בשיאה, ב-1866 העבירה תעלת ה-D&R יותר מטען מאשר תעלת אירי[10]. בשנת 1932 נסגרה תעלת D&R לשימוש מסחרי. בשנת 1974 פותחה התעלה כפארק מדינתי לשימוש פנאי, ונשארה בשימוש כאספקת מים למרכז ניו ג'רזי[11] (ראו בפרק אספקת מים להלן). עיירות טחנה(אנ')[ג] שונות נוצרו לאורך התעלה והנהר ויובליו. אלה הן בעיקר (מדרום לצפון/מערב למזרח): טרנטון, קינגסטון(אנ'), בלֶקוֶולְס מילס(אנ'), גריגסטאון(אנ'), הילסבורו(אנ'), מנוויל(אנ'), צ'סטר(אנ'), ברנרדס(אנ'), קלינטון(אנ'), רריטאן(אנ'), מילטאון(אנ') ווודברידג'(אנ')[11][12][13].
מסלול הנהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנהר נוצר במפגש הענפים הצפוני(אנ') והדרומי(אנ') שלו ממש מערבית לסומרוויל(אנ') בגבול העיירות ברידג'ווטר(אנ'), ברנצ'בורג(אנ') והילסבורו(אנ'), כולן במחוז סומרסט(אנ') שבניו ג'רזי[ד]. הוא זורם כ-26 ק"מ לפני ההאטה במי הגאות בניו ברונסוויק, והשפך שלו משתרע לאורך עוד 23 ק"מ נוספים, ונכנס לקצה המערבי של מפרץ רריטאן בדרום אמבוי[14][ה].
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלקה להגנת הסביבה במדינה נקטה צעדים מקיפים לצמצום הזיהום, ולהגברת איכות המים. פעולות אלו הועילו לאוכלוסיית הדגים הכוללת: בס גדול-לוע, בס קטן-לוע, חמנוניים, שפמנונאים, טרוטה, פורל, Chain pickerel(אנ'), צלופחים אמריקאיים(אנ'), קרפיון, טס צהוב(אנ') ועוד. ניתן למצוא זאב נהרות בשפע יחסי בחלקים מסוימים של הנהר כמו קלינטון וקאליפון(אנ'). מדי פעם הוצא מהנהר זאב נהרות מוסקי. קטעי הגאות והשפל של הנהר (הסמוכים למפרץ), מארחים מיני דגי מים מלוחים נודדים כמו: בס מנומר, פלאונדר קיץ(אנ'), פלאונדר חורף(אנ'), Cynoscion(אנ') וגומבר טורף. לאחרונה נעשו מאמצים לשיקום אוכלוסיות דגים אנדרומיות[ו], שבוצעו על ידי הסרת רבים מהסכרים המיושנים, ובניית ותשתית מעקפים לסכרים שנבנים. כל זאת במטרה להביא לשיקום אוכלוסיות ה-Alosidae(אנ'), באס מנומר וחדקניים בנהר. סרטנים כמו סרטן טופר כחול(אנ'), סרטני כנר(אנ') וסרטנים ירוקים(אנ') נמצאים גם כן בקטעי הגאות והשפל של הנהר. סרטני נהרות ניתן למצוא במעלה הזרם. ציפורים כמו דמויי-דרור, ציפורי שכשוך(אנ') וברווזיים רבים חיים בנהר ולאורכו על גדותיו, כמו ברכייה, ברנטה קנדית, אנפה כחולה גדולה, קורמורן מצויץ ומרגון גדול. ציפורי השיר הנפוצות כוללות את קיכלי אדום-חזה, דרור השירים(אנ'), זמיר צפוני(אנ'), חצץ מצוי(אנ') ופזאי אדום-כנף[15]. הנהר משמש גם לשֵיט פנאי, כולל שימוש על ידי צוות החתירה של אוניברסיטת ראטגרס בניו ברונסוויק.
אספקת מים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהר רריטן הוא מקור חשוב למי שתייה עבור החלק המרכזי של ניו ג'רזי. מפעל טיהור מים המופעל על ידי ניו ג'רזי אמריקן ווֹטֶר(אנ') ממוקם בסומרסט(אנ'), ושואב את מימיו במפגש של נהר רריטאן ויובלו הגדול ביותר נהר מילסטון(אנ'), המספק בממוצע 500,000 מ"ק של מים ביום[ז][ח].[16].
רשות אספקת המים של ניו ג'רזי מפעילה שני מאגרים מחוץ לנהר רריטן: מאגר ספרוס ראן(אנ') ומאגר רונד ואלי(אנ')[ט], ושולטת בשחרור מים כדי להבטיח את "קצבי הזרימה המינימליים" שנאכפים על ידי המחלקה להגנת הסביבה של ניו ג'רזי(אנ')[17]. בנוסף, תעלת דלאוור ורריטן, המנוהלת על ידי רשות אספקת המים של ניו ג'רזי, משמשת אספקת מים השואבת למעלה מ-380,000 מ"ק של מים מדי יום מנהר דלאוור לנהר רריטאן, ומשרתת למעלה ממיליון לקוחות לאורך הדרך[18][י]
שיטפונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנהר רריטאן קיימות תופעות הצפה מתמשכות כאשר גשם מעל הממוצע הרב שנתי מסופות, משפיע על אגן הניקוז של הנהר. בעיית ההצפות משפיעה בעיקר על העיירה באונד ברוק, הבנויה בחלקה על מישור ההצפה הטבעי במפגש של כמה יובלים[19], ומנוויל(אנ'), שבה יש שכונה גדולה הידועה בשם Lost Valley, השוכנת במישור ההצפה בין נהר רריטאן והיובל הגדול ביותר שלו, נהר מילסטון המוזכר לעיל[20]. עיירות אחרות באגן הניקוז של הנהר חוות גם הן הצפות, אך במידה פחותה.
שיטפונות שיא בעקבות הוריקן פלויד(אנ') בספטמבר 1999 כשפסגת השיטפון הגיעה ל-12.84 מ' שהם 4.3 מ' מעל "מדרגת" השיטפון, גרמו להתעניינות מחודשת בפרויקט בקרת שיטפונות בשם פרויקט בקרת השיטפונות הירוקה של באונד ברוק(אנ'), שנועד להגן על באונד ברוק מפני שיטפון בעל זמן חזרה של 150 שנה. באוגוסט 2011, שיטפונות שיא התרחשו פעם נוספת לאחר שהוריקן איירין שטף את האזור. בעיה זו הוחמרה עקב גשמים בכמות גבוהה מהממוצע שירדו בשבועות שלפני פגיעת הסופה, ודרבן את השלמת פרויקט בקרת השיטפונות של חיל ההנדסה[21]. נכון לשנת 2015, המצב הנוכחי של פרויקט זה הוא:
- מערכת ה-R2 Levee הושלמה פונקציונלית - מערכת R2 Levee[י"א]. נועדה לספק לבאונד ברוק הגנה מפני רמת הצפה של שיטפון בעל זמן מחזור של 150 שנה. הסוללה בנויה לגובה Talmage Avenue Bridge.
- שערי הסגירה לאורך הנהר הושלמו מבחינה פונקציונלית - סגירת השערים על פני מסילת הברזל של קו "ניו ג'רזי טרנזיט" בצד המערבי של באונד ברוק ובמעבר התת-קרקעי של רחוב סאות' הראשי, המוביל לגשר קווינס הושלמו, ומשמשים להרחקת מי השיטפונות מהעיירה.
- גשר Talmadge Avenue החדש המחבר את באונד ברוק עם ברידג'ווטר, ניו ג'רזי, הושלם מבחינה פונקציונלית. הגשר החלופי נבנה לגובה ה-R2 Levee כדי למנוע ממימי מידל ברוק(אנ')(יובל של הרריטאן) ומימי נהר רריטאן להיכנס ל-באונד ברוק ממערב.
- כדי לשפר את זרימת המים דרך באונד ברוק, הוסרו במהלך שנת 2007 גשר קונרייל שעבר מעל נהר Raritan וסוללת הרכבת הקשורה אליו שהיו ממזרח לבאונד ברוק. הגשר והסוללה, כשהיו במקומם, פעלו לחסימת זרימת הנהר דרך אזור באונד ברוק. כדי לבנות את סוללת Bound Brook R2 הראשית, היה צורך להסיר את הגשר והסוללה[22].
גשרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעל הענף הראשי של הנהר 24 גשרים. בנוסף להם 11 גשרים מעל הענף הדרומי ועוד 3 גשרים מעל הענף הצפוני של הנהר. הגשרים הבולטים במיוחד אלה ארבעת הגשרים שנבנו בסמוך מאד לשפך הנהר:
- גשר רריטאן ביי דראוברידג'(אנ'), שהוא גשר הרכבת של קו ניו ג'רזי טרנזיט(אנ'), המשרת את קו החוף של צפון ניו ג'רזי(אנ')[23] הוא המזרחי ביותר מבין הארבעה, ומאפשר תנועת ספינות מתחתיו, בהיותו גשר נדנדה (Swing Bridge)(אנ').
- גשר הניצחון(אנ') הנושא את הכביש המדינתי 35(אנ') (שמחבר את פרת' אמבוי[י"ב] וסיירוויל(אנ'), ניו ג'רזי)[24]. גם הוא מאפשר תנועת ספינות בהיותו גשר נדנדה.
- גשר אדיסון(אנ'), הנושא את הכביש הבינמדינתי 9(אנ') (המחבר את העיר וודברידג'(אנ') וסיירוויל) והוא ממש צמוד ממזרח לגשר הבא (הרביעי);
- גשר דריסקול(אנ'), הנושא את הגארדן סטייט פארקווי(אנ') (מחבר את העיירה וודברידג' וסיירוויל)[25].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מדובר במצר הנארוז (ניו יורק), אך גם במצר שמפריד בין סטטן איילנד ליבשה שממערבה (מצר ארתור קיל).
- ^ לצפייה במפה להתמצאות כללית של אזור הרריטאן התחתון (החלק האחרון שלו לפני שנשפך למפרץ רריטאן/מפרץ ניו יורק התחתון), לרבות סימון הרי הוואטצ'ונג ובאונד ברוק של היום, ראו כאן.
- ^ עיירת טחנה, הידועה גם כעיר מפעל או עיירת טחנה, היא בדרך כלל יישוב שהתפתח סביב מפעל אחד או יותר, לרוב מפעלי כותנה או מפעלים לייצור טקסטיל.
- ^ לאוריינטציה על מפה היכן הענף הצפוני ראו כאן, ממש מצפון לברידג'ווטר; והיכן הענף הדרומי ראו כאן, מצפון מערב לברידג'ווטר.
- ^ לצפייה בדרום אמבוי שבצד הדרומי של שפך הנהר למפרץ ראו כאן.
- ^ המונח מתייחס לדגי ים השוחים במעלה נהרות כדי להטיל את ביציהם. סימוכין כאן.
- ^ נהר מילסטון מתחיל במערב מחוז מונמאות'(אנ') וזורם מערבה דרך צפון מחוז מרסר(אנ') / דרום מחוז מידלסקס(אנ'), וצפונה דרך דרום מחוז סומרסט(אנ'), לפני שהוא מתנקז לנהר רריטן במאנוויל(אנ'). כמעט שלושה רבעים מאורכו מקבילים לתעלת דלאוור ורריטאן. סימוכין כאן. גם נהר מילסטון וגם התעלה המקבילה מספקים מי שתייה לחלקים גדולים של מרכז ניו ג'רזי ומספקים גם שימושי פנאי.
- ^ לצפייה במפה המתארת את זרימת נהר מילסטון צפונה, וניקוזו לנהר רריטאן, החוצה את הכביש הבינמדינתי 287 ממזרח לעיירה מאנוויל, ראו ברצועה השמאלית (המערבית) ביותר של המפה כאן.
- ^ לצפייה במיקום 2 המאגרים הסמוכים זה לזה: הראשון מדרום מזרח לעיירה קלינטון והשני מצפון מערב לה, ראו כאן.
- ^ נהר דלאוור, על אגן הניקוז שלו, משרת גם את מערכת הובלת המים לעיר ניו יורק. על כך ראו (כהעשרה) בערך הרלוונטי שבקישור, אך גם בנהר דלאוור ומערכת הובלת המים לעיר ניו יורק.
- ^ סוללה מלאכותית של עפר, אדמה או מצע, שנועדות ליצור גדות גבוהות יותר של הנהר, כדי למנוע שיטפונות באופן תדיר.
- ^ פרת' אמבוי שוכנת על הגדה הצפונית של השפך - תאומתה של דרום (סאות') אמבוי ששוכנת על הגדה הדרומית, ומוזכרת בביאור קודם, לרבות הפנייה למפה שמציגה את 2 העיירות.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Steinberg, Ted 2010. Gotham Unbound: The Ecological History of Greater New York. Simon & Schuster. p. 4.
- ^ John R. Waldman, 1999, Heartbeats in the muck : the history, sea life, and environment of New York Harbor, 138 p., WorldCat
- ^ Bogata Tracker, Nariticong Clan Tribute, Geocaching.com
- ^ Jennifer Schneider, Original inhabitants of the Raritan River, Rutgers Public History Program
- ^ The Lenape of Central New Jersey, Goodspeed Histories - New Jersey History and Genealogy
- ^ 1 2 DeAngelo, W. A. 2008. The History of Middlesex County. New Brunswick: Middlesex County, Board of Chosen Freeholders. pp. 22–23
- ^ The Raritan River, HMdb.org - The Historical Marker Database
- ^ The Battle of Bound Brook - April 13, 1777 at Bound Brook, New Jersey, American Revolutionary War (1775-1783)
- ^ The Birth of a Canal, D&R Canal State Park - A Historic Place
- ^ NJ Historian, Barges, Bridges, and Mules: The Story of the Delaware & Raritan Canal, The History Girl, 8/16/2012, by WayBackMachine
- ^ 1 2 Explore the Delaware and Raritan Canal, Canal Society of NJ
- ^ The History of Raritan, Borough of Raritan, New Jersey
- ^ Water-Powered Economy, 1830-1920 | New Jersey: Then and Now, PBS Learning Media
- ^ Raritan River Basin, Sierra Club - New Jersey Chapter - Raritan Valley Group
- ^ Jim Hartobey, Prime Time For Smallies, N.J. Department of Environmental Protection, September, 2005
- ^ American Water Recognized for Excellence in Water Quality by Partnership for Safe Water, businessWire, Camden, N.J June 27, 2022
- ^ The Raritan Basin System, New Jersey Water Supply Authority
- ^ Maintenance Along the Delaware & Raritan Canal, New Jersey Water Supply Authority.
- ^ Jim Murdoch, Bound Brook, Raritan River Flood Parts of Middlesex County, News 12 New Jersey, Dec 19, 2023
- ^ Flooding in Manville, The Nature Conservacy, New Jersey, by manvillenj.org
- ^ U.S.G.S., Hurricane Irene Moved Up the Eastern Seaboard Making Landfall for a Second Time at Little Egg Inlet New Jersey early Sunday Morning August 28, 2011. This is the First Time a Hurricane Made Landfall in New Jersey Since 1903., New Jersey Water Science Center, October 20, 2011
- ^ Valinski Robin Blackstone, 2012, Green Brook Flood Control Project: Saving Bound Brook - Master of Environmental Studies, University of Pennsylvania, p.41-46, University of Pennsylvania
- ^ Janice Kirkel, NJ Officials Break Ground on Raritan Bay Bridge Project, WBGO45, September 15, 2020
- ^ Route 35 Victory Bridge, State of N.J. Department of Transportation, December 2005
- ^ Richard M. Casella & Julius Hass , 2003, The History and Technology of the Edison Bridge & Driscoll Bridge, N.J. Department of Transportation