טורונטו ראפטורס

טורונטו ראפטורס
Toronto Raptors
מידע כללי
תאריך ייסוד	1995
מדינה	קנדה
אולם ביתי	סקוטיה-בנק ארנה (19,800 מושבים)
מיקום	טורונטו, אונטריו, קנדה
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המזרחי
בית	הבית האטלנטי
בעלים	חברת מייפל ליף ספורטס
נשיא	מסאי יוג'ירי
מנכ"ל	בובי ובסטר
מאמן	דארקו ראיאקוביץ'
צבעי תלבושת	אדום, לבן
תארים
	אליפויות NBA:‏ 1
	2019
	אליפויות אזוריות: 1
	2019
תלבושת
	מדי בית וחוץ של טורונטו ראפטורס
תלבושת בית	תלבושת חוץ
	אתר הקבוצה

טורונטו ראפטורס (באנגלית: Toronto Raptors) היא קבוצת כדורסל מהעיר טורונטו שבאונטריו, קנדה, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית האטלנטי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם סקושה-בנק ארנה. בעלי הקבוצה היא חברת "מייפל ליף ספורטס אנד אנטרטיינמנט", שהיא גם בעלי קבוצת ה-NHL טורונטו מייפל ליפס וקבוצת ה-MLS טורונטו FC.

עונת 2018/2019 הייתה הטובה בתולדות הקבוצה, כאשר העפילה לראשונה לגמר ה-NBA, וזכתה באליפות ה-NBA הראשונה בתולדותיה, לאחר שגברה בסדרת הגמר על גולדן סטייט ווריורס, שהייתה האלופה המכהנת.

הקמת המועדון

הטורונטו ראפטורס הוקמו ב-30 בספטמבר 1993, כשליגת ה-NBA הייתה במסגרת ההתרחבות שלה בקנדה. הראפטורס הפכו למועדון ה-28 בליגה, כשהמנהל היה איש העסקים ג'ון ביטוב. הם שיחקו בליגה בפעם הראשונה ב-1995, ביחד עם הונקובר גריזליס והפכו לקבוצות הקנדיות הראשונות ב-NBA מאז הטורונטו האסקיס שהשתתפה בליגה בעונת 1946/1947.

המחשבה הראשונית הייתה להחיות את הכינוי "האסקיס" ולהשתמש בו בקבוצה, אך לבסוף ראשי הקבוצה החליטו לוותר על השם הזה משום שיהיה מאוד קשה לעצב לוגו השונה מהלוגו של מינסוטה טימברוולבס. כתוצאה מכך התפתחה תחרות גדולה כדי להכריע מה יהיה כינויה של הקבוצה ומה יהיה הלוגו שלה וצבעי מדיה. יותר מ-2,000 שמות הוצעו והבולטים מביניהם היו: ביוורס, בובקאטס, דראגונס, גריזליס, הוגס, ראפטורס, סקורפיונס, טי רקס, טרנטולאס וטריירס.

השם טורונטו ראפטורס התגלה ב-15 במאי 1994 בתוכנית טלוויזיה קנדית. התוצאה הוכרעה כנראה בגלל האהדה הרבה באותה תקופה לסרט פארק היורה שיצא לאקרנים ב-1993. השם ראפטור הוא כינוי לדינוזאור ולוצירפטור, שבא ממשפחת הדרומאוזאוריים. ב-24 במאי 1994 התגלה הלוגו של הקבוצה, ולג'נרל מנג'ר הקבוצה מונה אייזיאה תומאס. הצבעים של הקבוצה בדרך כלל יהיו אדום, סגול, שחור וכסף.

תומאס מינה את עוזר המאמן לשעבר של דטרויט פיסטונס, ברנדן מלון, למאמן הראפטורס. סגל הקבוצה התמלא בעיקר בזכות דראפט ההרחבה של שנת 1995. דראפט זה הוא דראפט מיוחד שהיה שייך רק לשתי הקבוצות החדשות, הראפטורס והגריזליס, ובו נבחרו לסירוגין 27 כדורסלנים בין שתי הקבוצות, כשהראפטורס לקחו את הבחירה הראשונה. השחקנים שנבחרו בדראפט כבר שיחקו ב-NBA בעבר, ולחלק מהם היה הרבה ניסיון. בבחירה הראשונה בחרו הראפטורס את בי. ג'יי. ארמסטרונג, שסירב להגיע לאימונים ונשלח בטרייד לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לויקטור אלכסנדר וקרלוס רוג'רס. בנוסף בדראפט הזה תומאס בחר את ג'רום קרסי, וילי אנדרסון וג'ון סאלי.

בנוסף לדראפט המורחב המיוחד הראפטורס זכו בבחירה מספר 7 בדראפט הרגיל של עונת 1995. בבחירה זו הם בחרו את דיימון סטודמאייר, רכז מאוניברסיטת אריזונה שיככב בקבוצה בשלוש העונות הבאות. למרות בחירתו של סטודמאייר נשמעו באולם הבחירות צעקות בוז מאוהדיהם של הראפטורס, שרצו שייבחר אד אובאנון ששיחק באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, וזכה בתואר ה-MVP של הפיינל פור של ליגת ה-NCAA.

1995–1999: השנים הראשונות

במשחק הראשון של הראפטורס ב-NBA קלע אלווין רוברטסון את הנקודות הראשונות. במשחק זה בלט דיימון סטודמאייר שקלע 10 נקודות והוסיף 10 אסיסטים בניצחון 79–94 על ניו ג'רזי נטס. הראפטורס סיימו את העונה עם מאזן רע של 21–61, אך רשמו ניצחון מרשים על שיקגו בולס בעונת השיא שלהם, כשהשיגו מאזן 10–72. סטודמאייר, שקלע 19.0 נקודות והוסיף 9.3 אסיסטים בממוצע למשחק זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA.

בדראפט 1996 הם בחרו את מרכוס קמבי בבחירה השנייה בדראפט, שעזר להם לשפר את המאזן ולסיים את העונה עם 30–52. בסיום העונה קמבי נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה, וסטודמאייר המשיך לבלוט כשקלע 20.2 נקודות עם 8.8 אסיסטים בממוצע למשחק. בשתי עונותיהם הראשונות הראפטורס השיגו מספר ניצחונות מרשימים על הקבוצות המובילות באותם זמנים, כמו על הבולס, יוסטון רוקטס, מיאמי היט ויוטה ג'אז אך רשמו הפסדים לקבוצות חלשות במיוחד, כמו מאזן שלושת ההפסדים מול הבוסטון סלטיקס כנגד 0 ניצחונות בעונת 1996/1997.

בתחילת עונת 1997/1998 ג'ון ביטוב מכר את הקבוצה ולא הראה בה עוד עניין, והקבוצה עצמה סבלה ממכת פציעות של שחקניה שגרמו לה להפסיד 17 פעמים ברציפות. אייזיאה תומאס התפטר ובמקומו מונה גלן גרונוולד. כשתומאס הלך, כוכב הקבוצה, סטודמאייר, ביקש להישלח בטרייד לקבוצה אחרת באופן מיידי. ב-13 בפברואר 1998 הוא נשלח לפורטלנד טרייל בלייזרס ביחד עם וולט ויליאמס וקרלוס רוג'רס בתמורה לקני אנדרסון, אלווין ויליאמס, גארי טרנט, שלוש בחירות דראפט וכסף. אנדרסון סירב לשחק במדי הראפטורס ונשלח לבוסטון סלטיקס ביחד עם ז'אן טבק ופופאי ג'ונס בתמורה לצ'ונסי בילאפס, די בראון, רוי רוג'רס וג'ון תומאס.

כשמועד סגירת הטריידים התקרב הראפטורס הפכו לקבוצה הצעירה ביותר בליגה, כשהגיל הממוצע בקבוצה היה 24.6 שנים. בסגל שלהם היו 5 שחקני שנה ראשונה, כולל טרייסי מקגריידי, שהיה אז בן 18 והשחקן הצעיר בליגה. הראפטורס הצעירים וחסרי הניסיון לא הצליחו, והשיגו את המאזן הנמוך ביותר בהיסטוריה של המועדון, 66-16.

בדראפט 1998 הראפטורס בחרו בבחירה הרביעית את אנטואן ג'יימיסון, אך העבירו אותו באותו לילה לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לבחירה החמישית באותו דראפט, וינס קרטר. כדי להביא יותר ניסיון לקבוצה המאמן שלח את מרכוס קמבי לניו יורק ניקס בתמורה לצ'ארלס אוקלי בעל הניסיון בפלייאוף. עוד שחקן ותיק שנרכש בטרייד הזה הוא קווין ויליס. הראפטורס סיימו את העונה הזו במאזן 23–27, ולא עלו לפלייאוף. למרות זאת היו כמה נקודות אור בעונה זו כמו זכייתו של קרטר בתואר רוקי השנה והשתפרותו של בן דודו המשחק בקבוצה, מקגריידי.

1999–2003: וינס קרטר והפלייאוף

וינס קרטר, כוכב הראפטורס בין השנים 1998–2004

במהלך דראפט 1999 הראפטורס בחרו בבחירה החמישית את ג'ונת'ן בנדר, אך העבירו אותו מיד לאינדיאנה פייסרס בתמורה לפאוור פורוורד הוותיק אנטוניו דייוויס. בעונה זו הצטרף אליהם גם הרכז מאגסי בוגס. ההשתפרות של הקבוצה מבחינת הצעירים, והתוספת של הוותיקים המנוסים היוותה הצלחה לראפטורס שהעפילו לראשונה בהיסטוריה של המועדון לפלייאוף. למרות זאת הם הודחו בסוויפ כבר בסיבוב הראשון על ידי ניו יורק ניקס.

אף על פי כן, ההשתפרות של הקבוצה ושל וינס קרטר, שזכה בתחרות ההטבעות באותה שנה, משכה הרבה אוהדים בסביבת טורונטו, וגם אוהדים שלא התעניינו בכדורסל לפני כן. בנוסף בעונה זו הראפטורס שיחקו לראשונה ב"מרכז אייר קנדה" (כיום סקוטיה-בנק ארנה), לאחר ששיחקו לפני כן ברוג'רס סנטר שהיווה גם אולם בית לקבוצות בייסבול ופוטבול בטורונטו. את העונה הזו הראפטורס סיימו עם מאזן 37–45.

בעונת 2000/2001 הראפטורס המשיכו במגמת השיפור וסיימו אותה במאזן 35–47. אף על פי שבעונה זו גם קרטר וגם מקגריידי השתפרו, את רוב תשומת הלב תפס קרטר. בני הדודים שיחקו באותה עמדה, סמול פורוורד, כך שהיה כמעט בלתי אפשרי שישחקו ביחד. בגלל כל הסיבות האלו ראשי הראפטורס החליטו לשלוח את מקגריידי בטרייד לאורלנדו מג'יק בתמורה לבחירת דראפט.

כמצופה על ידי הפרשנים הראפטורס השיגו מקום בפלייאוף. בסיבוב הראשון הראפטורס ניצחו את ניו יורק ניקס 2-3. בחצי גמר המזרח הם נפגשו עם פילדלפיה 76', וזו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון שהם עלו לשלב זה. הסיקסרס הסתמכו על אלן אייברסון ודיקמבה מוטומבו, בזכות יכולותיהם בשני צידי המגרש, ביחד עם עזרה מארון מקי. הסיקסרס ניצלו את היתרון שלהם בעמדות הגבוהות, והראפטורס ניצלו את יכולות המהירות שלהם ורצו למתפרצות. ב-6 המשחקים הראשונים התוצאה הייתה 3-3 ונקבע משחק שביעי ומכריע. בשניות האחרונות של המשחק ההפרש היה ב-1 לטובתם של הסיקסרס, וזריקה קריטית של קרטר לא נכנסה כך שהראפטורס הודחו מהסדרה 3–4. לאחר מכן היו שהפנו ביקורת כלפי וינס קרטר על כך שבחר לא לוותר, בבוקרו של אותו יום, על השתתפות בטקס סיום לימודיו באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל.

בתחילת שנת 2001 הונקובר גריזליס שינו את מיקום הקבוצה והעבירו אותה לממפיס, שנמצאת בארצות הברית כך ששמה שונה לממפיס גריזליס. כך הראפטורס נשארו הקבוצה הקנדית היחידה ב-NBA. כדי לוודא שקרטר יחתום על הארכת חוזה הראפטורס האריכו את חוזיהם של השחקנים המובילים האחרים בקבוצה, ובנוסף החתימו את האולסטאר לשעבר והשחקן המנוסה שכבר זכה ב-2 אליפויות NBA, האקים אולאג'ואן. לפני פגרת האולסטאר מאזנם של הראפטורס עמד על 21–29, וקרטר נבחר לשחק בפעם השלישית ברציפות. למרות זאת, קרטר סבל מדלקת בגידים מה שהכריח אותו לפספס את האולסטאר ואת שארית העונה. בלעדיו הראפטורס הפסידו 13 משחקים ברציפות לאחר הפגרה. בכל זאת הם הצליחו להרים את היכולת, כשניצחו ב-14 המשחקים הבאים 12 מתוכם ועלו לפלייאוף ביום האחרון של העונה הסדירה. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 40–42.

אף על פי שיכולותיה של הקבוצה בהגנה השתפרו במהלך סיום העונה ובפלייאוף עצמו, היכולות ההתקפיות לקו בחסר, בעיקר בגין חסרונו של קרטר. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם התמודדו מול דטרויט פיסטונס. במשחק הראשון בסדרה הפיסטונס ניצחו 65–83, תוצאה נמוכה במיוחד, כשבן וולאס מהפיסטונס קולע 19 נקודות עם 20 ריבאונדים ו-3 חסימות. דטרויט ניצחו גם במשחק השני, אך הראפטורס ניצחו בשני המשחקים הבאים וכפו משחק חמישי ומכריע.

במהלך האחרון, במצב של 82–85 לטובת הפיסטונס, עם 10.7 שניות על השעון, עמד דל קרי חופשי לגמרי על קשת השלוש, אך כריס צ'יילדס החליט שלא למסור לו ולזרוק שלשה בעצמו, אותה הוא החטיא והעונה של הראפטורס הסתיימה באכזבה. סיכומה של עונת 2001/2002 לא הראה טובות. בנוסף לפציעתו של קרטר, ניסוי אולאג'ואן לא הצליח. הוא היה בן 39 ורשם ממוצעי שפל בנקודות, בריבאונדים ובדקות. בנוסף, צ'יילדס, קלארק וקארי עזבו בסיומה של העונה, מה שבישר על בנייה מחדש לקראת העונה הבאה.

לקראת עונת 2002/2003 הייתה במועדון אופטימיות מסוימת, שכן הראפטורס העפילו לפלייאוף בשלוש השנים האחרונות, אך האופטימיות הזו ירדה במהירות. קרטר שנבחר לשחק בחמישייה באוסלטאר 2003 סבל מכמה פציעות בעונה זו. אנטוניו דייוויס הראה חוסר עניין ואכפתיות בראפטורס. הרבה שחקנים מהקבוצה נפצעו, ובעקבות זאת נשבר שיא NBA בקטגוריה הזו. בנוסף, לראפטורס היה הכבוד המפוקפק להיות הקבוצה היחידה בהיסטוריה של הליגה שלא רשמה 12 שחקנים בטופס המשחק, כי לא מספיק שחקנים היו כשירים. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 24–58, ולא עלו לפלייאוף לראשונה מזה 3 שנים. היה גם צד חיובי בעונה הזו, ש"בזכות" המאזן הלא טוב הראפטורס זכו בבחירה ה-4 בדראפט 2003 העמוס באולסטארים לעתיד.

2003–2010: עידן כריס בוש

בדראפט 2003 הראפטורס זכו בבחירה ה-4, ובחרו בה את כריס בוש שיככב בקבוצה בעתיד. בדראפט הזה העמוס באולסטארים נבחרו גם לברון ג'יימס, דוויין וייד, כרמלו אנתוני, כריס קיימן, קירק היינריך, טי. ג'יי. פורד, מיקאל פיאטרוס, קנדריק פרקינס ועוד רבים וטובים.

למרות הגעתו של בוש הראפטורס לא הציגו יכולת קבועה במהלך העונה, בעיקר בגלל פציעותיהם של ג'יילן רוז, אלווין ווילאמס וקרטר. בנוסף יכול להיות שהקבוצה לא התחברה אחרי הטרייד ששלח את דייוויס וג'רום ויליאמס אל מחוץ לקבוצה בתמורה לדונייל מרשל ורוז. ב-1 בנובמבר 2003 השוו הראפטורס את השיא השלילי בקליעת נקודות, בהפסד 56–73 למינסוטה טימברוולבס. אחרי 50 משחקים מאזנם של הראפטורס היה 25-25, אך פציעות של שחקני מפתח בשלבים המאוחרים של העונה מנעו מהם להגיע לפלייאוף, כשהם מסיימים עם מאזן 33–49. הנקודות הבולטות בעונה זו היו שבוש נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה עם ממוצעים של 11.5 נקודות עם 7.4 ריבאונדים, והממוצעים של קרטר (22.5 נקודות בממוצע למשחק) ומרשל (10.7 ריבאונדים בממוצע למשחק).

בתחילת עונת 2004/2005 פוטר המאמן אוניל, והוחלף המאמן סם מיטשל. בעונה זו הראפטורס עברו לבית האטלנטי, אחרי שאת שנותיהם הקודמות בילו בבית המרכזי. בדראפט 2004 הם בחרו ברפאל ארוז'ו בבחירה ה-8. מהלך זה בוקר רבות על ידי הפרשנים והאוהדים. קרטר דרש טרייד במהלך קדם העונה. טרייד זה קרה רק באמצע העונה, והוא סיים קדנציה בת 6 שנים בראפטורס. הוא הועבר לניו ג'רזי נטס בתמורה לאלונזו מורנינג, אריק ויליאמס, ארון ויליאמס ושתי בחירות דראפט. מורנינג החליט שלא להופיע במדי הראפטורס, מה שהכריח את הראפטורס לשחררו. שני הויליאמסים היו אמורים להוסיף ממד נוסף של הגנה לקבוצה, אך הם לא ענו על הציפיות וכך הטרייד לקרטר למעשה התבזבז.

עזיבתו של קרטר סימלה עידן חדש בראפטורס. בנוסף עזיבתו אפשרה לבוש לבלוט עוד יותר, כשהוא משפר את ממוצעיו בעונה השנייה ומדורג במקום ה-10 בריבאונדי הגנה בליגה. למרות המאזן הטוב יחסית בביתם של הראפטורס, 22-19, הם לא הצליחו לשמור על המאזן בחוץ כשהשיגו 11–30. כך למעשה עונתו הראשונה של מיטשל לא הייתה מרשימה במיוחד, והסתיימה עם מאזן זהה לעונה שעברה. בנוסף, למיטשל היו בעיות עם רייפר אלסטון שהפגין אי שביעות רצון משיטת המשחק של המאמן. במהלך העונה הושעה אלסטון לשני משחקים בגלל "התנהגות מזיקה לקבוצה", לפי דיווחים שהשתתף בקטטה.

בעונת 2005/2006 הראפטורס המשיכו את ההיבנות מחדש של הקבוצה, כשבחרו בדראפט 2005 ארבעה שחקנים. השחקנים הם צ'ארלי וילנואבה שנבחר בבחירה ה-7, ג'ואי גראהם בבחירה ה-16, רוקו אוקיץ' בבחירה ה-41 ואורוס סלוקאר בבחירה ה-58. בחירתו של וילאנובה הייתה שנויה במחלוקת ולא אהובה במיוחד על ידי האוהדים והפרשנים. את מחנה הקיץ הראפטורס התחילו כששלחו את אלסטון בטרייד ליוסטון רוקטס בתמורה קיבלו את מייק ג'יימס. אחר כך הם החתימו את חוסה קלדרון, שיהווה גיבוי על הספסל לג'יימס. למרות קבלת הרבה שחקנים חדשים, עונה זו הייתה אכזבה לראפטורס. הם פתחו אותה ברצף 9 הפסדים, ומ-16 המשחקים הראשונים הם ניצחו באחד בלבד. את עונה זו הם סיימו במאזן 27–55.

בכל זאת עונת 2005/2006 לא הייתה כולה אכזבה. וילנואבה שבוקר על ידי האוהדים והפרשנים נתן עונת בכורה טובה, וסיים במקום השני בלבד לתואר רוקי השנה, כשהוא קלע 48 נקודות במשחק נגד מילווקי באקס. כריס בוש נבחר להיות מחליף במשחק האולסטאר, כשהוא הופך לשלישי מהקבוצה שמגיע לשם אחרי וינס קרטר ואנטוניו דייוויס. בנוסף ג'יימס חווה את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, וקלדרון חיפה עליו בצורה טובה מהספסל.

עונת 2006/2007 נחשבת לאחת העונות הטובות ביותר של הראפטורס בהיסטוריה של המועדון, ולעונה בה ההיבנות מחדש רק התגברה. בדראפט 2006 בחרו הראפטורס בבחירה ה-1 את אנדראה ברניאני האיטלקי. אחר כך הם קיבלו את טי. ג'יי. פורד בטרייד ממילווקי באקס, כשהם נותנים לבאקס את וילנואבה. אחר כך הם החתימו גם את חורחה גרבאחוסה הספרדי ואנתוני פארקר (שהגיע ממכבי תל אביב) שיהפכו גם הם לשחקני מפתח.

החצי הראשון של העונה הציג יכולת בינונית של הראפטורס, כשהם מסיימים אותו במאזן ניצחונות והפסדים זהה. למרות ההתחלה הבינונית הראפטורס התחזקו בחציה השני של העונה כשהשיגו מאזן 35–47. מאזן זה עזר להם לזכות באליפות הבית האטלנטי, ולסיים את העונה במקום ה-3 במזרח, וכשהביתיות בסדרה הראשונה שייכת להם. בוש סיים את העונה עם ממוצעי שיא בריבאונדים ונקודות ונבחר לפתוח בחמישייה של משחק האולסטאר. אחד מהשינויים שנראו לעין בראפטורס הייתה ההגנה החזקה יותר מבעבר, והתחזקות הקשר בין השחקנים. מיטשל נבחר לתואר מאמן השנה ב-NBA, והפך למאמן הראפטורס הראשון שזכה בתואר. בפלייאוף הראפטורס הפסידו לניו ג'רזי נטס 2-4, והודחו מוקדם מן המצופה.

לקראת עונת 2007/2008 הראפטורס רצו להמשיך עם אותה יכולת מהעונה שעברה, אך בכל זאת נערכו מספר שינויים בקבוצה. המהלכים המשמעותיים ביותר היו קבלתו של קרלוס דלפינו מדטרויט פיסטונס בתמורה לשתי בחירות דראפט, והחתמותיהם של ג'מאריו מון וג'ייסון קאפונו. מוריס פיטרסון עזב את הקבוצה, והצטרף לניו אורלינס הורנטס. במשך העונה ברניאני לא שמר על יציבות, ופציעות שגרמו להיעדרויות של שחקנים כמו גרבחוסה (75 משחקים), פורד (31 משחקים) ובוש (15 משחקים) השפיעו בצורה ניכרת על העונה.

למרות הפציעות הרבות בעונה זו הראפטורס השיגו מאזן 41-41, ועלו לפלייאוף מהמקום השישי במזרח. את אליפות הבית האטלנטי הם הפסידו לבוסטון סלטיקס. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם התמודדו נגד אורלנדו מג'יק, והם הודחו 1–4 בסדרה בת חמישה משחקים. אחרי עונה זו נראתה אכזבה רבה בקרב אנשי הראפטורס, שנחלשו בהגנה ובריבאונד, וגם חסרונו של סווינגמן דומיננטי היה חזק. כל המסקנות הובילו את ראשי הראפטורס לבנייה מחדש נוספת של הקבוצה.

לקראת עונת 2008/2009 הראפטורס ביצעו טרייד שישפיע רבות על גורלה של הקבוצה. בטרייד זה הם קיבלו את האולסטאר ג'רמיין אוניל מאינדיאנה פייסרס, שקיבלו בתמורה את פורד, ראשו נסטרוביץ', מייסאו באסטון, רוי היברט והבחירה ה-18 בדראפט 2008. אחרי שהם התחילו את העונה במאזן 8–9 מיטשל פוטר, ובמקומו מונה לעמדת המאמן ג'יי טריאנו. טריאנו לא הצליח לשפר את המאזן, להפך, הוא רק החמיר אותו כשהראפטורס הגיעו לפגרת האולסטאר במאזן 21–34. אוניל ומון עברו במהלך העונה למיאמי היט בתמורה לשון מריון ומרכוס בנקס. למרות השינויים הראפטורס יצאו מתמונת הפלייאוף וסיימו את העונה במאזן 33–49.

לאחר סיום עונת 2008/2009 הראפטורס נכנסו שוב לבעיה של בנייה מחדש: מריון יהפוך לשחקן חופשי בסיום העונה, בוש יהפוך לשחקן חופשי בסיום עונת 2009/2010, פארקר כבר לא "ילד" עם רגליים צעירות ויהפוך בקרוב לבן 35, וברניאני יחווה עונת פריצה שתשנה את פני הקבוצה. ב-12 במאי 2009 טריאנו חתם על הארכת חוזה בראפטורס למשך שלוש השנים הבאות, למרות הכישלון שלו בעונה הזו.

הבנייה מחדש החלה כשקאפונו הועבר לפילדלפיה 76' בתמורה לשחקן הוותיק רג'י אוונס. בדראפט הראפטורס בחרו בבחירה ה-9 את הגארד דמאר דרוזן. אחר כך הם החתימו את הפורוורד הידו טורקוגלו בעסקה מרובת שחקנים. באותו זמן פארקר עזב את הקבוצה לטובת קליבלנד קאבלירס, כשהרכז של אינדיאנה פייסרס, ג'רט ג'ק הובא. בנוסף הוחזר ראשו נסטרוביץ' לסגל. לסיום, קרלוס דלפינו ורוקו אוקיץ' הועברו למילווקי באקס בתמורה לאמיר ג'ונסון וסוני וימס.

היה ברור שאת כל ההעברות שביצעו הראפטורס הם עשו כדי לשכנע את כריס בוש שהם מספיק חזקים כדי שהוא לא יעבור לקבוצה אחרת בשנה הבאה. לפני פגרת האולסטאר היה לראפטורס מאזן חיובי, אך אחרי הפגרה פציעה של בוש מנעה מהראפטורס לממש את היכולת הטובה שלהם ולסיים את העונה עם מאזן 40–42, ולסיים במקום ה-9 במזרח. בעונה זו הם לא עלו לפלייאוף.

2010–2014: התחדשות ובנייה

לקראת עונת 2010/2011 הרבה שחקנים אולסטארים הפכו לחופשיים, כמו לברון ג'יימס, דוויין וייד, אמארה סטודמאייר וכריס בוש מהראפטורס. בוש וג'יימס עברו למיאמי היט של וייד, ובכך הראפטורס נשארו ללא הכוכב שלהם ב-7 השנים האחרונות. בדראפט 2010 הם בחרו את אד דייוויס, שמשחק כמו בוש בעמדת הפאוור פורוורד/סנטר, וגם הוא שמאלי. במהלך העונה הובאו השחקנים פג'ה סטויאקוביץ' (שעזב מאוחר יותר באותה עונה), דייוויד אנדרסן, מרכוס בנקס וג'ריד ביילס. את עונת 2010/2011 סיימו הראפטורס עם מאזן שלילי של 22–60, כשהם מוקמו במקום ה-14 במזרח ולא עלו לפלייאוף. גם בשנים 2012 ו-2013 לא הצליחה הקבוצה להעפיל לפלייאוף.

2014 והלאה: תקופה של הצלחות

עם הזמן השחקנים הצעירים של הקבוצה רכשו ניסיון ובעזרת כמה שינוי סגל מוצלחים חל מפנה ביכולתה של הקבוצה שהפכה לאחת מקבוצות הצמרת במזרח.

שנת 2014 הייתה שנה מצוינת לראפטורס. הם סיימו במקום 3 במזרח והפסידו על חודה של נקודה במשחק השביעי של הסיבוב הראשון של הפלייאוף. דמאר דרוזן נבחר לקבוצת האולסטאר של המזרח, והיה השחקן המצטיין של הקבוצה בעונה זו.

בשנת 2015 הקבוצה סיימה במקום ה-4 במזרח, השיגה שיא של ניצחונות בתולדות הקבוצה בעונה הרגילה, אך הפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול וושינגטון ויזארדס. קייל לאורי, רכז הקבוצה, נבחר לחמישייה הפותחת של המזרח במשחק האולסטאר. קלע הקבוצה לו ויליאמס נבחר לשחקן השישי המצטיין בליגה באותה עונה.

בעונת 2016 רשמה הקבוצה את פתיחת העונה הטובה ביותר בתולדותיה - 5 ניצחונות רצופים. בהמשך העונה קבעה הקבוצה שיא נוסף של 11 ניצחונות רצופים במהלך העונה. שניים משחקני הקבוצה נבחרו לשחק במשחק האולסטאר שנערך לראשונה בעיר טורונטו, קייל לאורי ודמאר דרוזן. הקבוצה סיימה את העונה הרגילה במקום ה-2 במזרח עם שיא חדש של ניצחונות בהיסטוריה של המועדון. בעונה זו עלתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר המזרח לאחר ניצחון 3–4 מול אינדיאנה פייסרס בסיבוב הפלייאוף הראשון וניצחון 3–4 מול מיאמי היט בסיבוב השני. בסדרת גמר המזרח שיחקה הקבוצה מול קליבלנד קאבלירס, שמאזן ניצחונותיה עד אז בפלייאוף היה 0–8. בשני המשחקים הראשונים בסדרה הובסו הראפטורס, אולם בשני המשחקים הבאים נצחו בבית והשוו את הסדרה ל-2-2. במשחק החמישי שיחקו הקבוצות שוב בקליבלנד והראפטורס הובסו בפעם השלישית. במשחק השישי הפסידה הקבוצה במגרשה הביתי בטורונטו והפסידה בסדרה כולה בתוצאה 2–4.

עונת 2018/2019 הייתה הטובה בתולדות הקבוצה, לאחר שלקבוצה הצטרף קוואי לנארד. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום השני במזרח, זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות האזור המזרחי, ובכך העפילה לראשונה לגמר ה-NBA בו היא שיחקה נגד האלופה המכהנת גולדן סטייט ווריורס. הקבוצה ניצחה בסדרת הגמר 4–2 וזכתה באליפות ה-NBA הראשונה שלה, ולאונרד נבחר לשחקן המצטיין של סדרת הגמר.^[1]

עונת 2019/2020 אופיינה ברצון של הקבוצה לשמור על התואר, למרות עזיבתו של קוואי לאונרד את הקבוצה לאחר שהוביל אותה לאליפות.^[2] הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-2 במזרח, ולאחר שניצחה את בסיבוב הראשון את הברוקלין נטס 4-0, הפסידה לבוסטון סלטיקס 4-3 בחצי גמר המזרח.^[3]

עונות העבר

עונה	מאמן	מיקום במזרח	פלייאוף
1995/1996	ברנדן מלון	14	–
1996/1997	דארל ווקר	12	–
1997/1998	דארל ווקר, בוץ' קרטר	15	–
1998/1999	בוץ' קרטר	10	–
1999/2000	בוץ' קרטר	6	סיבוב ראשון
2000/2001	לני וילקינס	5	חצי גמר המזרח
2001/2002	לני וילקינס	7	סיבוב ראשון
2002/2003	לני וילקינס	14	–
2003/2004	קווין אוניל	10	–
2004/2005	סם מיטשל	12	–
2005/2006	סם מיטשל	12	–
2006/2007	סם מיטשל	3	סיבוב ראשון
2007/2008	סם מיטשל	6	סיבוב ראשון
2008/2009	סם מיטשל, ג'יי טריאנו	13	–
2009/2010	ג'יי טריאנו	9	–
2010/2011	ג'יי טריאנו	14	–
2011/2012	דוויין קייסי	11	–
2012/2013	דוויין קייסי	10	–
2013/2014	דוויין קייסי	3	סיבוב ראשון
2014/2015	דוויין קייסי	4	סיבוב ראשון
2015/2016	דוויין קייסי	2	גמר המזרח
2016/2017	דוויין קייסי	3	חצי גמר המזרח
2017/2018	דוויין קייסי	1	חצי גמר המזרח
2018/2019	ניק נרס	2	זכייה באליפות ה-NBA
2019/2020	ניק נרס	2	חצי גמר המזרח
2020/2021	ניק נרס	12	–
2021/2022	ניק נרס	5	סיבוב ראשון
2022/2023	ניק נרס	9	–
2023/2024	דארקו ראיאקוביץ'	12	–

לוגואים

סמל הקבוצה בין השנים 1995–2008
סמל הקבוצה בין השנים 2008–2015
סמל הקבוצה החל משנת 2015

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
מאמן	שנים	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	הישגים
ברנדן מלון	1995–1996	82	21	61	0.256	—	—	—	—	—
דארל ווקר	1996–1998	131	41	90	0.313	—	—	—	—	—
בוץ' קרטר	1998–2000	165	73	92	0.442	3	0	3	0.000	—
לני וילקינס	2000–2003	246	113	133	0.459	17	8	9	0.471	—
קווין אוניל	2003–2004	82	33	49	0.402	—	—	—	—	—
סם מיטשל	2004–2008	345	156	189	0.452	11	3	8	0.273	זכייה בפרס מאמן העונה (2007)
ג'יי טריאנו	2008–2011	229	87	142	0.380	—	—	—	—	—
דוויין קייסי	2011–2018	558	320	238	0.573	51	21	30	0.412	זכייה בפרס מאמן העונה (2018)
ניק נרס	2018–2023	390	227	163	0.582	41	25	16	0.610	זכייה באליפות ה-NBA‏ (2019) זכייה בפרס מאמן העונה (2020)
דארקו ראיאקוביץ'	2023–הווה	82	25	57	0.305	—	—	—	—	—

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
אייזיאה תומאס	1994–1997	–
גלן גרונוולד	1997–2004	–
בוב באבקוק	2004–2006	–
ויין אמברי	2006	–
בראיין קולנג'לו	2006–2013	זכייה בפרס מנהל העונה (2007)
מסאי יוג'ירי	2013–הווה	זכייה באליפות ה-NBA‏ (2019)

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

נקודות: 54, פרד ואנווליט מול אורלנדו מג'יק, 2 בפברואר 2021.

ריבאונדים: 25, ביסמאק ביומבו מול אינדיאנה פייסרס, 17 במרץ 2016.

אסיסטים: 19, דיימון סטודמאייר מול יוסטון רוקטס (1996), וחוסה קלדרון מול שיקגו בולס (2009) ומינסוטה טימברוולבס (2011).

חטיפות: 9, דאג כריסטי מול דנוור נאגטס, 25 בפברואר 1997.

חסימות: 12, קיאון קלארק מול אטלנטה הוקס, 23 במרץ 2001.

שיאי קריירה בקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד.^[4]

נקודות:

1. דמאר דרוזן - 13,296
2. קייל לאורי - 10,540
3. כריס בוש - 10,275
4. וינס קרטר - 9,420
5. פסקל סיאקם - 8,875

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים

MVP של סדרת הגמר

קוואי לנארד - 2019

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

פסקל סיאקם - 2019

השחקן השישי של העונה

לו ויליאמס - 2015

מאמן השנה

מנהל השנה

בראיין קולנג'לו - 2007

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

מאמנים במשחק האולסטאר

דוויין קייסי - 2018
ניק נרס - 2020

משתתפים במשחק האולסטאר

וינס קרטר - 2000, 2001, 2002, 2003, 2004
אנטוניו דייוויס - 2001
כריס בוש - 2006, 2007, 2008, 2009, 2010
דמאר דרוזן - 2014, 2016, 2017, 2018
קייל לאורי - 2015, 2016, 2017, 2018, 2019, 2020
קוואי לנארד - 2019
פסקל סיאקם - 2020, 2023
פרד ואנווליט - 2022
סקוטי בארנס - 2024

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה	שנת הפרשה
15	וינס קרטר	קלע	2004-1998	2024

סגל השחקנים בעונת 2024/2025

סגל טורונטו ראפטורס

שחקנים

מידע נוסף

עמדה	#	ארץ	שם	גובה	תאריך לידה	אוניברסיטה/מדינת מוצא
SG/SF	1	ארצות הברית	גריידי דיק	1.98 מטרים	20 בנובמבר 2003	אוניברסיטת קנזס
PF	2	ארצות הברית	ג'ונתן מובו	2.06 מטרים	29 באוקטובר 2001	אוניברסיטת סן פרנסיסקו
PG/SG	3	ארצות הברית	די. ג'יי. קרטון (כ)	1.91 מטרים	5 באוגוסט 2000	אוניברסיטת מרקט
SF	4	ארצות הברית	סקוטי בארנס	2.01 מטרים	1 באוגוסט 2001	אוניברסיטת המדינה של פלורידה
PG/SG	5	ארצות הברית	עמנואל קוויקלי	1.88 מטרים	17 ביוני 1999	אוניברסיטת קנטקי
SG/SF	9	קנדה	אר. ג'יי. בארט	1.98 מטרים	14 ביוני 2000	אוניברסיטת דיוק
SG/SF	11	ארצות הברית	ברוס בראון	1.93 מטרים	15 באוגוסט 1996	אוניברסיטת מיאמי
SG	14	ארצות הברית	ג'קובי וולטר	1.96 מטרים	4 בספטמבר 2004	אוניברסיטת ביילור
SG/SF	17	ארצות הברית	גארט טמפל	1.96 מטרים	8 במאי 1986	אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה
C	19	אוסטריה	יאקוב פולטל	2.13 מטרים	15 באוקטובר 1995	אוניברסיטת יוטה
C	22	קמרון	אולריש שומשיי (כ)	2.11 מטרים	30 בדצמבר 2005	קמרון
PG	23	ארצות הברית	ג'מאל שיד	1.85 מטרים	24 ביולי 2002	אוניברסיטת יוסטון
PF/C	24	אנגולה	ברונו פרננדו	2.06 מטרים	15 באוגוסט 1998	אוניברסיטת מרילנד
PF/C	25	קנדה סנט לוסיה	כריס בושיי	2.06 מטרים	11 בינואר 1993	אוניברסיטת אורגון
SG	30	ארצות הברית	אוצ'אי אובאג'י	1.96 מטרים	20 באפריל 2000	אוניברסיטת קנזס
PF/C	41	קנדה	קלי אוליניק	2.11 מטרים	19 באפריל 1991	אוניברסיטת גונזגה
PG	45	ארצות הברית	דביון מיטשל	1.83 מטרים	5 בספטמבר 1998	אוניברסיטת ביילור
SF	77	ארצות הברית	ג'מיסון באטל (כ)	2.01 מטרים	10 במאי 2001	אוניברסיטת המדינה של אוהיו