מרדכי בר-און
 | |||||||||||||||||||||
| לידה |
26 בדצמבר 1928 תל אביב, פלשתינה (א"י) | ||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 2021 (בגיל 92) ירושלים, ישראל  | ||||||||||||||||||||
| מקום קבורה |
בית עלמין גני אסתר | ||||||||||||||||||||
| מדינה |
ישראל | ||||||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||||||
| השתייכות |
 ההגנה  צבא הגנה לישראל | ||||||||||||||||||||
| תקופת הפעילות | 1948–1968 (כ־20 שנה) | ||||||||||||||||||||
| דרגה |
 אלוף-משנה | ||||||||||||||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||||||||||||||
 מלחמת העצמאות  מלחמת סיני  מלחמת ששת הימים | |||||||||||||||||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||
מרדכי (מורל'ה) בר-און (26 בדצמבר 1928 – 7 במרץ 2021) היה היסטוריון ישראלי. שימש ראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין ולאחר מכן קצין החינוך הראשי, חבר הכנסת מטעם מפלגת רצ ופעיל שמאל.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרדכי בר-און נולד בתל אביב וגדל מגיל שנתיים בראשון לציון. אביו אברהם נולד על הגבול בין החלק הרוסי לחלק הגרמני של פולין ובגיל צעיר נדד לעיר ברסלאו (אחרי מלחמת העולם השנייה נקראה ורוצלאב), בה נולדה אימו (יהודית סופיה) כקתולית גרמניה והתגיירה כשהתחתנה עם אביו. אביו היה מהנדס והיה ראש המיכון הכבד של מע"צ, אימו הייתה מנהלת החשבונות של בירה נשר בראשון לציון. מרדכי בר-און היה הצעיר מבין אחיו; אחיו הבכור היה המלחין יחזקאל בראון; אחיו השני, בנימין בר-און, היה אלוף-משנה ושותף בתכנון טנק המרכבה; להם אחות קטנה, ישירה אלבק, שהייתה מורה.
שירותו בהגנה ובצה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בר-און היה חבר בהגנה מגיל 14 וחניך תנועת השומר הצעיר. לאחר לימודי התיכון, במסגרת שנת השירות הלאומי, התגייס למשטרת היישובים העבריים כמפקד המשמר הנע של ראשון לציון. עם פרוץ מלחמת העצמאות, בפברואר 1948, נשלח לקורס הקצינים הראשון (למעשה הואיל וצה"ל עוד לא הוקם, היה זה קורס המ"מים האחרון של ההגנה).
כקצין שירת תחילה בר-און בחטיבת גבעתי כמפקד מחלקה ומפקד פלוגה בחזית הדרום בתקופת הבלימה של הפלישה המצרית, בתקופת ההבקעה לנגב במבצע יואב ובהטלת מצור על כיס פלוג'ה. לאחר מכן עברה החטיבה, ובר-און בתוכה, לאזור השרון. בקרב ברמת הכובש נגד הצבא העיראקי פיקד על מחלקה ונפצע בקרב. בשנים 1949–1950 היה מ"פ בגבעתי ועסק בשמירה על הקו העירוני של ירושלים. בשנת 1951 מונה לקצין אג"ם חטיבתי בדרגת רב-סרן. בשנת 1952 נשלח מהצבא ללימודים באוניברסיטה העברית בחוגים להיסטוריה ולכלכלה לתואר הראשון, בשנת 1954 פיקד על העתודה האקדמית בירושלים. בשנת 1955 מונה לראש ענף היסטוריה במטכ"ל ובשנים 1956–1957 עמד בראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין, התפקיד כלל השתתפות בכל הפגישות החשאיות שנערכו בפריז כהכנה למבצע סיני ובמבצע עצמו. בשנת 1958 השתלם בבית הספר לפיקוד ומטה ויצא ללימודים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בשנים 1959–1961, שם עשה תואר שני ביחסים בינלאומיים. בשנים 1961–1963 כיהן כסגן קצין החינוך הראשי ובשנים 1963–1968 כיהן כקצין החינוך הראשי בדרגת אלוף-משנה. במסגרת תפקידו זה, עסק בהקניית השכלה תיכונית לחיילים שחסרו השכלה זו, טיפח את הלהקות הצבאיות, יזם את הוצאת ספרי תרמיל; בזמנו חובר מארש צה"ל והוקמה רביעיית צה"ל. אחרי מלחמת ששת הימים ערך את אלבום צה"ל, המסכם את המלחמה.
בר-און היה זה שכתב את נאום הר הצופים שנשא הרמטכ"ל יצחק רבין לאחר מלחמת ששת הימים. הוא עזר להכשיר לפרסום פומבי את הספר שיח לוחמים, שיצא בהוצאה לא-פומבית במסגרת הקיבוצים, זהו קובץ שיחות של חיילים שהשתחררו מהלחימה.
לאחר שחרורו מצה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרורו מצה"ל מונה בר-און על ידי הקונגרס הציוני העולמי לחבר הנהלת הסוכנות היהודית מטעם תנועת העבודה ולראש מחלקת הנוער והחלוץ (1968–1977). בתפקידו זה עסק בעיקר במה שקרוי היום "תגלית", פעילות חינוכית בנושא ישראל במסגרת קהילות ישראל בגולה. במסגרת זו פרס רשת של שליחים בקהילות ישראל בגולה וערך בעצמו ביקורים רבים. הוא גם הקים את מלי"ץ והעמיד בראשו את אברהם אינפלד.
עם סיום תפקידו בסוכנות היהודית בשנת 1977 הוא נרשם לדוקטורט בחוגים ליחסים בינלאומיים והיסטוריה באוניברסיטה העברית. הוא השלים את הדוקטורט בנושא "מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל בשנים 1957-1955" ב-1989 בהנחייתם של יהושפט הרכבי ועמנואל סיוון[1].
בשנת 1978 החל מרדכי בר-און בפעילות ציבורית בתנועת "שלום עכשיו" והיה חבר בהנהלה של המועצה לשלום וביטחון, שעסקה בפרסומים ובדיאלוג בין אינטלקטואלים יהודים וערבים (מועצה זו שונה ממועצה בשם זה של קציני צבא הקיימת היום). בשנת 1983 נפגש יחד עם קבוצת פעילי שלום עם אבו איאד, סגנו של ערפאת. בשנת 1984 יצא עם מוחמד מלחם, ראש עיריית חלחול, שגורש מהארץ, למסע הרצאות משותף בארצות הברית, הם הופיעו בפני קהילות יהודיות, ערביות ונוצריות עם המסר של חלוקת הארץ בין שתי מדינות לשני עמים, סרט של שעה מההרצאות שודר ב-PBS, רשת הטלוויזיה הציבורית האמריקאית וצפו בו ארבעים מיליון איש. בשנת 1984 נבחר מטעם רצ לכנסת ה-11, כעבור שנתיים פרש. במהלך כהונתו היה חבר בוועדת הכספים. לאחר הכנסת שב ללימודי הדוקטורט, אותו הגיש בשנת תשמ"ט, נושאו היה: "מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל בשנים 1955–1957". מדריכיו היו הפרופסורים יהושפט הרכבי ויעקב טלמון ומשטלמון נפטר באמצע העבודה, החליפו פרופ' עמנואל סיון.
בשנים 1989–1991 שימש עמית מחקר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, שהה שנה כעמית מחקר בכיר ב-1992–1993 (US Institute of Peace). מאז שנת 1993 ועד (2010) היה עמית מחקר ביד בן-צבי. בשנים 2005–2013 שימש יושב ראש צוות ההיגוי האקדמי של המרכז לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי. במסגרת זו היה שותף פעיל בעריכה של שנתון העמותה שנקרא "עלי זית וחרב". שימש נשיא הקרן החדשה לישראל וכחבר במועצה הבינלאומית של הקרן.
מרדכי בר-און התגורר בירושלים ונפטר ב-7 במרץ 2021 בגיל 92. הוא הובא למנוחות בבית הקברות הישן גני אסתר בראשון לציון, העיר בה גדל .[2] הותיר אחריו אישה, אראלה לבית זייצוב, שהייתה מורה ומזכירת יוניצ"ף בישראל, ושלוש בנות.
מחקריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרדכי בר-און עסק במחקריו בעיקר בתולדות מדינת ישראל בעשרים שנותיה הראשונות (1947 - 1968), החל ממלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים (כולל).
ספרים שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלום עכשיו: לדיוקנה של תנועה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשמ"ה 1985.
- אתגר ותגרה: הדרך למבצע קדש 1956, המרכז למורשת בן-גוריון, שדה בוקר, תשנ"א 1991. הספר מבוסס על יומן לשכת הרמטכ"ל משה דיין, אותה ניהל בר-און, על יומני מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס ועל יומניו של בר-און עצמו. הוא נכתב לפי הוראתו של משה דיין בשנת 1958 כמסמך סודי ביותר ורק כעבור שלושים וחמש שנים הותר לפרסום.
- שערי עזה: מדיניות הביטחון והחוץ של מדינת ישראל: 1957-1955, עם עובד, תל אביב, תשנ"ב 1992. עיבוד של עבודת הדוקטור של בר-און הנסמכת על מסמכי המטה הכללי ולשכת שר הביטחון וכן על חקר מסמכי הארכיונים של משרד החוץ הבריטי ושל מחלקת המדינה והבית הלבן האמריקני. ספר זה משלים את ספרו "אתגר ותגרה". הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור בהוצאת St. Martin’s Press בניו יורק ולונדון.
- זיכרון בספר: ראשיתה של ההיסטוריוגרפיה הישראלית של מלחמת העצמאות 1948–1958, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והעמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, תל אביב, תשס"א 2001.
- גבולות עשנים: עיונים בתולדות מדינת ישראל 1948–1967, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, והמרכז למורשת בן-גוריון, שדה בוקר, תשס"א 2001. אוסף של 14 מאמרים של בר-און, שפורסמו בביטאונים אקדמיים שונים בשנות השמונים ובשנות התשעים.
- מכל ממלכות הגויים: יחסי ישראל ובריטניה הגדולה בעשור הראשון לאחר תום תקופת המנדט 1958-1948, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשס"ו 2006. הספר הוא פרי מחקר במסמכי הארכיון הבריטי, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון וגנזך המדינה.
- עת מלחמה ועת שלום: עיונים בתולדות מדינת ישראל 1948–1967, הוצאת כתר, ירושלים, תשס"ז 2007. קובץ שני של מאמרי המחבר, שפורסמו בביטאונים אקדמאיים שונים בשנות התשעים ובראשית העשור הראשון באלף השלישי.
- ׳גבעתי׳ כמו כולם: קורות גדוד 55 במלחמת העצמאות, העמותה לחקר כוח המגן על־שם ישראל גלילי, ירושלים, 2009. סיפורו של גדוד 55 של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות, בו שרת בר און כקצין, מיום הקמתו ועד לפירוקו.
- In Pursuit of Peace: A History of the Israeli Peace Movement, United States Istitute of Peace, Washington DC, 1996 - הספר מגולל את תולדותיהן של קבוצות ותנועות שונות שעסקו במאבק למען השלום החל משנות החמישים והשישים וביתר פירוט מאז מלחמת ששת הימים ועד לחתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993, עם אחרית דבר על רצח רבין.
- מורלה בר-און, בן המאה שעברה. קורות חייו של המחבר, הוצאת כרמל, 2011.
- עצמאות בצל המלחמות: שישה עיונים בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2014. קובץ של שישה מאמרים העוסקים באירועים שונים ובפנים שונות של קורות הסכסוך הישראלי-ערבי.
- משה דיין: קורות חייו 1915–1981, עם עובד, ספריית ספיר, תשע"ד 2014. (מהדורה באנגלית - הוצאת Yale University Press).
- אל מול פני המלחמה החזקה, אפי מלצר בע"מ, מודיעין, 2015. על מלחמת העצמאות.
- כשהצבא החליף מדיו: פרקים בהתפתחות צה"ל בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות 1949–1953, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2017.
- מבחן ערכים (מסה, בתוך הפשיזם הנצחי מאת אומברטו אקו), הוצאת תשע נשמות, ירושלים, 2019.
- קדמה וימה: מסעות בתפוצות העם היהודי 1968–1977, בהוצאת המחבר, ירושלים, 2019.
ספרים שערך
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שישה ימים: אלבום מלחמת ששת הימים, הוצאה לאור של משרד הביטחון, תל אביב, תשכ"ח 1968. אלבום ניצחון של מלחמת ששת הימים שיצא לאור על ידי צה"ל ובר און ערכו במסגרת תפקידו. הופץ בעברית ובאנגלית בלמעלה מ-100,000 עותקים.
- אתגר הריבונות: יצירה והגות בעשור הראשון למדינה, יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשנ"ט 1999 - קובץ של עשרים מאמרים העוסקים בהבטים רוחניים ותרבותיים של ראשית תקומתה של מדינת ישראל.
- שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל (יחד עם צבי צמרת), יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשס"ב 2002 – קובץ מאמרים העוסקים בהבטים שונים בהתפתחות מעמדה של הדת במשטר הישראלי, משברים הקשורים ליחסי דתיים וחילוניים והתפתחויות בתוך המחנה הדתי.
- A Never Ending Conflict: A Guide to Israeli Military History, Praeger, Wesrport, Connecticut and London, 2004. – קובץ המכיל שנים עשר מאמרים על שתים עשרה מערכות בסכסוך הישראלי-ערבי ממאורעות תרצ"ו עד האינתיפאדה השנייה, עם הקדמה נרחבת של בר-און.
- עם במלחמה: קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות (יחד עם מאיר חזן), יד יצחק בן-צבי, אוניברסיטת תל אביב והעמותה על שם גלילי, ירושלים תשס"ו 2006
- אזרחים במלחמה: קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות (יחד עם מאיר חזן), יד יצחק בן-צבי, אוניברסיטת תל אביב והעמותה על שם ישראל גלילי, תש"ע 2010.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מרדכי בר-און (באנגלית)
מרדכי בר-און, באתר הכנסת - מרדכי בר-און, באתר כנסת פתוחה
- מרדכי בר-און, באתר Semantic Scholar
- ורד לי, חמש שאלות למרדכי בר-און: תנו לעורף לנצח, באתר הארץ, 16 באפריל 2010
יצחק לאור, העיוורון של "מלח הארץ", באתר הארץ, 9 במאי 2014- יזהר באר, העובדות מאחורי מיתוס מעטים מול רבים במלחמת העצמאות, באתר פרות קדושות - מיתוסים ישראליים
- יעקב בר-און, קצין חינוך ראשי המיתולגי משחזר: "במקור, לנתניהו לא היה שום עניין בפוליטיקה", באתר מעריב אונליין, 7 באוקטובר 2019
- בעז זלמנוביץ, שוורים סרבנים ותככים בינלאומיים, 13.3.2021
מכּתביו:
- מקומה של המורשת היהודית בחינוך, מתת (מציון תצא תורה), אייר תשכ"ח, עמודים 12 - 32.
- בחזרה אל לוד ורמלה, קתדרה 99, ניסן תשס"א, מרץ 2001
- היסטוריוגרפיה; מה קרה ל'היסטוריה החדשה' במעבר האלף, עיונים בתקומת ישראל 15, 2005, עמ' 53 - 81
- יחסי כוחות במציאות קרבית ומיתוס 'דוד מול גולית' במלחמת העצמאות, ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, חוברת 20, אביב תשע"ב, 2012, עורך: מאיר חזן
- עופרה עופר אורן, על מאמרו "מבחן הערכים" המופיע בספרו של אומרטו אקו הפשיזם המצחי, בבלוג "סופרת ספרים", 5 במרץ 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קציני חינוך ראשיים (קח"ר) 
| |
|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- אלופי-משנה בצה"ל
- חברי הכנסת מטעם רצ
- חברי שלום עכשיו
- קציני חינוך ראשיים
- קציני צה"ל לשעבר בפוליטיקה הישראלית
- היסטוריונים של ישראל
- היסטוריונים צבאיים ישראלים
- ראשי לשכת הרמטכ"ל
- מלחמת סיני: אישים
- חברי הנהלת הסוכנות היהודית
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- אנשי משטרת היישובים העבריים
- נשיאי הקרן החדשה לישראל
- חברי המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל
- כותבי נאומים ישראלים
- חברי הכנסת האחת עשרה
- בוגרי השומר הצעיר
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- ישראלים שנולדו ב-1928
- ישראלים שנפטרו ב-2021
- אישים הקבורים בבית הקברות גני אסתר בראשון לציון
- מפקדי פלוגות במלחמת העצמאות
- חיילי חטיבת גבעתי (תש"ח)