טרכיט

טרכיט

דוגמת סלע טרכיט
דוגמת סלע טרכיט
סוג הסלע	סלע יסוד
סביבת היווצרות	געשית
הרכב	בעיקר פצלת השדה אלקלית ומעט פלגיוקלז ,קוורץ, נפלין, ביוטיט קלינופירוקסן ואוליבין
תכונות וזיהוי	צבע: בהיר; גבישים גדולים בהירים; פני הסלע מחוספסים; מרקם טרכיטי (כל הגבישים מכוונים לכיוון אחד)

מיקומו של טרכיט (מסומן באדום) בדיאגרמת QAPF

טרכיט מזלטרס (Selters) בגרמניה

ברדנייף (Breadknife – "סכין הלחם") הוא דייק טרכיט פראלקליני ברכס וארומבנגלס במזרח אוסטרליה

אופאל מלוטש על טרכיט

טרכיט הוא סלע יסוד געשי בהיר, בעל מרקם אפינטי עד פורפירי. סלע זה הוא המקביל לסלע הפלוטוני סיאניט (שהוא גס-גביש). הרכב המינרלים הוא בעיקר פצלת השדה אלקלית, כמות קטנה של פלגיוקלז וקוורץ או פלדשפטואיד כדוגמת נפלין עשויים גם הם להימצא בסלע (ראו דיאגרמת QAPF). מינרלים משניים נפוצים הם ביוטיט, קלינופירוקסן ואוליבין.

מקור השם מיוונית τραχύς (טרכיס) – "מחוספס". לעיתים קרובות יש בטרכיט חללים זעירים שבעטיים הופכים משטחים שבורים של דוגמיות מסלעים אלו למחוספסים ובלתי סדירים ומתכונה זו נגזר שמם. את הכינוי לסלעים אלו נתן המינרלוג הצרפתי אלכסנדר ברוניאר ב-1813 לסלעים מסוגים מסוג זה מחבל אוברן בצרפת.

הרכב כימי

טרכיט כולל בין 60% ל-65% סיליקה, פחות SiO₂ מריוליט ויותר (Na₂O בתוספת K₂O) מדקיט. הבדלים כימיים אלו עקביים עם מיקומו של הטרכיט במיון TAS, והם אחראיים למינרלוגיה העשירה בפצלת השדה של סוג סלע זה.

מינרלוגיה

סלעי טרכיט בנויים בעיקר מפצלת שדה מסוג סנידין. הכינוי ניתן בתחילה לסלעים מסוגים מסוג זה מחבל אוברן בצרפת, אבל כבר תקופה ארוכה כוללים תחת כינוי זה סלעים שהרכבם חורג מההגדרה לעיל. בפועל נכללים קוורץ-טרכיט (כיום מכונה ליפאריט או ריוליט) וטרכיט-אוליגוקלז, שכיום הוא משויך בצורה נכונה יותר לסלעי אנדזיט. נוהגים בדרך כלל לתאר את הטרכיט כמקבילה הגעשית של סלעי סיאניט פלוטוניים. המינרל הדומיננטי, סנידין, מופיע בשני דורות של היצירה, או במילים אחרות הן כגבישים פורפיריים, גדולים מפותחים היטב וכמוטות קטנים בלתי שלמים היוצרים את מסת האם הקריסטלינית. כל הגבישים מסודרים באותו כיוון, המעיד על כיוון זרימת הלבה. תכונה זו נתנה הכינוי "מרקם טרכיטי" למרקם סלע שבו יש גבישים גדולים המסודרים באותו כיוון. יחד יש תמיד כמות קטנה של פלגיוקלז, בדרך כלל אוליגוקלז, אך פצלת שדה האשלגנית (סנידין) כוללת כמות נכבדת של פצלת שדה נתרנית (אלביט), ולכן תכונותיה דומות לאנורתוקלז או קריפטופרתיט מאשר לסנידין טהור. פורפיריות מעוינת היא דוגמה לפנוקריסטים פורפיריים גדולים בצורת מעוין המשובצים במסת אם דקת גרגיר במיוחד.

קוורץ בדרך כלל נדיר בטרכיט, אבל טרידימיט (שבדומה בנוי מסיליקה) נפוץ למדי, אם כי לעיתים רחוקות הגבישים שלו גדולים מספיק על מנת שניתן לראותם בלי עזרת מיקרוסקופ, אבל בשקפים מנוסרים של הסלע הוא מופיע כלוחיות משושות קטנות, החופפות אחת על השנייה ויוצרות מקבצים צפופים, כמו פסיפס או כמו רעפים על גג. לעיתים קרובות הן מכסות את שטח הפנים של הגבישים הגדולים יותר של פצלת השדה או שהן מצפות את דפנות החללים בסלע, שבהם הן יכולות להתערבב עם אופאל חסר צורה או כלקדון סיבי. בסלעי טרכיט עתיקים קוורץ משני נפוץ, וככל הנראה הוא נוצר מגיבוש מחדש של טרידימיט.

בין המינרלים המאפיים הנוכחים בסלע הנפוץ ביותר הוא אוגיט. צבעו בדרך כלל ירוק חיוור, וגבישיו הקטנים הם לעיתים קרובות בדרך כלל מושלמים. גם הורנבלנדה חום וביוטיט מצויים בסלע, והם בדרך כלל מוקפים בגבולות קורוזיה שחורים המורכבים ממגנטיט ופירוקסן; לעיתים ההמרה מושלמת ולא נותר עוד הורנבלנדה או ביוטיט, אף שתבנית מקבץ המגנטיט והאוגיט מרמזת בבירור מאילו מינרלים הם נגזרו. אוליבין נדיר, אף שנמצא בכמה סלעי טרכיט, כמו אלו בארסו (Arso) שבאיסקיה. סוגים בסיסיים של פלגיוקלז, כדוגמת לברדוריט, מוכרים גם הם כפנוקריסטים בחלק מהטרכיטים באיטליה. אובחנו גם סוגים חומים כהים של אוגיט ופירוקסן (היפרסתן או ברונזיט), אבל הם אינם נפוצים. אפטיט, זירקון ומגנטיט נוכחים תמיד כמינרלים משניים.

סלעי טרכיט, בהיותם עשירים בפצלת שדה אשלגנית, בהכרח מכילים כמויות משמעותיות של מינרלים אלקליים. בהיבט זה הם מתקרבים לסלעי פונוליט. לעיתים מצויים בהם מינרלים מקבוצת הפלדשפטואידים, כדוגמת נפלין, סודליט ולוסיט, וסלעים מסוג זה ידועים כטרכיטים פונוליטיים. גם האמפיבולים המכילים נתרן והפירוקסנים שאופייניים לפונוליטים עשויים להימצא בחלק מסלעי הטרכיט, וכך צומחים גבישי אגירין או אגירין אוגיט על גבישי דיופסיד, וריבקיט עשוי להימצא בגידולים ספוגיים בין פצלות השדה של מסת האם (כמו בטרכיט מברקום (Berkum) שעל הריין). בדרך כלל סלעים טרכיטיים הם פורפיריים, וכמה מהדוגמאות הטובות ביותר, כדוגמת הטרכיט מדרכנפלס (Drachenfels) שעל הריין, מראים תכונה זו בצורה נרחבת. בסלעים אלו גבישי סנידין גדולים (בין 2 ל-5 סנטימטרים) מפוזרים בתוך מסת האם דקת הגרגיר. עם זאת, בסלעי טרכיט רבים הפנוקריסטים מעטים וקטנים, ומסת האם היא יחסית גסת גרגיר. המינרלים המאפיים מופיעים לעיתים רחוקות בדמות גבישים גדולים, ובדרך כלל אינם בולטים בדגימות יד של סלע זה. בדרך כלל מזהים שני סוגים של מסת אם: הטרכיטית, הבנויה ממוטות ארוכים צרים הכמעט מקבילים של סנידין, והאורתופירית (orthophyric), הבנויה ממנסרות ריבועיות או מלבניות של אותו מינרל. לעיתים משולב גם אוגיט גרגירי או ריבקיט ספוגי במסת האם, אבל ככלל, חלק זה של הסלע בנוי ברובו מפצלת השדה. קיימת גם צורות זגוגיות של טרכיט (אובסידיאן), למשל באיסלנד, וידועים סוגים פומיסיים (מטנריפה ומקומות נוספים), אבל לסלעים אלו בניגוד לריוליטים, יש נטייה עזה להתגבש, ולעיתים רחוקות הם זגוגיים במידה משמעותית.

תפוצה

באירופה מיוצגים סלעי טרכיט היטב בסלעים הגעשיים הצעירים מהשלישון. בבריטניה הם מופיעים באי סקאי כקילוחי לבה וכדייקים או כמחדרים, אבל ביבשת אירופה הם נפוצים הרבה יותר, כמו במחוז הריין והרי האייפל, כמו כן באוברן בבוהמיה ובגבעות אאוגני (Colli Euganei) בסמוך לפדובה בצפון איטליה. בסביבות רומא, נאפולי והאי איסקיה נפוצים לבות וסלעי טוף טרכיטיים. בארצות הברית סלעי טרכיט נפוצים פחות, ומוכרים מאזור דקוטה הדרומית (הגבעות השחורות). באיסלנד, האיים האזוריים, טנריפה והאי אסנשן יש לבה טרכיטית צעירה, וסלעים מסוג זה מופיעים גם ברכס קיימבווארה (Cambewarra Range) בניו סאות' ויילס ובפארק הלאומי מיין ריינג' (Main Range National Park) בקווינסלנד שבאוסטרליה. כמו כן במזרח אפריקה, מדגסקר, עדן ומקומות נוספים רבים.

סלעי טרכיט אינם נדירים גם בין הסלעים הגעשיים העתיקים יותר, אם כי לעיתים קרובות הם תוארו תחת השמות אורתופיר (orthophyre) ואורתוקלז-פורפירי, בעוד שאת השם טרכיט שמרו לסלעים מהשלישון או לסלעים צעירים יותר בעלי הרכב דומה. באנגליה יש סלעי טרכיט מהפרם במחוז דבון וסלעי טרכיט מהקרבון נתגלו במקומות רבים בעמק המרכזי של סקוטלנד. האחרונים כמעט שאינם שונים ממקבליהם המודרניים יותר באיטליה ובעמק הריין, אבל האוגיט והביוטיט הוחלפו לעיתים קרובות על ידי כלוריט ותוצרים משניים אחרים. טרכיטים מהפרם מצויים גם במדינות תורינגיה וחבל הסאר בגרמניה.

סלע קרוב לטרכיט הוא קראטופיר (keratophyre), המצוי בעיקר שכבות מהפלאוזואיקון בהרי הרץ בגרמניה וברמות הדרומית של סקוטלנד, בקורנוול וכו'. המרקם שלהם בדרך כלל טרכיטי (כלומר פוריפירי כשהגבישים בכיוון אחד), והם בנויים בעיקר מפצלת שדה אלקלית (בעיקר אנורתוקלז, אבל גם אלביט ואורתוקלז), בתוספת כמויות קטנות של כלוריט ותחמוצות ברזל.

שימושים

אבן לבנייה ולריצוף, חיפוי קירות ורצפות בכנסיות, וריצוף בגנים. האבן עמידה בכפור וניתנת לליטוש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טרכיט בוויקישיתוף

• Trachyte – הסבר ותמונות
• Trachyte - הסבר ותמונות
• טרכיט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)