לה פיגארו
 | |
 | |
| תדירות |
יומון  |
|---|---|
| פורמט |
ברלינר |
| מו"ל |
Société du Figaro |
| בעלים |
פרנסואה קוטי, קבוצת דאסו, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| עורך ראשי |
Marc Feuillée |
| תאריכי הופעה |
15 בינואר 1826 – הווה (198 שנים) |
| שפה |
צרפתית |
| מערכת |
הרובע התשיעי של פריז |
| מדינה |
צרפת |
| ISSN | 0182-5852, 2496-8994 |
|
www | |
  | |
לה פיגארו (בצרפתית: Le Figaro) הוא יומון מוביל בצרפת. מאמרי המערכת שלו מתאפיינים בקו שמרני בדרך כלל, והעיתון נחשב היסטורית כתומך במפלגה הגוליסטית ויורשותיה האידאולוגיות (ובהם האיחוד למען תנועה עממית). מערכת העיתון יושבת בפריז.
העיתון נוסד ב-1826 כשבועון סאטירי. שמו ניתן לו מהמחזה הקומי של פייר בומרשה "נישואי פיגארו" (שגם הולחן מאוחר יותר לאופרה בידי מוצארט). גם מוטו העיתון – "ללא החופש לבקר, אין טעם בשבח" – נלקח מ"נישואי פיגארו". העיתון התפרסם באופן לא-סדיר עד 1854, ואז תחת בעלות חדשה שינה כיוון והפך לעיתון בעל התפוצה הרחבה ביותר בצרפת. ב-16 בנובמבר 1866 התפרסם הגיליון הראשון של לה פיגארו במהדורתו היומית, והופץ ב-56,000 עותקים.
עד תחילת מלחמת העולם השנייה ביסס לה פיגארו את מקומו כעיתון המוביל בצרפת. לאחר המלחמה נחשב כשופרה של הבורגנות הצרפתית המסורתית, ועד היום הוא שומר על קו שמרני.
העיתון החליף מספר בעלויות לאורך שנות קיומו. כיום נמצאת השליטה בעיתון בידיו של סרז' דאסו, איש עסקים ופוליטיקאי שמרני, השולט גם בענקית התעשייה האווירית הצרפתית דאסו תעופה, יצרנית מיראז'. בצרפת מוטחת ביקורת על כך שעיתון לאומי מוביל נמצא בשליטת אחד מגדולי הספקים של צבא צרפת, שבו בזמן הוא גם ראש עיר, סנטור מטעם מפלגת השלטון, ואביו של חבר האספה הלאומית מטעם אותה מפלגה אוליבייה דאסו. דאסו הודף את הביקורת נגדו ונגד קו העיתון המתיישר עם השלטון, בהסבר כי "תפקיד העיתונות לקדם רעיונות בריאים, ורעיונות שמאלנים אינם רעיונות בריאים".
בין הכותבים היותר ידועים בעיתון לדורותיו: אמיל זולא, מרסל פרוסט, אנדרה ז'יד, פרנסואה מוריאק, ז'אן-פול סארטר.
תפוצת העיתון בשנת 2008 נעה בסביבות 320,000 עותקים ליום, והיא במגמת ירידה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לה פיגארו (בצרפתית)
.svg){kind=icon}
