לדלג לתוכן

מאוריטניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרפובליקה האסלאמית של מאוריטניה
الجمهورية الإسلامية الموريتانية
République islamique de Mauritanie
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגונמיביהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויזימבבואהבוטסואנהאתיופיהדרום סודןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסותימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלמדיירהספרדהאיים הקנרייםכף ורדהמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלאיי קרגלןמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמראנטארקטיקהג'ורג'יה הדרומיתפרגוואיאורוגוואיארגנטינהבוליביהברזילגיאנה הצרפתיתסורינאםגיאנהונצואלהקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדברבדוסבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלוקריההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיה
מוטו לאומי כבוד, אחווה, צדק
המנון לאומי המנון מאוריטניה
ממשל
משטר רפובליקה אסלאמית חצי-נשיאותית
ראש המדינה נשיא מאוריטניה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא מאוריטניה מוחמד אולד גזורני
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת מאוריטניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת מאוריטניה מוחמד ולד בילאל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית ערבית
שפות נוספות:
חסנייה, צרפתית, וולוף, סונינקה, פולאני
עיר בירה נואקשוט 18°09′N 15°58′W / 18.150°N 15.967°W / 18.150; -15.967
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט המאוריטני עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
שטח יבשתי[1] 1,030,700 קמ"ר (30 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC
היסטוריה
הקמה   
עצמאות מצרפת 28 בנובמבר 1960
ישות קודמת צרפתצרפת אפריקה המערבית הצרפתית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 1 בדצמבר 2024)
5,229,965 נפש (125 בעולם)
צפיפות 5.07 נפש לקמ"ר (224 בעולם)
דת אסלאם
אוכלוסייה לפי גילאים[3]
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0–14 42.71%
גילאי 15–24 19.78%
גילאי 25–54 30.07%
גילאי 55–64 4.21%
גילאי 65 ומעלה 3.23%
כלכלה
תמ"ג[4] (2023) 10.45 מיליארד $ (153 בעולם)
תמ"ג לנפש 1,999$ (170 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2022)
0.540 (164 בעולם)
מדד ג'יני 32.6 (נכון ל־2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע אוגייה‏ (MRO)
בנק מרכזי הבנק המרכזי של מאוריטניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט mr
קידומת בין־לאומית 222
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרפובליקה האסלאמית של מאוריטניהערבית: الجمهورية الإسلامية الموريتانية, בצרפתית: République islamique de Mauritanie) היא מדינה בצפון-מערב יבשת אפריקה. היא גובלת במאלי מדרום-מזרח, אלג'יריה מצפון, סהרה המערבית מצפון-מערב, סנגל מדרום ובאוקיינוס האטלנטי ממערב. דתה הרשמית של מאוריטניה היא האסלאם, ושפתה הרשמית היא הערבית.

מאוריטניה היא מדינה-חברה בליגה הערבית, וכן גם בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

התיישבות ראשונה באזור מאוריטניה החלה עוד לפני הספירה, כאשר קמה באזור ממלכת אודוגוסט שבנתה מבצרים באי ארגן, עד שחדרה לפנים מאוריטניה והסביבה ושיעבדה את הברברים שהיו שם. לאחר כמה מאות שנים, כאשר הגיעו הערבים לאזור, הם כבשו את האזור ואִסלמו את אוכלוסייתו. באותו הזמן החלה הופעתו של עם חדש במאוריטניה, העם הערבי-ברברי.

במאה ה-15 הגיעו הפורטוגזים למאוריטניה וכבשו אותה. הם סחרו בבדים ובגומי הערבי וכך חיזקו את כלכלתם, שבאותן השנים הייתה גם כך מבוססת מאוד. הפורטוגזים הקימו במאוריטניה ובאיים הקטנים שלידה תחנות מסחר ומבצרים.

בסוף המאה ה-15 חדרו למאוריטניה שבטים ערביים והצליחו לכבוש את הארץ (את אזורי הארץ הפנימיים) מידי הפורטוגזים, והיו לשליטי המדינה עד למאה ה-17. בשנת 1826 החל שוב כיבוש הארץ, הפעם על ידי הצרפתים, ובשנת 1929 הפכה מאוריטניה למושבה צרפתית. כמו הפורטוגזים לפניהם, הקימו הצרפתים במאוריטניה ובאיים שלידה תחנות מסחר, סחרו בבדים, בגומי ובשאר המשאבים הטבעיים של מאוריטניה (כגון ברזל, גבס ופוספט), והכניסו כסף רב לצרפת.

ב-1959 ייסד מוח'תאר אולד דאדה את מפלגת האיחוד המאוריטנית (PRM - Parti de Regroupement Mauritanien; حزب التجمع الموريتاني חזב אלתג'מע). המפלגה נבנתה כך שתייצג את כל הקבוצות האתניות במדינה (ערבים "לבנים", ערבים "שחורים" ואפריקאים ממוצא לא-ערבי) וזכתה בניצחון מוחלט בבחירות שנערכו אותה שנה וגרפה את כל המושבים במועצה המחוקקת. תחת הנהגתו של דאדה, שהציג ממשל יציב ומאוזן, קיבלה מאוריטניה את עצמאותה מצרפת בנובמבר 1960 והתקבלה כחברה באו"ם. באוגוסט 1961 אושררה משרתו כנשיא בבחירות שנערכו במדינה. לאחר קבלת העצמאות חתר דאדה לאיחוד כל הכוחות והמפלגות במדינה. בדצמבר איחד את כל ארבע המפלגות למפלגה יחידה - מפלגת העם (PPM - Parti du Peuple Mauritanien ; حزب الشعب الموريتاني חזב אלשעב) וכונן משטר חד-מפלגתי בפועל. החוקה שגובשה ב-1964 הגדירה את מפלגת העם כמפלגה החוקית היחידה וכוננה משטר סמכותני. דאדה הצדיק גישה זו בכך שארצו, הנחשלת ומרובת הקבוצות האתניות, עדיין אינה בשלה לדמוקרטיה רב-מפלגתית, שעלולה להתדרדר לכדי מלחמת אזרחים. המדינה הוכרזה כ"אסלאמית, לאומית, ריכוזית, סוציאליסטית".[6]

בשנות השבעים הכתה באזור בצורת קשה. עובדה זו יחד עם ירידת הביקוש העולמי לברזל, מוצר הייצוא העיקרי של מאוריטניה, גרם למשבר כלכלי עמוק. ב-1975, עם הסתלקות ספרד מסהרה המערבית עקב הסכמי מדריד, תבעו מרוקו ומאוריטניה ריבונות על הטריטוריה וחילקו אותה ביניהן. במקום קמה תנועת מחתרת בשם חזית פוליסריו, בתמיכת אלג'יריה שנלחמה לעצמאות החבל. מלחמות מאוריטניה, החלשה ממילא, באזור החלישו אותה כלכלית ואף שברו את האחדות בין הקבוצות האתניות במדינה, כאשר שבטים אפריקאים סירבו להילחם במה שתפסו כסכסוך פנים-ערבי ושבטים אחרים העדיפו להצטרף לחזית פוליסריו ולסייע למחתרת נגד הממשלה. ב-10 ביולי 1978 פרצה הפיכה צבאית. החונטה צבאית שהחליפה את שלטונו של דאדה נסוגה מהתביעה על סהרה המערבית והפסיקה את מצב הלוחמה. באוגוסט 1979, לאחר כשנת מאסר, הורשה דאדה לצאת לגלות בצרפת. שם ארגן דאדה תנועה לכיבוש מחדש של ארצו, Alliance pour une Mauritanie démocratique, AMD. ב-18 במרץ 1981 פיקד ממקום מושבו בצרפת על הפיכת-נגד במאוריטניה. ההפיכה נכשלה וראשיה הוצאו להורג.

ערך מורחב – פוליטיקה של מאוריטניה

חוקת מאוריטניה מה-12 ביולי 1991 מגדירה את המדינה כרפובליקה אסלאמית. ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הוא הנשיא, הנבחר בבחירות ישירות על ידי הציבור.

המערכת המשפטית במדינה מבוססת על החוק האסלאמי[דרוש מקור] והחוק הטורקי. הרשות המחוקקת היא בעלת שני בתי מחוקקים, אחד מהם הוא של הסנאט – נקרא גם מג'לס א-שויוח' (יש בו 56 מושבים; 17 מהם עומדים לבחירות כל שנתיים, והשאר לתקופה של שש שנים), והשני הוא של האספה הלאומית, נקרא גם אל-מג'לס אל-וטני (יש בו 79 מושבים; החברים נבחרים בו על ידי הצבעה עממית בקרב העם לתקופה של חמש שנים).

זכות ההצבעה היא מגיל 18 ומעלה.

הפיכה צבאית - 2005

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוגוסט 2005, קבוצת גנרלים ביצעו הפיכה צבאית והשתלטו על נקודות מפתח בבירה נואקשוט, בזמן שהותו של הנשיא בערב הסעודית לרגל הלווייתו של המלך פהד. החונטה הצבאית, שהייתה מקובלת על העם המאוריטני, יזמה בחירות דמוקרטיות לפרלמנט ב-19 בנובמבר 2006 ובחירות לנשיאות ב-11 במרץ 2007.

הפיכה צבאית - 2008

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באוגוסט 2008 פיטר נשיא מאוריטניה את מפקד הצבא, ובתגובה ביצעו מפקדי הצבא הפיכה צבאית ועצרו את הנשיא וראש הממשלה.[7]

מחוזות מאוריטניה
מחוזות מאוריטניה
ערך מורחב – מחוזות מאוריטניה

מאוריטניה מחולקת ל-12 מחוזות:

  1. אדרה
  2. אסבה
  3. ברקנה
  4. דחלט נואדיבו
  5. גורגול
  6. גידימיקה
  7. הוד המזרחית
  8. הוד המערבית
  9. אינשירי
  10. נואקשוט (עיר בירה)
  11. טגנט
  12. טיריז זמור
  13. טרזה

(*) עיר הבירה מוגדרת כמחוז עצמאי.

אתר של מחצבות ברזל במאוריטניה

מאוריטניה היא אחת המדינות העניות בעולם.

שיעור האבטלה במאוריטניה עומד על 23%, ושיעור האינפלציה על 9.88%. 57% מתושבי מאוריטניה חיים מתחת לקו העוני. כוח העבודה כולל כ-465,000 איש, רובם עובדים בענף החקלאות. התעשייה היא ברובה עיבוד דגים, חציבה של ברזל וגבס. שיעור צמיחה בייצור התעשייתי: 7.2%.

התקציב של ממשלת מאוריטניה כולל הכנסות בסך של 329 מיליון דולרים, והוצאות בסך של 265 מיליון דולרים.

במאוריטניה 704 קילומטרים של מסילות ברזל, וכ-7700 קילומטרים כבישים, מהם רק 830 ק"מ סלולים. במדינה יש נמלים ומעגנים בערים קאדי, נואקשוט, רוסו, בוגואה ונואדיבואה. יש בה 26 נמלי תעופה (נכון ל-1999), מהם 9 בעלי מסלולי המראה סלולים.

מאוריטניה היא מדינה בצפון אפריקה, הגובלת במערב עם האוקיינוס האטלנטי בין סנגל לסהרה המערבית, מאלי ואלג'יריה.

שטחה של מאוריטניה הוא כ-1,030,700 קילומטרים רבועים, רובו אדמה (1,030,400) ומיעוטו מים (300). כ-90% משטח המדינה נמצא במדבר סהרה. הגבולות במאוריטניה הם כ-5,074 קילומטרים, ואורך קו החוף הוא כ-754 קילומטרים.

אקלימה של מאוריטניה הוא חם, יבש ומאובק תדירות, והנוף ברובו הוא עקר ואינו פורה, ומכוסה בערבות, גבעות ומישורים. למרות זאת התברכה אדמתה בכמה אוצרות טבע, כגון ברזל, נחושת, גבס ועוד.

מידע סטטיסטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח:

  • כללי: 1,030,700 קילומטרים רבועים
  • אדמה: 1,030,400 קילומטרים רבועים
  • מים: 300 קילומטרים רבועים
  • גבולות אדמה:
  • קו החוף: 754 קילומטרים
  • אקלים: מדברי; בדרך כלל חם, יבש ומאובק
  • פני הקרקע: בעיקר נוף עקר, מכוסה בערבות ומישורים של הסהרה; כמה גבעות מרכזיות
  • קיצוניות גובה:
    • הנקודה הנמוכה ביותר: "סבכה דה נדרמצ'" - 3 מטרים
    • הנקודה הגבוהה ביותר: "קדיאת לייל" 910 מטרים
  • משאבים טבעיים: מחצבי ברזל, גבס, דגים, נחושת ופוספט
  • שימוש באדמה:
    • אדמה ראויה לעיבוד: 0%
    • יבול תמידי: 0%
    • שדה מרעה תמידי: 38%
    • יערות: 4%
    • אחר: 58%
  • אדמת שלחין: 490 קילומטרים רבועים
  • סכנות טבעיות: חום, צמא, אבק/חול, רוח שירוקו בעיקר במרץ ובאפריל, בצורת תקופתית

האוכלוסייה במאוריטניה הוערכה ביולי 2007 בכ-3.27 מיליון נפש.

האוכלוסייה צעירה: הגיל החציוני הוא 17.1, והיא מתאפיינת בשיעור ריבוי גבוה של כ-2.86% לשנה, שנובע משיעור פריון גבוה מאוד - 5.78 תינוקות על כל אישה.

שיעור האוריינות נמוך - רק כ-51.2% מהתושבים מעל גיל 15 הם יודעי קרוא וכתוב.

דת, שפות ומוצאות אתניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט כל האוכלוסייה היא מוסלמית סונית, ואסלאם הוא הדת הרשמית במדינה. השפה הרשמית היא ערבית. בנוסף, לצד הערבית, שהדיאלקט המקומי בה נקרא חסנייה, משתמשים גם בצרפתית ובשפות אפריקניות כגון פולאני ווולופית.

מבחינת קבוצות אתניות, מעריכים שכ-40% מהאוכלוסייה הם ממוצא מעורב, ערבי ואפריקני, כ-30% הם ממוצא ערבי בלבד, ועוד כ-30% הם ממוצא אפריקני בלבד. התושבים והאזרחים ממוצא ערבי, נודענים בשם מוּרים.

זכויות אדם במאוריטניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח של משרד החוץ האמריקאי לשנת 2023, ציין כי יש מידע אמין על: שחיתות ממשלתית חמורה, אי כיבוד זכויות אדם במאוריטניה ובכלל זה: הרג בלתי חוקי או ללא משפט, מעצרים שרירותיים לרבות של עיתונאים ופעילי זכויות אדם, תנאי כליאה קשים ומסכני חיים, הפרה של הזכות לפרטיות, הגבלות חמורות ושרירותיות על חופש הביטוי וחופש התקשורת בטענות של חילול האסלאם, מניעת הזכות להתאסף ולהתאגד, אלימות נרחבת על בסיס מגדר, לרבות אלימות מינית, השחתת אברי המין של נשים, חוקים המפלילים להט"ב, עבדות ולרבות של קטינים.[8]

דו"ח של משרד החוץ האמריקאי לשנת 2023, ציין כי יש מידע אמין על סחר מתמשך בבני אדם. הממשלה עושה מאמצים לטפל בבעיה אך אינה פועלת באינטנסיביות ולכן הסחר ממשיך.[9]

פעילי זכויות אדם בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ביראם דאה עביד (אנ'): פוליטיקאי. מכונה "נלסון מנדלה המאוריטני". פעיל נגד עבדות ומנהיג התנועה הבינלאומית נגד עבדות, נעצר ונכלא מספר פעמים על ידי הרשויות במאוריטניה.
  • בראהים עביד (Brahim Abeid): תומך בזכויות אדם, המתמקד במיוחד בזכויות קהילת הראטין (אנ').
  • בובאכאר מסעוד (צר'): אדריכל. מייסד שותף של SOS Esclaves, המוקדש למיגור העבדות במאוריטניה.
  • אמיניתו בינת אל מוח'תאר: פעילת זכויות אדם ובעיקר על רקע מגדרי, מאז 1974. הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום. נשיאת איגוד הנשים של עקרות הבית (AFCF).
  • פאטימה מבָּאיֶה (צר'): עורכת דין ונשיאת האגודה המאוריטנית לזכויות אדם (AMDH). פעילה נגד עבדות ופגיעה בזכויות נשים.

יחסי מאוריטניה–ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יחסי ישראל–מאוריטניה

נכון לשנת 2024 לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים בין מדינת ישראל ומאוריטניה.

שגרירות ישראל בנואקשוט הוקמה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 ופעלה עד מרץ 2009.

שגרירי ישראל במדינה היו גבי אזולאי, פרדי איתן ובועז ביסמוט.

ביולי 2016 התקיימה במאוריטניה פסגת הליגה הערבית. בכינוס, בירך מזכ"ל הארגון על יוזמת השלום הצרפתית לפתרון הסוגיה הפלסטינית ובנוסף הביע התנגדות ליצירת התערבויות חיצוניות בעניינים הפנימיים של מדינות האזור.[10]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  2. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
  3. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ "Independence and Civilian Rule", Robert E. Handloff, ed. Mauritania: A Country Study, Washington: GPO for the Library of Congress, 1988
  7. ^ רועי נחמיאס והסוכנויות, הפיכה נוספת במאוריטניה, באתר ynet, 6 באוגוסט 2008
  8. ^ 2023 Country Reports on Human Rights Practices: Mauritania, US Department of State, ‏2024
  9. ^ 2023 Trafficking in Persons Report: Mauritania, US Department of State, ‏2024
  10. ^ "פסגת הליגה הערבית: תומכים ביוזמת השלום הצרפתית". ynet. 2016-07-25. נבדק ב-2017-01-19.