טרטיף
 | |
| כתיבה |
מולייר  |
|---|---|
| סוגה |
קומדיה |
| הצגת בכורה |
1664 |
| שפה |
צרפתית |
  | |
טרטיף (בצרפתית: Tartuffe) היא קומדיה מאת המחזאי הצרפתי מולייר, המצטיינת בסגנונה החריף והעוקצני ובביקורת הנוקבת שבה על אנשי הדת והכנסייה, ונחשבת לאחת המעולות שביצירותיו. הדעות חלוקות אם יש ב"טרטיף" ביקורת על נוכלים במסווה של קנאות דתית בפרט או שמא יש בו ביקורת על הדת עצמה. דמותו של טרטיף עצמו הפכה זה מכבר שם נרדף לצבוע ונוכל. המחזה הועלה לראשונה על הבמה במלואו ב־1667.
העלאת המחזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה עורר את חמתם של הכמורה והחוגים הדתיים בצרפת שראו במולייר כופר ואסרו על הצגתו של "טרטיף" בציבור. תקופה מסוימת היה המחזה מועלה בהופעות פרטיות בגרסאות מקוצרות עד שלבסוף הועלה באופן מלא ובפני קהל צופים גדול ב־5 באוגוסט 1667, דבר שרק הגביר את חמת הכנסייה. אחרי שנתיים של התפלמסות חריפה שהתנהלה בין מולייר ואנשי הדת, התערב בעניין המלך לואי ה-14 והמחזה הועלה שנית ב־5 בפברואר 1669, לאחר שהסוף הרע הוחלף בסוף טוב, המציג את המלך כמי שמציל את המצב ומעניש את האשמים. מאז ועד היום המחזה מוצג ואהוב והוא ידוע מאוד.
המחזה בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה תורגם לעברית לראשונה על ידי נחמן רוזנקרנץ ב-1901, ומאוחר יותר בידי נתן אלתרמן והועלה פעמים רבות בתיאטראות בישראל.
בשנת 1932 בתיאטרון הבימה בתרגום של אברהם שלונסקי בבימוי יהושע ברטונוב ואברהם ברץ[1].
בשנת 1950 בתיאטרון הקאמרי בתרגום של חיים חפר ויוסף מילוא בבימוי מילוא[2].
בשנת 1970 בתיאטרון חיפה, בבימוי ג'ילברטו טופאנו, בתפקיד טרטיף עודד קוטלר[3].
בשנת 1974 בבימויה ובתרגומה של עדנה שביט, בתיאטרון באר שבע בתפקיד טרטיף דב רייזר[4].
תרגום נוסף הוא של יהושע סובול, בגרסה שהובלעו בה רמיזות טקסטואליות וחזותיות ליחסי דת-מדינה בישראל, עלה לראשונה בתיאטרון חיפה בשנת 1985[5] והועלה פעמיים בתיאטרון גשר בבימוי יבגני אריה: פעם ראשונה ב-1995, עם ישראל דמידוב בתפקיד טרטיף, ופעם שנייה ב-2009[6], עם אלכסנדר סנדרוביץ' כטרטיף, בהשתתפותה של חנה לסלאו[7].
בשנת 1989 עלתה הפקה ב"הבימה" בתרגום אהוד מנור, בבימוי במאי אורח מגאורגיה, רוברט סטורואה[8].
בשנת 2001 עלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "הרב קמע", עיבוד של שמואל הספרי על פי השלד הסיפורי של "טרטיף" שהועבר למציאות ישראלית. איש הדת הנלעג והצבוע טרטיף נהפך בגרסה זו ל"רב קמע"[9].
בשנת 2014 המחזה עלה בתיאטרון בית ליסין בתרגום מחורז וממושקל של אלי ביז'אווי, תרגום שזכה בפרס קרן רבינוביץ' לתרגום מחזות על שם עדה בן נחום לשנת 2014 ולימים ראה אור בהוצאות "לוקוס"[10]. בבימויו של אודי בן-משה ובכיכובם של ששון גבאי כאורגון ומיה דגן כדורין[11].
בפסטיבל ישראל, אביב 2014, עלתה הפקה של הבמאי לבאן צולדזה, המנהל האמנותי של התיאטרון הלאומי בטביליסי[12].
בשנת 2024 בתיאטרון הקאמרי, בתרגומו של אלי ביז'אווי ובבימויה של רוני ברודצקי[13], עם דרור קרן כאורגון ונדב נייטס כטרטיף[1].
הדמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורְגון - אבי המשפחה
- אלמיר - אשתו השנייה
- מאדאם פֶּרְנל - אמו של אורגון
- דאמיס - בנו של אורגון
- מריאן - ביתו של אורגון, מאורסת לולר
- וַאלֶר - מאורס למריאן
- קליאנט - אחיה של אלמיר
- טרטיף - נוכל במסווה של איש דת
- פיליפוט - משרתת של מדם פרנל
- דוֹרין - משרתת
- מסיה לויאל - קצין הוצאה לפועל
- קצין משטרה
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרטיף, איש דת נוכל וצבוע מצליח להשיג דריסת רגל בביתה של משפחה נכבדת. אורגון אבי המשפחה (אותו גילם מולייר) ואימו הזקנה מאדאם פרנל מאמינים להעמדות הפנים שלו, מעריצים אותו ובטוחים שהוא אכן איש אדוק שכולו טוב לב וחסד. האמון של אורגון בטרטיף כה חזק, עד שמריאן, בתו, נדרשת על ידו להתחתן עם טרטיף במקום עם אהובה, ואלר. אלמיר, אשתו של אורגון, דאמיס בנו, דורין המשרתת ושאר בני המשפחה מבינים שמדובר בנוכל ומנסים להאיר את עיניהם, אולם מאמציהם אינם מועילים להם.
לבסוף מוצאת אלמיר כיצד לחשוף בפני אורגון בעלה את פרצופו האמיתי של טרטיף: היא מחביאה את בעלה מתחת לשולחן מכוסה במפה, מורה לו לשמור על שקט ומזמנת את טרטיף למקום. אורגון הנדהם רואה כיצד טרטיף מחזר בלהט אחרי אשתו ומבין שמדובר בנוכל, אך מאוחר מדי: אורגון העריץ את טרטיף וראה בו את ידידו הטוב ביותר ולכן העניק לו מסמכים חשובים בהם טרטיף משתמש כעת כדי לקבל בעלות מלאה על הבית ולפנות משם את אורגון ואת משפחתו. המשפחה כולה מצויה בחרדה עד שמתברר כי המלך שומר אמונים לאורגון ששירת אותו בעבר, וכך מופיעים לבסוף חיילי המלך ועוצרים את טרטיף הרשע כראוי לו. המחזה מסתיים במשתה מפואר, בו נערכת גם החתונה של מריאן וואלר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טרטיף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 טרטיף (תכניה), באתר התיאטרון הקאמרי, 19.4.2024
- ^ י. מ. ניימן, "טרטיף" בתיאטרון הקאמרי, דבר, 29 בדצמבר 1950
חיים גמזו, הצגת "טרטיף ־ב"תיאטרון קאמרי", הארץ, 22 בדצמבר 1950
יצחק הירשברג, "טרטיף" / בתיאטרון הקמרי, קול העם, 12 בינואר 1951 - ^ העונה העשירית בתיאטרון חיפה - בהצגת "טרטיף", דבר, 6 באוגוסט 1970
נחמן בן עמי, עד אמצע הסולם - טרטיף בתיאטרון חיפה, מעריב, 24 באוגוסט 1970 - ^ חוה נובק, אחרי בכורה - טרטיף רוקד צ'רלסטון, דבר, 3 במרץ 1975
- ^ שוש אביגל, רק סלט פירות - 'טרטיף' - מאת מולייר, - תיאטרון חיפה, כותרת ראשית, 10 באפריל 1985
מנחם פרי, הצגה/ יד לשדיים ועין לאל שדי, חדשות, 2 באפריל 1985 - ^ ציפי שוחט, בקרוב: "טרטיף" בתיאטרון גשר, באתר הארץ, 5 במאי 2009
- ^ ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, טרטיף בתיאטרון גשר: מטורטפים כהלכה, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2009
תמרה שרייבר, מולייר, הפעם בסגנון גרוטסקי, באתר גלובס, 7 במאי 2009 - ^ שוש אביגל, אמש / יפה לעין, לא אמיתי, חדשות, 29 בדצמבר 1989
שרית פוקס, אימתו ונפילתו של טרטיף, מעריב, 29 בדצמבר 1989
אמיר פלג, צביעות היא כידוע כבר לא מלה גסה, חדשות, 22 בדצמבר 1989 - ^ מיכאל הנדלזלץ, המשתמש בשדים, באתר הארץ, 1 ביוני 2001
- ^
מיכאל הנדלזלץ, "טרטיף": טורבן, טרבוש ועינטוז, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2014
- ^ ביקורות: מיכאל הנדלזלץ, למה להלביש את "טרטיף" של מולייר בשרוואל?, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2014
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, טרטיף או המתחזה: משחקי שעשוע, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2014 - ^ תמר רותם, "טרטיף" עושה עלייה מטביליסי לירושלים, באתר הארץ, 10 ביוני 2014 מיכאל הנדלזלץ, "טרטיף": מסביב למחזה, באתר הארץ, 13 ביוני 2014
- ^ טליה בנון צור, רוני ברודצקי רוצה שאנשים ששונאים תיאטרון יבואו להצגות שלה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2024
| מבחר ממחזותיו של מולייר | ||
|---|---|---|
|
.jpg)