חרלד וננבורג
 | ||||
| וננבורג, 1981 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
5 במרץ 1964 (בן 60) אוטרכט שבהולנד | |||
| שם מלא | חרלד מרווין וננבורג | |||
| גובה | 1.72 מטר | |||
| עמדה | קשר ימני | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
חרלד מרווין וננבורג (בהולנדית: Gerald Mervin Vanenburg; נולד ב-5 במרץ 1964 באוטרכט) הוא כדורגלן ומאמן עבר הולנדי ששיחק בעמדת הקשר הימני.
בחלקה הראשון והמשמעותי של קריירת המשחק שלו, שיחק וננבורג בשתיים מהקבוצות הבכירות בהולנד, אייאקס אמסטרדם ופ.ס.וו. איינדהובן, ובמדיהן זכה בשמונה אליפויות, חמישה גביעים, וזכייה אחת בגביע אירופה לאלופות עם פ.ס.וו. ב-1988. בהמשך הקריירה שיחק גם בליגות הבכירות ביפן, בצרפת ובגרמניה.
וננבורג ערך 42 הופעות בינלאומיות עם נבחרת הולנד, והיה לשחקן הרכב בזכייתה של הנבחרת ביורו 1988. הוא ייצג את הולנד גם בטורניר מונדיאל 1990. לאחר פרישתו פנה לקריירת אימון קצרה בהולנד ובגרמניה.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]וננבורג, יליד העיר אוטרכט, החל את דרכו בקבוצות נוער מקומיות, עד שעבר למועדון הפאר ההולנדי אייאקס אמסטרדם כשהיה בן 16 בלבד. הוא שיחק במדי קבוצת הנוער של המועדון בעונת 1979/1980, ועונה אחר כך הוקפץ לסגל הקבוצה הבוגרת של המועדון, בהובלתו של לאו ביינהאקר. לאחר חודשים על הספסל, ערך וננבורג את הופעת הבכורה שלו בליגה ההולנדית ב-5 באפריל 1981, חודש בדיוק לאחר יום הולדתו ה-17, בניצחון הביתי 0–2 על דן האג. עד מהרה הפגין וננבורג את היכולות הטכניות הגבוהות שלו, שאף זיכו אותו בכינוי חרלדיניו, כרמיזה לסגנון המשחק הדרום אמריקאי שהפגין. עד לסיום העונה הספיק וננבורג לערוך 11 הופעות ליגה, בהן כבש שלושה שערים, וסייע לקבוצתו לסיים את העונה כסגנית האלופה. כמו כן, וננבורג כבש את שער השוויון הזמני של אייאקס בגמר הגביע ההולנדי מול א.ז. אלקמאר, בדרך להפסד 3:1.
עונת הבכורה המוצלחת הפכה את וננבורג עד מהרה לשחקן הרכב קבוע. בשתי העונות הבאות זכה וננבורג עם אייאקס בשתי אליפויות רצופות. וננבורג, בפריצותיו באגף ימין, שיתף פעולה היטב עם חלוציה המובילים של המועדון, וים קיפט ומרקו ואן באסטן, ואף היה לכובש שערים מוצלח בעצמו, עם שלושים שערי ליגה במצטבר בשתי עונות האליפות. בעונת 1982/1983 השלימה אייאקס זכייה בדאבל המקומי, כשגברה בגמר הגביע על ניימכן. הגמר שוחק אז בשיטת בית-חוץ, ובשני המשחקים גברה אייאקס בתוצאה זהה על ניימכן, 3:1. במשחק הגומלין כבש וננבורג צמד בדרך להבטחת הזכייה בגביע. וננבורג זכה עם אייאקס באליפות וגביע נוספים בשלוש העונות הבאות.
סכסוך שהתפתח בין וננבורג למאמנו החדש יוהאן קרויף בעונת 1985/1986, הוביל אותו לעזוב את המועדון בסיום העונה ולהצטרף לאחת מיריבותיה הגדולות של אייאקס והאלופה המכהנת, פ.ס.וו. איינדהובן. ההצלחה עם איינדהובן הייתה מיידית. וננבורג השתלב היטב, ולא החמיץ ולו משחק ליגה אחד בשלוש עונותיו הראשונות בקבוצה, שהסתיימו עם שלוש אליפויות ושני גביעים, ושתי זכיות אישיות בתואר נעל הזהב, המוענק לכדורגלן השנה בהולנד על ידי איגוד עיתונאי הספורט.
בעונת 1987/1988, עונתו השנייה במועדון, זכה וננבורג להצלחה גם בגביע אירופה לאלופות, שהשלימה עבור המועדון זכייה בטרבל. איינדהובן הדיחה במפעל את גלאטסראיי, ראפיד וינה, בורדו וריאל מדריד, בדרך לגמר מול בנפיקה ליסבון. וננבורג פתח בהרכב קבוצתו במשחק הגמר, שהסתיים בשוויון 0-0 לאחר הארכה ועבר להכרעה בדו-קרב בעיטות עונשין. וננבורג כבש את הבעיטה הרביעית של קבוצתו בדרך לניצחון 6:5 ולזכייה הראשונה בתולדות המועדון בגביע אירופה. וננבורג שיתף פעולה באותה עונה בקבוצה, בין היתר, עם חבריו לשעבר מאייאקס - וים קיפט, רונאלד קומאן, סורן לרבי ופרנק ארנסן.
וננבורג נותר בקבוצה במשך ארבע עונות נוספות, בהן זכה בשתי אליפויות וגביע נוסף. על אף שאיבד את מקומו הבלתי מעורער בהרכב, עדיין היה וננבורג משחקניה הבולטים של איינדהובן באותן שנים. בסך הכול שיחק וננבורג שבע עונות במועדון, יותר מבכל קבוצה אחרת בקריירה שלו, ורשם קרוב למאתיים הופעות ליגה, בהן כבש קרוב לחמישים שערים.
בשלהי עונת 1993 הצטרף וננבורג לימאהה מוטורס איוואטה, שהעפילה לראשונה לליגת העל היפנית לקראת עונת 1994 והחליפה את שמה לג'ובילו איוואטה. וננבורג שיתף פעולה בקבוצה היפנית עם המאמן בן ארצו הנס אופט. וננבורג היה לשחקן הרכב קבוע בקבוצה, ובתום שלוש עונות בליגה הבכירה עמד מאזנו על 86 הופעות ליגה ו-14 שערים.
בינואר 1997, לקראת חציה השני של עונת 1996/1997 בליגה ההולנדית, חזר וננבורג למדינתו וחתם בקבוצת אוטרכט מעיר הולדתו. עד לסיום העונה רשם וננבורג תשע הופעות ליגה בלבד, בהן כבש פעמיים. בסיום העונה, לאחר חצי עונה בלבד באוטרכט, שוב עזב וננבורג את הולנד, וחתם בקבוצת קאן מליגת העל הצרפתית לקראת עונת 1997/1998. עונה זו הפכה לעונה האחרונה של קאן בליגה הבכירה בצרפת, והיא סיימה אותה במקום האחרון בטבלה.
לקראת עונת 1998/1999 עבר וננבורג לראשונה בקריירה לבונדסליגה, והצטרף למינכן 1860. בקבוצה הגרמנית של ורנר לורנט, עשה וננבורג הסבת עמדה והפך לבלם הקבוע של הקבוצה במשך שתי עונות, עד שפרש ממשחק פעיל בשנת 2000, בגיל 36.
נבחרת הולנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]וננבורג ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת הולנד ב-14 באפריל 1982, כשהיה בן 18 בלבד, במשחק ידידות ביתי מול יוון. וננבורג פתח בהרכב נבחרתו שניצחה בסיום 1:0. תחת המאמן ריס רייברס היה וננבורג לשחקן משמעותי במוקדמות יורו 1984, בו סיימה הולנד במקום השני בבית וכשלה להעפיל רק עקב ניצחונה של ספרד 12:1 על מלטה במחזור הסיום.
מינויו של רינוס מיכלס למאמן הנבחרת ב-1984, ושל לאו ביינהאקר שנה אחריו, גרר הפסקה של כשנתיים וחצי בקריירה הבינלאומית של וננבורג. הוא שב לסגל רק במרץ 1986, עם מינויו של מיכלס למאמן בפעם השנייה, והיה שותף להפעלתה של הולנד ממוקדמות יורו 1988. הוא אף זומן על ידי מיכלס לטורניר יורו 1988 עצמו שנערך בגרמניה המערבית. וננבורג פתח בהרכב הולנד בכל חמשת משחקיה בטורניר, כולל בניצחון 2:0 על ברית המועצות בגמר הטורניר, ובכך היה לחלק משמעותי מזכייתה הראשונה בתולדותיה של הולנד באליפות אירופה. עבור וננבורג הייתה הזכייה המשך ישיר לזכייה שלו בטרבל עם פ.ס.וו. איינדהובן חודשים ספורים קודם לכן.
לקראת טורניר מונדיאל 1990 באיטליה זומן וננבורג על ידי מאמנו הראשון בבוגרים, לאו בינהאקר, לסגל הולנד לטורניר. וננבורג פתח בהרכב במשחקה הראשון של הולנד בטורניר מול מצרים, אך הוחלף במחצית ולא שותף עוד בטורניר, ממנו הודחה הולנד בשלב שמינית הגמר.
משחקו האחרון של וננבורג במדי הולנד נערך ב-14 באוקטובר 1992, עשר שנים וחצי בדיוק מאז הופעת הבכורה שלו, בשוויון 2:2 הביתי מול פולין במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994. בסך הכול ערך וננבורג 42 הופעות בינלאומיות, בהן כבש שער אחד.
קריירת אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד עם פרישתו ממשחק חזר וננבורג לפ.ס.וו. איינדהובן בה שיחק בעברו, והתמנה לתפקיד מאמן קבוצת הנוער.
באפריל 2004 החליף וננבורג את פאלקו גץ כמאמן מינכן 1860, במדיה פרש ממשחק פעיל. הקבוצה הייתה במקום האחרון בבונדסליגה, והייתה על סף ירידה לבונדסליגה השנייה. וננבורג הוביל את הקבוצה בחמשת מחזורי הסיום, ונפרד ממנה בסיום העונה במאזן של שתי תוצאות תיקו ושלושה הפסדים. לאחר חודשיים במינכן, חזר וננבורג לתפקידו כמאמן הנוער של איינדהובן לשנה אחת נוספת.
לקראת עונת 2006/2007 התמנה וננבורג לתפקיד מאמן הלמונד ספורט מהליגה ההולנדית השנייה. הוא הוביל את הקבוצה למשך מספר חודשים בלבד, עד שפוטר מתפקידו ב-17 בפברואר 2007, בעקבות רצף תוצאות חלשות של הקבוצה. וננבורג נותר מחוץ למגרשים כשנה, עד שבינואר 2008 התמנה וננבורג לתפקיד מאמן מועדון הכדורגל איינדהובן מליגת המשנה. לאחר כשלושה חודשים בלבד, בהם הציגה הקבוצה יכולת חלשה והתקשתה לייצר נקודות, פוטר וננבורג מתפקידו.
בעונת 2008/2009 שימש וננבורג כעוזר מאמן בקבוצת וילם II מהליגה הבכירה.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גביע אירופה לאלופות: 1987/1988
- אליפות הולנד (5): 1986/1987, 1987/1988, 1988/1989, 1990/1991, 1991/1992
- הגביע ההולנדי (3): 1987/1988, 1988/1989, 1989/1990
- מגן יוהאן קרויף: 1992
- תארים אישיים
- נעל הזהב ההולנדית (2): 1988, 1989
סטטיסטיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1980/1981 | אייאקס אמסטרדם |  ליגת העל ההולנדית |
11 | 3 |
| 1981/1982 | 32 | 13 | ||
| 1982/1983 | 33 | 17 | ||
| 1983/1984 | 34 | 7 | ||
| 1984/1985 | 29 | 12 | ||
| 1985/1986 | 34 | 12 | ||
| 1986/1987 | פ.ס.וו. איינדהובן | ליגת העל ההולנדית |
34 | 9 |
| 1987/1988 | 34 | 1 | ||
| 1988/1989 | 34 | 10 | ||
| 1989/1990 | 21 | 6 | ||
| 1990/1991 | 29 | 11 | ||
| 1991/1992 | 19 | 7 | ||
| 1992/1993 | 28 | 4 | ||
| 1993 | ימאהה מוטורס |  הליגה היפנית השנייה |
0 | 0 |
| 1994 | ג'ובילו איוואטה | ליגת העל היפנית |
43 | 8 |
| 1995 | 21 | 1 | ||
| 1996 | 22 | 5 | ||
| 1996/1997 | אוטרכט | ליגת העל ההולנדית |
9 | 2 |
| 1997/1998 | קאן |  ליגת העל הצרפתית |
26 | 6 |
| 1998/1999 | מינכן 1860 |  בונדסליגה |
27 | 2 |
| 1999/2000 | 15 | 0 | ||
| סך הכול בקריירה | 535 | 136 | ||
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| נבחרת הולנד | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1982 | 4 | 0 |
| 1983 | 5 | 1 |
| 1984 | 0 | 0 |
| 1985 | 0 | 0 |
| 1986 | 4 | 0 |
| 1987 | 7 | 0 |
| 1988 | 10 | 0 |
| 1989 | 4 | 0 |
| 1990 | 6 | 0 |
| 1991 | 1 | 0 |
| 1992 | 1 | 0 |
| סך הכול | 42 | 1 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חרלד וננבורג, באתר Transfermarkt
- חרלד וננבורג, באתר Soccerway
- חרלד וננבורג, באתר WorldFootball.net
- חרלד וננבורג, באתר National Football Teams
- חרלד וננבורג, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- הופעות בינלאומיות באתר rsssf
| נבחרת הולנד – יורו 1988 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 ואן ברויקלן • 2 ואן טיחלן • 3 טרוסט • 4 ר. קומאן • 5 וינטר • 6 ואן ארלה • 7 וננבורג • 8 מוהרן • 9 בוסמן • 10 חוליט • 11 ואן טסחיפ • 12 ואן באסטן • 13 א. קומאן • 14 קיפט • 15 קוברמנס • 16 היילה • 17 רייקארד • 18 סורבין • 19 קרוזן • 20 ואוטרס • מאמן: מיכלס |
| |
| נבחרת הולנד – מונדיאל 1990 | ||
|---|---|---|
|
1 ואן ברויקלן • 2 ואן ארלה • 3 רייקארד • 4 ר. קומאן • 5 ואן טיחלן • 6 ואוטרס • 7 א. קומאן • 8 וננבורג • 9 ואן באסטן • 10 חוליט • 11 ויטסחה • 12 קיפט • 13 רוטחס • 14 טסחיפ • 15 רוי • 16 היילה • 17 גילהאוס • 18 פראסר • 19 ואן לואן • 20 וינטר • 21 בלינד • 22 מנזו • מאמן: ביינהאקר |
| |
