ויליאם גודווין

ויליאם גודווין
William Godwin

לידה	3 במרץ 1756 ויסבך, הממלכה המאוחדת
פטירה	7 באפריל 1836 (בגיל 80) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום קבורה	הכנסייה הקדושה סנט פנקראס
השקפה דתית	אתאיזם
תחומי עניין	פילוסופיה אנרכיסטית, מחשבה מדינית
עיסוק	סופר, פילוסוף, עיתונאי, מחבר רומנים, תאורטיקן במדע המדינה, כותב מדע בדיוני
מדינה	ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
יצירות ידועות	Things as They Are; or, The Adventures of Caleb Williams
בן או בת זוג	מרי וולסטונקראפט (29 במרץ 1797–?) Mary Jane Godwin (דצמבר 1801–ערך בלתי־ידוע)
צאצאים	מרי שלי, William Godwin the Younger, Claire Clairmont
חתימה

ויליאם גודווין (באנגלית: William Godwin;‏ 3 במרץ 1756 - 7 באפריל 1836) היה עיתונאי אנגלי, פילוסוף פוליטי וסופר. נחשב לאחד מראשוני הפילוסופים שעסקו בתועלתנות, ואחד מהחסידים הראשונים של האנרכיזם הפילוסופי. יש הרואים בו את אבי האנרכיזם המודרני.

גודווין מפורסם בעיקר בשל שני ספרים שפרסם בטווח של שנה: "חקירה בנוגע לצדק פוליטי", שעיקרו התקפה על מוסדות פוליטיים ו"דברים כפי שהם או הרפתקאותיו של קיילב ויליאמס", שעיקרו התקפה על זכות היתר האריסטוקרטית, אך הוא למעשה גם נחשב רומן המסתורין הראשון.

בהתבסס על הצלחתם של שני ספריו, גודווין היה חבר בחוגים הרדיקליים של לונדון בסוף המאה ה-18. כחלק מתגובת החוגים השמרניים לרדיקליזם הבריטי, גודווין הותקף, חלקית בגלל נישואיו לסופרת הפמיניסטית, מרי וולסטונקראפט, בשנת 1797, והביוגרפיה שכתב עליה לאחר מותה. בתם, מרי גודווין (לימים מרי שלי), כתבה מאוחר יותר את הספר "פרנקנשטיין" ונישאה למשורר פרסי ביש שלי.

גודווין כתב ספרים רבים בחייו בסוגות מגוונות כגון נובלה, היסטוריה ודמוגרפיה, והייתה לו השפעה רבה על הספרות הבריטית ועל התרבות הספרותית.

שנותיו הראשונות וחינוכו

גודווין נולד בויסבך במחוז קיימברידג'שייר שבאנגליה, לג'ון ואן גודווין. משפחתו הייתה ממעמד הביניים, והוריו דבקו בזרם מחמיר של הקלוויניזם. אביו, כומר נון-קונפורמיסט, נפטר בגיל צעיר, ומעולם לא הרעיף אהבה רבה על בנו. לעומת זאת, ולמרות חילוקי דעות חריפים, יחסיו עם אימו היו חמים ואוהבים מאז ומעולם, עד למותה בגיל מאוחר.

גודווין חונך לעסוק במקצוע של אביו באקדמיית הוקסטון על ידי הביוגרף, אנדרו קיפיס, ואברהם ריס, שהיה מעורב בהוצאת ציקלופדיית צ'יימברס. בתחילה היה קלוויניסט אדוק יותר ממוריו, והפך לחסיד של ג'ון גלאס. מאוחר יותר, שימש ככומר בוור, בסטואומרקט ובביקונספילד. בוור, הובאו בפניו כתביהם של פילוסופים צרפתיים, על ידי חברו, ג'וזף פוסט, שהחזיק בדעות רפובליקניות מוצקות.

גודווין הגיע ללונדון בשנת 1782, עדיין ככומר, במטרה לכתוב מאמרים וספרים שישנו את החברה. הוא אימץ את עקרונותיהם של האנציקלופדיסטים, ומטרתו האישית הייתה להפיל את כל המוסדות הפוליטיים, החברתיים והדתיים הקיימים. אולם, הוא האמין שדיון רגוע הוא הדרך היחידה שיש בה צורך על מנת להביא לשינוי, ומתחילתה ועד סופה של הקריירה שלו הוא גינה כל צורה של אלימות. הוא פילוסוף רדיקלי במובן הנוקשה ביותר של המילה.

כתביו המוקדמים

היצירה הראשונה של גודווין שיצאה לאור נכתבה בצורה אנונימית ונקראה "חייו של הלורד צ'אטאם" (1783). הוא הוציא לאור תחת שמו את הספר "סקיצות של היסטוריה" (1784), המורכב משש דרשות על דמויותיהם של אהרן, חזאל וישו, בהם למרות כתיבה בדמות של קלוויניסט אדוק, הוא ביטא את הטענה ש"לאלוהים עצמו אין זכות להיות עריץ".

בשנת 1785 הוא החל לכתוב עבור כתב העת, "הרשימה השנתית החדשה" (New Annual Register), שנערך על ידי מורהו לשעבר קיפיס, וכתבי עת אחרים, ויצר גם שלוש נובלות. תרומתו העיקרית ל"רשימה השנתית החדשה" הייתה "סקיצות של היסטוריה אנגלית", אותה כתב מדי שנה, ובה היו סיכומים שנתיים של אירועים פוליטיים עולמיים ופנים אנגליים. הוא הצטרף למועדון שנקרא "המהפכנים", והתערה עם הלורד צ'ארלס סטאנהופ, ג'ון הורן טוק ותומאס הולקרופט.

"חקירה בנוגע לצדק פוליטי" ו"קיילב ויליאמס"

בשנת 1793, בעיצומה של המהפכה הצרפתית, גודווין פרסם את יצירתו המפורסמת בתחום מדע המדינה, "חקירה בנוגע לצדק פוליטי, והשפעתו על המוסריות הכללית ועל האושר". חלקו הראשון של הספר היה בעיקרו סיכום של יצירתו של אדמונד ברק, "הגנה החברה הטבעית" - ביקורת אנרכיסטית על המדינה. גודווין הכיר בהשפעתו של ברק על חלק זה של הספר. שאר הספר מבטא את חזונו החיובי של גודווין באשר לתפקודה האפשרי של חברה אנרכיסטית (או מינארכיסטית).

מדע המדינה השפיע רבות בתקופה זו: אחרי ברק ותומאס פיין, גודווין היה התגובה הכתובה הפופולרית ביותר למהפכה הצרפתית. יצירתו של גודווין נראתה כמאירה דרך אמצעית בין שתי העמדות הקיצוניות של ברק ופיין. ראש הממשלה, ויליאם פיט הבן, אמר שאין צורך לצנזר את היצירה, מאחר שמעל פאונד אחד היא תהיה יקרה מידי עבור האנגלי הממוצע. אולם, בסופו של דבר הספר מכר כ-4,000 עותקים והביא לתהילתו של גודווין.

השפעת הספר גברה לאחר שגודווין פרסם נובלה פופולרית באותה מידה בשם "הדברים כפי שהם, או הרפתקאותיו של קיילב ויליאמס", שמספרת את סיפורו של משרת שמגלה סוד חשוך על אדונו האריסטוקרט, פולקלנד, ונאלץ לברוח בעקבות הידע החדש שברשותו. "קיילב ויליאמס" נחשב המותחן הראשון. גודווין ציין באירוניה שחלק מהקוראים צורכים בלילה אחד, את מה שלקח לו למעלה משנה לכתוב. אחת ממעלות הספר הוא דיוקן של מערכת הצדק האנגלית באותה תקופה, ועלילה נבואית הנוגעת לריגול פנימי. הקלוויניזם של גודווין עדיין ניכר, אם כי בצורה חילונית. בסופה של הנובלה, כאשר קיילב ויליאמס מתעמת בסופו של דבר עם פולקלנד, פולקלנד נפצע, ומיד מודה בצדקתה של מטרתו של ויליאמס. ויליאמס לא מרגיש הקלה או אושר עקב כך, אלא רואה בהרס אדם הנשאר אציל בעיניו, גם אם ירד מגדולתו. קיילב ויליאמס מאשר במרומז את טענתו של גודווין שעל החברה להשתנות על מנת שהתנהגותו של היחיד תשתנה. טענה זו מעמידה אותו קרוב יותר לאנרכיזם ולמרקסיזם מאשר לליברליזם. השיטה הספרותית בה הוא נוקט, כפי שהוא מתאר אותה במבוא לנובלה, הותירה את השפעתה גם היא: גודווין מתחיל את הספר בבריחתו של קיילב לכל אורך אנגליה ואירלנד, ומפתח את העלילה לאחור. צ'ארלס דיקנס ואדגר אלן פו החמיאו לגודווין על כושר ההמצאה שלו.

כתבים פוליטיים

בתגובה למשפט בעוון בגידה של חלק מחבריו היעקובינים הבריטים, בהם תומאס הולקרופט, גודווין כתב את "ביקורת קצרה על כתב האישום שהובא על ידי זקן השופטים אייר בפני חבר המושבעים, 2 באוקטובר 1794" (Cursory Strictures on the Charge Delivered by Lord Chief Justice Eyre to the Grand Jury, 2 October 1794), בהם הוא טען בתקיפות שהרעיון של התביעה בנוגע ל"בגידה מועילה" מאפשר לשופט להציג כל התנהגות כבוגדנית. כתבים אלו סללו את הדרך לניצחון, מוסרי בעיקרו, של היעקובינים, שזוכו מאשמה.

אולם, תדמיתו של גודווין עצמו הוכתמה לבסוף אחרי 1798 על ידי העיתונות השמרנית, שלא אהבה את התנגדותו למוסדות הפוליטיים (ובמיוחד את התנגדותו למוסד הנישואין), וגם משום שבחר לכתוב ביוגרפיה גלוית לב על אשתו המנוחה, מרי וולסטונקראפט, שכללה תיאורים של שני ניסיונות התאבדות ושל הרומן שהיה לה, לפני נישואיה לגודווין, עם גילברט אימליי, סופר וקצין במלחמת העצמאות של ארצות הברית, שהביא ללידתה של פאני אימליי.

גודווין, שהיה עקבי ברעיונותיו ובפועלו, חי במחתרת במשך 30 שנה עקב תדמיתו, אך השפעתו על סופרים כגון מרי שלי, פיוטר קרופוטקין ואחרים דרך ספרו "חקירה בנוגע לצדק פוליטי", הייתה משמעותית ביותר, וספרו נלמד עד ימינו באקדמיה.

פרשנות ל"חקירה בנוגע לצדק הפוליטי"

בהשתמשו במילים "צדק פוליטי", גודווין התכוון ל"אימוץ של כל עיקרון של מוסר ואמת לתוך פועלה של קהילה", ולכן יצירתו הייתה בעצם חקר של עקרונות החברה, הממשלה והמוסר. במשך שנים רבות גודווין "סבר שמונרכיה היא זן של ממשל שהוא בהכרח מושחת", ועקב רצונו בממשלה בעלת המבנה הפשוט ביותר, הוא בהדרגה הגיע למסקנה ש"ממשלה, מעצם טבעה, מנוגדת לשיפורה של המחשבה המקורית", והדגים בכך אמונות אנטי-מדינתיות שנחשבו מאוחר יותר כאנרכיסטיות.

הוא האמין בשלמות הגזע האנושי, ושאין תכונות מולדות, ולכן אין גם נטייה ראשונית לרוע. הוא סבר ש"המעלות והפגמים שלנו הם תוצר של המקרים שיוצרים את ההיסטוריה של חיינו, ואם אפשר להשיל מהמקרים האלו כל נטייה לא נאותה, השחיתות המוסרית תיעלם מהעולם". גודווין התנגד לכל שליטה של אדם באדם אחר, והאמין שיבוא יום שבו כשכל אדם יעשה מה שנראה בעיניו נכון, הוא יעשה, למעשה, גם את הדבר הטוב ביותר עבור הקהילה, מאחר שכולם יונחו על ידי עקרונות התבונה הטהורה.

אופטימיזם כזה, יחד עם נטייה חזקה לאמפיריציזם, היוו את התשתית לאמונתו של גודווין שהפעולות הבלתי מוסריות של האדם, נובעות אך ורק מההשפעה המשחיתה של התנאים החברתיים הקיימים, וששינוי תנאים אלו, יבטל את הרוע הטמון באדם. רעיונות אלו דומים לרעיונותיה של אשתו, מרי וולסטונקראפט, בנוגע לכך שחסרונות האישה נובעים מהחינוך מרפה הידיים שלהן.

גודווין לא האמין שכל כפייה ואלימות הם בלתי-מוסריים כשלעצמם, אלא האמין שיש צורך בממשלה לטווח הקצר וקיווה שיבוא יום שבו כבר לא יהיה בה צורך. לכן הוא הוגדר כאנרכיסט הדרגתי, ולא מהפכני. הוא תמך ברעיונות שמאחורי המהפכה הצרפתית, אך לא באמצעים שבהם נעשה שימוש. הוא גם לא האמין בשוויון כפי שהאמינו בו האנרכיסטים, אלא חשב שאפליה על רקע שאינו יכולת היא בלתי מוסרית. הטיעון התועלתני שלו בדבר הצלת הארכיבישוף מקנטרברי לפני הצלת אימו מבית בוער, נראתה נתעבת בעיני אלו הדוגלים בשיווין.

הוויכוח עם מלתוס

בספרו, "חקירה בנוגע לצדק הפוליטי" הכיר גודווין בכך שעלייה ברמת החיים באמצעות הצעותיו עלולה לגרום ללחץ על האוכלוסייה, אך ראה פתרון מובן מאליו למניעה של משבר אוכלוסייה: "יצירת שינוי במבנה הפעולה האנושית, אם לא הטבע האנושי, ובמיוחד האפלה על התשוקה לסקס, על ידי התפתחות הנאות אינטלקטואליות". עקרון אוכלוסייה זה של גודווין, גירה את מאמרו של מלתוס, "על עקרון האוכלוסייה".

כחלק מהתגובה הבריטית השמרנית שהוצתה על ידי הקמפיין של נפוליון בהרי האלפים בשנת 1798, תומאס מלתוס כתב את מאמרו המפורסם "על עקרון האוכלוסייה", בו הוא תוקף רבות את רעיונותיו של גודווין בנוגע ל"שלמות החברה". בניגוד לגודווין, מלתוס חזה כי אוכלוסיית העולם מכפילה עצמה כל הזמן, בעוד ייצור המזון גדל לאט הרבה יותר. התוצאה לפי מלתוס תהא צמצום משמעותי של מזון לכל אדם. תחזית זו התבססה על הרעיון שגידול בלתי מרוסן של האוכלוסייה גדל בשיעור הנדסי, כאשר אספקת המזון גדלה בשיעור חשבוני. משמעות הדבר לפי מלתוס היא, קטסטרופה ורעב גדול אשר בסופו של דבר יובילו לצמצום האוכלוסייה.

גודווין לא הגיב רשמית למאלתוס במשך 20 שנה. ב-1820, גודווין פרסם את "על האוכלוסייה: חקירה בנוגע לכוחה של עליה במספר בני האדם", כתשובה להתקפתו של מלתוס את "חקירה בנוגע לצדק פוליטי". גודווין מתייחס לתאוריה של מלתוס כ"מגדל קלפים" שמלתוס "לא מוכיח ולא מנסה להוכיח". גודווין בעיקר התנגד לייחוס הכוללני של שיעור גידול האוכלוסייה בארצות הברית כתופעה כלל עולמית. גודווין מוצא שקוראים של מלתוס צריכים לקבל הנחה שכזו להתקבל רק על בסיס של אמונה. בניגוד לכך, גודווין אישר את העובדה הניתנת לווידוא שמרבית העולם הישן עצר את גידול האוכלוסייה שלו. מעבר לכך, גודווין האמין שהשפע באדמה לא מעובדת והמשך ההתפתחות הטכנולוגית גרמה פחד מגידול יתר באוכלוסייה להיות בלתי-מוצדק אף יותר.

בתקופה בה ילדים רבים לא הגיעו לבגרות, גודווין סבר שעל מנת שהאוכלוסייה תכפיל את עצמה כל 25 שנה, כפי שמלתוס טען, כל זוג נשוי יצטרך להוליד לפחות 8 ילדים. למרות שגודווין עצמו היה אחד מ-13 אחים, הוא לא חשב שלמרבית הזוגות יש 8 ילדים. גודווין מסכם את דבריו נגד מלתוס באתגר הבא: "במציאות, אם לא הייתי לוקח את העט עם הכוונה המפורשת להפריך את כל הטעויות בספרו של מלתוס, ולהשתדל להציג עקרונות אחרים, יותר משמחים, יותר עדיפים לאינטרסים של האנושות, ומוכנים יותר להאבק בחדירה למוסר ולסבל, הייתי סוגר את הטיעון שלי כאן, ומניח את העט עם ההערה הקצרה, שכאשר מחבר זה יפיק מכל מדינה, כולל ארצות הברית וצפון אמריקה, מרשם של נישואים ולידות, ממנו יובן שישנו ממוצע של 8 לידות לכל זוג נשוי, אז, ורק אז, תהיה לי סיבה מוצדקת להודות בדוקטרינה שלו לגבי יחס הנדסי."

לקריאה נוספת

• אברהם יסעור (עורך), אנרכיזם - אנתולוגיה, הוצאת רסלינג, 2004.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם גודווין בוויקישיתוף

• ויליאם גודווין, ברשת החברתית Goodreads
• ויליאם גודווין באתר על תועלנות
• ויליאם גודווין בארכיונים האנרכיסטיים
• הערך על גודווין באינציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה
• יצירות של גודווין מתוך פרויקט גוטנברג
• ויליאם גודווין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויליאם גודווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ויליאם גודווין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• וילים גודוין (1756-1836), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל