משה מישקינסקי
 | |
| לידה |
12 ביוני 1917 ביאליסטוק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באוגוסט 1998 (בגיל 81) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
עינת |
  | |
משה מישקינסקי (Mishkinsky; 12 ביוני 1917 – 25 באוגוסט 1998) היה היסטוריון ישראלי, חוקר תנועת הפועלים היהודית במזרח אירופה, פרופסור להיסטוריה יהודית מודרנית באוניברסיטת תל אביב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה מישקינסקי (Miszkinski) נולד בעיר ביאליסטוק שבפולין, בנם של הרב חיים יעקב מישקינסקי, רב העיירה קנישין ולימים רבה האחרון של סוִויסלוֹץ',[1] ויוכבד לבית פַאיַאנְס,[2] בתם של הרב דוד פאיאנס, ראב"ד ביאליסטוק, חבר הוועד המרכזי של "תנועת המזרחי", והרבנית מרים (בתו של ראב"ד ביאליסטוק הרב חיים נפתלי הרץ היילפרין ונכדת הרב רפאל יום טוב ליפמן היילפרין (1816–1879), רבה הנודע של ביאליסטוק, מחבר הספר "עונג יום טוב").
אביו, היה ציוני כמו חותנו אף שלא השתייך לתנועת "המזרחי" ומישקינסקי למד בבית הספר העממי של התנועה, "יבנה". בגיל 13 החל ללמוד בישיבת מיר. במהלך לימודיו נבטו בו ספקות אמוניים, וכעבור שנתיים עזב את הישיבה ועבר ללמוד בגימנסיה העברית הציונית של רשת "תרבות" בעירו. ב-1936, לאחר שסיים את לימודיו, עלה לארץ ישראל עם אשרת סטודנט, ולמד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בארץ היה לפעיל בתנועה הקומוניסטית, שאליה התקרב עוד בביאליסטוק. הוא היה ממנהיגי קבוצת הסטודנטים הקומוניסטית "אמת", ונבחר ליו"ר הסתדרות הסטודנטים. הוא פנה עורף לקומוניזם בעקבות משפט הרופאים ב-1952, ומאז הזדהה עם האגף השמאלי של תנועת העבודה הציונית, מפ"ם, אך לא היה פעיל פוליטית.
אביו, אמו ואחיו הצעיר נפתלי הרץ[3] נספו בשואה ב-1942.
משנת 1944 ועד 1961 עבד כמורה במספר בתי ספר בארץ. ב-1947 קיבל תואר שני מהאוניברסיטה העברית. נישא למאשה אוֹשֶרוֹבסקי והיה אב לבת, גבריאלה.
במלחמת העצמאות לחם במערכה על ירושלים.
המשיך ללמוד בחוג להיסטוריה של עם ישראל אוניברסיטה העברית אצל פרופ' ישראל היילפרין, דודנה של אמו, ואצל פרופ' שמואל אטינגר, ידידו מתקופת פעילותו בתנועה הקומוניסטית.
משנת 1963 היה עוזר הוראה באוניברסיטה העברית. בשנת תשכ"ה 1965 קיבל תואר דוקטור.[4] כותרת הדיסרטציה שהגיש הייתה "יסודות לאומיים בהתפתחותה של תנועת הפועלים היהודים ברוסיה (מראשיתה ועד 1901)".
התמנה כעמית מחקר באוניברסיטה העברית והרצה גם באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1968 התמנה כמרצה בכיר להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.[5] כעבור שנים ספורות התמנה כפרופסור. בסוף שנות ה-80 פרש כפרופסור אמריטוס. תלמידו יוסף גורני העיד עליו כי כ"חוקר והיסטוריון היה דקדקן, וכמורה היה קפדן... בעניינים עקרוניים היה מוכן להיאבק עד תום", וכי עם זאת היה אדם צנוע ובעל יחס חם לתלמידיו.[6] לדבריו, דרכו, ש"הייתה רצופה מעברים תרבותיים ורעיוניים, כמו אצל רבים מבני דורו", התייחדה בכך ש"במעברים אלה מתרבות לתרבות ומהשקפת עולם אחת לשנייה... נשא עמו לאורך כל דרך השינויים יסודות מתרבותו ומהשקפת עולמו הקודמים. כך, כאדם בעל אמונה חופשית לא ניתק עצמו מן המקורות התורניים של ימי ילדותו, כאדם בעל השקפה ציונית עקרונית הוא נשאר קשור אל עברו המרקסיסטי, וכאיש הממסד האקדמי הוא התמיד בעצמאות המרדנית של ימי נעוריו.[7]
משה מישקינסקי נפטר בתל אביב ב-1998, והובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ עינת.
אחיו הגדול, יצחק עברי, היה עיתונאי, עורך ומתרגם עברי.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראשית תנועת הפועלים היהודית ברוסיה: מגמות יסוד; העורך: א’ תרשיש, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב; הקיבוץ המאוחד, תשמ"א.
לאחר מותו:
- עיונים בסוציאליזם היהודי: אסופת מאמרים, קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון; תל אביב: המכון לחקר התפוצות – אוניברסיטת תל אביב; חיפה: מכון גוטאיינר לחקר הבונד ותנועת הפועלים היהודית – אוניברסיטת חיפה, תשס"ד 2004.
בעריכתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ולדימיר מעדעם, פרקי חיים: פרקים נבחרים מתוך "פון מיין לעבן", ניו-יורק 1923; תרגם נ’ גנתון; ההדיר והעיר מ’ מישקינסקי, ירושלים: האוניברסיטה העברית – החוג להיסטוריה של עם ישראל והמפעל לחקר תנועת הפועלים ('קונטרסים לתלמידים: מקורות ומחקרים'), תשל"ג.
- משה מישקינסקי (עורך), סוציאליזם יהודי ותנועת הפועלים היהודית במאה ה-19, ירושלים: החברה ההיסטורית הישראלית – מרכז שזר להעמקת התודעה ההיסטורית היהודית ('סוגיות בתולדות עם ישראל: לקט מאמרים'), תשל"ו.
- א"ש ליברמן, כתבות ומאמרים ב"ופריוד" (1875–1876); ההדיר והוסיף מאמר-מבוא, הקדמה והערות מ’ מישקינסקי, תל אביב: אוניברסיטה תל אביב – בית הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג, בשיתוף מכללת בית ברל – היחידה לתולדות תנועת העבודה בעם ישראל ('מקור ומחקר'), תשל"ז.
תרגומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מ’ רוזנטל ופ’ יודין (עורכים), מילון פילוסופי קצר; עברית: א’ ישורון, מ’ מישקינסקי, י’ עשת; עריכה: ש’ צירולניקוב, מהדורה ג, מעובדת ומושלמת, תל אביב: מדע וחיים, 1954.
- יוסף חליפמן, הדבורים : הביולוגיה והישגי המדע של הדבורים; תרגם מ’ מישקינסקי; ערכו א’ בן נריה וש’ אבן שושן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד – ארגון מגדלי דבורים, תש"ך 1959.
- א’ רודין ומ’ דראגומאנוב, [קול קורא] מאת חבורת סוציאליסטים יהודים (1880); בתרגום מ’ מישקינסקי. פ"ב אקסלרוד, על משימותיה של האינטליגנציה היהודית הסוציאליסטית (1882); בתרגום מ’ מויאל, ירושלים: אקדמון ('קונטרסים לתלמידים: מקורות ומחקרים'), תשכ"ו.
- ארבעה נאומים של פועלים יהודים: עם הקדמה; בתרגום ת’ דולז’אנסקי (הקדמה, נאומים א’, ב’, ג’), מ’ מישקינסקי (נאום ד’), ירושלים: אקדמון ('קונטרסים לתלמידים: מקורות ומחקרים'), תשכ"ז.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'לזכרו של משה מישקינסקי ז"ל', גלעד יז (תש"ס):
- עזרא מנדלסון, 'על משה מישקינסקי ז"ל', עמ' כא–כד.
- שלמה נצר, 'לזכרו של מורנו, פרופ' משה מישקינסקי', 1917–1998, עמ' כה–כח.
- מרקוס זילבר, 'משה מישקינסקי: רשימת פרסומים', עמ' כט–לו.
- יוסף גורני, 'פתח דבר', בתוך: משה מישקינסקי, עיונים בסוציאליזם היהודי: אסופת מאמרים (תשס"ד 2004), עמ' א–ב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של משה מישקינסקי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- משה מישקינסקי באתר WorldCat Identities
- רשימת המאמרים של משה מישקינסקי באתר רמב"י
- יהודית באומל, פועלי כל העולם, וגם העולם היהודי, באתר הארץ, 7 במרץ 2005 (על "עיונים בסוציאליזם היהודי")
משה מישקינסקי (1917-1998), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מישקינסקי, חיים יעקב, בן משה יהודה באתר "רבנים שנספו בשואה"; חיים יעקב מישקינסקי: דף עד שמילא משה מישקינסקי, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, יד ושם.
- ^ יוכבד מישקינסקי לבית פאיאנס: דף עד שמילא משה מישקינסקי, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, יד ושם.
- ^ נפתלי הרץ מישקינסקי: דף עד שמילא משה מישקינסקי, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, יד ושם.
- ^ רשימת מקבלי התארים, דבר, 23 ביוני 1966
- ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת ת"א, דבר, 1 ביולי 1968.
- ^ יוסף גורני, 'פתח דבר', בתוך: משה מישקינסקי, עיונים בסוציאליזם היהודי: אסופת מאמרים (תשס"ד 2004), עמ' ב.
- ^ גורני, פתח דבר, עמ' א.