העברה בנקאית
העברה בנקאית היא שיטה להעברת כספים אלקטרונית מחשבון בנק אחד לאחר, בין אם אדם פרטי או אישיות משפטית אחרת.
מערכות ומפעילי העברות בנקאיות שונים מספקים מגוון אפשרויות ביחס למהירות ולסופיות הפעולה ולעלות, שווי והיקף העסקאות. מערכות העברה בנקאיות מרכזיות, כמו מערכת "Fedwire" של הפדרל ריזרב האמריקאי, נוטות לרוב לעשות שימוש במערכות RTGS, שכן הן מספקות את הזמינות המהירה ביותר של כספים. הסיבה לכך היא שהם רושמים את הרישום הברוטו (המלא) כנגד חשבונות אלקטרוניים של מפעיל מערכת ההעברה הבנקאית. מערכות אחרות כמו "CHIPS" מספקות סילוק נטו על בסיס תקופתי. מערכות סילוק מיידי נוטות לעבד עסקאות קריטיות בזמן בעל ערך כספי גבוה יותר, יש להן עלויות עסקה גבוהות יותר ונפח תשלומים קטן יותר. תהליך סליקה מהיר יותר מאפשר פחות זמן לתנודות בשווי המטבע בזמן שהכסף נמצא במעבר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השירות הראשון בשימוש נרחב להעברות בנקאיות הושק על ידי "ווסטרן יוניון" בשנת 1872 ברשת הטלגרף הקיימת שלה. לאחר ששולח שילם כסף למשרד טלגרף אחד, המפעיל יכול היה להעביר הודעה ו"לעביר" את הכסף למשרד אחר, באמצעות סיסמאות, ספרי קוד כדי לאשר את שחרור הכספים לנמען באותו מקום. עד 1877 נעשה שימוש בשירות להעברת כמעט 2.5 מיליון דולר בכל שנה[1]. מכיוון שההעברות הבנקאיות המוקדמות ביותר היו באמצעות רשתות טלגרף, היא כונתה העברה טלגרפית ושם זה עדיין בשימוש במדינות מסוימות, אם כי בדרך כלל מכוון להעברה בינלאומית.
סוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן שתי סוגי העברות בנקאיות עיקריות: מקומית ובינלאומית. רוב הבנקים מציעים שירותי בנקאות מקוונים המאפשרים לבצע העברות ישירות מהטלפון או המחשב. האפשרות הוותיקה יותר היא ביצוע באמצעות ביקור בסניף או שיחה טלפונית מול בנקאי או פקיד. במקרה של שיחה טלפונית, או של בקשה אלטרונית בסכום גבוה, הבנק המבצע יבצע אימות רב-שלבי באמצעות שיחה טלפונית. לעיתים הלקוח נדרש למלא טופס ולחתום עליו, בכדי שהבנק יוכל למלא את בקשתו. לאחר ביצוע ההעברה מתקבל אישור על כך אצל הלקוח. האישור יכול להגיע כתדפיס, הודעה ב"אזור האישי", הודעת SMS או דואר אלקטרוני. הבנקים גובים תשלום עבור השירות מהשולח וגם מהנמען. הבנק השולח גובה בדרך כלל עמלה נפרדת מהכספים המועברים, בעוד שהבנק המקבל והבנקים המתווכים שדרכם עוברת ההעברה גוזרים עמלות מהכסף המועבר כך שהנמען יקבל פחות ממה שהשולח שלח.
העברה בנקאית נחשבת לבטוחה מאוד שכן היא מתבצעת דרך המערכות המאובטחות של הבנק. בנוסף היא מאפשרת תשלום מכל מקום וכמעט בכל זמן, מבלי להידרש לפגוש את המוטב. כמו כן תשלום באמצעות העברות בנקאיות מאפשר מעקב נוח אחר ביצוע הפעולות בחשבון.
העברה מקומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העברה בנקאית מקומית מתבצעת באותה המדינה ובדרך כלל גם באותו המטבע. לרוב העברות מקומיות בתוך יום עסקים אחד, לאחר עיבוד לילי. לעומת זאת העברות מקומיות בין חשבונות המתנהלים באותו הבנק עשויים להתבצע באופן מידי. מרבית הבנקים גובים עמלה על ביצוע העברה בנקאית.
במדינת ישראל, חברת מרכז סליקה בנקאי (מס"ב) מפעילה את התשתית הלאומית להעברות תשלומים. בכדי לבצע העברה בנקאית מידית בין בנקים שונים נעשה שימוש במערכת סליקה בזמן אמת הנקראת זה"ב – זיכוי העברות יומניות בזמן אמת. לשם ביצוע ההעברה נדרשים פרטי המוטב כמו שמו, מספר החשבון שלו, מספר הסניף שמנהל את החשבון, מספר הבנק שבו החשבון מנוהל, הסכום המבוקש להעביר ומהות ההעברה.
העברה בינלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העברה בינלאומית, ההעברה היא בין חשבונות בנק שנמצאים במדינות שונות, בתהליך שעשוי לכלול המרת מטבע. במקרים של העברות בינלאומיות, בנוסף לדרישות להעברה מקומית גם נדרש הקוד הבנקאי הבינלאומי (IBAN) וקוד SWIFT או BIC של המוטב. בנוסף ייתכן שתידרש כתובת המוטב ומהות ההעברה. העברות בינלאומיות עשויות לקחת מספר ימים, תלוי בבנק ובמדינה שאליה אתה מעביר את הכספים. בדרך כלל, עמלה על ביצוע העברה בינלאומית, גבוהה משמעותית מהעברה בין חשבונות באותה המדינה. אחת הסיבות היא שימוש בקורספונדנט אשר גובה עמלות משלו. העברות בינלאומיות עשויות להימשך מספר ימים ואף להידחות על ידי הבנק המעביר, או על ידי הבנק בו מתנהל חשבונו של המוטב.
לעיתים הבנקים גובים תשלום עבור השירות הבינלאומי הן מהשולח וגם מהנמען. הבנק השולח גובה בדרך כלל עמלה נפרדת מהכספים המועברים, בעוד שהבנק המקבל והבנקים המתווכים שדרכם עוברת ההעברה גוזרים עמלות מהכסף המועבר כך שהנמען יקבל פחות ממה שהשולח שלח. העמלות וזמני הטיפול עשויים להשתנות בהתאם לספק השירות ולמדינת היעד.
מעבר הכספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה טכנית, העברות בנקאיות מתבצעות דרך רשתות טכנולוגיות ומערכות מידע שמחברות בין הבנקים השונים. הבנקים מחוברים זה לזה באמצעות רשתות תקשורת מאובטחות ומוצפנות, שמאפשרות העברת נתונים במהירות ובבטיחות. הרשתות הנפוצות הן "SWIFT" של האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין-בנקאית ו-"ACH" בין בנקים בארצות הברית, ומס"ב וזה"ב בין בנקים בישראל. לאחר שמוזנים פרטי המוטב כיאות ונשלח אישור העברה ללקוח, בנק המוצא בודק את המידע ומוודא שהלקוח אכן מחזיק בחשבון עם הכסף הדרוש להעברה. הבנק מאמת את זהות הלקוח ומוודא שאין בעיות עם החשבון, כמו הגבלות, כינוס נכסים, עיקולים או חריגה ממסגרת האשראי. אם כל הפרטים נכונים, הבנק שולח הודעה עם פרטי ההעברה ושולח אותה לבנק המוטב דרך הרשת המתאימה. בנק המוטב מקבל את ההודעה עם פרטי ההעברה, מאמת את המידע, בודק את הפרטים ומוודא שחשבון המוטב קיים. אם כל הפרטים נכונים, בנק המוטב מזכה את החשבון של המוטב בסכום המועבר, ובנק המוצא מחייב את חשבון הלקוח המעביר.
אבטחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהעברה בנקאית מבנק לבנק, כל בעל חשבון חייב להיות בעל זהות מוכחת. שלא כמו תשלומים בכרטיס אשראי, בדרך כלל לא ניתן לשוב ולהחזיר העברות בנקאיות לאחר שבוצעו, אם כי חזרות אפשריות במקרים מסוימים או בהחלטת בית משפט. המידע הכלול ברשתות מועבר בצורה מאובטחת באמצעות שיטות תקשורת מוצפנות.
העברות בנקאיות המבוצעות דרך משרדי מזומנים הן אנונימיות בעיקרן ומיועדות להעברה בין אנשים הבוטחים זה בזה. זה לא בטוח לשלוח כסף באמצעות העברה לאדם אלמוני כדי לאסוף בקופה; מקבל הכסף רשאי, לאחר גבייתו, לא לספק כל סחורה או שירות שהבטיחו בתמורה לתשלום, אלא פשוט להיעלם. הונאה זו שימשה לעיתים קרובות[2], במיוחד במה שנקרא "העוקץ הניגרי" שלעיתים קרובות מציעות את ווסטרן יוניון לאיסוף.
העברות בינלאומיות המערבות את ארצות הברית כפופות לפיקוח של המשרד לבקרת נכסים זרים (OFAC), אשר עוקב אחר מידע המסופק בטקסט של ההודעה ולאחר מכן מחליט אם, על פי התקנות הפדרליות של ממשלת ארצות הברית[3][4] ו עמדות פוליטיות, כסף מועבר לקבוצות טרור, או מדינות או ישויות תחת סנקציה של ממשלת ארצות הברית, למשל חברי רשימת SDN. אם מוסד פיננסי חושד כי כספים נשלחים מאחד הגופים הללו או אל אחד מהם, עליו לחסום את ההעברה ולהקפיא את הכספים[5].
העברות בנקאיות ברשת SWIFT אינן נקיות לחלוטין מפגיעות. כל בנק מתווך המטפל בעסקה בנקאית יכול לקחת עמלה ישירות מהמטען החוזר (הנכסים המועברים) ללא ידיעתו או הסכמתו של בעל החשבון. במקומות רבים, אין חקיקה או אמצעים טכניים כדי להגן על הלקוחות מפני נוהג זה. אם בנק א' הוא הבנק השולח ובנק ב' הוא הבנק המקבל, והבנקים ג', ד' וה', הם בנקים קורספונדנטים, ללקוח יכול להיות חוזה רק עם בנק א' או ב', אבל הבנקים ג', ד', וה' יכולים לגבות עמלה מכספי ההעברה, על אף שאין הסדר ישיר מול הלקוח. לקוחות מופתעים לפעמים כאשר פחות כסף מגיע לבנק בקצה. יש להשוות זאת עם המחאות, שבו הסכום המועבר מובטח במלואו, וניתן לגבות עמלות (אם יש כאלה) רק בבנקים בנקודות קצה. האיחוד האירופי מציע הגנה חלקית מהנוהג הזה בכך שהוא אוסר על בנקים מתווכים באירופה לקחת עמלה מהסכום המועבר, אפילו עבור העברות מחוץ לאירופה. עם זאת, עדיין מקובל שחברת ברוקרים אירופית מצהירה שאינן גובות עמלה, ואז פונות לבנק שלהן כדי לקחת עמלה שלא פורסמה מהסכום שהועבר, כאמצעי לפצות את הבנק שלהן עם הנכסים של לקוחותיהן.
תקנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיחוד האירופאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז 2009 העברת IBAN/BIC בתוך גוש האירו, כלומר במערכת SEPA, לא צריכה לעלות יותר מהעברה לאומית, לא משנה באיזה מטבע נעשה שימוש[6]. הבנק המקבל יכול לגבות תשלום עבור ההמרה למטבע מקומי. נכון לשנת 2022, רוב הבנקים האירופיים אינם גובים מלקוחות פרטיים עבור העברות SEPA, מלבד עמלות חליפין אפשריות[7]. עבור חשבונות עסקיים, ניתן לגבות עמלות, אך בדרך כלל פחות מ-40 סנט[8].
ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארצות הברית, העברות בנקאיות יכולות להיות יקרות. בשנת 2016, העמלה הממוצעת עבור העברה מקומית הייתה 25 דולר, בין 15 הבנקים הקמעונאיים הגדולים. עמלות העברות מקומיות נכנסות (תקבולים) יכולות להגיע ל-15 דולר[9].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Standage, Tom (2007). The victorian internet : the remarkable story of the telegraph and the nineteenth century's on-line pioneers (Pbk. ed.). New York: Walker. p. 119. ISBN 9780802716040.
- ^ . ABC.
- ^ Regulation J – Check Collection and Funds Transfer. BankersOnline.com
- ^ Section 4A of Universal Commercial Code. Legal Information Institute.
- ^ OFAC facts
- ^ תקנה מס' 924/2009
- ^ Josefine Lietzau, Kostenlose Girokonten im Test & Vergleich, באתר "Finanztip", 07 באוקטובר 2024 (בגרמנית)
- ^ "Geschäftskonto Vergleich: Firmenkonto finden » Handelsblatt". www.handelsblatt.com (בגרמנית). נבדק ב-2023-01-06.
- ^ Tierney, Spencer (25 במרץ 2016). "Wire Transfers: A Guide to What Banks Charge". NerdWallet. ארכיון מ-2019-08-30. נבדק ב-3 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה)
