כנען (דמות מקראית)

כנען

אב	חם בן נח
צאצאים	צידון, חת

נח מקלל את כנען, גוסטב דורה

כְנַעַן הוא דמות מקראית הנזכרת בפרשת נח שבספר בראשית כאחד מבניו של חם, בן נח, שהיה אבי העמים הכנענים.

בני כנען

בפרשת נח נכתב שכנען ילד את (אנשי) העיר צידון, חת (החתים), היבוסים, האמורים, הגרגשים, החוים, הערקי (אנשי ערקה), הסיני, הארודי (אנשי ארוד), הצמרי (אנשי צומור) והחמתי (אנשי חמת) – חלק גדול מבניו נזכרים מאוחר יותר כעמים היושבים בארץ כנען לפני כיבושי יהושע:

וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידוֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי.

— ספר בראשית, פרק י', פסוקים ט"ו–י"ח וכן ספר דברי הימים א', פרק א', פסוקים י"ג–ט"ו

מאחר שהעם המופיע מבין שבעת עמי כנען בשם "הכנעני" אינו מופיע, מפרשים כי "הכנעני" נמנים על צידון בכורו של כנען, ומאחר שהיה בכורו נקראים על שם כנען, ראיה לכך היא שהכנעני מוזכר במקרא כיושב על הים בניגוד לאמורי שישב בהר, והעיר צידון והצידונים ישבו על הים והתפרסמו כיורדי הים המובחרים בעת העתיקה. בנוסף המונח "כנעני" משמש בלשון פיוטית לסוחר והפיניקים היו הסוחרים המובחרים בעת העתיקה.

דמותו של כנען וקללתו

שלא כמו הדמויות האחרות המוזכרות בלוח העמים, כנען מוזכר עוד קודם לכן, בספר בראשית, פרק ט', פסוק י"ח, מיד לאחר שמתוארת יציאת נח ובניו מן התיבה. יש המפרשים זאת כסימן לכך שכנען, בניגוד לשאר נכדיו של נח, נולד עוד לפני שירדו בניו מן התיבה. אמנם בכתוב נאמר שהיוצאים מן התיבה היו נח ובניו בלבד.

בפרשת שכרות נח, כנען קולל על ידי נח, כעונש על מעשיו של חם אביו, שראה את ערוות נח, ונאמר עליו שיהיה "עבד עבדים" לאחיו. מהכתוב לא ברור למה קולל דווקא כנען ולא חם עצמו. יש אומרים שכיוון שחם עצמו התברך מפי האלוהים כשברך את נח ובניו בצאתם מהתיבה, לא רצה נח לקללו, וקילל את בנו. על פי המדרש, עיקר ביזויו של נח נעשה על ידי כנען, ולכן התקלל.

בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד א' נאמר שכנען הוא בעצם סיחון (וכן נקרא בעוד שם "ערד") שנזכר במקרא בתור מי שנלחם עם בני ישראל בלי שום סיבה.

על פי הרב אורי שרקי, ניתן לראות את שיעבוד כנען בשני ארועים הסטוריים. על פי הפסוק "יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי שם, ויהי כנען עבד למו(להם)" משמע שכנען יהיה עבד גם לשם וגם ליפת, כאשר עבדותו לשם התבטאה בכיבוש ארץ כנען בידי ישראל, ועבדותו ליפת התבטאה בכיבוש קרתגו על ידי הרומאים, אשר יושביה של קרתגו היו ממוצא צידוני (פיניקי), וצידון הוא בנו של כנען, ואשר כיבוש רומא את קרתגו הכריע שרומא תהיה הגורם החזק בעולם בסוף, ולא קרתגו.

כנען וארץ ישראל

חוקרים שונים מצביעים על שינוי תפיסה הדרגתי בזיקה של היהודים לארץ ישראל, שהשפיע על התייחסותה של המסורת היהודית לכנען. ספר בראשית מתאר כיצד בתחילה ניתנה הארץ לכנען, אולם תיאור זה מתפתח בספר היובלים, בו מתוארת הארץ כ"נחלת בני שם" והתיאור הכרונלוגי משתנה כך שכנען קיבל את הארץ רק לאחר שגזל את הנחלות באופן בלתי מוצדק משם.

גבול הכנעני

בהקשר לאזכור הדמות כנען ובניו, מוזכר באותו מקום במקרא גבול הכנעני בארבע קצותיו - צידון, תחום עזה, תחום סדום, לשע. הגבול קטן יותר מגבולות ארץ כנען בפרשת מסעי, ולא כולל את הר הלבנון, כל מה שצפונית להעתק רום, כאשר תחום צידון סמוך להעתק מדרום מערב. בדומה לזה גם משה מחלק את עבר הירדן המערבי בארץ ישראל לשני חלקים: ההר והלבנון, כאשר "ההר" מתייחס להרי יהודה, הרי השומרון, הרי הגליל והעמקים והמישורים שסמוכים אליהם. "גבול הכנעני" המוזכר בבראשית חופף להר של עבר הירדן המערבי עליו מדבר משה, ללא הלבנון. "גבול הכנעני" מציג את הגרסא המצומצת ביותר של ארץ כנען, החופפת בקירוב לגבולות היישוב ההיסטורים של ישראל ברוב התקופות - מדן ועד באר שבע. החלקים בארץ כנען של גבולות מסעי שמחוץ ל"גבול הכנעני" כוללים את הר הלבנון, עליו דיבר משה בנפרד מ"ההר".