מבצע איקרוס
מבצע איקארוס (בגרמנית: Unternehmen Ikarus) הייתה תוכנית פלישה של גרמניה הנאצית לאיסלנד. התוכנית לא יצא לפועל מכיוון שאיסלנד נכבשה על ידי הבריטים במהלך מבצע קלשון ב-1940[1]. התוכנית הגרמנית לא מומשה בשל הסיכון שבכישלון המבצע[2].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם הראשונה דנמרק הייתה מדינה נייטרלית, ואיסלנד, שהייתה מדינת חסות של ממלכת דנמרק, גם לא לקחה חלק במלחמת העולם הראשונה.
בנספר דיונים לפני תחילת מלחמת העולם השנייה עלה הרעיון של פלישה גרמנית לאיסלנד. עם זאת, הסיכוי להצלחה בהינתן בעליונות הימית הצרפתית-הבריטית בים הצפוני הוביל לכך שההיתכנות לביצוע הפלישה היא נמוכה[3]. זמן קצר לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה ב-1939, החלו דיונים נוספים בנוגע לאינטרסים הגרמנים באיסלנד וברצון לפלוש לאי. על פי עדות שנתן ולטר ורלימונט לאחר המלחמה, מטרת הגרמנים הייתה לבנות לאחר הפלישה בסיס לצוללות שיפעלו באוקיינוס האטלנטי לאחר כיבוש האי.[4].
ב-9 באפריל 1940 פתחו הכוחות הגרמניים במבצע וסריבונג, בו פלשו לדנמרק ונורווגיה. מטרופולין דנמרק נכבשה במהירות ונכנעה באותו יום לאחר שש שעות של לחימה, בעוד שהנורווגים ובעלות הברית הצליחו לשרוד את יוני 1940, אז נכנעו לכוחות הכיבוש הנאצים. ב-13 באפריל, תוך כדי הלחימה בנוורוגיה, כבשו הגרמנים את איי פארו (שאז היו שטח אוטונומי תחת ממלכת דנמרק) ב"מבצע לנטיין". במאי 1940, הציעו בעלות הברית לאיסלנד להצטרף לברית בתמורה להבטחה להגן על האי, אך איסלנד סירבה והבריטים החלו במבצע קלשון לכיבוש האי[4]. כשנודע לקנצלר גרמניה, אדולף היטלר על הכיבוש הבריטי של איסלנד ולאחר שהסתיימה המערכה על נרוויק (שנחשבת לאחרונה במערכות הכיבוש של גרמניה הנאצית בנורווגיה), הורה היטלר על קידום תוכנית פלישה לאיסלנד בשם "מבצע איקרוס".[5]
תוכנית גרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפלישה הימית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכנית הפלישה הימית לאיסלנד כללה שימוש בספינות ברמן, שנחשבות למהירות במיוחד והיו מסוגלות לעבור במהירות את המעבר מטרומסה בנורווגיה הכבושה ועד לאיסלנד וזאת תוך פחות משלושה ימים. צי הפלישה תוכנן להיות מלווה על ידי קבוצת ספינות קרב הכוללות בין היתר את סיירות המערכה שרנהורסט וגנייזנאו. עם זאת, הספינה שרנהורסט יצא מכלל שירות למספר חודשים לאחר שנפגעה מטורפדו במבצע יונו. גם גנייזנאו נפגעה קשות מטורפדו שנורה על ידי צוללת בריטית, ונזקקה לתיקונים ארוכים, שנמשכו עד סוף שנת 1940. בעקבות ריתחוק הספינות ואי-היכולת להשתמש בהם, הגרמנים יכלו להשתמש רק בשייטת אחת וארבע משחתות לביצוע הפעולה.
נחיתה אווירית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרמנים תכננו שבפלישה האווירית ייקחו חלק כ-5,000 חיילים ממדיוויזיית ההרים השנייה[6]. קבוצת קרב זו כבר פעלה ושירתה בטרומסו. על פי תוכנית המבצע, הכוח היה אמור לכלול בין היתר גדוד לוחמים אמפיבים, מספר סוללות ארטילריה חופית וגדוד נ"מ. כוח הפלישה היה אמור להיות בפיקודו של גנרל לוטננט ארווין אנגלברכט שהיה מפקד הדיוויזיה ה-163[7].
החיילים היו אמורים לנחות באקוריירי שבצפון האי ובבירה רייקיאוויק במערב האי[8]. אתרי נחיתה פוטנציאליים אחרים היו סייד'יספיורד'ור במזרח האי. הכוחות היו מצוידים היטב, כך שניתן היה לכבוש את האי במהירות באמצעות רשת הכבישים של האי. התוכנית הגרמנית חזתה את הכיבוש המוחלט של האי, לצד ההכרעה של חיל המצב הבריטי שלו תוך עד ארבעה ימים מתחילת הפלישה[7] ההערכה של צוות הצי הגרמני הייתה שהזמן הטוב ביותר להשיק את הפלישה היה לאחר ספטמבר 1940, כאשר הלילות התארכו והקלו על היכולת לבצע את פעולות התכנון לפלישה בחשאיות[9].
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לא אנשי הקריגסמרינה ולא אנשי הלופטוואפה התלהבו ממבצע איקרוס. אדמירל אריך רדר, שהיה מפקד הקריגסמרינה אמנם הכיר בצורך האסטרטגי של כיבוש איסלנד, דבר שלדבריו אכן יוביל לשבירת המצור הבריטי על הים הצפוני והאוקיינוס האטלנטי, מצור שלדעתו היווה "איום מתמשך ובלתי נסבל על בטיחות גרמניה" אך במקביל ראה בתוכנית "מסוכנת ביותר בהתחשב בחוסר האפשרות של אספקה רציפה עבור כוח הפלישה" וטען כי הדבר ידרוש תשומת לב ייחודית ומיוחדת מהקריגסמרינה. בנוסף לכך, לדברי מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, היכולת האווירית של גרמניה מוגבלת מאוד באיסלנד ופלישה באמצעות שימוש בכוחות חיל האוויר תיאפשר רק במידה ויוקמו באי מסלולי נחיתה והמראה (מסלולים שלא היו קיימים בעת תכנון המבצע)[4].
בפגישה עם היטלר ב-20 ביוני 1940, ההערכה הפסימית של רדר לגבי היתכנות התוכנית הובילה לביטולה[4]. עם זאת, היטלר חזר על רעיון הפלישה לאיסלנד ב-1942 והגיב בזעם כאשר התגלה כי בעלות הברית בנו בסיסים אווירים באי לאחר שהובטח לו שזה לא אפשרי. היטלר הציע לפרוס כוחות מיוחדים כדי לפשוט על האי, אם כי רעיון זה לא יצא לפועל ונשכח בשנית[5].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Herz, Norman (2004). Operation Alacrity : The Azores and the War in the Atlantic (1. print. ed.). Annapolis, Md.: Naval Institute Press. p. 27. ISBN 1591143640.
- ^ "Hverjar voru áætlanir Þjóðverja um að ráðast inn í Ísland í seinni heimsstyrjöldinni?". נבדק ב-2015-09-24.
- ^ Gemzell, Carl-Axel (1965). Raeder, Hitler und Skandinavien. Der Kampf um einen maritimen Operationsplan. Lund (Sweden): Verlag CWK Gleerup. p. 141.
- ^ 1 2 3 4 Claasen, Adam R.A. (2001). Hitler's Northern War. University Press of Kansas. pp. 144–145. ISBN 9780700610501. נבדק ב-27 באפריל 2023.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Sæland, Skúli (30 ביוני 2005). "Hverjar voru áætlanir Þjóðverja um að ráðast inn í Ísland í seinni heimsstyrjöldinni?". נבדק ב-2015-09-24.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Schuster, Carl O. (2015). Zabecki, David T. (ed.). World War II in Europe: An Encyclopaedia. Taylor & Francis. pp. 1538–1539. ISBN 9781135812492. נבדק ב-26 באפריל 2023.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Schuster, Carl O. (במאי–ביוני 1993). "Operation Ikarus". Command Magazine. No. 22. XTR Publishing. pp. 62–63. נבדק ב-26 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kerrigan, Michael (2011). World War II plans that never happened 1939-45. Amber Books. pp. 26–27. ISBN 9781907446641. נבדק ב-26 באפריל 2023.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ziemke, Earl F. (1959). German Northern Theater of Operations, 1940-1945. Department of the Army. p. 108.