טנאקה גיאיצ'י
 | |||||||
| לידה |
22 ביוני 1864 צ'ושו, יפן | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 1929 (בגיל 65) טוקיו, יפן | ||||||
| מדינה | יפן | ||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות טאמה  | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה | ריקן סייוקאי | ||||||
| דת | נצרות קתולית | ||||||
| בן או בת זוג |
סוטה טנאקה | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
טנאקה גיאיצ'י (ביפנית: 田中 義一; 22 ביוני 1864 - 29 בספטמבר 1929) היה פוליטיקאי יפני וראש ממשלת יפן ה-26.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טנקה נולד למשפחת סמוראים בעיר האגי שבנחלת נאגטו (כיום מחוז ימאגוצ'י). הוא סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית הקיסרית ובמכללת הלוחמה ב-1892, ושירת בצבא יפן במלחמת סין–יפן הראשונה.
לאחר סוף המלחמה שימש טנאקה נספח צבאי במוסקבה ובפטרוגרד, ואף דיבר רוסית באופן שוטף, אותה למד מהשתתפותו במיסה מדי יום ראשון בכנסייה. במלחמת רוסיה–יפן שימש טנאקה עוזרו האישי של גנרל קודמה גנטארו במנצ'וריה. טנאקה סייע בכתיבת תוכניות הגנה עבור הצבא היפני הקיסרי, ותוכניות אלה זכו להערכת המטה כללי של הצבא הקיסרי והגנרל יאמגאטה אריטומו, עד שנעשה בהם שימוש במהלך מלחמת העולם הראשונה. באפריל 1906 קיבל טנאקה את עיטור מסדר דיית הזהב.
טנאקה קיבל קידום לדרגת מייג'ור-גנרל ב-1911, והתמנה למנהל האגף לענייני צבא במשרד המלחמה, שם תמך בהרחבת הצבא ובחיזוקו. בספטמבר 1918 קיבל את עיטור מסדר האוצר הקדוש. ב-1920 הפך טנאקה לגנרל, וכיהן כשר המלחמה בממשלותיהם של הארה טקאשי ושל ימאמוטו גונבאה, במהלכן תמך בהתערבות בסיביר. בספטמבר 1920 קיבל את עיטור מסדר השמש העולה.
לאחר פרישתו מהצבא, קיבל טנאקה הזמנה להיות נשיא מפלגת ריקן סייוקאי, וקיבל מושב בבית האצילים של הדיאט של יפן. לאחר מכן אף קיבל קידום בתואר הקזוקו שלו, כשהפך לדאנשוקו (ברון). לאחר פרישתו מהצבא אמור היה טנאקה לקבל את דרגת הפילדמרשל, אך לאחר שהתברר במשרד המלחמה שטנאקה קיבל 3 מיליון ין עבור הצטרפותו לריקן סייוקאי, נדחה הקידום.
ראש הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טנאקה התמנה לראש ממשלת יפן ב-20 באפריל 1927, ובמקביל החזיק בתפקיד שר החוץ. לאחר מכן לקח על עצמו גם את תפקיד שר הפנים והשר לענייני מושבות.
בנושאי פנים, ניסה טנאקה לדכא את תנועות השמאל, את הקומוניסטים ואת תומכיהם על ידי מעצרים המוניים. בנושאי מדיניות החוץ, המשיך טנאקה בקו התוקפני בו החל כקצין בסין, במנצ'וריה ובמונגוליה. בשלושה מקרים שונים הוא שלח כוחות כנגד כוחות הקוומינטנג של צ'יאנג קאי שק, שניסו לאחד את סין.
על אף תמיכתו בהתפשטות צבאית, לא הצליח טנאקה לשלוט בצבא קוואנטונג היפני ששהה בסין. ב-1928 התנקשו חיילים יפנים בחייו של הגנרל הסיני ג'אנג דזוו-לין, וטנאקה קרא להעמידם למשפט צבאי על רצח. הממסד הצבאי, שעתה הפנה עורף לטנאקה בשל הביקורת שהשמיע, סירב להעמידם לדין וניסה להסתיר את פרטי המקרה. לאחר שכרע תחת ביקורת מצד הממסד הצבאי, מפלגות אחרות בדיאט של יפן, ואף מצד הקיסר הירוהיטו, נאלצו טנאקה וממשלתו להתפטר ב-2 ביולי 1929.
המאגוצ'י אוסאצ'י החליף את טנאקה בראשות הממשלה, והאחרון נפטר מספר חודשים לאחר התפטרותו. לאחר מותו הוענק לו עיטור מסדר פרחי הפאולוניה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טנאקה גיאיצ'י, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- טנאקה גיאיצ'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)