מרים (בת אגריפס הראשון)
לידה | 34 |
---|---|
פטירה | המאה ה־1? |
מדינה | רומא העתיקה |
בן או בת זוג |
יוליוס ארכלאוס Demetrios of Alexandria |
מרים (נולדה בשנת 34) הייתה נסיכה יהודיה משושלת בית הורדוס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרים נולדה בפרובינקיה יהודה לאגריפס הראשון, שהוכתר מאוחר יותר למלכה האחרון של יהודה, ואשתו קיפרוס (בת פצאל בן פצאל, אחי הורדוס, ושלומציון בת הורדוס ומרים החשמונאית). אחותם של אגריפס השני, דרוסוס (נפטר כשהיה ילד)[1], ברניקי ודרוסילה.[2]
אביה, אגריפס המלך, אירס אותה ליוליוס ארכלאוס בן חלקיה (אולי חלקיה, מפקד הצבא וחברו של אגריפס[3]), אך נפטר לפני שהגיעה לפרקה, כשמרים הייתה בת 10 בלבד[4]. עם הישמע על מותו הפתאומי של אביהן, שימשו מרים ואחיותיה מטרה קלה לשמחתם של היוונים תושבי קיסריה וסבסטיה לאידם של היהודים על מות מלכם: "והחיילים שנזדמנו (לשם) אותה שעה, ורבים היו, הלכו אל בית (אגריפס) וחטפו את האנדרטות של בנות המלך והביאו אותן מתוך הסכמה כללית לבתי-זונות והעמידו אותן על הגגות, ונהגו בהן מנהג של ביזיון כמה שיכלו, ועשו מעשים מכוערים משאפשר לספרם".[5]
המלך אגריפס השני, אחיה הגדול של מרים, השיא אותה מאוחר יותר לארוסה. מארכלאוס נולדה לה בת, ברניקי.[6]
מאוחר יותר עזבה מרים את בעלה "ונישאה לדמטריוס, שעל-פי ייחוסו ועל-פי עושרו היה ראש וראשון בקרב יהודי אלכסנדריה", בעל משרת האלאבארכוס. מדמטריוס נולד לה בן, אגריפינוס.[7]
נישואיה לארכלאוס ודמטריוס הם שניים מתוך שלושה מקרים בלבד, בהם בת לשושלת ההרודיאנית נישאה לאיש שאינו ידוע כמלך, כנסיך, או כבן משפחת הורדוס בעצמו (המקרה השלישי הוא נישואיה של אחותה ברניקי למרקוס יוליוס אלכסנדר).[8]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, ה', ד' (132)
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב', פרק 11, ו'
- ^ יוסף בן-מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, ח', ג' (353)
- ^ יוסף בן-מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, ט', א' (354-355)
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, ט', א', (357).
- ^ יוסף בן-מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, ז', א' (140)
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, ז', ג' (147).
- ^ Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch: Roman and Jew, 1995 Seminar Papers, Society of Biblical Literature, pp. 580-581