מרקוס טרנטיוס וארו
 | |
| איור משנת 1923 המתאר את וארו | |
| לידה |
116 לפנה״ס רייטי, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
27 לפנה״ס (בגיל 89 בערך) רומא, הרפובליקה הרומית |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| אירועים משמעותיים |
פרוסקריפציות (43 לפני הספירה) |
| שפות היצירה |
לטינית |
| יצירות בולטות |
De lingua Latina, De re rustica |
| בן או בת זוג |
Fundania |
  | |
_02.jpg)
מרקוס טרנטיוס וארו (בלטינית: Marcus Terentius Varro; מכונה גם Varro Reatinus; 116 - 27 לפנה"ס) היה מלומד וסופר רומאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וארו נולד ליד ריאטה (כיום העיר ריאטי במחוז לאציו שבאיטליה) למשפחה ממעמד הפרשים. הוא נשאר קרוב לשורשיו והיה בעל אחוזה חקלאית גדולה בעמק שבו נולד.
וארו, שתמך בפומפיוס, הגיע למשרה של פראיטור אחרי ששימש כטריבון, כקוואיסטור וכאיידיל. ב-59 לפנה"ס היה חבר ועדה שהכינה את תוכניתו של יוליוס קיסר ליישוב מחדש של קפואה וקמפניה. במשך מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר (49 - 45 לפנה"ס) פיקד על כוחותיו של פומפיוס בקרב אילרדה והשתתף בקרב פארסאלוס (9 באוגוסט 48) שבו צבאו של פומפיוס ניגף בפני כוחותיו של קיסר. וארו זכה במחילה, וקיסר מינה אותו למנהל הספרייה ברומא, אבל אחרי מות קיסר, מרקוס אנטוניוס הכריז על וארו כאויב המדינה. רוב רכושו הוחרם והוא איבד את משרתו בספרייה.
כאשר הרפובליקה הרומית הפכה לאימפריה וארו מצא את מקומו לצדו של אוגוסטוס קיסר ולבסוף זכה בחיי שקט ושלווה שאפשרו לו לעסוק במחקר ובכתיבה. הוא למד אצל הפילולוג לוקיוס אליוס סטילו ברומא, ומאוחר יותר היה תלמיד האקדמיה האפלטונית באתונה אצל אנטיוכוס מאשקלון.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרקוס טרנטיוס וארו כתב למעלה מ-74 יצירות בלטינית על נושאים רבים ושונים, ובהם תשעה ספרי דיסציפלינה שעסקו בדקדוק, רטוריקה, לוגיקה, אריתמטיקה, גאומטריה, אסטרונומיה, מוזיקה, רפואה ואדריכלות. סופרים מאוחרים יותר הגדירו את שבע האמנויות החופשיות (שכללו את שטחי הדיסציפלינה של וארו מלבד רפואה ואדריכלות) שהיוו את נושאי הלימוד הבסיסיים בימי הביניים. קטעים רבים מספריו שימשו את האנציקלופדיסטים הצרפתיים במרוצת המאה השמונה עשרה.
וארו ערך רשימת אנשים ששימשו במשרת קונסול רומאי - רשימה שנקראה "הכרונולוגיה של וארו". רשימה זו נועדה לקבוע את השנים המדויקות שבהן כיהנו הקונסולים בהיסטוריה הרומאית. אם כי נפלו טעויות ברשימה זו, היא הייתה מקובלת בציבור בעיקר משום שהייתה חרותה על שער הניצחון של אוגוסטוס קיסר ברומא.
החיבור "דמויות" (Imagines) היה הספר המאויר הראשון ברומא. נכללו בו 700 אישים יווניים ורומיים שלכל אחד מהם הוקדשו דיוקן מצויר ומספר שורות.[1]
רק משני חיבורים של וארו נותרו קטעים ניכרים, והם: 'על אודות השפה הלטינית' (De lingua Latina) ב-25 ספרים. מהם נותרו הספרים 5 ו-6 בשלמותם, וחלקים מן הספרים 10-7. החיבור היחיד שנותר בשלמותו הוא 'על אודות החקלאות' (De re rustica) בשלושה ספרים, שנכתב במתכונת של דו-שיח. נדונים בו בעיקר עניינים הנוגעים לגידול בקר, צאן, ציפורים ודבורים.
שרדו גם קטעים רבים קצרים מספריו האחרים שצוטטו בכתביהם של מחברי העת העתיקה ובהם קיקרו, פליניוס הזקן, ורגיליוס ואולוס גליוס. קווינטיליאנוס כינה את וארו "הגדול שבמלומדים הרומאיים". בין היתר, וארו חזה מראש את המיקרוביולוגיה, כאשר המליץ לאנשי תקופתו להתרחק מאדמת ביצה וטען כי מקומות אלה שורצים ביצורים קטנים שאינם נראים לעין, הנכנסים לגוף דרך הפה או האף וגורמים למחלה ולמגפה.
וארו על הדת היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]החיבור "קדמוניות העניינים האנושיים והאלוהיים"[1] ("Antiquitates Rerum Humanarum et Divinarum"), כלל 41 ספרים ונכתב בין 63 ל-47 לפנה"ס והגיע לידינו בתיווך אוגוסטינוס. וארו נדרש בו להיעדרם של צלמים בדת היהודית והוא משוה אותה לדת הרומית. על פי אוגוסטינוס, וארו "אומר שבמשך למעלה מאה ושבעים שנים סגדו הרומאים הקדמונים לאלים ללא צלם. 'לו נמשך נוהג זה עד ימינו אנו', הוא אומר, 'או אז היינו אדוקים יותר בעבודת האלים'. וכתימוכין לדעתו זו הוא מביא כראיה, בין השאר את דוגמת העם היהודי... הוא העריך בחכמה שאלים בצורת דמויות מטופשות עלולים בנקל לעורר בוז".[2] זוהי אחת ההתבטאויות האוהדות ביותר של מחבר פגאני על הדת היהודית ומנהגה לעבוד אל ללא צלם. משתמע ממנה שהיהודים נראים לו "דתיים" יותר במובן המסורתי, מאשר הרומאים, מכיוון שלא בגדו במנהג האבות שלהם. וארו ראה ביהודים עם שדרכו תואמת את מנהגי רומא העתיקה. פולחנם נטול הצלמים תואם את מה שהיה פעם גם האידיאל של הדת הרומית המקורית, אך התדרדר לעבודת אלילים המחליפה את האלים האמתיים בפסלים.[3]
בספרות היוונית-רומית הפגאנית, אחת הדרכים להבין את המוזרות של תפיסת האלוהים ביהדות ולשלבה בפנתאון היווני או הרומי, הייתה להכריז על אלוהי היהודים כבכיר האלים וכך לזהותו עם יופיטר או זאוס. על פי אוגוסטינוס, גם וארו הציע את האפשרות הזאת, ככל הנראה לראשונה: "וארו, אחד מתוכם...חשב שאלוהי היהודים זהה ליופיטר, וסבר שאין זה משנה באיזה שם הוא קרוי, כל עוד מתכוונים לאותו הדבר... מכיוון שהרומאים בדרך כלל אינם סוגדים לאף ישות העולה על יופיטר...והם חושבים אותו למלך כל האלים, ומאחר שלתפיסתו היהודים עובדים את האל העליון, הוא לא יכול היה אלא לזהותו עם יופיטר".[4][3] אוגוסטינוס מזכיר בשני מקומות נוספים את העובדה שוארו מזהה את אלוהי היהודים עם יופיטר[5] ואילו לידוס (אמצע המאה ה-6 לספירה) מציין שוארו אומר על האל היהודי "שהוא נקרא 'יהו' (Iao) ב(שירי) המסתורין הכלדיים (Chaldaean mysteries)".[6] האל "יאו" (יהו) נזכר גם אצל בן דורו של וארו, דיודורוס סיקולוס, ומאוחר יותר אצל קורנליוס לבאו.
מלבד דבריו על היהודים ודתם, וארו מזכיר גם את ארץ יהודה - בדיווחו על אירועים שהתרחשו בזמן שפומפיוס ניהל מלחמה באזורים הסמוכים לה,[7] ובהתייחסו לתמרים שלה: "עצי התמר של סוריה נושאים פירות ביהודה, אבל אינם יכולים להוציא פרי באיטליה".[8]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, XXXV. Varro, pp. 207-212
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרקוס טרנטיוס וארו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מרקוס טרנטיוס וארו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, עמ' 535.
- ^ Augustinus, De Civitate Dei, IV, 31
- ^ 1 2 פטר שפר, יוּדוֹפובּיה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק (מאנגלית: להד לזר); פרק 2 האל היהודי, עמ' 58-57, 265; ספריית "הילל בן-חיים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
- ^ Augustinus, De Consensu Evangelistarum, I, 22:30
- ^ Augustinus, De Consensu Evangelistarum, I, 23:31; 27:42
- ^ Lydus, De Mensibus, IV, 53
- ^ (Plinius, Naturalis Historia, XXXIII, 136 (XXXIII, Chapter 47
- ^ Varro, Res Rusticae, II, 1:27