מתאו רנצי
 | |||||
| מתאו רנצי, 2015 | |||||
| לידה |
11 בינואר 1975 (בן 49) פירנצה, איטליה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
איטליה | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
מפלגת העם (1996–2002) תנועת דמוקרטיה היא חירות (2002–2007) המפלגה הדמוקרטית (2007 ואילך) | ||||
| בת זוג | אנייסה לנדיני | ||||
|
www | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
Global Citizen Awards (2016)  | |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
מָתֶּאוֹ רֶנצִי (באיטלקית: Matteo Renzi; נולד ב-11 בינואר 1975) הוא פוליטיקאי ומדינאי איטלקי שכיהן כראש ממשלת איטליה בשנים 2014–2016. לשעבר ראש עיריית פירנצה והמזכיר הכללי של המפלגה הדמוקרטית, מפלגת השמאל - מרכז הגדולה באיטליה. מכנים אותו לעיתים בתואר "טוני בלייר האיטלקי"[1]. ב-5 בדצמבר 2016, לאחר שנחל תבוסה במשאל העם שנערך במדינה, הודיע רנצי על התפטרותו. לאחר התפטרותו המשיך להנהיג את המפלגה הדמוקרטית עד 2018.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו וקריירה פוליטית מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתאו רנצי נולד בפירנצה בשנת 1975 כילד השני, מתוך ארבעה ילדים, לטיציאנו רנצי, מי שהיה חבר מועצת רינייאנו סול'ארנו (Rignano sull'Arno) בין השנים 1985 ל-1990 מטעם המפלגה הדמוקרטית-נוצרית, וללאורה בובולי, וגדל ברינייאנו סול'ארנו. למד בבית ספר תיכון בפירנצה, וכמו כן השלים לימודי משפטים באוניברסיטת פירנצה ב-1999. רנצי הצטרף למפלגת העם האיטלקית ב-1996 והיה למזכיר המפלגה בפירנצה ב-1999. לאחר מכן נבחר לנשיא מחוז פירנצה ב-2004 לאחר שגרף 59% מהקולות בבחירות המחוזיות.
לאחר חמש שנות כהונה כנשיא המחוז הוא הכריז על התמודדותו לתפקיד ראש עיריית פירנצה בבחירות המוניציפליות וביוני 2009, משהצטרף למפלגה הדמוקרטית האיטלקית, ניצח בבחירות לראשות העיר עם 48% מהקולות לעומת 32% ליריבו, ג'ובאני גאלי, כדורגלן בעבר וחבר מפלגת החירות הפופוליסטית. רנצי החליף בתפקיד ראש העיר את לאונרדו דומניקי, שכיהן כראש העיר מאז 1999.
הפופולריות שלו גאתה, ובספטמבר 2012 הודיע כי ירוץ בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה הדמוקרטית, זאת כדי לעמוד בראש קואליציית המרכז-שמאל בבחירות הכלליות ב-2013, ברם הוא הפסיד בבחירות לפייר לואיג'י ברסאני, שניצח עם 61% לעומת 39% שהשיג רנצי.
בראשות המפלגה הדמוקרטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התפטרות פייר לואיג'י ברסאני מראשות המפלגה הדמוקרטית באפריל 2013, רנצי התמודד שוב בבחירות לראשות המפלגה, הפעם ניצח וזכה ל-68% מהקולות לעומת יריביו ג'יאני קופרלו, עם 18% וז'וספה ציבאטי עם 14%. הוא מונה למזכיר המפלגה החדש ולמועמד המועדף על קואליציית המרכז-שמאל לתפקיד ראש ממשלת איטליה.
ב-30 באפריל 2017, לאחר שניצח בבחירות המקדימות שב להנהיג את המפלגה הדמוקרטית, המרכיבה את ממשלת איטליה ותמך בממשלתו של פאולו ג'נטילוני.
ראש הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במהלך ינואר ופברואר 2014 עלה שמו של רנצי כמועמד רציני להחליף את אנריקו לטה בראשות הממשלה. רנצי החל לתקוף ביתר שאת את מדיניותו הכלכלית של לטה וקרא לו להתפטר כדי לאפשר הקמת ממשלה חדשה וב-14 בפברואר הגיש אנריקו לטה את התפטרותו לנשיא איטליה, ג'ורג'ו נפוליטנו. ב-17 בפברואר רנצי זומן לארמון קווירינאלה לקבל מידי הנשיא נפוליטנו את מפתחות הרכבת הממשלה החדשה באיטליה לאחר התפטרותו של ראש הממשלה המכהן אנריקו לטה מתפקידו[2][3][4][5]. ב-21 בפברואר 2014 הציג את ממשלתו בת 16 השרים ולמחרת הושבע רנצי לראש ממשלה והחל את כהונתו[6][7]. במהלך כהונתו הבטיח להנהיג רפורמות ולפעול נגד הפשע המאורגן[8][9]. ב-11 במרץ בית הנבחרים האיטלקי אישר את חוק רפורמת הבחירות שהציע רנצי, חוק שיאפשר לערוך רפורמה במערך הבחירות ובמבנה הסנאט האיטלקי.
רנצי מכונה "מפרק הגרוטאות" (Il Rottamatore) על שם התנועה הפוליטית שהקים לפני כמה שנים, שנועדה להילחם בכוחות הישנים והרקובים בפוליטיקה האיטלקית, ובניגוד לעמדת חבריו למפלגה, הוא פועל להוביל רפורמה לשינוי שיטת הממשל במטרה לסלק את המפלגות הקטנות מהזירה לטובת יצירת מערכת דו-גושית.
ב-5 בדצמבר 2016, לאחר שנחל תבוסה במשאל העם שנערך במדינה, הודיע רנצי על התפטרותו. רנצי הוא שהוביל את משאל העם במטרה להביא לשינויים בחוקת איטליה.
לאחר ראשות הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות 2018 קואליציית השמאל-מרכז, בראשותו, התרסקה עם 22%. לאחר הבחירות הסיעה נשארה באופוזיציה ורנצי סיים את תפקידו כמזכיר המפלגה הדמוקרטית. הוקמה קואליציה של תנועת חמשת הכוכבים עם מפלגת הליגה הצפונית.
באוגוסט 2019, מפלגתו ותנועת חמשת הכוכבים הסכימו על קואליציה חדשה.[10] זאת לאחר שהליגה הצפונית פירקה את הקואליציה הקודמת. בספטמבר 2019 פרש מהמפלגה הדמוקרטית והקים את מפלגת "איטליה ויוה".[11][12] בתחילת 2021, אחרי שמפלגת "איטליה ויוה" פרשה מהקואליציה, הוקמה ממשלה אשר כללה את רוב הסיעות בבית הנבחרים, כולל "איטליה ויוה".[13]
יחסו לישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחסו של רנצי כלפי מדינת ישראל הוא חיובי בדרך כלל. שרת החוץ בממשלתו, פדריקה מוגריני ביקרה בישראל בראשיתו של מבצע צוק איתן, סיירה באשדוד, הביעה דאגה לנוכח הפגיעה בתושבים פלסטינים בעזה, אך לא דרשה מישראל לעצור את המבצע באופן מיידי. רנצי עצמו אמר שהוא מתנגד להכרה במדינה פלסטינית לפני חתימה על הסכם עם ישראל. הוא גם סבור שהבעיה העיקרית במזרח התיכון היא החימוש הגרעיני של האיראנים, והביע פעמים רבות את קרבתו לעם היהודי ולמדינת ישראל[14].
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתאו רנצי נשוי משנת 1999 לאנייסה לנדיני, מורה בבית ספר תיכון, ולהם שני בנים ובת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מתאו רנצי (באיטלקית)
מתאו רנצי, ברשת החברתית פייסבוק
מתאו רנצי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מתאו רנצי, ביישום טלגרם
מתאו רנצי, ברשת החברתית אינסטגרם
מתאו רנצי, סרטונים בערוץ היוטיוב
מתאו רנצי, ברשת החברתית Goodreads- ספי הנדלר, מתיאו רנצי, מפרק הגרוטאות האיטלקי, באתר הארץ, 1 בינואר 2011
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Italy’s ‘Tony Blair’... but can Premier-in-waiting Matteo Renzi deliver on his youthful promise?, אינדפנדנט (באנגלית)
- ^ סוכנויות הידיעות, רגל חדשה למגף: בן 39 יקים ממשלה באיטליה, באתר ynet, 17 בפברואר 2014
- ^ הכירו: ראש העירייה בן ה-39 שעשוי להפוך בקרוב לראש ממשלת איטליה, באתר כלכליסט, 15 בפברואר 2014
- ^ גל"צ: מתאו רנצי הוא ראש ממשלה השלישי באיטליה בתוך שנה
- ^
סביונה מאנה, הדרך לממשלת איטליה עוברת דרך ברלוסקוני, באתר הארץ, 16 בפברואר 2014
- ^ סוכנויות הידיעות, יותר צעירה ונשית: ממשלת איטליה החדשה, באתר ynet, 23 בפברואר 2014
- ^ פרצופה של איטליה: שרות בנות 33
- ^ שי אילן, החזון של ראש ממשלת איטליה החדש, באתר nrg, 25 בפברואר 2014
- ^ ראש ממשלת איטליה הכריז מלחמה על המאפיה
- ^ אסף אוני, איטליה בדרך לממשלה חדשה; "סלביני עשה את טעות העשור", באתר גלובס, 29 באוגוסט 2019
- ^ ראש ממשלת איטליה לשעבר הכריז על מפץ בקואליציה מעורערת ממילא, בעיתון מקור ראשון, 22 בספטמבר 2019, כ"ב באלול ה'תשע"ט
- ^ הסקרים מחמיאים לסלביני, ואיטליה בדרך לבחירות, באתר ynet, 8 באוגוסט 2019
- ^ איטליה: מריו דראגי הושבע לראש ממשלה, באתר כלכליסט, 13 בפברואר 2021
- ^ יוסי בר, הפוליטיקאי הצעיר שכובש את האיטלקים, באתר nrg, 15 בדצמבר 2013
.svg)
