מעשי פילאטוס
מעשי פילאטוס (בלטינית: Acta Pilati, ביוונית: Πράξεις Πιλάτου) הוא כתב קודש נוצרי פסאודואפיגרפי ואפוקריפי המתיימר להיות מסמך רומי רשמי מהפרטוריום בירושלים העתיקה, והוא מכיל את עדותו של פונטיוס פילאטוס על הפסיון של ישו. גרסה עברית לחיבור יוחסה בטעות לניקודמוס ומאז ימי הביניים נקראת הבשורה על פי ניקודמוס.
בגרסה המקורית, עוסק "מעשי פילאטוס" במשפטו של ישו, ומספר – דרך דמותו של יוסף הרמתי – את תחייתו של ישו ועלייתו השמיימה. החיבור מצטט את הבשורות הקאנוניות ומביא תימוכין לעמדה כי ישו מגשים את נבואות "הברית הישנה". בנוסף, פילאטוס מתאר לקלאודיוס כדיווח רשמי את צליבתו של ישו באופן אנטישמי.
החיבור נכתב במקור ביוונית ותורגם לשפות רבות. תאריך כתיבתו המדויק אינו ידוע, אך משייכים אותו לאמצע המאה ה-4. נראה שחלקים שונים בחיבור נכתבו על ידי מחברים שונים, והוא עבר מספר רב של שינויים, ובכללם שינויי שם. התרגום הלטיני של החיבור הפך לאחד מכתבי הקודש הנפוצים ביותר – עם יותר מ-400 גרסאות שונות. במהלך תפוצתו בחלק המערבי של העולם הנוצרי, צורפו לחיבור גם סיפורים על ירידת ישו לגיהנום. הגרסה הנפוצה ביותר מימי הביניים היא מן המאה ה-6 ותורגמה ליוונית במאה ה-9 או ה-10. תרגום זה החיה את העניין בחיבור באימפריה הביזנטית והוליד גרסאות חדשות ביוונית, שבהן משחקת מרים הבתולה תפקיד חשוב.