הסערה

הסערה
The Tempest

מידע כללי
מאת	ויליאם שייקספיר
שפת המקור	אנגלית
סוגה	מחזה
הוצאה
הוצאה	Edward Blunt
תאריך הוצאה	1623

הסערה או הסופה (באנגלית: The Tempest) הוא המחזה האחרון שנכתב על ידי ויליאם שייקספיר. המחזה הוצג לראשונה ב-1 בנובמבר 1611 בארמון וייטהול בלונדון. שייך לקבוצת המחזות האחרונים של שייקספיר. "הסערה" נחשב לאחת מפסגות יצירתו של שייקספיר.

מקורות היצירה

לא ידוע על מקור בודד למחזה, חוקרים מציגים מקורות השפעה אחדים ובהם עשורים של העולם החדש מאת פטר מרטיר ו"הספינה ההרוסה" באסופה קולוקיוס של ארסמוס מרוטרדם.

הדמויות

• אלונזו – מלך נאפולי
• סבסטיאן – אחיו
• פרוספרו – דוכס מילאנו החוקי
• אנטוניו – אחיו, גזלן דוכסות מילאנו
• פרדינאנד – בנו של מלך נאפולי
• גונזאלו – יועץ זקן הגון
• אדריאן, פרנצ'יסקו – שרים
• קאליבן – עבד מעוות ופראי
• טרינקולו – ליצן החצר
• סטפאנו – מוזג שיכור של המלך
• קפטן של ספינה
• רב-מלחים
• מלחים
• מירנדה – בתו של פרוספרו
• אריאל – רוח אוורירי
• איריס, צרס, יונו, נימפאות, קוצרים – מוצגים על ידי רוחות
• רוחות אחרות בשירות פרוספרו

עלילה

The Tempest

המחזה מספר על דוכס מילאנו, פרוספרו, שלמד מספר כשפים ובאמצעותו הוא שולט בכוחות הטבע. דוכסותו נגזלה ממנו על ידי אחיו, אנטוניו, שגירש את פרוספרו ובתו היפה מירנדה בעזרתו של מלך נאפולי, אלונזו. אנטוניו שילח אותם לים על ספינה אכולת רקב. פרוספרו מקבל מעט עזרה מיועצו הישר גונזאלו, אשר מציידו במעט מספריו. למזלם הם מגיעים לאי בודד ומנהלים שם את חייהם בחברתם של אריאל, אותו פרוספרו שחרר מכלאו בתוך עץ, ועם קאליבן, יצור מוזר, חצי אדם חצי דג, בן מכשפה, אשר משרת אותם.

בעוד פרוספרו מספר למירנדה את סיפור חייו, הוא ואריאל מחוללים סופה איומה בים, המטביעה ספינה החוזרת מתוניס, בה נמצא אחיו אנטוניו, אלונזו, אחיו סבסטיאן, בן המלך פרדינאנד וגונזאלו.

הסופה לוקחת את כל הנמצאים על הספינה אל האי. שם יכול פרוספרו להתחיל בביצוע תוכנית שתשיב אותו חזרה לחופי איטליה, תשדך את בתו, וגם תשיב לנבלים כגמולם. מירנדה פוגשת בבן המלך פרדינאנד ומתאהבת בו, אך פרוספרו מקשה על זוג האוהבים ולא נותן לפרדינאנד לזכות בה מהר מדי.

בעוד אלונזו בטוח שבנו פרדינאנד טבע במצולות הים, מרדים אריאל את כל בני החבורה פרט לאנטוניו וסבסטיאן. אנטוניו מעורר את יצרו הרע של סבסטיאן, המושפע ממנו מאוד, והשניים מתכננים להרוג את אלונזו על מנת שסבסטיאן יירש את כס נאפולי. למזלם הרע התוכנית משתבשת כשאריאל מעיר את גונזאלו, אולם הם מצליחים לצאת בשלום מהמקרה עם תירוץ מוצלח.

קאליבן חובר לשני ניצולים נוספים מהספינה – טרינקולו הלץ החביב, וסטפאנו המוזג השיכור. קאליבן טועם מיינו של סטפאנו והופך לעבדו של השיכור. השלושה אחראים לחלקים היותר קומיים שבמחזה. יחד הם זוממים להרוג את פרוספרו ולרשת את האי אחרי שנגזל מקאליבן על ידי פרוספרו.

לבסוף מאשר פרוספרו את ברית הנישואין של פרדינאנד ומירנדה ותוכניתו קרבה לקיצה. בני המלוכה צופים במחזה רוחות כשאריאל מזכיר להם את חטאם כשגירשו את פרוספרו. כשלבסוף ייפגשו כל הדמויות, אלונזו יגלה כי בנו חי, וכל השאר יראו שפרוספרו עוד חי, ופרוספרו יסלח לאחיו וחבורתו ולא יענישם.

פרוספרו אומר לסבסטיאן ואנטוניו שהוא יכול היה להענישם ולהוכיח שהם בוגדים, אך הוא החליט שלא לומר דבר. קאליבן מבין כמה טיפש היה לחשוב את סטפאנו השיכור לאלוהים ומתנצל בפני פרוספרו.

המחזה מסתיים בוויתור של פרוספרו על ספר כשפיו, וכוונתו לשוב למילאנו, בשחרורו של אריאל; ובאפילוג בו פרוספרו מבקש מקהל התיאטרון שני דברים: מחילה וחופש.

ניתוח דמויות המחזה

קאליבן

סטפאנו, טרינקולו וקאליבן רוקדים

קאליבן הוא מפלצת מעוותת, חציו אדם וחציו דג, בן מכשפה שמתה לפני זמן רב אך גדל לבדו באי הבודד עד בואו של פרוספרו. פרוספרו גידל אותו ומירנדה בתו עמלה לדובב אותו ולשמחו, אך כשהחל פרוספרו לנהוג בקאליבן כעבד הוא מתחיל לדבר מילים רעות ומלוכלכות על פרוספרו אך גם מפחד ממנו. מירנדה כבר אינה אוהבת להביט בו.

קאליבן משרת את פרוספרו ומפחד ממנו ומכוחותיו עד מאוד. במהלך המחזה, כשנדרש קאליבן להביא עצים להסקה, הוא פגש בטרינקולו ובסטפאנו, הלץ התזזיתי והמוזג השיכור כלוט. קאליבן טועם מיינו של סטפאנו ומוכן לעשות הכול בשביל עוד מהמשקה. הוא נהפך למשרת של סטפאנו והשלושה זוממים לקחת את האי מפרוספרו ולשלוט בו, סטפאנו מתכוון למלוך ביחד עם מירנדה. פרוספרו דואג שייכשלו וכשכולם נפגשים בסוף ההצגה מבין קאליבן את חומרת טעותו, מבין כמה טיפשי מצידו היה לעבוד את סטפאנו – פרוספרו סולח לו על המעשה שעמד לבצע עם חבריו.

אופי

• ילדותי – נמשך לפיתויים כמו ילד קטן שעוד לא למד את כל מה שעליו לדעת על העולם
• איש מעשה – קאליבן מעולם לא התמחה בלחשוב, אך הוא מבצע את פעולותיו כראוי, למרות שהוא יעדיף לתמוך במישהו חזק ממנו
• שפל ונבזה – חפץ לרצוח את פרוספרו וחושק במירנדה

סבסטיאן

סבסטיאן הוא אחיו הצעיר של אלונזו מלך נאפולי, וגם עליו פסחה המלוכה, בדיוק כמו על אנטוניו. יש לו מצפון, קלוש אך קיים.

סבסטיאן נולד למשפחת המלוכה של נאפולי, אך אחיו הבכור אלונזו קיבל את הכתר, סבסטיאן אמנם נרגע מהעניין אך בתוכו הוא עוד לא השלים עם העובדה עד הסוף. בעת שהוא מצטרף לשיט המלכותי לתוניס הוא פוגש באנטוניו. כידוע הספינה טובעת בדרך חזרה לאיטליה וכולם מתעוררים על קרקע האי הבודד.

סבסטיאן מסתובב עם אנטוניו והשניים מביעים את דעתם העוקצנית על כל דבר... אך בעת אריאל מרדים את כולם פרט להם, מעורר אנטוניו את יצרו הרע של סבסטיאן ומעודדו לפנות את אלונזו מהדרך למען יוכל סבסטיאן למשול בנאפולי, והוא מבטיח לבטל את המס שאנטוניו משלם ולערוב לו תמיד. הם כמעט ונתפסים בשעת מעשה כאשר הודות לאריאל מתעוררים שאר הניצולים, אך השניים מצליחים לחמוק מאשמה. סבסטיאן מתכוון לנסות לרצוח שוב אלא שאין לרגע שקט במהלך המחזה... כשכולם נפגשים פרוספרו מחליט לסלוח, נוצר את לשונו, ולא מסגיר את סבסטיאן ואנטוניו.

אנטוניו

אנטוניו הוא הדמות הנוטה לרוע במחזה.

אנטוניו הוא אחיו הצעיר של פרוספרו, וכמו כל בן מלכים שני, הוא לא זכה בדוכסות ובדברים רבים המקבל האח הבכור. מזלו התמזל כשפרוספרו פנה למלאכת הכשפים והפקיד את הדוכסות בידיו. אנטוניו התרגל לרעיון, שילם מס לאלונזו, וזה עזר לו להבריח את פרוספרו בחשאי ממילאנו ולעזבו על סירה ישנה בלב ים. אנשיי פרוספרו שהיו פעם חבריו של אנטוניו, אנשיו כעת. אנטוניו מוזמן לחתונתם של בתו של אלונזו קלריבל ומלך תוניס, אך בדרך חזרה לאיטליה פורצת סערה איומה ומותירה אותו ואת שאר בני המלוכה על חופי האי הבודד בו שוכן אחיו (הוא לא יודע מכך)

אנטוניו חובר לסבסטיאן ושניהם מסתובבים באי ביחד עם אלונזו, גונזאלו והאצילים. השניים משלחים הערות עוקצניות רבות על כל המתרחש. בלילה הראשון פתה אנטוניו את סבסטיאן ללכת בדרכו ולפנות את אלונזו מהדרך (הכוונה להרוג אותו) וכך ימשול בנאפולי, כמובן שהעסקה אינה חד צדדית, אנטוניו יפסיק להיות מחויב בתשלום מס ויזכה בהערכתו של סבסטיאן, אך מה חבל שאריאל משבש את תוכניתם והם כמעט נתפסים בשעת מעשה ומוצאים תירוץ ברגע האחרון. בסופו של דבר אנטוניו וסבסטיאן ניצלים מעונש כשפרוספרו מחליט לסלוח להם.

אופי

• חסר מצפון – אנטוניו לא מפחד לפגוע באנשים העומדים בדרכו מביצוע מזימותיו הזדוניות ולא מפחד לרצוח אם הוא רואה צורך בכך
• ציניקן ועוקצני – אינו אדם שמח במיוחד, הוא משלח הערות ציניות ושש להביע על כל דבר את דעתו
• מנהיג – אנטוניו הוא הגרסה הרעה של פרוספרו, אך גם לו יש אישיות כובשת, ואנשים תמיד יעדיפו למסור את האחריות על מישהו סמכותי כמוהו. הוא כריזמטי ותאב שלטון, הוא יכול לסחוב אחריו אנשים שיסורו למשמעתו (כמו סבסטיאן השונה מאנטוניו במובנים רבים)

סבסטיאן ואנטוניו

• שניהם בני מלוכה.
• שניהם בנים שניים, ולשניהם יש אחים בכורים שזכו במלוכה.
• שניהם חפצים למשול.
• לשניהם דעות ציניות רבות, אם כי סבסטיאן ציני יותר.
• שניהם רצו לפנות את אחיהם מכס המלכות (אבל רק אנטוניו הצליח).
• סבסטיאן מאוד מושפע מאנטוניו, הוא חושב בקטן ומוסר את עצמו להנהגתו של אנטוניו, ומעדיף ללכת בעקבותיו ולהאמין בדרכו.

פרוספרו

פרוספרו הוא אחת הדמויות הראשיות במחזה.

פרוספרו ומירנדה

פרוספרו חי חיי מלכות וגדל להיות דוכס העיר מילאנו, בן בכור להוריו ולו אח קטן – אנטוניו. פרוספרו נישא ונולדה לו בת – מירנדה.

בימים בהם שלט פרוספרו ביד טובה על מילאנו, למד פרוספרו להכיר את תורת הנסתר, ובעודו זונח את חייו הגשמיים ושוקע בלימוד, העביר את השליטה בדוכסות לאנטוניו לזמן מה. אנטוניו שהתרגל לחייו החדשים החליט להיפטר מפרוספרו, שילם מס למלך נאפולי, והוא עזר לו להגלות את פרוספרו על סירה ישנה ועלובה בסערת איומה. למזלו של פרוספרו, יועצו גונזאלו מסר לו כמה מספריו וחפציו, ששימשו אותו בעתיד עד מאד. פרוספרו ומירנדה הגיעו לאי בודד והקימו שם את ביתם, בינתיים הציל פרוספרו את אריאל הרוח וגידל את קאליבן, בן המכשפה סייקורקס.

פרוספרו ואריאל מחוללים סערה בים כשספינה בה נמצאים בני המלוכה (ובהם אנטוניו, אלונזו, סבסטיאן, גונזאלו ואחרים), שבה מתוניס, הספינה טובעת אך האנשים שבה נותרים ניצולים על האי. לכל אורך המחזה יש לפרוספרו תוכנית שתחלצו מהאי הבודד, תשיבו לחופי איטליה ותשיב לנבלים שגירשוהו כגמולם. לכל אורך המחזה הכול מתנהל לפי התוכנית. אך לבסוף, רגע לפני שתוכניתו באה על סיומה, מבין פרוספרו שאולי יהיה עליו לנהוג אחרת – לא להענישם אלא לעשות את הקשה מכל – לסלוח. הוא מבהיר היטב לאנטוניו ולסבסטיאן שיכול היה להסגיר אותם על פשעיהם באי, אך כחלק מסליחתו הוא בוחר לשתוק.

אופי

לפרוספרו אישיות חזקה ומרשימה, ויש בו איכויות רבות:

• חכם – מתון ושולט ברוחו.
• מנהיג – יודע לשלוט באנשים, לדבר בכריזמטיות ובעל אישיות כובשת של אדם הבטוח בעצמו. כל האירועים סדורים בראשו ויש לו תוכניות גדולות.
• דמות אב – פרוספרו אב למירנדה, לימד אותה את כל מה שהיא יודעת, אוהב ורוצה בטובתה, יודע להחמיא ולשמור על יקיריו.
• פרוספרו הוא דמות אנושית אחרי הכל: יכול לאהוב, לשנוא ולסלוח.
• בפרוספרו יש צד רודני. אנו מבחינים בו בעת שהוא רודה בקאליבן לבצע את עבודותיו. אולי חייו הקשים פיתחו בו צד שכזה, כי בשלטונו במילאנו הוא לא רדה באיש וזכה באהדת העם.

מירנדה

"מירנדה" מאת פרדריק גודאל

מירנדה היא בתו היפהפייה של פרוספרו אשר גדלה כל חייה באי הבודד.

מירנדה נולדה לפרוספרו ולאשתו המנוחה כבת מלכות, זכה ותמימה. היא לא מוזכרת הרבה באירועים שלפני הסערה אך פרוספרו מספר לה שבעת הגיעם לאי, שטים בסערה איומה, היא חייכה וניחמה אותו, כמו מלאך שומר. בהגיעם לאי לימד אותה פרוספרו את כל מה שהיא יודעת. היא לא ראתה פני גבר מעולם פרט לאביה ולקאליבן, אם ניתן לקרוא לו גבר.

מירנדה שומעת לראשונה את סיפור חייה כשהיא צופה בסערה שאביה הקים. הספינה הטובעת מכפילה את רחמיה על האנשים הטובעים, אולם פרוספרו מרגיעה ואומר לה כי שום דבר רע לא התרחש. היא פוגשת בהמשך בפרדינאנד ומתאהבת בו, אך פרוספרו מקשה על פרדינאנד לקטוף את הפרס בקלות ומעביד אותו. לאורך רוב ההצגה יש דיאלוגים ביניהם, השנים מתאהבים זה בזו יותר ויותר. בסופו של דבר כשכולם ייפגשו, יוכתרו פרדינאנד ומירנדה למלך ומלכה ויוכלו להינשא רשמית.

אופי

• טובת לב – מאמינה בטוב ובצודק, רחומה וחביבה
• תמימה – לא ראתה אף אדם מימיה שאינו אביה ולפיכך היא אינה יודעת הרבה על העולם שבחוץ
• דאגנית – תמיד מנסה לגרום לכך שלכולם יהיה טוב, משתדלת לא לכפות את עצמה על איש וכועסת על עצמה אם עשתה זאת
• בוכה לעיתים קרובות

משמעות המחזה

"הסערה" בזיקה למחזות אחרים של שייקספיר

המחזה "הסערה" חובר בזיקה לכמה ממחזותיו הקודמים של שייקספיר:

• "כטוב בעיניכם" – שני המחזות מתרחשים במקום פסטורלי הרחק מהיישוב. בשניהם דוכס נאלץ לגלות בגלל אחיו שגזל ממנו את דוכסותו. בשניהם הדמות הראשית, פרוספרו ב"הסערה" ורוזלינד ב"כטוב בעיניכם", עוסקים בשידוך. שני המחזות נחתמים באפילוג הכולל מונולוג בו הדמות הראשית מדברת אל הקהל.
• "חלום ליל קיץ" – שני המחזות ליריים, מתרחשים בעולם של רוחות, ועוסקים באופן רפלקטיבי בדמיון.
• "רומאו ויוליה" – שני המחזות מציגים סצנת אהבה ממבט ראשון של צעיר וצעירה: רומאו ויוליה, מירנדה ופרדיננד.
• "המלך ליר", "טימון איש אתונה" – בשלושת המחזות הדמות הראשית – פרוספרו, ליר, טימון, מנוכרת לחברה האנושית ופרושה ממנה עקב כפיות-טובה. אלא שפרוספרו, להבדיל מטימון וליר, אינו מופתע מכפיות-טובה. הוא שולט בעולמו החדש, ובהמשך מוחל, אמנם בקרירות, לאלו שעשו לו עוול.

ההבדלים מ"חלום ליל קיץ"

למרות הקרבה למחזה "חלום ליל קיץ", יש הבדלים משמעותיים בין שני המחזות:

• "חלום ליל קיץ" עוסק בשגיון, פנטזיה הנוגעת ותופסת את הצד החיצוני של דברים ומסדרת אותם מחדש לפי חוקי היופי. "הסערה" עוסק בדמיון באמצעותו שירה רואה ללב הדברים ומגלה את ההרמוניה הפנימית שלהם.
• "חלום ליל קיץ" מחזה אביבי. "הסערה" מחזה סתוי.
• ב"חלום ליל קיץ" בני האדם נשלטים על ידי כוחות הטבע. ב"הסערה" פרוספרו שולט בכוחות הטבע.
• "חלום ליל קיץ" הוא חלום, ארץ פיות בה רוחות משתעשעות באדם. "הסערה" עולם אנושי אידיאלי בו רוחות משרתות את בני האדם.
• הסגנון של "חלום ליל קיץ" מתוק, של "הסערה" נעלה.
• המבנה של "חלום ליל קיץ" מורכב, של "הסערה" פשוט (אחדות עלילה, מקום וזמן).

המחזה כאלגוריה

ויליאם הוגארת, סצנה מ"הסערה" (1735)

הרבה מבקרים סברו ש"הסערה" מחזה אלגורי. להלן כמה מהפירושים שהוצעו לאלגוריה:

• המחזה מציג ארבע דרגות של אנושות: אנושות פרימיטיבית בהמית (קאליבן, טרינקולו, סטפאנו), אנושות של חטאים המבוססת על שפיכות דמים (אנטוניו, אלונזו, סבסטיאן, גונזאלו), אנושות רוחנית המבוססת על חכמה (פרוספרו, אריאל), אנושות המבוססת על אהבה תמימה (מירנדה ופרדיננד). (גאורג ברנדס, גברת קמבל).
• פרוספרו – דמיון, אריאל – שגיון, קאליבן – הבנה בהמית, מירנדה – נשיות מופשטת, פרדיננד – נעורים (ג'יימס ראסל לואל)
• פרוספרו – שייקספיר (אמן גאוני גדול), מירנדה – אמנות בילדותה, קאליבן – רגשות גסים, פרדיננד – ג'ון פלטשר (יורשו של שייקספיר כמחזאי של חברת "אנשי המלך"), אריאל – דמיון גאוני של שירה (אדוארד דאודן)

כתב אדוארד דאודן: "יש לשים לב, שלסערה איכות, כיצירת אמנות, הגורמת למבקרים להתייחס אליה כאלגוריה; ולבלבל אותם; כמו ללעוג להם על יומרנותם 'לפתור את התעלומה'"

מכל מקום, רוב המבקרים סבורים ש"הסערה" עוסק במושג של חירות אמיתית; זהו גם מחזה הפרידה של שייקספיר מהתיאטרון, ובפרט האפילוג של המחזה מונולוג פרידה של שייקספיר מהקהל.

כתב ארתור קווילר-קאוץ': "הסערה, כך אני רואה את זה, גורם לדמעות נשגבות יותר (משאר מחזותיו של שייקספיר או מיצירות מופת של משוררים אחרים), דמעות בעבור יופי כשלעצמו, עם הכרה מלכותית של העולם הזה ואיך הוא חולף, ותפיסה בלב של מה שיהיה... זה פאר האמנות: אנו מרגישים שאנו גדולים יותר ממה שאנו יודעים."

השפעת "הסערה"

• למחזה "הסערה" הייתה השפעה גדולה על המסכה "קומוס" מאת מילטון, הן באווירה הפלאית, הן בהקבלה בין מירנדה לעלמה החסודה, והן באזכורים רבים של מילטון למחזהו של שייקספיר.
• דריידן ודאווננט עיבדו את "הסערה" תוך שהוסיפו דמויות של נשים ועלילות רומנטיות למחזה המקורי. המחזה שלהם עובד לאופרה על ידי תומאס שאדוול.
• המשורר פרסי ביס שלי הזדהה מאוד עם דמותו של אריאל, ובשירתו הלירית האוורירית, כמו גם בחייו, דמה לאריאל. בפרט הוא חיבר את השיר: "עם גיטרה, לג'יין", מהמרגשים והיפים שבשיריו, בו אריאל מדבר אל מירנדה. בסוף המחזה משימתו האחרונה של אריאל, בטרם יצא לחופשי, היא להשגיח על הספינה המסיעה את פרדיננד ומירנדה אל נאפולי, שם ייערך טקס נישואיהם. בשיר, ג'יין היא גלגול נשמה של מירנדה, שלי גלגול נשמה של אריאל; ואריאל, הפעם כרוח המוזיקה עם גיטרה, ממשיך להשגיח על מירנדה.
• המשורר רוברט בראונינג חיבר את השיר "קאליבן עלי סטבוס", סאטירה תאולוגית.
• ויסטן יו אודן חיבר את השיר "הים והראי: פירוש לסערה של שייקספיר", סדרה של מונולוגים דרמטיים של דמויות המחזה.
• אמה סזר חיבר את המחזה "סערה" המתרחש באי קריבי מנקודת מבט פוסט-קולוניאלית, בהתבסס על העלילה והדמויות של שייקספיר, תוך הדגשת החשיבות של קאליבן ואריאל, תושבי האי המקוריים.
• בעשורים האחרונים של המאה ה-20 הדמות של קאליבן שימשה מקור השראה לכותבים אפריקאים, והדמות של מירנדה מקור השראה לכותבים קנדים.

תרגומים

• הסופה / ויליאם שקספיר, תרגם מאנגלית והוסיף מבוא והערות אפרים ברוידא.
• הסערה / מאת ויליאם שייקספיר; תרגום ועיבוד עמוס מוקדי
• הסערה / ויליאם שקספיר; נוסח עברי: אברהם עוז; מבוא והערות מאת המתרגם, ספרית פועלים, ת"א: 1987; המחזה בתרגומו זה עלה בתיאטרון הקאמרי ב-1984.
• הסערה / ויליאם שקספיר; תרגם מאנגלית: אפרים א. ליסיצקי.
• סצנת מחזה הרוחות מתורגמת ומעובדת בתוך ״נחמיה״ מאת יעקב צ׳ מאיר, כשחזור דמיוני של התרגום הראשון של המחזה ליידיש.
• הסופה/ ויליאם שקספיר, בתרגום דורי פרנס באתר שקספיר ושות'.

לקריאה נוספת

• אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, פרק טז – הסערה: תבונת הזִקנה, עמ' 213–222.

ראו גם

• מיקרוקוסמוס (פילוסופיה)

קישורים חיצוניים

• הסערה, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
• אפרים ברוידא (תרגום), הסערה – קטע מהמערכה הראשונה, סצנה שנייה, דבר, 24 באפריל 1964
• ויליאם שייקספיר, הסופה, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'"
• אריאנה מלמד, שייקספיר לספקנים, באתר ynet, 6 במרץ 2003
• יואב רינון, יצירות מופת בספרות עולם א'. שיעור 14, סרטון באתר יוטיוב
• הסערה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)