טאבון

הטאבון (מן המילה הערבית طابون) לעיתים מכונה גם בשם תנור (בערבית تنور) וכך גם בלשון המקרא. הוא תנור אפייה העשוי לרוב מתערובת המבוססת על מקור חרסיתי. מעוצב ככיפה או חרוט (לעיתים קטום), עם פתח בצדו בעזרתו ניתן להבעיר ולהזין את האש. משמש בעיקר לצורכי הכנת מאפים שונים. בעוד שבעת העתיקה מרבית הטאבונים עשויים היו מתערובות קרקע (חרסית וחול) כיום ישנם טאבונים העשויים מאבן ואף ממתכת.

היסטוריה

מן הממצאים השכיחים בבתי המגורים בעת העתיקה הם הטאבונים (תנורים) אשר שמשו לצורכי הכנת לחם ויש להבדילו מן הכיריים ששימשו לבישול. מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל בארץ ישראל מוכרים טיפוסי תנורי אפייה אשר לרוב עשויים ממעטפת חרס עבה.^[1] במרבית החפירות הארכאולוגיות ימצאו רק בסיסיהם של הטאבונים בצורת טבעת חרס עבה ואולם לעיתים עשויים להיחשף בשלמותם. תופעה רווחת היא מציאת טאבונים כאשר מעטפת הטאבון מצופה בשברי כלי חרס (צרופים) אשר סייעו לבודד את השפעות החום על המעטפת הדקה ולמנוע סידוק ושבירה.

במקרא מצוין התנור ככלי המקבל טומאה (בדומה לכלי חרס) אשר אם נטמא חובה להרסו "וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו, יִטְמָא--תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ" (ויקרא יא, לה).

בימינו בדרך כלל משתמשים בטעות בכינוי טאבון לסאג'; כיפת מתכת עבה ששמים בהגבהה מעל מדורה פתוחה, שמשמשת להכנת פיתות מסוגים שונים.

פולקלור

הטאבון נמצא בשימוש נרחב בקרב קהילות אתניות ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה בעיקר לצורכי הכנת סוגי לחם מגוונים. תפוצת השימוש בו מעידה על מרכזיותו וחשיבותו למחייתם של הדיירים.

מבנה הטאבון הקלאסי

צורתו הנפוצה של הטאבון היא של כיפה המקנה לו חוזק ועמידות. לעיתים נסמך למבנה הכיפה שרוול כניסה נמוך יותר (כצורת איגלו). השרוול הנמוך מסייע לשמר את החום בתוך הכיפה. לעיתים נהוג לשלב פתח יציאה לעשן (ארובה), אולם יש הנוהגים להסתפק בפתח הכניסה ליציאת העשן על מנת לצמצמם אפשרות של בריחת חום לא מבוקרת. בעת השימוש בו יש הנוהגים לסגור את הפתחים על מנת לסייע לשמר את החום בתוך החלל הפנימי (בדומה לאופן השימוש בתנור חשמלי ביתי).

חומרים שונים נהוגים כחומרי בעירה של הטאבון בתוך כך: גללי בעלי חיים מיובשים, ענפי עצים קצוצים ויבשים, שבבי עץ, פחם, עלי עץ מיובשים ובדים. חלק מייחודו של הטאבון הם חומרי הבעירה הרבים והמגוונים בהם ניתן לעשות שימוש בהפעלתו, אלו היוו פתרונות במקומות בהם לא היו זמינים חומרי הסקה המבוססים על שרידי צומח. תכונת שימור החום של הטאבון סייעה לאמצו בקרב תרבויות רבות ותרמה להפיכתו כאמצעי יעיל לאפייה של לחמים. נהוג להשתמש בטאבון במסעדות ומאפיות ברחבי העולם. בחלק מן הטאבונים המודרניים משתמשים בגז בישול.