טריטוריית אורגון
 חותם טריטוריית אורגון | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מושל |
|
| רשות מחוקקת | בית הנבחרים הטריטוריאלי של אורגון (אנ') |
| בירת הטריטוריה |
|
| תאריך ייסוד | 1848, עם העברת "החוק להקמת הממשלה הטריטוריאלית של אורגון" בקונגרס |
| תאריך נטישה |
1859  |
| סוג יישוב יורש |
 אורגון .svg){kind=small} טריטוריית וושינגטון |
| קואורדינטות | 45°30′N 117°00′W / 45.5°N 117°W |
 | |
  | |
טריטוריית אורגון (באנגלית: Territory of Oregon) הייתה טריטוריה מאורגנת מאוגדת של ארצות הברית, שהתקיימה מ-14 באוגוסט 1848 עד 14 בפברואר 1859, אז הוכנס החלק הדרום-מערבי של השטח לאיחוד כמדינת אורגון. השטח, שמספר מדינות תבעו את השליטה עליו, חולק בין בריטניה לארצות הברית בשנת 1846. כאשר הוקמה הטריטוריה, היא הקיפה אזור שכלל את מדינות אורגון, וושינגטון ואיידהו בנות-ימינו, כמו גם חלקים מוויומינג וממונטנה. בירת הטריטוריה הייתה תחילה אורגון סיטי, לאחר מכן סיילם, ולזמן קצר קורווליס (אנ'). לבסוף חזרה הבירה לסיילם, שהפכה לבירת המדינה עם קבלת אורגון לאיחוד ארצות הברית של אמריקה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור שהפך לטריטוריה של אורגון היה מאוכלס במקור בידי אמריקאים ילידים. האזור נחקר על ידי האירופאים, תחילה בדרך הים. המסע המתועד הראשון שבמסגרתו נחקר המקום נערך בשנת 1543 על ידי הספרדים, וכלי שיט בריטיים ביקרו באזור זמן לא רב לאחר מכן. בהמשך הגיעו גם אמריקאים.[1] בעקבותיהם החל מחקר יבשתי בידי משלחת לואיס וקלארק ודייוויד תומפסון, והחל להתפתח סחר בפרוות באזור. הסחר הוביל למתח בין בריטניה לארצות הברית, שתבעו שתיהן את השליטה על השטח.[2]
האינטרסים המתחרים של הממלכה המאוחדת ושל ארצות הברית טופלו בהסכם 1818, שבה הוסכם על "כיבוש משותף" של "ארץ אורגון", ששטחה כלל את מדינות אורגון, וושינגטון ואיידהו של ימינו, חלקים ממונטנה ומוויומינג, וחלק מקולומביה הבריטית שבקנדה של ימינו, מדרום לקו הרוחב 54°40′ צפון.[3]
היווצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תקופת הכיבוש המשותף הייתה מרבית הפעילות באזור, מלבד הפעילות הילידית, קשורה בסחר הפרוות שבו שלטה חברת מפרץ הדסון הבריטית.[4] עם הזמן החלו ציידים להתיישב באזור ולעבד את האדמה. מיסיונרים הגיעו לאזור החל בשנות ה-30 של המאה ה-19.[4] חלק מהמתיישבים החלו להגיע בסוף שנות השלושים של המאה העשרים, ועגלות מכוסות (אנ') חצו את שביל אורגון החל משנת 1841.[5] באותה תקופה לא הייתה שליטה ממשלתית בארץ אורגון, מכיוון שאף מדינה לא החזיקה בשטח.
קבוצה של מתיישבים אמריקאים וצרפתים-קנדים החלה להיפגש בעמק וילמיט (Willamette) בשנת 1841 כדי לדון בארגון ממשלה לאזור. הדיונים המתועדים המוקדמים הללו, בעיקר בנושא הקמת ממשלה, נערכו באזור שמפו שבאורגון, ולכן זכו לשם "פגישות שמפו" (אנ'). הפגישות הראשונות הללו הובילו בסופו של דבר לדיונים נוספים, ובשנת 1843 להקמת הממשלה הזמנית של אורגון (אנ').[6] בשנת 1846 יושבה מחלוקת בין ארצות הברית לבריטניה על גבולות אורגון (אנ') עם חתימת אמנת אורגון, שקיבעה גבולות שהוסכמו על ידי שתי המדינות. בשונה מההסכמים הקודמים, שבעקבותיהם נקבע "כיבוש משותף" של האזור, בעקבות הסכם זה נקבעו הבריטים כשליטיו היחידים של השטח שמצפון לקו הרוחב 49 ושל האי ונקובר כולו, וארצות הברית קיבלה את השטח שמדרום לאותו קו.
הממשל הפדרלי של ארצות הברית השאיר את חלקו באזור לא-מאורגן במשך שנתיים עד שהגיעו ידיעות על טבח ויטמן (אנ'), שבמסגרתו טבחו ילידים במיסיונרים, לקונגרס של ארצות הברית. הידיעות העלו את גורל המתיישבים בטריטוריה למודעות האמריקאית, ולכן העביר הקונגרס ב-14 באוגוסט 1848 את החוק להקמת הממשלה הטריטוריאלית של אורגון (Act to Establish the Territorial Government of Oregon).[7] טריטוריית אורגון הקיפה במקור את מדינות איידהו, וושינגטון ואורגון, וכן החלקים של מונטנה ושל ויומינג שממערב לקו פרשת המים. גבולה הדרומי היה קו הרוחב 42 צפון (הגבול שנקבע בהסכם אדמס-אוניס משנת 1819), והוא נמשך צפונה עד לקו הרוחב 49. אורגון סיטי שבאורגון הוגדרה כעיר הבירה הראשונה של הטריטוריה.[8]
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממשלה הטריטוריאלית כללה מושל, מרשל, מזכיר מדינה, תובע כללי ובית משפט עליון של שלושה שופטים, שנבחרו כולם בידי נשיא ארצות הברית. בית הנבחרים הטריטוריאלי, שהיה מורכב משני בתים (אנ'), היה אחראי לחקיקת חוקים, והנציגים לשני בתיו נבחרו בבחירות מקומיות שהתקיימו מדי שנה.[6]
המיסוי התחלק למס רכוש שנתי של 0.25%, ששימש למטרות טריטוריאליות, ומס מחוזי נוסף, שהסכום שגבה לא עלה על האחוז של המס הטריטוריאלי.[9]
מטריטוריה למדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורגון סיטי שימשה כמקום מושבה של הממשלה בין 1848 ל-1851, ואחריה סיילם בין השנים 1851 ו-1855. קורווליס שימשה לתקופה קצרה בשנת 1855 כבירה, ואחריה חזר הממשל לסיילם בהמשך אותה שנה.[10] בשנת 1853 הועבר חלק מהשטח שמצפון לנהר קולומביה התחתון ומצפון לקו הרוחב 46 שממזרח לנהר, לשטח טריטוריית וושינגטון.[11] בשנת 1857 נערכה הוועידה החוקתית באורגון על מנת לנסח חוקה לקראת הפיכת הטריטוריה למדינה. נציגי הוועידה אישרו את המסמך בספטמבר, והוא אושר בידי האוכלוסייה הכללית בנובמבר.[12]
ב-14 בפברואר 1859 נכנסה הטריטוריה לאיחוד כמדינת אורגון האמריקאית בגבולותיה הנוכחיים.[12] החלק המזרחי הנותר של השטח (כיום חלקים מדרום איידהו וממערב ויומינג) התווסף לטריטוריית וושינגטון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Horner, John B. (1919). Oregon: Her History, Her Great Men, Her Literature. The J.K. Gill Co.: Portland. pp. 20–29.
- ^ Horner, pp. 53–59.
- ^ Corning, p. 129.
- ^ 1 2 Horner, pp. 60–64.
- ^ Corning, p. 186.
- ^ 1 2 The Organic Act in Grover, Lafayette. The Oregon Archives. Salem: A. Bush. 1853, pp. 26-35
- ^ Evans, Elwood. History of the Pacific Northwest: Oregon and Washington. Volume 1. North Pacific History Company, 1889, pp. 157-8
- ^ Writers' Program of the Work Projects Administration in the State of Oregon (1940). Oregon: End of the Trail. American Guide Series. Portland, Oregon: Binfords & Mort. p. 191. OCLC 4874569.
- ^ Hubert Howe Bancroft, The Works of Hubert Howe Bancroft: Volume 29: History of Oregon: Volume 1, 1834-1848. San Francisco, CA: The History Company, 1886; pg. 540.
- ^ Horner, p. 162.
- ^ Horner, p. 153.
- ^ 1 2 Horner, p. 166.
| בקרת זהויות |
|
|---|