לואיס אנריקה
 | ||||
| לואיס אנריקה בשנת 2015 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
8 במאי 1970 (בן 54) חיחון, ספרד | |||
| שם מלא | לואיס אנריקה מרטינס גרסיה | |||
| גובה | 1.80 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
לואיס אנריקה מרטינס גרסיה (בספרדית: Luis Enrique Martínez García, הידוע בשמו הפרטי, לואיס אנריקה, נולד ב-8 במאי 1970 בחיחון שבספרד) הוא כדורגלן עבר ספרדי. כיום מאמן את פריז סן-ז'רמן מהליגה הצרפתית.
לואיס אנריקה החל את קריירת המשחק שלו בספורטינג חיחון שבעיר הולדתו. ב-1991 עבר מחיחון לריאל מדריד, שם שיחק חמש שנים, אז הצטרף לברצלונה, עמה שיחק עד פרישתו ב-2004. לואיס אנריקה ייצג גם את מדינתו במדי נבחרת ספרד, עמה השתתף ביורו 1996 ובשלושה מונדיאלים: 1994, 1998 ו-2002, וכן זכה עם הנבחרת האולימפית במדליית זהב באולימפיאדת ברצלונה.
כשחקן, היה רב-גוני ביותר, ופרט לעמדות השוער והבלם שיחק בכל עמדה על המגרש. שיא תרומתו היה בעמדות הקשר ההתקפי או הקשר הימני. משחקו התאפיין בפיזיות רבה, משחק ראש מפותח ובעיטה רבת עוצמה. מעל כל אלה אפיין אותו אופיו העקשני והלוחמני במהלך המשחק. כינויו של לואיס אנריקה הוא "לוצ'ו", שמשמעו בספרדית "לוחם".
לאחר פרישתו ממשחק, החל לעבוד כמאמן כדורגל. תחילה היה מאמנה של קבוצת המשנה של ברצלונה, ברצלונה אתלטיק, ובהמשך אימן לתקופות קצרות את רומא ואת סלטה ויגו, לפני שהפך למאמנה של ברצלונה. כמאמן ברצלונה זכה עם הקבוצה בטרבל בעונת 2014/2015, זכייה בשלושת התארים המרכזיים: אליפות ספרד, הגביע הספרדי וליגת האלופות. בעונה שלאחר מכן זכה עם הקבוצה בדאבל - באליפות ובגביע הספרדיים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספורטינג חיחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואיס אנריקה נולד וגדל בחיחון, ובילדותו הצטרף למערכת הנוער של הקבוצה המקומית, ספורטינג חיחון. כששיחק בנוער קיבל את הכינוי "לוצ'ו", על שם כינויו של לואיס פלורס, חלוץ מקסיקני ששיחק בקבוצה הבוגרת.[1] את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת ערך לואיס אנריקה בגיל 19, כשנכנס כמחליף במשחק הליגה בו הפסידה חיחון 1:0 למאלגה ב-24 בספטמבר 1989. הייתה זו הופעתו היחידה לעונת 1989/1990. בעונה הבאה צורף לואיס אנריקה לסגל הקבוצה הבוגרת באופן מלא, והוא הפך במהרה לשחקן משמעותי בקבוצה, בעיקר כחלוץ. ב-9 בספטמבר 1990 נכנס לואיס אנריקה כמחליף במשחק נגד ריאל ואיאדוליד, כבש את שער הבכורה שלו בחיחון ועזר לקבוצתו לנצח 4:0. בהמשך הדרך פתח בהרכב ונכנס כמחליף לסירוגין. ב-24 בפברואר 1991 נכנס כמחליף כשאתלטיק בילבאו מובילה 1:0 על חיחון. לואיס אנריקה כבש צמד שהעניק ניצחון לקבוצתו. ב-2 ביוני, במחזור לפני האחרון, כבש שלושער בניצחון 3:0 על אספניול, ובמחזור האחרון שבוע מאוחר יותר כבש את השער היחיד בניצחון 1:0 על ולנסיה במסטאיה, ניצחון שבזכותו הגיעה חיחון למקום ה-5 והעפילה לגביע אופ"א. סך הכול בעונת 1990/1991 כבש לואיס אנריקה 14 שערים במהלך 35 משחקים בהם השתתף, 27 מהם בהרכב.
ריאל מדריד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצלחתו תפסה את עיניה של הקבוצה ריאל מדריד, מהקבוצות הבכירות בליגה הספרדית. בקיץ 1991 שילמה ריאל מדריד לספורטינג חיחון 250 מיליון פסטות תמורת העברת לואיס אנריקה לשורותיה. בתחילת דרכו במדריד, הציבו מאמני הקבוצה רדומיר אנטיץ' ובניטו פלורו את לואיס אנריקה בעיקר בתפקידים הגנתיים, כמגן ימני או כקשר ימני.[2][3] בעונתו הראשונה במדריד, עונת 1991/1992, פתח לואיס אנריקה ב-18 משחקים ונכנס כמחליף ב-11 נוספים. הוא כבש 4 שערים, הראשון שבהם היה בניצחון 0–3 על לוגרונייס ב-27 באוקטובר 1991, והרביעי בדרבי של מדריד נגד אתלטיקו מדריד ב-16 במאי 1992, בו ניצחה ריאל 2–3. על אף שהובילה את הליגה במרבית מחזוריה, הפסידה מדריד במשחק האחרון נגד טנריפה, בו נכנס לואיס אנריקה כמחליף, וברצלונה זכתה באליפות. בגביע אופ"א הגיעה קבוצתו לחצי הגמר, שם הודחה על ידי טורינו. בשני משחקי חצי הגמר עלה לואיס אנריקה כמחליף. עונתו השנייה במדריד התנהלה באופן דומה לקודמתה. בליגה כבש לואיס אנריקה פעמיים, במהלך 20 משחקים כשחקן הרכב ו-15 כמחליף. ריאל מדריד הובילה את הטבלה במחזוריה האחרונים של העונה, אך הפסד לטנריפה במחזור האחרון פעם נוספת הביא לכך שברצלונה זכתה באליפות. לואיס אנריקה הבקיע שער בודד בגביע אופ"א, וקבוצתו הגיעה לרבע גמר הטורניר, שם הודחה על ידי פריז סן-ז'רמן. ריאל מדריד זכתה בגביע המלך, אך לואיס אנריקה לא שותף במשחק הגמר נגד ריאל סרגוסה.
בעונת 1993/1994, במהלכה פוטר פלורו והוחלף על ידי ויסנטה דל בוסקה, השתפר במידת מה מעמדו של לואיס אנריקה. בליגה פתח ב-27 משחקים, בהם כבש פעמיים, וקבוצתו סיימה במקום ה-4. בדצמבר 1993 היה שותף עם מדריד בזכייתה בסופר קאפ הספרדי, אחרי שגברה על ברצלונה בתוצאה המצטברת 4:2. בגביע המחזיקות הודחה מדריד ברבע הגמר. בקיץ 1994 התמנה חורחה ולדאנו לתפקיד מאמן הקבוצה, ועמו השתפר הן מצבה של הקבוצה והן מצבו של לואיס אנריקה. ולדאנו הציב את לואיס אנריקה לרוב בצד הימני של הקישור ההתקפי. הקבוצה זכתה באליפות לראשונה מזה 5 שנים. לואיס אנריקה פתח ב-34 משחקי ליגה וכבש 4 שערים. אחד מהשערים היה בקלאסיקו בו הביסה ריאל מדריד את ברצלונה 5:0 ב-7 בינואר 1995.[4]
עונת 1995/1996 הייתה מנוגדת לקודמתה, כשקבוצתו חוותה צניחה ספורטיבית.[5] ברמה הקבוצתית, היא התקשתה בליגה במשך רוב שלביה, ולדאנו פוטר בינואר והוחלף במאמן זמני, והקבוצה סיימה במקום ה-6 בלבד. בליגת האלופות, בה השתתף לואיס אנריקה לראשונה בקריירה, הודחה ריאל מדריד ברבע הגמר על ידי יובנטוס. ברמה האישית, לפני פיטוריו של ולדאנו, הידרדרה מערכת היחסים של השניים לאחר שהמאמן לא זימן את לואיס אנריקה למשחק ליגה נגד אלבסטה באוקטובר. לאחר נקודה זו החזיר ולדאנו את לואיס אנריקה לסגל הקבוצה ושיתף אותו במספר משחקים, אך בדצמבר גרע אותו באופן מוחלט, ובחודש ינואר פוטר כאמור.[6] ויסנטה דל בוסקה שב לאמן את הקבוצה, אך כעבור זמן קצר הוחלף על ידי אסנסיו איגלסיאס. חוזהו של לואיס אנריקה במדריד היה עד יוני 1996, ובמהלך העונה כשלו הצדדים להגיע להסכם לגבי חודש החוזה, ככל הנראה בשל מערכת היחסים העכורה עם ולדאנו.[7][8] במרץ עלו דיווחים בתקשורת שלואיס אנריקה עבר בדיקות רפואיות וסיכם על חוזהו הבא דווקא ביריבתה המרה ברצלונה,[9] מה שהביא לתגובות מחאה אלימות מהקהל המדרידאי, כגון שריקות בוז וקללות בעת משחקים ואף ריסוס כתובות נאצה בכניסה לבניינו.[10] אף על פי כן, המשיך לואיס אנריקה לשחק ברוב משחקי הקבוצה ובסך הכול הבקיע באותה עונה 3 פעמים, האחרון שבהם היה שער ניצחון ב-5 במאי נגד דפורטיבו לה קורוניה.
ברצלונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנות השיא
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושה ימים לאחר תום העונה, ב-28 במאי, המעבר, שהיה לכאורה סודי, הפך לגלוי, ולואיס אנריקה הצטרף לברצלונה במהלך הקיץ.[11] לואיס אנריקה חבר לעמיתו הוותיק מספורטינג חיחון, אבלרדו. בהתחלה זכה ליחס חשדני מצד האוהדים הקטלאנים, אך זכה במהרה באהדתם בזכות המחויבות שלו על המגרש. בעונתו הראשונה בברצלונה, עונת 1996/1997, שיחק תחת המאמן האנגלי בובי רובסון, שהציב את לואיס אנריקה בקישור ההתקפי, בעיקר במרכז ולעיתים באגפים. תחילת הדרך של לואיס אנריקה בברצלונה הייתה מוצלחת: במשחקיו הרשמיים הראשונים עזר לקבוצתו לזכות בסופר קאפ הספרדי עם ניצחון בתוצאה מצטברת 6:5 על אתלטיקו מדריד, ובהופעת הבכורה בליגה, ב-1 בספטמבר 1996, כבש צמד לרשתה של ריאל אוביידו, וסייע לברצלונה לנצח 4:2. בליגה, בה הגיעה ברצלונה למקום ה-2, כבש לואיס אנריקה 17 שערים ב-35 משחקי ליגה בהם שותף. בין היתר כבש שלושער בניצחון 4:2 על ריאל בטיס ב-19 בינואר 1997 וצמד בניצחון 3:1 על אקסטרמדורה ב-5 במאי. בגביע המלך כבש שער בחצי הגמר נגד לאס פאלמס ועזר לקבוצתו להעפיל לגמר עם תוצאה מצטברת 7:0. בגמר, בו לואיס אנריקה פתח, גברה ברצלונה על ריאל בטיס בתוצאה 3:2 וזכתה בתואר. יתר על כן, היה לואיס אנריקה שותף לזכייתה של ברצלונה בגביע המחזיקות, כשהיא מנצחת בגמר את פריז סן-ז'רמן בתוצאה 1:0.
רובסון פוטר והוחלף על ידי לואי ואן חאל ההולנדי. עמו, בעונת 1997/1998, כבש לואיס אנריקה כמות שיא של שערים בקריירה שלו. בקלאסיקו שנערך בסנטיאגו ברנבאו ב-1 בנובמבר 1997 הבקיע לואיס אנריקה שער, אותו חגג באופן דומה לשער שכבש לשער של ברצלונה שנתיים לפני כן, כהתרסה לאוהדים המקומיים. בליגה כבש לואיס אנריקה 18 שערים, ביניהם צמדים בניצחונות על ספורטינג חיחון, קבוצת נעוריו, ואתלטיקו מדריד, והוא עזר לברצלונה לזכות באליפות. בליגת האלופות, ממנה הודחה ברצלונה כבר בשלב הבתים, כבש לואיס אנריקה לראשונה בקריירה שלו: שער בהפסד לניוקאסל ב-17 בספטמבר וצמד בתיקו עם פריז סן-ז'רמן ב-1 באוקטובר. ב-8 בינואר 1998 במשחק הראשון של הסופר קאפ האירופי נגד בורוסיה דורטמונד, כבש לואיס אנריקה שער וברצלונה ניצחה 2:0. ברצלונה זכתה בסופר קאפ לאחר שהגומלין הסתיים בתיקו 1:1. בגביע המלך עזר לברצלונה להעפיל לגמר עם הבקעת 3 שערים: אחד בשמינית הגמר נגד ולנסיה, שני ברבע הגמר נגד מרידה ושלישי בחצי הגמר נגד ריאל סרגוסה. בגמר נגד ריאל מיורקה ב-29 באפריל פתח לואיס אנריקה בהרכב. המשחק הגיע להארכה לאחר תיקו 1:1 בתום 90 הדקות, ולואיס אנריקה הוחלף בדקה ה-106 של המשחק. ברצלונה זכתה בגביע לאחר שגברה על יריבתה בדו-קרב בעיטות עונשין. בסך כל המסגרות בעונה זו כבש לואיס אנריקה 25 שערים ב-47 הופעות.
עונת 1998/1999 החלה עם הפסד הסופר קאפ הספרדי לריאל מיורקה. בחודשיים הראשונים לעונה זו כבש שער אחד בלבד, בתיקו 3:3 עם מנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות. לואיס אנריקה אף החמיץ בעיטת עונשין במשחק הליגה נגד סלמנקה ב-17 באוקטובר שהסתיים בתוצאת תיקו 1:1.[12] לואיס אנריקה נקע את ברכו הימנית במשחק ליגה נגד ריאל סוסיאדד ב-31 באוקטובר 1998.[13] פציעה זו השביתה את לואיס אנריקה ממשחק במשך 6 שבועות, ולאחר חזרתו כבש צמד במשחק בו הביסה ברצלונה את אלאבס 7:1 ב-3 בינואר 1999. ב-14 בפברואר, בקלאסיקו בקאמפ נואו, כבש לואיס אנריקה צמד נגיחות לרשתה של ריאל מדריד ועזר לברצלונה לנצח 3:0. בדרבי של ברצלונה ב-14 במרץ שבר לואיס אנריקה את רכס הכסל (עצם באגן) והושבת ממשחק למשך חודש.[14] לואיס אנריקה היה שותף בעונה זו לזכייה שנייה ברציפות באליפות, לה תרם בסך הכול 11 שערים ב-26 הופעות. מליגת האלופות הודחה ברצלונה בשלב הבתים פעם נוספת, ובגביע הגיעה הקבוצה לרבע הגמר, שם הודחה על ידי ולנסיה.
בעונת 1999/2000 התקשה לואיס אנריקה להבקיע בליגה, אך בשלב הבתים של ליגת האלופות הבקיע 6 שערים, כולל צמד במשחק בו הביסה ברצלונה את ספרטה פראג 5:0 ב-8 בדצמבר 1999. הידרדרות במערכת היחסים בין לואיס אנריקה למאמן לואי ואן חאל הביאה לכך שהמאמן הותיר את השחקן מחוץ לסגל הקבוצה למספר משחקים באוגוסט ובספטמבר, לפני שהשניים ישרו את ההדורים ביניהם.[15][16] ב-10 בפברואר 2000, במשחק הראשון של רבע גמר גביע המלך, הבקיע לואיס אנריקה צמד לרשתה של אוסאסונה, והוא עזר לברצלונה להעפיל לחצי הגמר עם ניצחון בתוצאה מצטברת 6:0. במשחק ליגת האלופות נגד פורטו ב-1 במרץ נפצע לואיס אנריקה בסחוס בברכו השמאלית. בעקבותיו עבר ניתוח, שמשך ההחלמה שלו היה 3 חודשים, ולכן הוא נעדר ממשחק בשארית העונה.[17] בלעדיו הודחה ברצלונה בחצי גמר גביע המלך על ידי אתלטיקו מדריד וחצי גמר ליגת האלופות על ידי ולנסיה, וכמו כן הגיעה למקום ה-2 בליגה, אחרי דפורטיבו לה קורוניה. עד פציעתו הבקיע לואיס אנריקה בכל המסגרות 12 שערים ב-36 הופעות, מתוכם 3 שערי ליגה ב-19 משחקים וכן 3 נוספים בגביע המלך.
שלהי הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנקודה זו הידרדר מצבה הספורטיבי של המועדון. נשיא המועדון התחלף, ואן חאל פוטר והוחלף על ידי לורנס סרה פרר, וחוסר היציבות במועדון ניכר בהישגי הקבוצה. ב-21 באוקטובר הבקיע לואיס אנריקה שער פעם נוספת לרשתה של קבוצתו הקודמת ריאל מדריד, במשחק בו ניצחה ברצלונה 2:0. ב-8 בנובמבר הבקיע לואיס אנריקה צמד במחזור האחרון לשלב הבתים נגד בשיקטש, ברצלונה ניצחה 5:0, שלא עזר לקבוצה להעפיל לשלב הבתים השני, ולכן היא עברה לגביע אופ"א. ב-3 בפברואר 2001 הבקיע לואיס אנריקה שלושער במשחק בו הביסה ברצלונה את אתלטיק בילבאו 7:0. בשמינית גמר גביע אופ"א נגד א.א.ק. אתונה כבש לואיס אנריקה את השער את היחיד במשחק הראשון ושלושער בגומלין, ובכך עזר לקבוצתו להעפיל לרבע הגמר עם 0–6 בסיכום שני המשחקים. ברצלונה הגיעה עד חצי גמר המפעל, שם הודחה על ידי ליברפול בתוצאה המצטברת 1:0. זמן קצר לאחר ההדחה פוטר סרה פרר והחליפו קרלס רשאק. ב-13 במאי, במשחק נגד ראיו וייקאנו, הבקיע צמד ועזר לקבוצתו לנצח 5:1. היו אלו שעריו האחרונים לעונה זו, בה סך הכול כבש 9 שערי ליגה, שער אחד בגביע המלך, 2 שערים בליגת האלופות ו-4 בגביע אופ"א. ב-27 במאי, במשחק החוץ נגד ריאל אוביידו, תקף לואיס אנריקה את אחד משחקני היריבה, על כך קיבל כרטיס אדום על ידי השופט והשעיה ל-4 משחקים על ידי ועדת המשמעת של התאחדות הכדורגל הספרדית.[18] בעקבות כך נעדר לואיס אנריקה משני מחזוריה האחרונים של הליגה, בהם הצליחה ברצלונה לעלות מהמקום ה-5 ל-4 ברגעים האחרונים של העונה, ומשני משחקי חצי גמר גביע המלך, בהם עלתה סלטה ויגו לגמר על חשבונה של ברצלונה.
רשאק המשיך באימון הקבוצה גם בעונה הבאה, ומצבה של הקבוצה לא השתפר. בגומלין פלייאוף ההעפלה לליגת האלופות נגד ויסלה קראקוב כבש לואיס אנריקה את השער היחיד במשחק, והודות לניצחון 4:3 במשחק הראשון, העפילה ברצלונה לשלב הבתים. בשלב זה כבש בשני המשחקים נגד באייר לברקוזן וסייע לברצלונה להעפיל לשלב הבא. ב-3 באוקטובר 2001 הבקיע לואיס אנריקה צמד לרשתה של ריאל מיורקה. בסוף אוקטובר נפצע לואיס אנריקה, נעדר ממשחק לשבועיים ולכן לא השתתף בקלאסיקו ב-4 בנובמבר.[19] זמן קצר לאחר ששב מהפציעה, במשחק ליגת האלופות נגד ליברפול, מתח את שרירי מיתר הברך ברגלו הימנית.[20] תחילה היה צפוי לחזור בתחילת ינואר 2002, אך הוא נפצע באופן דומה בשלב האחרון של ההחלמה ולכן הושבת ממשחק עד אמצע פברואר.[21] לאחר חזרתו מהפציעה שב לואיס אנריקה להרכב הקבוצה. הוא כבש שערים משמעותיים עבור הקבוצה בליגת האלופות: בשלב הבתים השני כבש את השער היחיד בניצחון על גלאטסראיי ב-19 במרץ ועזר לקבוצתו להעפיל לרבע הגמר. ברצלונה הפסידה 1:0 במשחק הראשון של רבע הגמר נגד פנאתינאיקוס, ללא לואיס אנריקה שהושעה עקב צבירת כרטיסים צהובים. בגומלין הבקיעה פנאתינייקוס ראשונה והגדילה את יתרונה על פני ברצלונה. לואיס אנריקה כבש צמד, והודות לשער של חבייר סביולה ניצחה 3:1 והעפילה לחצי הגמר.[22] בחצי הגמר הדיחה ריאל מדריד את ברצלונה בתוצאה המצטברת 3:1. בליגה, מעבר לצמד שכבש נגד מיורקה, הבקיע שערים בודדים נגד ויאריאל ולאס פאלמס, וברצלונה סיימה במקום ה-4 עונה שנייה ברציפות.
לואי ואן חאל שב לאמן את הקבוצה לקראת עונת 2002/2003, ועם עזיבתו של קפטן הקבוצה סרג'י ברז'ואן, מונה לואיס אנריקה לתפקיד במקומו. בספטמבר הבקיע לואיס אנריקה בחמישה משחקים רצופים, שהחל בצמד בתיקו 2:2 עם אתלטיקו מדריד ב-1 בספטמבר והסתיים במשחק ליגת האלופות נגד גלאטסראיי ב-24 בספטמבר, במשחק בו הגיע ל-100 שערים במדי ברצלונה. באוקטובר החל לסבול מבעיות בגיד האכילס ברגלו השמאלית. תחילה נותר מחוץ לסגל למשחק אחד,[23] שב לשחק ואף הבקיע במשחק נגד אלאבס ב-26 באוקטובר, אך לאחריו הפסיק להתאמן כדי לטפל בבעיה.[24] בזמן שהיה פצוע כשלה ברצלונה בליגה, עד שירדה למקום ה-15. ואן חאל פוטר ורדומיר אנטיץ' התמנה לתפקיד המאמן. לואיס אנריקה שב לשחק רק בפברואר 2003, כמחליף במספר משחקים, כשבמשחק נגד אוסאסונה ב-2 במרץ כבש שער שעזר לברצלונה להשיג תיקו. במשחק הבא, נגד ריאל ואיאדוליד, נכנס כמחליף פעם נוספת, אך לפני תום המשחק נפגע בשריר הירך הדו-ראשי ברגלו השמאלית והוחלף בעצמו.[25] כעבור חודש התאושש לואיס אנריקה מהפציעה, נכנס כמחליף בשני משחקים, ובקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו ב-19 באפריל פתח בהרכב ברצלונה לראשונה מזה 6 חודשים. ברצלונה ניגשה למשחק בעמדת נחיתות, שכן ברצלונה הייתה במקום ה-12 בלבד, לעומת מדריד שעמדה במקום הראשון, 24 נקודות מעל ברצלונה. לואיס אנריקה כבש את שער השוויון במשחק ועזר לקבוצתו לסיים בתיקו 1:1.[26] עד סוף העונה סייע לברצלונה לנצח ב-5 מ-7 המשחקים שנותרו בליגה, וכך קבוצתו סיימה במקום ה-6. בסך הכול כבש 8 שערים בליגה ב-18 הופעות, לצד 2 שערים ב-8 הופעות בליגת האלופות.
עידן חדש נפתח בברצלונה בקיץ 2003 עם מינויו של המאמן ההולנדי פרנק רייקארד וצירופו של הכוכב הברזילאי רונאלדיניו. מעמדו של לואיס אנריקה, שהיה בן 33 בפתיחת העונה, דעך. לאחר שפתח בכל 7 משחקי הליגה הראשונים, החל לשמש בעיקר שחקן מחליף.[27] ב-4 בינואר, במשחק נגד ראסינג סנטנדר בו באופן חריג היה לואיס אנריקה בהרכב, שבר את עצם הלחי ונעדר ממשחק למשך חודש.[28] לאחר שובו מהפציעה, השתתף לואיס אנריקה ב-10 משחקים כמחליף וב-3 נוספים כשחקן הרכב. לואיס אנריקה החליט לעזוב את ברצלונה בסוף העונה, ולכן משחק הבית האחרון לעונה זו, מול ראסינג סטנאנדר ב-16 במאי, היה משחק הפרידה ממנו. הוא פתח בהרכב, וכשהוחלף עמד והריע הקהל בקאמפ נואו לכבודו.[29] בסך הכול בעונה זו פתח ב-10 משחקי ליגה, נכנס כמחליף ב-14 נוספים וכבש 3 שערים.
ב-10 באוגוסט 2004 החליט לפרוש באופן סופי מכדורגל, בגיל 34. בתקופתו בברצלונה השתתף ב-300 משחקים רשמיים, בהם כבש 109 פעמים. בכל הקריירה שלו בליגה הספרדית, כבש לואיס אנריקה 102 שערים ב-400 משחקים.
קריירת נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואיס אנריקה השתתף עם נבחרת ספרד הצעירה במוקדמות אליפות אירופה לנוער 1992. בסוף 1990 ובתחילת 1991 הוא שיחק ב-4 משחקים בשלב המוקדמות ובמשחק ידידות נוסף, ונבחרתו סיימה במקום ה-3 בביתה ולא העפילה לטורניר הגמר.
ב-17 באפריל 1991 ערך לואיס אנריקה את הופעת הבכורה בנבחרת ספרד הבוגרת במשחק ידידות נגד רומניה, כשנכנס כמחליף במחצית השנייה, תחת המאמן לואיס סוארס. לואיס אנריקה לא שותף באף משחק במוקדמות יורו 1992, ונבחרתו כשלה להעפיל לטורניר הגמר.
לואיס אנריקה היה בסגל הנבחרת האולימפית באולימפיאדת ברצלונה שנערכה בקיץ 1992. במשחק הראשון בשלב הבתים נגד קולומביה כבש לואיס אנריקה את שערה הרביעי של נבחרתו, שניצחה 4:0. הוא פתח בהרכב הנבחרת גם ביתר חמשת משחקיה באולימפיאדה בדרכה לזכייה במדליית זהב, אחרי שניצחה במשחק הגמר את פולין בתוצאה 3:2.
1994–1998: עם קלמנטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואיס אנריקה החל להיות משמעותי במדי הנבחרת במהלך מוקדמות מונדיאל 1994, תחת המאמן חאבייר קלמנטה. המשחק הרשמי הראשון בו שותף היה במשחק המוקדמות נגד אירלנד ב-13 באוקטובר 1993. הוא עלה כמחליף במשחק זה ובמחזור הבא במוקדמות, נגד דנמרק, בשניהם ניצחה נבחרתו, והיא העפילה לטורניר הגמר, שנערך בארצות הברית. לואיס אנריקה נכלל בסגל הנבחרת ופתח בשני המשחקים הראשונים בשלב הבתים, נגד קוריאה הדרומית וגרמניה, שהסתיימו בתוצאות תיקו. במשחק השלישי לא שותף, נבחרתו ניצחה ועלה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר נגד שווייץ, ב-2 ביולי 1994, הבקיע לואיס אנריקה שער ראשון במדי הנבחרת. היה זה השני מבין שלושת שערי נבחרתו, שניצחה 3:0 ועלתה לרבע הגמר. גם ברבע הגמר נגד איטליה פתח בהרכב. במהלך המשחק פגע מאורו טאסוטי האיטלקי בפניו של לואיס אנריקה עם מרפקו ובכך שבר את אפו.[30] השופט לא התייחס למאורע, כשלפי חוקי המשחק הייתה צריכה להיפסק בעיטת עונשין לזכות ספרד. אף על פי כן, לאחר המשחק הושעה טאסוטי על ידי פיפ"א לשמונה משחקים.[31] איטליה ניצחה 2:1 במשחק והדיחה את ספרד מהמונדיאל.
לאחר המונדיאל הפך לואיס אנריקה לשחקן קבוע בסגל הנבחרת והוא הרבה לפתוח במשחקיה. במהלך מוקדמות יורו 1996 הבקיע לואיס אנריקה פעמיים, בניצחונות ספרד על דנמרק ב-16 בנובמבר 1994 ועל בלגיה ב-17 בדצמבר. לואיס אנריקה פתח ב-8 משחקים מתוך 10 בשלב המוקדמות וסייע לנבחרתו להעפיל לטורניר הגמר מהמקום הראשון בביתה. ביורו, שנערך באנגליה, פתח לואיס אנריקה בשני המשחקים הראשונים בשלב הבתים, הראשון מול בולגריה והשני מול צרפת, שניהם הסתיימו בתיקו 1:1. קלמנטה, מאמן הנבחרת, החליט לא לשתף את לואיס אנריקה בהמשך הטורניר.[32] בלעדיו, ניצחה ספרד במשחק השלישי ועלתה לרבע הגמר, בו הודחה על ידי אנגליה בדו-קרב בעיטות עונשין.
לואיס אנריקה הוסיף להיות פעיל במדי הנבחרת גם במוקדמות מונדיאל 1998. במחזור הראשון, ב-4 בספטמבר 1996, כבש את השער הראשון בניצחון ספרד 6:2 על איי פארו. במחזור השלישי ב-13 בנובמבר נגד סלובקיה כבש שער נוסף שעזר לנבחרתו לנצח 4:1. ב-11 באוקטובר 1997 כבש צמד לרשתה של נבחרת איי פארו, וספרד ניצחה 3:1. בסך הכול בשלב המוקדמות, מתוך 10 מחזורים, פתח לואיס אנריקה ב-8 ונכנס כמחליף באחד נוסף. נבחרת ספרד העפילה למונדיאל, שנערך בצרפת, מהמקום הראשון בביתה. לואיס אנריקה פתח בשלושת משחקיה של ספרד בשלב הבתים. במשחק הראשון הפסידה לניגריה, בשני סיימה בתיקו עם פרגוואי. במשחק השלישי נגד בולגריה היה ללואיס אנריקה תפקיד משמעותי. הוא הבקיע שער, בישל נוסף ועבירה שבוצעה עליו הביאה לבעיטת עונשין לזכות נבחרתו.[33] ספרד ניצחה 6:1, אך ספרד סיימה במקום ה-3 בלבד והודחה מהטורניר כבר בשלב זה.
1998–2002: עם קמאצ'ו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 בספטמבר 1998, במשחק הראשון במוקדמות יורו 2000, בו פתח לואיס אנריקה בהרכב, הפסידה ספרד לקפריסין. בעקבות הפסד זה פוטר קלמנטה מאימון הנבחרת ומונה במקומו חוסה אנטוניו קמאצ'ו. ב-5 ביוני 1999 הבקיע לואיס אנריקה שלושער ראשון ויחיד במדי הנבחרת, במשחק בו הביסה ספרד את סן מרינו 6:0. ב-4 בספטמבר כבש שער לרשתה של אוסטריה ועזר לספרד לנצח 3:1. לואיס אנריקה פתח ב-6 מ-8 משחקי שלב המוקדמות ועזר לנבחרתו להעפיל לטורניר הגמר מהמקום הראשון בבית. מנובמבר 1999 ספרד החלה להתכונן ליורו באמצעות מספר משחקי ידידות, בהם פתח לואיס אנריקה, עד שנפצע ונותח במרץ 2000. בשל השיקום מהניתוח, שנמשך מספר חודשים, נאלץ להיוותר מחוץ לסגל נבחרתו לטורניר.[34]
מעמדו של לואיס אנריקה בנבחרת החל לדעוך לאחר היורו, בעיקר בשל פציעות שהתמודד עמן. במהלך מוקדמות מונדיאל 2002 פתח לראשונה בהרכב הנבחרת רק במחזור ה-5, נגד בוסניה ב-2 ביוני 2001. לאחר מכן פתח בשני משחקים ועלה כמחליף במשחק נוסף, ועזר לנבחרתו להעפיל למונדיאל מהמקום הראשון בביתה פעם נוספת. לואיס אנריקה אמנם לא השתתף במשחקי הידידות שלקראת הטורניר, שנערך בקוריאה הדרומית ויפן, מכיוון שהיה פצוע, אך קמאצ'ו הכליל את לואיס אנריקה בסגל הנבחרת בכל זאת. בשלב הבתים, בו ניצחה ספרד את כל 3 משחקיה, פתח לואיס אנריקה בשני המשחקים הראשונים ונכנס כמליף בשלישי. בשמינית הגמר נגד אירלנד שיחק לואיס אנריקה במשך כל המשחק, שלאחר שהסתיים בתיקו 1:1 בתום הזמן החוקי, המשיך להארכה ולדו-קרב בעיטות עונשין, בו ניצחה ספרד 3:2. ברבע הגמר נגד קוריאה הדרומית נכנס כמחליף בדקה ה-80. גם משחק זה המשיך להארכה, אחרי 0-0 בתום 90 הדקות. בדו-קרב בעיטות העונשין שנערך לאחר ההארכה הפסידה ספרד 5:3 והודחה מהטורניר.[35]
לאחר ההדחה מהמונדיאל הודיע לואיס אנריקה על פרישתו מהנבחרת.[36] בסך הכול, במשך 11 שנים, הופיע לואיס אנריקה ב-62 משחקים והבקיע 12 שערים, כולם במשחקים רשמיים.
קריירת אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברצלונה ב'
[עריכת קוד מקור | עריכה]
18 באוגוסט 2014
בקיץ 2008 שב לואיס אנריקה לברצלונה. הוא מונה למאמן בקבוצת המשנה של המועדון, ברצלונה אתלטיק. ברצלונה אתלטיק עלתה בעונה שלפני כן מהליגה הרביעית לליגה השלישית תחת הדרכת המאמן ז'וזפ גוארדיולה, שמונה בעצמו לתפקיד מאמן הקבוצה הבוגרת. עונתו הראשונה כמאמן, עונת 2008/2009, החלה עם מספר קשיים והקבוצה אף הייתה במקום ה-19 מתוך 20 במהלך אוקטובר. אף על פי כן, הצליח לואיס אנריקה להדריך את הקבוצה במעלה הטבלה, והיא סיימה בעונה זו במקום ה-5, במרחק נקודה מפלייאוף ההעפלה להליגה השנייה. תחתיו בלטו בעונה זו שחקנים כגון פדרו, נוליטו, ז'פרן, טיאגו אלקנטרה, גיא אסולין ואנדראו פונטאס.[37]
גם עונת 2009/2010 נפתחה עם מהמורות, וברצלונה אתלטיק הפסידה ב-3 מ-6 משחקי הליגה הראשונים. מנקודה זו יצרה הקבוצה רצף של 14 משחקים ללא הפסד, מתוכם ניצחה 12, ובזכות כך עלתה עד למקום ה-2. ברצלונה אתלטיק הצליחה לשמור על המקום ה-2 עד סוף העונה, ובזכות כך הגיעה לפלייאוף ההעפלה לליגה השנייה. הקבוצה גברה על 3 יריבותיה והיא הצליחה לשוב לליגה השנייה לאחר היעדרות של 11 שנים. בעונה זו נתן לואיס אנריקה תפקיד משמעותי לשחקנים כגון מרטין מונטויה, מארק בארטרה, פונטאס, סרג'י רוברטו, אוריול רומאו, נוליטו וג'ונתן סוריאנו, ולצד זה החל לשלב בקבוצה שחקנים כדוגמת ג'ונתן דוס סאנטוס ומארק מונייסה.[38]
לקראת עונת 2010/2011 שונה שמה של קבוצת המשנה לברצלונה אתלטיק. לואיס אנריקה שמר על שלד הקבוצה ללא שינויים משמעותיים. הקבוצה פתחה את העונה היטב והייתה במקום ה-4 כעבור 11 מחזורים. אולם, בשלושת החודשים שלאחר מכן הצליחה הקבוצה לנצח פעם אחת בלבד מבין 12 משחקים והיא ירדה למקום ה-9. הקבוצה התאוששה ואף סיימה את העונה במקום ה-3 בליגה, הישג שיא בהיסטוריה של ברצלונה ב'.[39] המקום ה-3 בליגה השנייה מוביל לפלייאוף העפלה לליגה הראשונה, אך החוקים בספרד לא מאפשרים לקבוצות משנה לשחק באותה הליגה כמו קבוצת האם ובשל כך גם להשתתף בפלייאוף. בנוסף לשחקנים שבלטו בעונת 2009/2010, ניתן למנות את כריסטיאן טייו שהצטרף לקבוצה בקיץ והחל להשתלב בה תחת הדרכתו של לואיס אנריקה.[40]
רומא וסלטה ויגו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואיס אנריקה עזב את ברצלונה ב' בתום העונה, וביוני 2011 חתם על חוזה לשנתיים כמאמן רומא. תחילת דרכו במועדון הייתה קשה. רומא הפסידה בפלייאוף ההעפלה לליגה האירופית אחרי הפסד 1:0 בחוץ ותיקו 1:1 בבית. לואיס אנריקה ספג ביקורת על כך שהותיר את קפטן הקבוצה פרנצ'סקו טוטי מחוץ להרכב במשחק הראשון ובגומלין החליף אותו במהלך המחצית השנייה.[41] המשך הדרך הוסיפה להיות מסובכת עבור לואיס אנריקה ועבור הקבוצה, שהתקשתה לנצח באופן עקבי. רומא הודחה מהגביע האיטלקי ברבע גמר על ידי יובנטוס ובליגה הגיעה למקום ה-7, שאינו מספיק במטרה להעפיל למסגרת אירופית כלשהי.[42] לואיס אנריק החליט לעזוב את הקבוצה בתום העונה, על אף שנותרה עונה נוספת בחוזהו בקבוצה.[43]
כעבור הפסקה של שנה, ב-9 ביוני 2013 התמנה לואיס אנריקה לתפקיד המאמן בסלטה ויגו, מהליגה הספרדית, שם עוזרו היה חואן קרלוס אונסואה. בקבוצה שיחקו תחתיו מספר שחקנים שאימן בברצלונה ב' – נוליטו, ראפיניה, אנדראו פונטאס, לצד מספר שחקני מפתח נוספים כגון צ'ארלס, פביאן אורייאנה, אוגוסטו פרננדס וגוסטבו קברל. לואיס אנריקה השתמש ברוב משחקיו בסלטה ויגו במערך 4-3-3.[44] חציה הראשון של העונה הייתה קשה, והקבוצה אף הייתה במקום ה-18, שמוביל לירידה לליגה השנייה, כעבור 18 מחזורים. בחציה השני התגברה הקבוצה על הקשיים, ולקראת סוף העונה רשמה ארבעה ניצחונות רצופים, אחד מהם היה ניצחון 2:0 על ריאל מדריד שהתמודדה על האליפות.[45] לבסוף, הצליחה סלטה ויגו לסיים את העונה במקום התשיעי בליגה.
ברצלונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 במאי 2014 הודיע לואיס אנריקה על עזיבתו את סלטה ויגו, על אף שנותרה שנה נוספת בחוזהו במועדון.[46] זמן קצר לאחר מכן חתם לואיס אנריקה על חוזה לשנתיים כמאמן ברצלונה. גם בברצלונה השתמש לואיס אנריקה במערך 4-3-3, תחילה עם ליונל מסי בעמדת החלוץ המזויף, כשלאחר סיום השעייתו של לואיס סוארס הסיט את מסי לעמדת הקיצוני הימני, בה שיחק בתחילת הקריירה שלו, ואת סוארס הציב כחלוץ מרכזי. המערך אמנם נותר זהה לזה שהקבוצה שיחקה בו בשנים שלפני כן, אך הטקטיקה שלה השתנתה תחת לואיס אנריקה. המשחק התבסס על מסירות מהירות וארוכות יותר לעבר אחד משלושת שחקני ההתקפה – מסי, סוארס וניימאר, שהשתמשו במהירות ובזריזות שלהם על מנת לגבור על שחקני ההגנה שמולם וליצור הזדמנויות הבקעה.[47]
פתיחת העונה של ברצלונה בליגה הייתה טובה, כשהיא לא ספגה ב-8 המחזורים הראשונים וניצחה ב-7 מהם, עד ההפסד בקלאסיקו לריאל מדריד ב-25 באוקטובר. לאחר תיקו עם חטאפה בדצמבר והפסד לריאל סוסיאדד בינואר, נקלעה הקבוצה למשבר, במהלכו פוטר המנהל הספורטיבי של המועדון אנדוני זוביזארטה והוכרזו בחירות לנשיאות המועדון בסוף העונה.[48] מיד לאחר מכן החל רצף של 11 ניצחונות בכל המסגרות, שיא היסטורי של המועדון.[49] בפברואר עקפה ברצלונה את ריאל מדריד בראשות הטבלה. היא הצליחה לשמור על המקום הראשון עד סוף העונה, ובזכות כך זכתה באליפות ספרד עם 94 נקודות לזכותה. בגביע המלך זכתה ברצלונה אחרי שניצחה את כל משחקיה בטורניר, כשבגמר ניצחה את אתלטיק בילבאו בתוצאה 3:1. אחרי שגברה בשלב הנוק-אאוט על מנצ'סטר סיטי, פריז סן-ז'רמן ובאיירן מינכן, ניצחה ברצלונה את יובנטוס במשחק הגמר בתוצאה 3:1, זכתה בליגת האלופות ובכך השלימה טרבל. הייתה זו הזכייה השנייה בטרבל בהיסטוריית ברצלונה.[50]
לאחר סוף העונה האריך לואיס אנריקה את חוזהו כמאמן הקבוצה עד סוף עונת 2016/2017. באוגוסט 2015 זכתה ברצלונה בסופר קאפ האירופי הודות לניצחון 5:4 על סביליה בהארכה. לאחר מכן הפסידה ברצלונה את הסופר קאפ הספרדי לאתלטיק בילבאו, בתוצאה המצטברת 5:1. ב-21 בנובמבר הביסה ברצלונה את ריאל מדריד 4:0 באצטדיונה הביתי, הסנטיאגו ברנבאו. בדצמבר זכתה ברצלונה בתואר החמישי לשנת 2015, לאחר שגבר על ריבר פלייט בתוצאה 3:0 בגמר אליפות העולם לקבוצות. בינואר 2016 נבחר כמאמן השנה בעולם לפי פיפ"א לשנת 2015. במאי, במחזור האחרון של העונה, זכתה הקבוצה באליפות הליגה הספרדית. במרץ 2017 הודיע אנריקה כי יפסיק לאמן את ברצלונה בסיום העונה.
נבחרת ספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 ביולי 2018 מונה אנריקה למאמן נבחרת ספרד. ב-19 ביוני 2019 לואיס אנריקה עזב את תפקידו כמאמן נבחרת ספרד מסיבות אישיות.[51] ב-19 בנובמבר 2019 חזר אנריקה לתפקיד. ביורו 2020 הוביל את הנבחרת אל חצי הגמר הטורניר.
ב-8 בדצמבר 2022, אנריקה פוטר מאימון נבחרת ספרד, בעקבות ההפסד בשמינית גמר מונדיאל 2022 מול נבחרת מרוקו, כשנבחרת ספרד לא הצליחה לכבוש במשך 120 דקות והפסידה בדו-קרב פנדלים 3:0.
פריס סן-ז'רמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 ביולי 2023 החל אנריקה לאמן בפריז סן-ז'רמן מהליגה הצרפתית, לאחר פיטוריו של כריסטוף גאלטייה. ב-17 באוקטובר 2024 פריז סן-ז'רמן הגיעה לסיכום עם אנריקה על הארכת חוזהו בקבוצה עד לשנת 2027.
מחוץ לכדורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואיס אנריקה חובב אתלטיקה, ולאחר פרישתו מכדורגל לקח חלק במספר בתחרויות טריאתלון וטריאתלון איש הברזל. כמו כן הוא רץ במספר מרתונים, בהם מרתון ניו יורק ב-2005, אמסטרדם 2006 ופירנצה 2007.[52]
ב-29 באוגוסט 2019 נפטרה בתו קסנה בת ה-9 ממחלת הסרטן, מחלה בגללה פרש מאימון נבחרת ספרד כחודשיים קודם לכן.[53]
סטטיסטיקה כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירת מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מועדון | עונה | ליגה | גביע | אירופה | אחר[54] | סך הכול | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| ספורטינג חיחון | 1989/1990 | 1 | 0 | - | - | - | - | - | - | 1 | 0 |
| 1990/1991 | 35 | 14 | 9 | 3 | - | - | - | - | 44 | 17 | |
| סך הכול | 36 | 14 | 9 | 3 | 0 | 0 | 0 | 0 | 45 | 17 | |
| ריאל מדריד | 1991/1992 | 29 | 4 | 6 | 1 | 6 | 0 | - | - | 41 | 5 |
| 1992/1993 | 34 | 2 | 6 | 0 | 8 | 1 | - | - | 48 | 3 | |
| 1993/1994 | 28 | 2 | 4 | 1 | 6 | 0 | 2 | 0 | 40 | 3 | |
| 1994/1995 | 35 | 4 | 2 | 0 | 6 | 0 | - | - | 43 | 4 | |
| 1995/1996 | 31 | 3 | 0 | 0 | 8 | 0 | 2 | 0 | 41 | 3 | |
| סך הכול | 157 | 15 | 18 | 2 | 34 | 1 | 4 | 0 | 213 | 18 | |
| ברצלונה | 1996/1997 | 35 | 17 | 7 | 1 | 7 | 0 | 2 | 0 | 51 | 18 |
| 1997/1998 | 34 | 18 | 6 | 3 | 6 | 4 | 1 | 0 | 47 | 25 | |
| 1998/1999 | 26 | 11 | 3 | 0 | 3 | 1 | 2 | 0 | 34 | 12 | |
| 1999/2000 | 19 | 3 | 5 | 3 | 7 | 6 | 2 | 0 | 33 | 12 | |
| 2000/2001 | 28 | 9 | 4 | 1 | 9 | 6 | - | - | 41 | 16 | |
| 2001/2002 | 23 | 5 | 0 | 0 | 15 | 6 | - | - | 38 | 11 | |
| 2002/2003 | 18 | 8 | 0 | 0 | 8 | 2 | - | - | 26 | 10 | |
| 2003/2004 | 24 | 3 | 1 | 0 | 5 | 2 | - | - | 30 | 5 | |
| סך הכול | 207 | 73 | 26 | 8 | 60 | 27 | 7 | 0 | 300 | 109 | |
| סך הכול בקריירה | 400 | 102 | 53 | 13 | 94 | 28 | 11 | 0 | 558 | 144 | |
נבחרת ספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]| נבחרת | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1991 | 1 | 0 |
| 1992 | 0 | 0 |
| 1993 | 2 | 0 |
| 1994 | 9 | 3 |
| 1995 | 8 | 0 |
| 1996 | 9 | 2 |
| 1997 | 4 | 2 |
| 1998 | 8 | 1 |
| 1999 | 8 | 4 |
| 2000 | 3 | 0 |
| 2001 | 5 | 0 |
| 2002 | 5 | 0 |
| סך הכול | 62 | 12 |
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשחקן
קבוצתיים
- אליפות ספרד: 1994/1995
- הגביע הספרדי: 1992/1993
- הסופר קאפ הספרדי: 1993
- אליפות ספרד (2): 1997/1998, 1998/1999
- הגביע הספרדי (2): 1996/1997, 1997/1998
- הסופר קאפ הספרדי: 1996
- גביע מחזיקות הגביע: 1996/1997
- הסופר קאפ האירופי: 1997
אישיים
- פרס דון בלון לפריצת העונה בליגה הספרדית: 1990/1991
כמאמן
- אליפות ספרד (2): 2014/2015, 2015/2016
- הגביע הספרדי (3): 2014/2015, 2015/2016, 2016/2017
- הסופר קאפ הספרדי: 2016
- ליגת האלופות: 2014/2015
- הסופר קאפ האירופי: 2015
- אליפות העולם לקבוצות (1): 2015
אישיים
- מאמן השנה בעולם: 2015
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לואיס אנריקה
לואיס אנריקה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
לואיס אנריקה, ערוץ באתר Twitch.tv- לואיס אנריקה, באתר Transfermarkt
- לואיס אנריקה, באתר Soccerway
- לואיס אנריקה, באתר BDFutbol
- לואיס אנריקה, באתר WorldFootball.net
- לואיס אנריקה, באתר National Football Teams
- לואיס אנריקה, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- לואיס אנריקה – פרופיל מאמן באתר הרשמי של ברצלונה
- לואיס אנריקה במדור השחקנים האגדיים באתר הרשמי של ברצלונה
- פרופיל המאמן באתר BDFutbol
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Luis Enrique: One-on-One, FourFourTwo, 6.10.2013
- ^ Antic: "Estoy seguro de que mi sistema es bueno", אל פאיס, 17.8.1991
- ^ El Madrid recibe a Osasuna sin Michel, Zamorano ni Prosinecki, אל פאיס, 3.1.1993
- ^ "Zamorano es un monstruo", אל פאיס, 8.1.1995
- ^ Coma profundo, אל פאיס, 28.3.1996
- ^ When Luis Enrique played for the enemy, Real Madrid, ESPN, 21.3.2015
- ^ El Real Madrid quiere rebajar la ficha a Sanchis y dar la baja a seis jugadores, אל פאיס, 22.3.1996
- ^ La junta estudia apartar a Sanchis, Zamorano, Michel y Luis Enrique, אל פאיס, 8.4.1996
- ^ El Mundo Deportivo Hemeroteca, 22.3.1996, עמ' 1
- ^ הבוגדים, בארסה מאניה, 15.9.2011
- ^ Luis Enrique ficha por el Barça por cinco temporadas, אל פאיס, 28.5.1996
- ^ El Salamanca desquicia al Barça, אל פאיס, 18.10.1998
- ^ Mundo Deportivo Hemeroteca, 1.11.1998, עמ' 11
- ^ El Barça pierde a Luis Enrique por un mes, אל פאיס, 16.3.1999
- ^ Van Gaal deja fuera a Luis Enrique, אל פאיס, 11.9.1999
- ^ Van Gaal y Luis Enrique, אל פאיס, 14.9.1999
- ^ Luis Enrique se perderá la Eurocopa por una lesión, אל פאיס, 8.3.2000
- ^ Luis Enrique, sancionado con cuatro partidos, אל פאיס, 30.5.2001
- ^ Tres ausencias de mucho peso, אל פאיס, 31.10.2001
- ^ Rivaldo vuelve a ser un referente y Luis Enrique se lesiona, אל פאיס 21.11.2001
- ^ Vuelve Luis Enrique, vuelve el 'viejo' Barça, אל פאיס, 16.2.2001
- ^ Luis Enrique: "Fue uno de los partidos en que más he sufrido", אל פאיס, 10.4.2002
- ^ Luis Enrique podría no jugar ante el Lokomotiv, AS, 21.10.2002
- ^ Luis Enrique podría perderse el Barcelona-Madrid, abc.es, 11.11.2002
- ^ El Barça no llega a más, אל פאיס, 9.3.2003
- ^ "Los goles saben bien en Madrid", אל פאיס, 20.4.2003
- ^ Luis Enrique, en el banco, אל פאיס, 1.12.2003
- ^ Luis Enrique sufre una fractura en el pómulo y estará un mes de baja, אל פאיס, 7.1.2004
- ^ Más emociones que juego, אל פאיס, 17.5.2004
- ^ Luis Enrique full of respect, BBC, 20.6.2002
- ^ Date set for Hendry decision, BBC, 3.4.2001
- ^ Mundo Depotivo Hemeroteca, 23.6.1996, עמ' 6
- ^ דף המשחק באתר פיפ"א
- ^ Luis Enrique se declara descartado para la Eurocopa, אל פאיס, 5.4.2000
- ^ Spain rage at referee, איימי לוראנס, הגארדיאן, 23.6.2002
- ^ Luis Enrique entona el adiós, אל פאיס, 24.6.2002
- ^ Barcelona Atlètic 2008-09 באתר BDFutbol
- ^ Barcelona Atlètic 2009-10 באתר BDFutbol
- ^ 2-3: El Barça B hace historia tras ganar en Vallecas, מונדו דפורטיבו, 4.7.2011
- ^ Barcelona B 2010-11 באתר BDFutbol
- ^ Things could get Messi! When Luis Enrique took on Totti, we all saw what happened next, goal.com, 8.1.2015
- ^ Roma 2011-12, באתר BDFutbol
- ^ Luis Enrique: el largo adiós a Roma, El País Deportes, 11.5.2012
- ^ Celta Vigo Archive באתר Whoscored
- ^ Celta de Vigo 2013-14 באתר BDFutbol
- ^ Luis Enrique enfila el Camp Nou, El País Deportes, 16.5.2014
- ^ ZONAL MARKING: BARCELONA PLAYING TO NEW STRENGTHS, מייקל קוקס, Football Collective, 22.1.2015
- ^ Barcelona engulfed in 'crisis' after Andoni Zubizarreta exit - media, ESPN, 6.1.2015
- ^ Barcelona: Are We Seeing the Reawakening of Pep Guardiola's Side?, Bleacher Report, 26.2.2015
- ^ Barcelona see off Juventus to claim fifth title, אתר אופ"א, 6.6.2015
- ^ רשמית: לואיס אנריקה עזב את ספרד, מורנו יחליף אותו, באתר ערוץ הספורט, 19 ביוני 2019
- ^ How Barcelona’s Luis Enrique proved everyone wrong – and ended the hunting season, סיד לואו, הגארדיאן, 4.6.2015
- ^ בתו של לואיס אנריקה מתה מסרטן בגיל 9, באתר ynet, 29 באוגוסט 2019
- ^ כולל את הסופר קאפ הספרדי
| זוכי פרס מאמן השנה בעולם | ||
|---|---|---|
| כדורגל גברים | 2010: מוריניו • 2011: גוארדיולה • 2012: דל בוסקה • 2013: היינקס • 2014: לב • 2015: לואיס אנריקה • 2016: ראניירי • 2017: זידאן • 2018: דשאן • 2019: קלופ • 2020: קלופ • 2021: טוכל • 2022: סקאלוני • 2023: גוארדיולה | |
| כדורגל נשים | 2010: נייד • 2011: ססאקי • 2012: סונדהאגה • 2013: נייד • 2014: קלרמן • 2015: אליס • 2016: נייד • 2017: ויכמן • 2018: פדרוס • 2019: אליס • 2020: ויכמן • 2021: הייז • 2022: ויכמן • 2023: ויכמן | |
| מאמני ברצלונה | |
|---|---|
|
| מאמני נבחרת ספרד בכדורגל | |
|---|---|
| |
| מאמנים זמניים מסומנים ב-1 |
- קשרי כדורגל ספרדים
- חלוצי כדורגל ספרדים
- כדורגלנים ספרדים
- כדורגלני נבחרת ספרד
- כדורגלני ספורטינג חיחון
- כדורגלני ריאל מדריד
- כדורגלני ברצלונה
- חיחון: כדורגלנים
- מאמני כדורגל ספרדים
- מאמני רומא
- מאמני סלטה ויגו
- מאמני ברצלונה (כדורגל)
- מאמני נבחרת ספרד בכדורגל
- זוכי פרס מאמן השנה באירופה
- זוכי פרס מאמן השנה בעולם
- אלופים אולימפיים ספרדים: כדורגל
- כדורגלנים באולימפיאדת ברצלונה (1992)
- כדורגלני מונדיאל 1994
- כדורגלני יורו 1996
- כדורגלני מונדיאל 1998
- כדורגלני מונדיאל 2002
- ספרדים שנולדו ב-1970