התנועה לרפורמת מכסות בבנגלדש (2024)
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
 | |
| תאריכי המאבק |
6 ביוני 2024 – 3 באוגוסט 2024 (59 ימים)  |
|---|---|
  | |
התנועה לרפורמת מכסות בבנגלדש הייתה מחאה אנטי-ממשלתית ופרו-דמוקרטית בבנגלדש, שאותה הובילו סטודנטים באוניברסיטאות בין יוני לאוגוסט 2024. תחילה התמקדה המחאה בארגון מחדש של מערכות מסורתיות ומבוססות מכסות מפלות לגיוס משרות ממשלתיות, התנועה התרחבה כנגד מה שרבים במדינה תפסו כממשלה סמכותית ומדכאת. במהלך המחאות מאות מפגינים ואזרחים, רובם סטודנטים, נהרגו, בעיקר כתוצאה מירי על ידי המשטרה וכוחות ממשלתיים אחרים, תוך שימוש בנשק קטלני נגד מפגינים לא חמושים ואזרחים שאינם מפגינים, כולל ילדים והולכי רגל. ב-5 באוגוסט המחאות הובילו להתפטרותה של ראש ממשלת בנגלדש שק הסינה ואזד, ופיזור הפרלמנט בבנגלדש.
התפתחות המחאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחאה החלה ביוני 2024, בתגובה לפסיקה של בית המשפט העליון של בנגלדש, שהחזיר מכסה של 30% לצאצאי לוחמי חופש, תוך ביטול החלטת הממשלה שהתקבלה בתגובה לתנועה לרפורמת מכסות בבנגלדש ב-2018. התלמידים החלו להרגיש שיש להם הזדמנות מוגבלת על סמך הכשרון. המחאה, שהחלה בתחילה כתגובה לשיטת המכסות שהוקמה מחדש על משרות ממשלתיות, התפשטה במהירות ברחבי המדינה כולה בגלל התגובה האלימה של הממשלה, כמו גם בשל חוסר שביעות הרצון הציבורי הגובר מהממשלה שנתפסה כממשלה מדכאת. המצב הסתבך עוד יותר בגלל נושאים מתמשכים רבים אחרים, כמו חוסר יכולתה של הממשלה לנהל את המדינה שהגיעה לשפל כלכלי ממושך, וכן דיווחים על שחיתות רבה, הפרות זכויות אדם, והיעדר ערוצים דמוקרטיים ליזום שינויים.
הממשלה ביקשה לדכא את ההפגנות על ידי השבתת כל מוסדות החינוך. הממשלה הורתה לפרוס את אגף הסטודנטים שלהם, ליגת צ'הטרה (אנ'), יחד עם אגפים אחרים של מפלגת ליגת האוואמי (אנ'), כמו ליגת הג'ובו (אנ') וליגת סווצ'סבאק (אנ'). קבוצות אלו השתמשו בין השאר בנשק חם נגד המפגינים. הממשלה פרסה גם את כוחות המשטרה, "גדוד פעולה מהירה" (אנ'), משמר הגבול וצבא בנגלדש כנגד המפגינים, והכריזה על עוצר ארצי של ירי וחסימה חסרת תקדים של רשת האינטרנט והסלולר, אשר בודדה למעשה את בנגלדש מהשאר של העולם. הממשלה חסמה גם מדיה חברתית בבנגלדש, כולל פייסבוק, טיקטוק ווואטסאפ. נכון ל-2 באוגוסט 2024, אושרו 215 מקרי מוות ויותר מ-20,000 פצועים נוספים, ויותר מ-11,000 מעצרים באזורים שונים במדינה. מניין ההרוגים הלא-רשמי הוא בין 300 ל-500. יוניסף דיווח כי לפחות 32 ילדים נהרגו במהלך ההפגנות של יולי, כאשר רבים נוספים נפצעו ונעצרו. היה קושי בקביעת המספר המדויק של מקרי מוות, מכיוון שעל פי הדיווחים הממשלה הגבילה בתי חולים משיתוף מידע עם התקשורת ללא אישור המשטרה, צילומי טלוויזיה במעגל סגור של בתי החולים הוחרמו, ומספר רב של אנשים עם פצעי ירי נקברו ללא זיהוי.[1]
ממשלת הליגה האוואמית וראש הממשלה שייח חסינה טענו כי יריבים פוליטיים הצטרפו למחאה. באוגוסט 2024, המחאה הרחיבה את דרישותיה לכלול אחריות על אלימות, איסור על פעילות אגף הסטודנטים של ליגת צ'הטרה הממשלתית, והתפטרות של פקידי ממשל מסוימים, כולל התפטרותה של ראש הממשלה חסינה. השימוש המתמשך של הממשלה באלימות נרחבת נגד הציבור הרחב הפך את מחאת הסטודנטים להתקוממות עממית הידועה בשם "תנועת אי-שיתוף הפעולה" (אנ'). התנועה קראה לאי ציות אזרחי ארצי, ולחסינה וממשלתה להתפטר ולקחת אחריות על מקרי המוות. למרות זאת, הממשלה הכחישה שמפגינים כלשהם נהרגו על ידי כוחות הביטחון שלה.[2]
ב-3 באוגוסט, כמוצא אחרון לדיכוי ההפגנות, הציעה שייח חסינה שיחות משא ומתן עם המפגינים, תוך ציון כי משרדה פתוח והביע רצון "לשבת עם מפגיני המכסות ולהקשיב להם". עם זאת, המתאם המרכזי, נאהיד אסלאם, הודיע כי למפגינים אין תוכניות לנהל משא ומתן עם הממשלה, בשל עינויים בזמן שהותו במעצר משטרתי, שגררו פתיחה בשביתת רעב בזמן מעצרו על ידי המשטרה וסניף הבילוש. אסיף מחמוד, רכז נוסף של תנועת הסטודנטים נגד אפליה, קבע: "אין דיאלוג עם כדורים וטרור".
ב-4 באוגוסט, אלפי מפגינים התכנסו בבוקר בצומת השהבאג של דאקה, וחסמו אותו כאקט של אי ציות אזרחי ודרישת התפטרות הממשלה. כתוצאה מכך היו מאות נפגעים בעימותים עם כוחות הביטחון. למחרת, ב-5 באוגוסט, המפגינים קראו לצעדה הארוכה לדאקה בניגוד לעוצר כלל ארצי כדי ללחוץ על שייח חסינה להתפטר. בעקבות החשש לחייה הודיעה חסינה כי היא מתפטרת, והיא הוברחה במסוק אל הודו הסמוכה. בכך הושלמה ההפיכה בבנגלדש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ RTV Online, চট্টগ্রামে শিক্ষার্থীদের ওপর গুলি চালানো দুজনের পরিচয় মিলেছে, RTV Online, 11 באוגוסט 2024
- ^ Zia Hassan, Is This the Beginning of the End of Sheikh Hasina’s Rule?, The Diplomat, 22 ביולי 2024