היסטוריה של הצילום
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
ההיסטוריה של הצילום החלה משהושלמו שני מרכיבי יסוד: הראשון הוא הקרנת תמונה על משטח: קָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה (לִשְכָּה אֲפֵלָה) , השני הוא גילוי חומרים המשתנים כאשר הם נחשפים לאור והמצאת דרך לשימוש בהשתנות זו.
בסביבות 1717, יוהאן היינריך שולצה לכד אותיות חתוכות על בקבוק של תמיסת הרגישה לאור, אבל הוא כנראה מעולם לא חשב להפוך את התוצאות לעמידות. בסביבות שנת 1800, תומס ודג'ווד עשה את הניסיון הראשון המתועד בצורה מהימנה, אם כי לא מוצלח ללכוד תמונות מצלמה בצורה קבועה. הניסויים שלו אמנם יצרו צילומים מפורטים, אבל וודג'ווד ושותפו האמפרי דייווי לא מצאו דרך לקבע תמונות אלו כך שישמרו לזמן רב.
בשנת 1826, ניספור נייפס הצליח לראשונה לקבע תמונה שצולמה במצלמה, אך נדרשו לפחות שמונה שעות של חשיפה במצלמה והתוצאות היו גסות מאוד. שותפו של ניפס, לואי דאגר המשיך בפיתוח תהליך הדאגרוטיפ, שהפיק תוצאות ברורות ומפורטות. ב-19 באוגוסט 1839 פירסמה האקדמיה למדעים בפריז את פרטי התהליך שדאגר הדגים בפניה. תאריך זה הוא המקובל בדרך כלל כשנת הלידה של הצילום המעשי [1] [2]. כאשר תהליך הדאגרוטיפ המבוסס על מתכת הוצג רשמית לציבור בצרפת, התהליך המתחרה, קלוטיפ, המבוסס על תהליכי הדפסת נגטיב מבוססי נייר ומלח שפותח על ידי ויליאם הנרי פוקס טלבוט כבר הודגם בלונדון. (אבל עם פחות פרסום)[3]. הפיתוחים והחידושים הבאים הפכו את הצילום לקל ונגיש יותר.חומרים חדשים הפחיתו את זמן החשיפה הנדרש למצלמה מדקות לשניות, ובסופו של דבר לשבריר שנייה קטן; מדיות צילום חדשות היו חסכוניות יותר, רגישות ונוחות יותר. מאז שנות ה-50 של המאה ה-19, תהליך הקולודיון עם לוחות הצילום המבוססים על זכוכית הפיק איכות הגבוהה עם אפשרויות ההדפסת העתקים אייכותים רבים, והיה בשימוש נפוץ במשך עשרות שנים. סרטי רול (סרטי צילום) הפכו שימוש מזדמן לפופולרי ונגיש בצבע ובשחור-לבן.
במאה ה-20 הושלמה ההכרה בצילום כענף באמנות ותערוכות צילום הפכו להיות נפוצות במוזיאונים מובילים בעולם וגלריות נחשבות. הדרישה והצריכה של צילומים גדלה בקצב מהיר והתפשטה בכל המגזרים והענפים בחיים, עיתונים, מגזינים, פירסום, אופנה, חוברות, ספרים וכיוצ"ב. ההשפעה של הצילום על החברה גדלה מאד ומשכה גורמים שונים לשימוש מוגבר בצילום לצרכים שונים. במחצית השניה של מאה זו, בהשהיה מסוימת של הזרם הפוסט-מודרני מענפי אומנות אחרים, חדר זרם זה גם לצילום והפך להיות משמעותי (אם לא מרכזי) במחלקות הצילום במוזיאונים (וגלריות) לאומנות עכשווית ובאקדמיה (וכמובן באומנים בוגרי מסלולים אלו). פיתוח מצלמות דיגיטליות בשנות ה-90 חוללה במהרה מהפכה בצילום, למהפכה זו הצטרפו כלים ממוחשבים לעריכת תמונות שהפכו להיות נפוצים יותר ויותר.
בתחילת המאה ה-21, שיטות פוטוכימיות מסורתיות המבוססות על סרטים נדחקו יותר ויותר לשוליים כאשר היתרונות המעשיים של הטכנולוגיה החדשה זכו להערכה רבה ואיכות התמונה של מצלמות דיגיטליות במחיר מתון השתפרה ללא הרף. במיוחד מאז שהמצלמות הפכו לתכונה סטנדרטית בסמארטפונים, צילום תמונות (ופרסום מיידי באינטרנט) הפך לפרקטיקה יומיומית בכל מקום ברחבי העולם. בעשור השלישי הופיע AI בצילום, (זוהי תוכנה שהמפעיל שלה מקליד טקסט מבוקש והתוכנה מיצרת, על פי הטקסט, תמונה שמתחזה לצילום). לכלי זה אין קשר לאומנות אך הוא עשוי/עלול לחדור לעולם הפירסום ודומיו.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המילה "פוטוגרפי" מיוחסת בדרך כלל לסר ג'ון הרשל ב-1839.הוא מבוסס על היוונית φῶς ( phōs ; פוטו phōtos ), שפירושו "אור", ו- γραφή ( graphê ), שפירושו "רישום, כתיבה", פירושו ביחד "ציור של אור". [4] [5]
היסטוריה מוקדמת של המצלמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התופעת המכונה קָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה, מאפשרת להקרין תמונה (הפוכה) באמצעות חריר קטן על פני משטח שמול החריר. ייתכן שהעיקרון הזה היה ידוע והיה בשימוש בתקופה הפרהיסטורית. התיעוד הכתוב המוקדם ביותר של התופעה נמצא במאה ה-4 לפני הספירה, בשני מקומות שונים במקביל: מאת אריסטו [6] [7] ביוון ומוזי בסין [8] [7]. אלחזן (או אבן אל-הית'ם) הוא הראשון עליו ידוע שבנה למעשה קמרה אובסקורה. עד המאה ה-16 הקמרה אובסקורה שימשה בעיקר ללימוד אופטיקה ואסטרונומיה, במיוחד כדי לצפות בבטחה בליקויי חמה מבלי לפגוע בעיניים. במחצית השניה של המאה ה-16 פותחו מספר שיפורים טכניים:
- עדשה במקום החריר (תוארה לראשונה על ידי ג'רולמו קרדנו ב-1550)
- צמצם המגביל את גודל המפתח ( דניאל ברברו ב-1568)
שיפורים אלו הובילו להפקת תמונה בהירה וחדה יותר.
בשנת 1558 ג'מבטיסטה דלה פורטה היה מהראשונים שכתב (בספריו הפופולריים והמשפיעים) תיאור של השימוש בקמרה אובסקורה כעזר לציור [9] . ההצעה של דלה פורטה אומצה באופן נרחב על ידי אמנים ומאז המאה ה-17 נעשה שימוש נפוץ בגרסאות ניידות של המצלמה אובסקורה - תחילה כאוהל, אחר כך כקופסה. המצלמה אובסקורה כקופסה הייתה הבסיס למצלמות הצילום המוקדמות ביותר כאשר הצילום פותח בתחילת המאה ה-19. זה היה הצעד הראשון בדרך שתיאר ולטר בנימין במאמרו יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני . [10]
חלקו הראשון של הצילום, ה"מצלמה" היה מוכן, חסר היה החלק השני, שהוא מצע רגיש לאור שלוכד ושומר את האור. (האור המוקרן, הריהו התמונה) מרגע שהמצלמה הייתה מוכנה ועד למועד שפותחו חומרים רגישים לאור, פותחו כמה וריאציות של מצלמת הקמרה אובסקורה למטרת לכידת תמונה ללא שימוש בחומרים רגישים לאור. הם אינם מצלמה, אך משרתים את אותה מטרה של לכידת ושימור אובייקט.
שימוש ציירים בקמרה אובסקורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד המאה ה-16 העברת תמונה של המרחב האמיתי, התלת מימדי, למשטח שטוח דו מימדי היתה משימה מורכבת. במאה ה-16 הופיעות תאורים של מנגנון שיהפוך את הציור בפרספקטיבה מושלמת להרבה יותר קלה להשגה, מנגנון שנשען על קמרה אובסקורה. במקום למדוד בקפדנות את האורכים והזוויות של הנושא או הסצנה, קמרה אובסקורה מציעה קיצור דרך. ההמצאה השנויה במחלוקת אפשרה לאמנים פשוט להתחקות אחר קווים וצורות מתמונה או סצנה אל הבד שלהם. אמנים רבים בתקופה זו השתמשו בקמרה אובסקורה המקרינה תמונה על פני המשטח ישירות. הציירים היו מקרינים את הנושאים שהיו מוכנים לצייר על קיר בחדר חשוך ומציירים מעליו.
האיור משמאל מציג צייר שנעזר בקמרה אובסקורה להעביר את הפרספקטיבה של המרחב לקנבס.
Physiognotrace
[עריכת קוד מקור | עריכה]
physiognotrace הוא מכשיר, שנועד לסייע ביצירת פורטרט [11] [12]. הוא הומצא במאה ה-18 והיה פופולרי במשך כמה עשורים.
ההאובייקט המצוייר ישב במסגרת עץ ופנה הצידה . פנטוגרף המחובר לעיפרון יצר קו מתאר על משטח בתוך דקות ספורות.
האיור משמאל מציג ציור של קווינדי שבוצע באמצעות כלי זה.
המכשיר ננטש כאשר התגלו החומרים הרגישים לאור.
קמרה לוסידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קמרה לוסידה (camera lucida) היא מכשיר אופטי ששימש כעזר לציור על ידי אמנים במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19.
המכשיר מאפשר לצייר לראות בו זמנית את האובייקט ואת משטח הרישום האובייקט נצפה באמצעות מראה שקופה למחצה.
האמן משכפל נקודות מפתח של הסצנה על גבי משטח הציור ובכך מסייע בעיבוד מדויק של הפרספקטיבה של האובייקט. [13] .
האיור משמאל מציג תרשים עקרוני של מכשיר זה.
תהליכים וחומרים רגישים לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיבוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערה: בתהליך הנדון בערך זה, מופיע השלב "קיבוע". (fixing) זהו שלב בתהליך פיתוח הנגטיב וכן בתהליך ההדפסת הכימי. (כמובן שלא נדרש בהדפסה דיגיטלית) בשלב זה מסירים את כל החומרים הריגישים לאור שנותרו כדי שהתוצר (פילם או הדפסה) יוכלו להחשף לאור מבלי שהאור ימשיך להשפיע על התמונה.[14]
חומרים רגישים לאור לפני 1700
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפיסה שאור יכול להשפיע על חומרים שונים - למשל, שיזוף בשמש של העור או דהייה של טקסטיל - הייתה קיימת מתקופות מוקדמות מאוד. רעיונות לקיבוע תמונות הנראות במראות או דרכים אחרות ליצירת תמונות באופן אוטומטי אולי היו גם בראשם של אנשים הרבה לפני שפותח משהו כמו צילום. [15] עם זאת, ולמרות ידע מוקדם על חומרים רגישים לאור וקמרה אובסקורה אין בנמצא לפני 1700 תיעוד היסטורי של ניסיונות ללכוד תמונות עם חומרים רגישים לאור או רעיונות כלשהם שאפילו דומים במקצת לצילום. [16]
בשנת 1614 ציין אנג'לו סלה כי [17] אור השמש יגרום להשחרת באבקת כסף חנקתי, וכי נייר העוטף אבקת חנקת כסף במשך שנה ישחיר. [18]
וילהלם הומברג תיאר כיצד אור גרם להשחרת כמה כימיקלים בשנת 1694. [19]
1700 עד 1802: מושגים מוקדמים וצילומים דוהים שאינם נשמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-"Scotophors" של שולצה: הצילום המוקדם - אותיות דוהות (בערך 1717)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסביבות שנת 1717, [20] גילה איש אשכולות הגרמני יוהאן היינריך שולצה בטעות כי תמיסת גיר (CaCO3) וחומצה חנקתית (HNO3) שלתוכו הומסו חלקיקי כסף הוחשכו באור השמש. לאחר ניסויים בחוטים שיצרו קווים על החומר המבוקבק שהיה מונח באור שמש ישיר למשך זמן מה, הוא הניח שבלונות של מילים על הבקבוק. השבלונות יצרו עותקים של הטקסט באדום כהה, כמעט סגול, על פני התוכן הלבנבן. הרשמים נשמרו עד שנמחקו על ידי ניעור הבקבוק או עד שהחשיפה הכוללת לאור מחקה אותם. שולזה כינה את החומר "Scotophors" כאשר פרסם את ממצאיו ב-1719. הוא חשב שאפשר ליישם את התגלית כדי לזהות אם מתכות או מינרלים מכילים כסף, וקיווה שניסויים נוספים של אחרים יובילו לתוצאות שימושיות אחרות. [21] [22] התהליך של שולזה דמה לטכניקות פוטוגרמה מאוחרות יותר ולעתים נחשב לצורת הצילום הראשונה. [23]
תהליך לכידת תמונה הדימיונית של De la Roche שנת 1760
[עריכת קוד מקור | עריכה]רומן המדע הבדיוני המוקדם Giphantie [24] (1760) מאת טיפיין דה לה רוש הצרפתי תיאר משהו דומה למדי לצילום (צבע), תהליך שמתקן תמונות חולפות שנוצרו על ידי קרני אור: "מצפים פיסת קנבס בחומר זה, ומניחים אותו מול האובייקט ללכידה. האפקט הראשון של הבד הזה דומה לזה של מראה, אבל באמצעות אופיו הצמיג הקנבס המוכן, כפי שלא קורה במראה, שומר על דמות התמונה. המראה מייצגת תמונות נאמנה, אך לא שומרת אף אחת; הקנבס שלנו משקף אותן לא פחות בנאמנות, אך שומר על כולן. הרושם הזה של התמונה הוא מיידי. לאחר מכן הבד מוסר ומופקד במקום חשוך. כעבור שעה הרושם יבש, ויש לך תמונה יקרה יותר בכך ששום אמנות לא יכולה לחקות את אמיתותה." [25] דה לה רוש דמיין אפוא תהליך שעושה שימוש בחומר מיוחד בשילוב עם איכויות של מראה, ולא בקמרה אובסקורה. המקום החשוך שבו התייבשו התמונות מעיד שהוא חשב על רגישות האור של החומר, אבל הוא ייחס את ההשפעה לאופיו הצמיג.
הקובע הכימי הנשכח של שילה שנת 1777
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1777, הכימאי קרל וילהלם שילה חקר את כלוריד הכסף (AgCl) הרגיש לאור והגיע למסקנה כי האור מכהה אותו על ידי פירוק כלוריד הכסף לחלקיקים מיקרוסקופיים של כסף מתכתי, ואלה מתכהים בהשפעת האור. [הערה: 1. לפרט אם כלורי הכסף מתפרק ליונים של כלור ויונים של כסף בהשפעת האור או שזה מצב יציב בתמיסה. 2. לפרט אם בשנה זו כבר הובן שחלקיקי הכסף הם בעצם יונים של כסף] גילוי חשוב נוסף ששילה גילה הינו שהאמוניה ממיסה את כלוריד הכסף, אך לא את חלקיקי הכסף (שהתכהו). זהו גילוי מהפכני שיכול היה לשמש לקיבוע תמונת מצלמה שצולמה עם כלוריד הכסף, אך גילוי זה לא נקלט על ידי מפתחי תהליך הצילום המוקדמים ביותר. [26] נדרשו עוד שנים עד שתהליך קיבוע זו התגלה מחדש.
שילה ציין גם שאור אדום איננו משפיע על כלוריד כסף, תופעה שתיושם מאוחר יותר בחדרי חושך לצילום כשיטה לעבוד בחדרי חושך מוארים באור אדום מבלי לפגוע בצילומים.[27] (שיטה זו ישימה כמובן רק לחדרי חושך בהם מדפיסים צילומים שחור-לבן בלבד מאחר והדפסות צבע רגישות כמובן לכל הצבעים).
למרות שתומאס ודג'ווד קיבל השראה מכתביו של שילה באופן כללי, הוא כנראה החמיץ או שכח את ניסויים אלו; הוא לא מצא שיטה לקבע את תמונות הצילום שהצליח לצלם בסביבות שנת 1800 (ראה להלן). [28]
אליזבת פולהאם והשפעת האור על מלחי כסף (1794)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרה אליזבת פולהאם "An essay on combustion" [29] מתארת את הניסויים שביצעה לחקירת השפעות האור על מלחי כסף. היא אמנם ידועה יותר בזכות גילויה בנושא זרז, אך Larry J. Schaaf בסיפרו תולדות הצילום [30] [31] הגדיר את עבודתה על הכימיה של הכסף כצעד מרכזי בהתפתחות הצילום.
תומס ודג'ווד והאמפרי דייווי: פוטוגרמות מפורטות דוהות (1790?–1802)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצלם והממציא האנגלי תומס ודג'ווד היה כנראה האדם הראשון שחשב ליצור תמונות קבועות על ידי לכידת תמונות מצלמה על חומר מצופה בחומר כימי רגיש לאור. במקור הוא רצה לצלם את התמונות של קמרה אובסקורה, אבל גילה שהן חיוורות מכדי להשפיע על תמיסת כסף חנקתי שהומלצה לו כחומר רגיש לאור. ודג'ווד אכן הצליח להעתיק לוחות זכוכית מצוירים וללכוד צללים על עור לבן וגם על נייר שהורטבו בתמיסת כסף חנקתי. ניסיונות לשמר את התוצאות נכשלו. לא ברור מתי התקיימו הניסויים של ודג'ווד. ייתכן שהוא התחיל לפני 1790; ג'יימס ווט כתב מכתב לאביו של תומס ודג'ווד , ג'וזיה ודג'ווד, כדי להודות לו "על ההנחיות שלך לגבי תמונות הכסף, שעליהן, כשאהיה בבית, אעשה כמה ניסויים". מאמינים שמכתב זה (שאבד מאז) נכתב ב-1790, 1791 או 1799. בשנת 1802 פורסם בכתב עת של המוסד המלכותי תיאור מאת האמפרי דייווי המפרט את הניסויים של ודג'ווד עם הכותרת An Account of a Method of Copying Paintings on Glass, and of Making Profiles, by the Agency of Light on Nitrate of Silver . דייוי הוסיף כי ניתן להשתמש בשיטה עבור חפצים שחלקם אטומים וחלקם שקופים כדי ליצור ייצוגים מדויקים. לדוגמא של, "סיבי העצים של העלים וכנפי החרקים". הוא גם גילה שתמונות מיקרוסקופ של עצמים קטנים נקלטו בקלות על נייר שהוכן כהלכה. דייווי, ככל הנראה לא היה מודע או שכח את התגלית של שילה, והגיע למסקנה שיש למצוא חומרים כדי להסיר את השאריות הלא חשופות של כסף חנקתי או כסף כלוריד "כדי להפוך את התהליך האלגנטי לשימושי". [32] ייתכן שוודגווד נטש בטרם עת את הניסויים שלו בגלל בריאותו הלקויה . הוא נפטר בגיל 34 בשנת 1805.
נראה שדייווי לא המשיך בניסויים. המאמר בכתב העת של המוסד המלכותי נקרא כנראה על ידי הרבה אנשים. הוא נבדק על ידי דייוויד ברוסטר במגזין אדינבורו בדצמבר 1802, הופיע בספרי לימוד בכימיה כבר ב-1803, תורגם לצרפתית ופורסם בגרמנית ב-1811. קוראי המאמר אולי נרתעו למצוא קובע מאחר ומדען מוערך כדייווי כבר ניסה ונכשל. כנראה המאמר לא צוין על ידי נייפס או דאגר, וגם לא על ידי טלבוט אלא רק לאחר שפיתח תהליכים משלו. [33] [34]
ז'אק שארל: צילומי צללית דוהים (בערך 1801)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמינים שהפרופסור והממציא הצרפתי ז'אק שארל, הצליח לצלם צלליות על נייר רגיש לאור בתחילת המאה ה-19, לפני תומאס וודג'ווד. צ'ארלס מת ב-1823 מבלי שתיעד את התהליך, אך לכאורה הדגים אותו בהרצאותיו בלובר. אירועים אלו לא פורסמו עד שפרנסואה אראגו הזכיר אותו בהצגת פרטי הדאגרוטיפ לציבור ב-1839. מאוחר יותר הוא כתב שהרעיון הראשון לקבע את התמונות של הקמרה אובסקורה או עם חומרים כימיים שייך לשארל. היסטוריונים כנראה נשענו רק על המידע של אראגו, והרבה יותר מאוחר, צורפה לו השנה הלא נתמכת 1780. [35] בהנחה שאראגו דייק בהסבריו ב-1839 לגבי ארועים שהתרחשו לפני כמעט 40 שנה כאשר התייחס לשנים הראשונות של המאה ה-19 ולארועים שלפני פרסום התהליך של ווג'ווד ב-1802, ניתן להניח שההדגמות של צ'ארלס התקיימו ב-1800 או 1801.
1816 עד 1832: צילומים ראשונים שנשמרים - ניספור נייפס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניספור נייפס (Nicéphore Niépce) היה מדען וכימאי אריסטוקראט שהונה של משפחתו איפשר לו לעסוק המחקרים מדעיים. בשנת 1816, הצליח לצלם צילומים באמצעות מצלמה, תוך שימוש בנייר מצופה בכלוריד הכסף, הצילומים היו תשלילים, כלומר האיזורים הכהים ביותר במציאות היו הבהירים ביותר ולהיפך. נייפס, כמו הממציאים שלפניו, לא הצליח לפתור את בעית הקיבוע, והצילומים דהו לאחר חשיפה לאור. מאוכזב ממלחי כסף, הוא הפנה את תשומת לבו לחומרים אורגניים רגישים לאור. [38] התצלום העתיק ביותר ששרד של התמונה שנוצרה במצלמה נוצר על ידי נייפס בשנת 1826 או 1827. [39] המדיה לצילום היתה פיסת פיוטר (סגסוגת מתכת) מלוטשת והחומר הרגיש לאור היה ציפוי דק של ביטומן (זפת נפט טבעית, שהומסה בשמן לבנדר) שנמרחה על פני משטח של הפיוטר והונחה ליבוש לפני השימוש. [40] לאחר חשיפה ארוכה מאוד במצלמה (באופן מסורתי נאמר שמונה שעות, אך כעת מאמינים שהיא מספר ימים), [41] הביטומן הוקשה במידה מספקת וניתן היה להסיר את החלק הלא מוקשה באמצעות ממיס, מותיר תמונת פוזיטב (האזורים הבהירים במציאות מיוצגים על ידי איזור מצופה ביטומן מוקשה בהיר יחסית, והאזורים הכהים על ידי פיוטר חשוף כהה.) [40] כדי לראות את התמונה בצורה ברורה, הצילום היה צריך להיות מואר בעוצמה כזו שהמתכת החשופה נראית כהה והביטומן בהיר יחסית. [42]
נייפס לא הצליח לבדו להתגבר על הקשיים בתהליך, לכן ב- 1829 חתמו נייפס וצייר בשם לואי דאגר על שותפות שהגדירה את נייפס כממציא התהליך ואת דאגר כעוזר לשיפור תהליך הביטומן[43]. השותפות הניבה החלפת השרף לשרף רגיש יותר ושינוי התהליך שלאחר החשיפה, כך שהניב תמונות באיכות גבוהה יותר וקלות יותר לצפייה. זמני החשיפה במצלמה, למרות שהצטמצמו במידה ניכרת, עדיין נמדדו בשעות. [44]
1832 עד 1840: הכרזת הצילום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשיתה של תקופה זו, כמעט כל האלמנטים הנדרשים ליצירת תצלום נאות היו מוכנים: מצלמה (קמרה אובסקורה), מדיה (מתכת, נייר), חומרי פיתוח (בד"כ מבוססים על כסף). חסר היה קובע (fixer) ושיפור תהליך הכימיה של הצילום כך שמשך החשיפה הנדרש יהיה סביר. במהלך תקופה זו התמודדו במקביל אנשים שונים במדינות שונות בפערים טכניים אלו ונמצאו להם פיתרונות שונים.
ארקול פלוראנס בברזיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארקול פלוראנס, (Hercule Romuald Florence) צרפתי שהיה אמן וממציא חי ועבד בברזיל במחוזות מרוחקים ונידחים. בשנים 1830-1833 כאשר עסק בהפקת ספר הוא נדרש להדפסה ופיתח תהליך באמצעות קמרה אובסקרה שבו ציפה לוחות זכוכית בתערובת גומי ערבי ופיח אותו הצמיד לנייר שצופה בכסף כלורי ואותו הכניס למצלמה. לאחר החשיפה, ביצע את הקביעה באמצעות תמיסת אמוניה. לתהלך הוא קרא photographie (רישום-אור). פלוראנס מעולם לא פירסם את המצאותיו, גם לא השאיר מידע מפורט על התהליכים שפיתח, וחי ופעל כל חייו באיזורים נידחים. כתוצאה הוא מעולם לא הוכר בעולם כאחד ממצאי הצילום[45][46][47][48][49][50][51]. לאחר שנים, כאשר פרטי הדאגורטיפ הגיעו לידיו, העדיף את הדאגרוטיפ על המצאתו שלו.
לואי דאגר ותהליך הדאגרוטיפ בצרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נייפס מת ב-1833, והשאיר את רשימותיו לשותפו לואי דאגר. (Louis Daguerre) בנו של נייפס, איזדור החליף את אביו כשותף. דאגאר התעניין יותר בתהליכים מבוססי מלחי כסף והתנסה בצילום על גבי לוח מצופה כסף שהוצמד לאדי יוד. אדים אלו הגיבו עם הכסף ויצרו ציפוי של יודיד כסף. בדומה לתהליך הביטומן, התוצאה היתה פוזיטיב אך זמני החשיפה עדיין היו ארוכים מאד ובלתי ישימים.[52][53]
גירסאות שונות מספרות על תאונה אקראית שהובילה לגילוי תהליך הפיתוח באמצעות אדי כספית. לפיהן דאגר הניח בארון הכימיקלים כמה פלטות שנחשפו במצלמה ונחשבו חסרות תועלת,לאחר מכן, כשהסתכל במקרה על הפלטות, הוא נדהם למצוא תמונה. לאחר הסרת כימיקל אחד אחרי השני מההארון, הוא גילה בסופו של דבר על ריצפת הארון כלי כספית שנשבר והתעלומה נפתרה. בגירסה אחרת נמצא מד חום כספית שנשבר. דאגר עצמו מעולם לא הסביר כיצד הגיע לתגלית הכספית. חוקרים מטילים ספק בגירסאות אלו שנועדו להסביר את תהליך הגילוי של פיתוח על ידי כספית (כזכור, דאגר לא היה מדען ולא היה כימאי) [54][55]. התמונה ה"סמויה" נטמעה בציפוי בחשיפה קצרה ולאחר חשיפה לאדי כספית הפכה להיות נראת. תהליך זה קיצר את זמן החשיפה הנדרש לדקות בודדות בתנאים אופטימליים. תמיסה חמה של מלח רגיל קיבעה את התמונה על ידי הסרת יודיד הכסף הנותר שלא נחשף לאור (מאחר והיה באיזורי כהים). דאגר סבר שהתהליך אינו חלק מהשותפות וכינה אותו דאגרוטיפ. תהליך הצילום הזה הוכרז בפגישה של האקדמיה הצרפתית למדעים ב-7 בינואר 1839, והחדשות התפשטו במהירות[56][57]. עוד באותו חודש כתב הנרי פוקס טלבוט לאקדמיה שברשותו תהליך אחר מוכח ופועל וביקש הכרה בזכות הראשונים שלו. (אך מבלי לוותר על זכויות הפטנט שלו).
ב-19 באוגוסט 1839, הוצג תהליך הדאגרוטיפ בפני האקדמיה הצרפתית למדעים ולאמנויות. האקדמיה החליטה לרכוש את זכויות הפטנט תמורת פנסיה לכל החיים לדאגר ולאיזדור נייפס ולשחרר את התהליך לשימוש הציבור משוחרר מרישיונות ומזכויות פטנט. לאחר פירסום התהליך, דעכה מעורבותו של דאגר בנושא.
כאמור, להמצאת הדאגרוטיפ קדמה שיטת הנגטיב-פוזיטיב שהמציא וויליאם הנרי פוקס טלבוט כבר בשנת 1835. אולם פירסום האקדמיה והשיחרור לשימוש מסחרי חופשי ונפוץ לכל משתמש גרמו לכך שתאריך פרסום הדאגרוטיפ בצרפת ב-1839, מקובל כתאריך שבו הומצא רשמית הצילום.
פרוט התהליך
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצילום בתהליך זה התקבל על פלטת מתכת. לפני הצילום המתכת המצופה כסף, מורקה זמן רב עד שהבריקה כמראה ואז נשטפה וחוטאה בחומצת חנקנית. בחדר חשוך היא נחשפה לאדי יוד שנוצרו על ידי חימום יוד בפתיליה. חשיפת הפלטה המצופה כסף לאדי יוד מפיקה תגובה כימית שתוצאתו יודיד הכסף: Ag(s)+I2(g)→2AgI2. יודיד הכסף (AgI ) הינו חומר רגיש לאור. בשלב זה הפלטה הוכנסה למצלמה והצילום בוצע, חשיפה לאור גורמת, באותם מקומות בהם פגע האור: 10AgI+10 hv →2Ag5(s)+5 I2(g) כתוצאה, במקומות בהם פגע האור החומר AgI התפרק ונותר Ag בעוד שהמקומות בהם לא פגע האור נותר ה- AgI . אחרי הצילום הוצאה הפלטה בחדש חשוך, הפיתוח בוצע באדי כספית, בתהליך הפיתוח עם אדי כספית: Ag5+20Hg(g)→5Ag3Hg4, המולקולות של הכסף הופכות לאמאלגאם יציב. לאחר הפיתוח בוצע קיבוע באמצעות שטיפה בתמיסת נתרן גופריתי, תהליך הקיבוע עם נתרן גופריתי ("היפו") מסיר את ה-AgI שנותר: 2Na2S2O3+AgI→Na3[Ag8S2O3)2]+NaI לאחר מכן שטיפה במים להסרת המלחים, וחשיפה לאדי אלומיניום כלורי לשיפור הקונטרסט והברק ויבוש.
זהו תהליך ממושך שמחייב את הצלם להתנייד עם ציוד רב וכבד. התוצאה היא פוזיטיב על מתכת. מתכת זו רגישה מאד לדיוק ולנקיון כל התהליכים ונפגעה בקלות מקורוזיה, מרבית הצילומים נפגעו עם הזמן. כדי לקבל עותק נוסף של הצילום, נדרש היה כל התהליך כדי לצלם באותו תהליך את הצילום המוגמר, והתוצאה כללה פגיעה מסוימת באיכות התמונה[58][59][60][61]. הנחיות להפקת צילום בתהליך זה נפוצות (עם אזהרה לרעילות החומרים המעורבים).[62][63]
הנרי פוקס טלבוט ותהליך הקלוטייפ באנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
הנרי פוקס טלבוט (William Henry Fox Talbot) היה מדען, מתמטיקאי, בוטנאי עם נטיה לאומנות ואחד ממציאי הצילום המרכזיים. שיטת הצילום שהמציא, נגטיב ופוזיטיב הפכה לשיטת הצילום השולטת במאות ה-19, 20 ו-21. כבר בגיל 17 החל ללמוד בטרינטי קולג' , עסק במחקרים באופטיקה וכימייה.כבר ב-1934 פיתח נייר צילום שתיפקד כנגטיב. (את הנייר יצר על ידי הספגת נייר במלח בישול ולאחר שיובש, מרח עליו כסף חנקתי. הוא פיתח קובע המבוסס על תמיסת מי מלח, אך לא היה זה קובע מושלם. ידידו, ג'ון הרשל הציע לנסות היפוסולפיט של סודה (המכונה בדר"כ "היפו" וכיום ידוע בשמו המלא נתרן תיוסולפט) ההיפו הפך לקובע מושלם.[64]
ב-1835 התמודד טלבוט עם תמונת הנגטיב שהתקבלה על ידי הצמדת הנגטיב לנייר חדש הרגיש לאור כך שהתקבל נגטיב של הנגטיב - כלומר פוזיטב. טלבוט היה עסוק במגוון גדול של פעילויות מגוונות, הוא שימש כחבר פרלמנט, שריף של המחוז, ערך מחקרים בארכיאולוגיה, פענח את כתב היתדות ולכן הקדיש מעט לנושא פיתוח הצילום. רק כאשר שמע על הדאגרוטייפ פירסם את תצלומיו ואת תהליך הצילום שלו. הוא המשיך לעבוד על ההמצאה ולשפר אותה. ב- 1840 גילה ששילוב חומצה גאלית בפיתוח משפר מקצר מאד את זמן החשיפה הנדרש ומאפשר חשיפה במשך שניות. לתהליך זה טלבוט קרא קלוטייפ (ידידיו קראו לתהליך טלבוטייפ).[65][66]
העיקרון הבסיסי של הקלוטייפ הוא העיקרון הבסיסי של הצילום עד ימנו אלו. (לא כולל צילום דיגטלי כמובן). הגדולה של תהליך זה, שניתן להפיק מהנגטיב העתקים ללא מגבלה, הציוד הנדרש עבורו מאפשר ניידות גבוהה יותר מאשר הדאגרוטיפ ומתאפשר ריטוש של הנגטיב לשיפור הפוזיטיב הסופי. מאידך, מאחר ובשלב יצירת הפוזיטיב בתהליך הדפסת מגע, קרני האור של תמונת הנגטיב חלפו דרך עובי הנייר, נפגעה במקצת החדות של התמונה המוגמרת והתוצאה היתה רכה במקצת. תוצאה זו התאימה מאד לפורטרטים אך פחות לתמונות אחרות.
מאחר וכל הניסויים הקשורים בהמצאה היו יקרים, טלבוט שאף להחזיר חלק מההוצאות ורשם פטנט על ההמצאה ואיפשר שימוש חופשי לחובבים אך צלמים מסחריים נדרשו לשלם על השימוש בה, דרישה שעוררה תרעומת והגבילה את השימוש בתהליך. בסופו של דבר, למרות יתרונותיו של קלוטייפ על פני הדאגרוטייפ, דווקא הדאגרוטייפ זכה לשימוש בינלאומי נרחב, אך שני התהליכים שרדו רק תקופה מוגבלת ונעלמו מיד כאשר הופיע הקולודיון.
טלבוט היה מהראשונים שחיפש אלמנטים אמנותיים בצילום. בשנים 1844-1846 פרסם טלבוט שישה אלבומי צילום. היו אלו אלבומי צילום ראשוניים מסוגם לשלב צילומיים מקוריים בתוך האלבומים וסללו את הדרך בפני יצירות מסוג זה.
פרוט התהליך של טלבוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]התהליך הראשון שטלבוט פיתח ב- 1835 מכונה "הדפסת מלח" (Salt Print) בתהליך זה מספיגים דף נייר בתמיסת מלח שולחן (NaCl) לאחר יבוש הדף, מברישים אותו בתמיסת כסף חנקתי, AgNO3 התוצאה היא הווצרות שכבת כסף כלורי NaCl+AgNo3 →AgCl+NaNo3 שהוא חומר רגיש לאור. הדף נשמר במקום חשוך ליבוש. (בשנת 1839 הוחלף השלב הראשון בהספגת דף הנייר ישירות בתמיסת כסף כלורי) לאחר היבוש, הוכנס למצלמה ונחשף לאור, החשיפה נמשכה עד שהתכהה ברמה מספקת. לאחריה, הושרה הנייר בתמיסת מלח חזקה שעצרה את הפיתוח וקיבעה את התמונה. ב- 1839 התגלה שקיבוע באמצעות תמיסת "היפו" [67] משפרת מאד את עמידות התמונה.
ב- 1940 שיפר טלבוט שוב את התהליך. לתהליך המשופר הוא קרא קלוטייפ. בתהליך זה הוא מרח את את הנייר בתמיסת כסף יודי AgI במקום כסף כלורי. הדף היבש, אם נשמר כהלכה היה עמיד לפרק זמן. לפני הצילום עצמו, הוברש הדף בתמיסת גאלו כסף ניטרט שהיא תערובת של שתי תמיסות: ניטרט הכסף AgNo3 וחומצה גאלית C7H6O5 שהיא חומר מחמצן.[68][69] תהליך זה הפיק העשיר את כמות הכסף כסף יודי, שבהשפעת החימצון, היה רגיש לאור הרבה יותר מאשר היה בתהליכים הקודמים וכתוצאה, זמן חשיפה לאור קצר משמעותית, לעיתים שניות בודדות. הדף כלל לא התכהה בתהליך החשיפה עצמו אלא התמונה הופיעה על הנייר רק לאחר תהליך הפיתוח (כפי שמתרחש בתהליך צילום "עכשוי"). הפיתוח עצמו התבצע שוב עם אותה תמיסת גאלו כסף ניטרט. [70]הקיבוע היה כאמור בתמיסת "היפו" שהסיר את הכסף היודי הנותר (כלומר, מהאיזורים שלא נחשפו לאור.) העתקי פוזיטיב התקבלו בתהליך פשוט של הדפסת מגע כפי שבוצעה "הדפסת מלח".[71][72]
איפוליט ביאר ותהליך פוזיטיב ישיר על נייר (צרפת).
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איפוליט ביאר (Hippolyte Bayard) היה עובד מדינה ופיתח תהליך של פוזיטיב ישיר על נייר, כלומר גם בתהליך זה התקבל מקור יחיד אך היה על נייר ולכן תהליך העבודה שלו היה פחות מורכב מזה של הדאגרורטיב. הוא הציץ תערוכה מעבודותיו ב-24 ביוני 1939,[73] עוד בטרם הוכרז רשמית הדאגרוטייפ והציג את המצאתו בפני האקדמיה הצרפתית למדעים.[74] טחנות הרוח הציוריות של מונמארטר, הפרבר המרוחק שהפך לרובע הבוהמייני של פריז, היו נושא נפוץ בתצלומים המוקדמים ביותר של בייארד, המבקר פרנסיס וויי כתב על העבודות שהוצגו בתערוכה , "הן לא דמו לשום דבר שראיתי מעולם. הם מאחדים את הרושם של המציאות עם הפנטזיה של החלומות: אור מלטף אותם וצל מלטף אותם"[74]. האקדמיה היתה בתהליך הבחינה של הדאגרוטייפ וכדי למנוע השעייה ואיחור בהכרזת בינלאומית של המצאה צרפתית מתחרה (הדאגרוטייפ), ביאר התבקש לדחות את חשיפת התהליך שלו. [75] לבסוף הוכרז התהליך של ביאר על ידי האקדמיה ב-24 בפברואר 1840 והוקצב לו מענק חד פעמי על המצאתו.
ביאר חש שנעשה לו עוול והמחיש זאת בצילומו המפורסם "דיוקן עצמי של טבוע" (בשמה הצרפתי: Le Noyé). פורטרט עצמי מוקדם של ביאר שצולם באוקטובר 1840 כמחאה על התעלמות הממשל הצרפתי מתהליך הצילום שהמציא, "פוזיטיב ישיר על נייר."[76]
פרוט התהליך
[עריכת קוד מקור | עריכה]התהליך כלל השריה של דף ניר בתמיסת כסף כלורי, חשיפה שלו לאור, כך שהדף התכהה לגמרי. בשלב זה הושרה הדף באשלגן יודי (KI) ואז הוכנס למצלמה ונחשף לאור. לאחר החשיפה, נשטף בתמיסת "היפו"[77].
ג'ון הרשל ותרומותיו לצילום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ון הרשל (אנ') היה מדען רב תחומי. ועסק במתימטיקה, אסטרונומיה, כימיה, פיזיקה, בוטניקה צילום ועוד. הישגיו בכל התחומים בהם עסק מדהימים. את פעילותו בצילום החל כבר ב-1819 כאשר חקר את נושא הצילום באופן עצמאי, הוא גילה שהמסת הליידי כסף בסודיום תיוסולפט יוצרת תמיסה רגישה לאור ודיווח על כך לטלבוט ולדאגר. הוא השתמש ב- Camera Lucida לצורך רישומים של נופים וצמחים. הרשל היה מידידיו של הנרי טלבוט וסייע לו בפיתוח המצאתו (הקלוטייפ). ב- 1839 הוא מצא שהיפו סולפט הינו קובע מוצלח המסיר את כל חלקיקי הכסף ומונע את דעיכת התמונה באור. (חומר זה ידוע כיום כסודיום תיוסולפט ומכונה "היפו") הוא פירסם את המידע לתועלת כולם ואכן, תהליך זה אומץ על ידי כל מפתחי תהליכי הצילום, כולל בדאגורטייפ. בהמשך אותה שנה הצליח לפתח נגטיב על זכוכית, שנים רבות לפני הפצת שיטה זו (הקולודיון) ועל כן הכרזת הפטנט של טלבוט התייחסה רק למימוש נגטיב על נייר. אולם עקב מנעד הפעילויות הרחב של הרשל, הוא לא העמיק לפתח שיטה טובה להצמדת הליידי הכסף לזכוכית על כן לא נקלטה אז השיטה (בהמשך פותח תהליך שימוש בחלבון הביצה ואחר כך בג'לטין – שיטות שתפסו והתבססו). בהמשך גילה את הרגישות לאור של הפלטיניום שישמש בסיס לתהליך נייר הצילום פלטיניום. ב-1842 המציא את שיטת ה - cyanotype (צ'יאנוטייפ, מכונה עד היום כ- blue prints ) להכנת נייר צילום מחומרים זולים המפיקה הדפסות בגוון כחול. שיטה זו שימשה לצילום טכני ושרטוטים ומשמשת עד היום. בהמשך אותה שנה חקר את נושא הצילום בצבע. הרשל כתב והפיץ מסמכים המסכמים את כל המידע הקיים בנושא הצילום וקבע את המונחים: Photography, Negative, Positive, Snap-shot (ראה גם תרומותיו לצילום )
השוואת השיטות דאגרוטיפ וקלוטיפ
[עריכת קוד מקור | עריכה]השוואת שתי השיטות הנפוצות ביותר בתקופה זו:
| נושא | דאגרוטיפ | קלוטייפ | הערות |
|---|---|---|---|
| מפתח השיטה | לואי דאגר | פוקס טלבוט | |
| ארץ | צרפת | אנגליה | |
| תאריך | 1939 | 1935-1940 | לקלוטייפ היו מספר גירסאות |
| החומר המתקבל | מתכת | נייר | הנייר הפך לסטנדרט. |
| עיקרון | פוזיטיב יחידאי | נגטיב פוזיטיב | עקרון הנגטיב פוזיטיב הפך לסטנדרט קבוע בצילום. בתהליך זה מופרד המקור המצולם מהמוצר הסופי, לכן ניתן לקבל מוצרים סופיים שונים מאותו מקור בזכות עריכה ותהליכי הדפסה שונים. |
| יצור העתקים | לא אפשרי | אפשרי בקלות ללא הגבלה | |
| פרטים בתמונה | רמת פרטים גבוה, למתכת ברק המושך את העין | תמונה רכה יותר, רמת הפרטים נמוכה יותר ופחות חדה | |
| עמידות | התמונה הסופית עדינה למגע ושבירה, יש לאכסן בקופסה קשיחה מאחורי זכוכית ולהגן מקורוזיה | נייר נשמר היטב | |
| עלות | תהליך מורכב ויקר יותר | הנייר והעתקיו זולים יותר | |
| עבודה | ממומשכת ומחייבת הקפדה גבוהה | פשוטה ומהירה יותר | |
| זמן חשיפה | נדרשת חשיפה לאור של דקות | בגירסה הראשונה, דקות. בגירסה המשופרת, שניות | |
| זכויות שימוש | הממשלה הצרפתית רכשה את הזכויות מהממציא ושיחררה את השימוש לכל דיכפין | הממציא שיחרר את השימוש לחובבים, עסקים נדרשו לרכוש זכות שימוש | |
| משתמשים עיקריים | צלמים מקצועיים, עבודות מוזמנות | צלמים חובבים | |
| תפוצה | השיטה נפוצה בכל העולם, ביקוש ער | תפוצה מוגבלת | |
| סיום שימוש | 1851 עם הופעת הקולודיון | 1851 עם הופעת הקולודיון | גם לאחר 1851 המשיכו מיעוט מהצלמים לעבוד בתהליכים אלו עד ל-1860 לערך. |
שימוש בצילום בתקופה זו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בתקופה זו של הופעת הצילום, תעבורה יבשתית היתה איטית ומסורבלת, הרכבות היו בחיתוליהן, מכוניות טרם הומצאו ותעבורה ביבשה התבצעה בעיקר באמצעות עגלות, סוסים והליכה. כתוצאה מרבית האנשים לא טילו מחוץ למחוז ביתם. מאידך, הדפוס נפוץ ולאנשים רבים היתה גישה לעיתונים וכתבי עת למינהם. כלומר, אנשים שמעו וקראו על אתרים מפורסמים והתסתקרנו לראות אותם. כדי לגשר על הפער, נהגו העורכים להעסיק מאיירים שציירו תרשימים של האתרים על פי ציורים שראו ולשלב איורים ותרשמים אלו בעיתונים ובכתבי העת למינהם. לפתע היה באפשרות העורכים להעסיק צלמים, לשלוח אותם לצלם ולהשתמש בצילומים אמיתיים במקום תרשימים ואיורים. לצילומים אלו היה ביקוש גבוה בציבור ותפוצתם היה גדולה. צלמים נשלחו לכל האתרים הנגישים בעולם עם ציוד הצילום הכבד והמסורבל וחזרו עם צילומים מסקרנים.
צילום ראשון בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1839, חודשיים לאחר הכרזת הדארוטיפ, נשלח הצייר פרדריק פסקה להפלגה למצריים, משם חצה את סיני במסע ממושך על גבי שיירת גמלים.
מסע זה הפיק את הצילומים הראשונים שצולמו בישראל אי פעם.
צילום ואומנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד הופעת הצילום, הזרם המרכזי בציור עסק בתאור המציאות והטבע. מבחינת זרם זה, הצילום גרם לרעידת אדמה. ענפים מסוימים בציור (לדוגמא ציור מיניאטורות) נעלם תוך זמן קצר.
התפיסה של הציבור את הצילום בתקופה זו היתה כאמצעי תיעודי וז'רנליסטי, ואכן מרבית הצלמים בתקופה זו התייחסו כך לצילום. יחד עם זאת חלק מהצלמים עסקו בחיפוש אחרי אסתיטיקות אומנתית בצילום. (ניתן לראות אלמנטים כאלו בחלק מצילומיו של טלבוט למשל). מאחר ומרבית הצלמים בתקופה זו היו ציירים בטרם נטלו מצלמה לידיהם, ניכרים בצילומים רבים קומפוזיציות מוצלחות ושווי משקל נאות.
נשים בצילום
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפתחי תהליך הצילום היו אמנם גברים, אך זמן קצר לאחר מכן, הצטרפו נשים כצלמות, בגרמניה הופיעה הצלמת המקצועית הראשונה ברטה בקמן שבנת סטודיו לצילום בגרמניה ובניו יורק.
1851-1880 תהליך קולודיון רטוב - סקוט ארצ'ר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטות צילום שהחליפו את הדאגרוטיפ היו:
- אמברוטייפ - שהומצא בשנת 1854, ויצר דימוי פוזיטיבי על גבי זכוכית בעלת רקע שחור, התהליך שרד שנים ספורות[3];
- טינטייפ - צילום על גבי לוח בדיל שהומצא ב-1856 והפך פופולרי מאד לזמן מוגבל.
- קולודיון רטוב - השיטה המועדפת, ראו להלן.
בשנת 1851, הפסל האנגלי פרדריק סקוט ארצ'ר (אנ') פיתח את תהליך הקולודיון הרטוב[78]. (Collodion) נקרא לפעמים גם צילום לוח רטוב (Wet Plate Process). קולודיון רטוב הינה שיטה שפותחה לפיתוח וצילום. גם שיטה זו מתבססת על נגטיב ופוזיטיב, כאשר בשיטה זו הנגטיב הינו על פני פלטת זכוכית. התהליך הוכרז בשנת 1851 ועקב יתרונותיו הבולטים, התקבל מיד והחליף את שתי השיטות שקדמו לו: הקלוטייפ ודאגורוטייפ. (רק מיעוט קטן מהצלמים המשיך בשיתי שיטות אלו, וגם זה רק לשנים ספורות)
ניסיונות להשתמש בזכוכית החלו כבר שנים לפני ארצ'ר, (ראה לדוגמא הרשל למעלה) מאחר והזכוכית היא גם שקופה לאור וגם ניטרלית מבחינה כימית. עד לארצ'ר, כל הנסיונות כשלו בבעיה של הדבקת תרכובות הכסף לזכוכית. ארצ'ר הגה את הרעיון של שימוש בתמיסת קולודיון והוספת הכסף כאשר הפלטה עדיין רטובה והשלמת תהליך החשיפה לפני היבוש.
פרוט התהליך
[עריכת קוד מקור | עריכה]- באיזור מואר:
- ניקוי יסודי של לוח זכוכית.
- הכנת תמיסת קולודיון מהמסת אבקת ניטרו (מלח הכולל יונים של NO3 ) באלכוהול.
- המסת אשלגן יודי (KI) בתמיסת הקולודיון.
- יוצקים את התמיסה על פלטת הזכוכית – הנגטיב.
- בחדר חושך:
- טובלים את הלוח הלח בתמיסת כסף חנקתי (AgNO3) לכמה דקות – מהתהליך נוצר יודיד הכסף (שכזכור, הוא רגיש לאור) על פני הפלטה
- מנערים את עודף התמיסה ובאמצעות קופסה אטומה מעבירים ומכניסים למצלמה.
- חשיפה
- חושפים לאור כשהפלטה עדיין רטובה למספר שניות.
- פיתוח
- מתבצע מיד לאחר הצילום, לפני שהפלטה מתייבשת. מפתחים בתמיסת Iron(II) sulfate ( FeSO4·xH2O) או ב- Pyro Gallic acid (C6H6O3) עד שהתמונה מופיעה.
- שוטפים במים
- קביעה
- משרים בתמיסת hypo או (KCN) potassium cyanide
- שוטפים במים.
- מיבשים מעל להבה ומצפים בלכה.
הדפסה על נייר בתהליך הדפסת מגע היה התהליך הנפוץ, אם כי, בתקופה זו הופיעו מכונות הגדלה שאיפשרו הדפסה הגדולה מהנגטיב (זהו מכשיר הדומה עקרונית למקרן שיקופיות המקרין את הנגטיב על משטח עליו הניחו את ניר הצילום. לאחר ביצוע החשיפה, פותח הניר בתהליך הרגיל. מקור האור המוקרן היה השמש).
כל התהליך חייב להיות זריז בטרם התייבשה הפלטת זכוכית, כלומר, הצלם חייב להיות צמוד לחדר חושך ולשלוט היטב בכל התהליך[3].
יתרונות התהליך
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות מורכבות התהליך והמסוכנות של חלק מהמרכיבים, הפך התהליך לשיטה המרכזית של הצילום למשך כ-30 שנה (עד הופעת פלטת הג'לטין היבשה) עקב יתרונות התהליך:
- נגטיב הזכוכית היה חד וברור ועשיר בפרטים עדינים יותר ואיכות הטונים הייתה טובה יותר מכל שיטה אחרת.
- הממציא שיחרר את התהליך לשימוש חופשי של הציבור. (על כן נפטר עני ואביון וללא פרסום).
- מחיר התהליך זול מאד יחסית לדאגרטיפ.
- התהליך מאפשר זמן חשיפה קצר יותר מכל שיטה אחרת.
- קל היה לרטש את הנגטיב שבזכוכית לשפר ו"לערוך" את התמונה לפני ההדפסה.
הרגישות הגבוה של הנגטיב בתהליך זה איפשר הופעת צילומים הכוללים תנועה.[3]
הצילום בתקופת הקולודיון הרטוב.
[עריכת קוד מקור | עריכה]צילום אומנותי
[עריכת קוד מקור | עריכה],_The_Metropolitan_Museum_of_Art.jpg)
בשנת 1851 נפתחה תערוכת צילום גדולה בלונדון, הוצגו בה מעל 700 צילומים למשך 6 חודשים, במהלך תקופת התערוכה ביקרו בה למעלה מ-6 מיליון מבקרים. הייתה זו תערוכת הצילום הגדולה ביותר שהופקה עד אז. היא כללה גם צילומים אמנותיים וגם צילומים מחיי היום יום (פוטו ג'ורנליזם, פורטרטים וכו')[79].
בשנת 1853 הוקם Photographic society of London שהפיץ ותמך בצילום עם אספקטים אומנתיים. האירגון קיים דיונים על אומנות בצילום והפיק תערוכות צילום ברוח זו[79]. היתה זו ההתנעה של של זרם האומנות בצילום.
פרק זה מציג צלמים וצילומים שיצרו את התשתית להכרה בצילום כענף באומנות. ניתן לציין כדוגמא נוספת את הצלם האנגלי רוברט האולט(אנ') שצילום מפורסם שלו משנת 1857 מופיע משמאל.
צילום - ציור, יחסי גומלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין הצילום והציור קיימים יחסי גומלין מימיו הראשונים של הצילום, יחסים אלו נמשכים עד ימינו.
מספר נתיבים ביחסי גומלין אלו:
צילום מתחפש לציור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימיו הראשונים של הצילום התאפיינו במאבק להכרה בצילום כענף באומנות. כחלק ממאבק זה התפתח הנתיב "צילום מתחפש לציור" מתוך ההנחה שמאחר והציור מוכר בענף באומנות אזי צילומים שיהיו דומים מספיק לציורים, יקבלו גם הם הכרה כזו. ראו בהמשך פיקטוריאליזם וצילום נטורליסטי.
שואב קומפוזיציות
ציור משתנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעזר בציור, דלקרואה. העלמות סוגי ציור, אולימפיה
נדאר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
נדאר (בשמו המלא פליקס טוּרְנָשוֹן - Felix Tournachon) היה צלם צרפתי. לאחר 1860 הוא היה הצלם המפורסם ביותר בצרפת וצילם את מרבית האישית הבולים בתקופה זו: פוליטיקאים (גייזוט, פרודון), שחקני במה (שרה ברנאהרד), סופרים (הוגו, בודלר, חול, נרוואל, גוטייה, דיומא), ציירים (קורוט, דלקרואה, דוחן) ומוזיקאים. (ליסט, רוסיני, אופנבך, ורדי, ברליוז). הוא חרג מהשימוש בעיצובים המפוארים המסורתיים ואביזרים מיותרים; והעדיף אור יום טבעי נדאר התפרסם בפורטרטים היחודיים שצילם והצליח להנציח נשים בקומפוזיציות יחודיות בהם השתמש תכופות ב"תאורת רמברנט" (בתאורה זו מקור האור העיקרי הוא חלון הנמצא בערך ב-45 מעלות לצידו של המצולם וגבוה במקצת כך שהאור מאיר לחי אחת של המצולם במלואה ובלחי השני מופיע רק כתם אור בצורת משולש). יחד עם זאת, הוא מראשוני הצלמים שהשתמשו בתאורת חשמל לצילום (כך הוא צילם את פריס התת-קרקעית) והראשון שצילם מכדור פורח[3].
הדפסת קומבינציה.
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדפסת קומבינציה (במקור מכונה Combination Printing) הינה טכניקת צילום (לא טכניקת הדפסה, כפי שניתן אולי להתרשם מהשם). בטכניקה זו מתבצעים מספר צילומים, כל צילום כולל חלק מהקומפוזיציה, בשלב הדפסת התמונה הסופית מניחים את כל הנגטיבים הרלוונטיים בשכבות אחד מעל השני וכך מתקבלת הקומפוזיציה הנדרשת במלואה בהדפסה הסופית. בטכניקה זו נידרש כמובן לתכנן מראש את הצילומים השונים הנדרשים כדי להרכיב את הקומפוזיציה הסופית. במקור התפתחת טכניקה זו מחמת הרגישות הגבוהה של תהליך הקולודיון לצבע הכחול, כתוצאה, כל צילום שכלל שמים בקומפוזיציה, הניב תמונה שבה השמיים לבנים לחלוטין.
הדוגמא הנראת משמאל צולמה על ידי Gustave Le Gray בשנת 1856. לה גריי היה מראשוני המשתמשים בטכניקה זו (יחד עם אוסקר ריילנדר, הנרי פיץ רובינסון ואחרים) בצילום זה ביצע לה גריי חשיפה אחת לחצי התחתון, עבור הים, וחשיפה נפרדת, קצרה יותר עבור השמים. בתהליך זה כל איזור קיבל את החשיפה האופטימלית עבורו והתוצאה הינה צילום הולם לכל הקומפוזיציה. בהמשך בוצע שימוש בטכניקה זו לקבלת צילומים בקומפוזיציות מורכבות שלא ניתן היה לממש אותן בטכנולוגיות הקיימות בצילום רגיל. דוגמאות לקומפוזיציות מורכבות מסוג זה, ראו למטה אצל ריילנדר ורובינסון[3]. מניע חשוב בתהליך טכני זה היה הרצון שהתפתח בשנים אלו לקבל הכרה רחבה יותר בצילום ככלי אומנותי. הדרך לנתיב זה הובילה לצילום המתקרב ו/או נראה כמו ציור. בציור הצייר מעניק לכל אלמנט בקומפוזיציה את תשומת הלב, הפרטים והאור המיטביים לאלמנט זה ושילוב כל האלמנטים יחד, יוצר את הציור המיטבי. בטכניקה של הדפסת קומבינציה הבינו הצלמים שביכולתם לצלם כל אלמנט בניפרד תוך הקפדה מושלמת של תפיסת אלמנט זה, העמדה שלו, פרטיו העדינים, האור הנופל עליו וכו'. ההדפסה הסופית כללה עם כך שילוב של כל האלמנטים בקופיזיציה שכל אחד מהם מוצג בצורה מיטבית. דוגמאות נוספת, למטה.
הערה: טכניקה זו משנות השישים של המאה ה-19 לא נעלמה מעולם. בשנות התשעים של המאה העשרים היא חזרה בעוצמה מחודשת עם הופעת העיבוד הדיגיטלי בצילום. כלי עיבוד אלו מנהלים בקלות כל אלמנט נידרש בשיכבה נפרדת בתמונה, מנגנון זה מאפשר עריכה נפרדת ועיבוד שונה לכל אלמנט.תהליך זה נפוץ בהווה. (בסלנג הצילום הוא מכונה: Creative Photography[80][81]).
תחילת הפיקטוריאליזם.
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסקר גוסטב ריילנדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסקר ריילנדר (אנ') היה צלם ממוצא שבדי שפעל באנגליה. בצעירותו בשבדיה למד ועסק בציור. בשנות החמישים עבר לאנגליה, שם למד צילום עם דגש על צילום דיוקנאות, ככל הנראה לאחר שהכיר ביכולתו של הצילום לשמר את הפרטים הזעירים שבאובייקט המצולם. ריילנד למד במהירות רבה את תהליכי הקולודיון הרטוב, פתח סטודיו לצילום שם חקר צילום אנשים בכלל וצילומי עירום בפרט, בעיקר כדי להשתמש בצילומים כמודלים לציירים (המודלים שלו היו להקה מקומית של אמני תיאטרון).
ריילנדר ערך ניסויים רבים כדי לשכלל את תהליך הצילום, כולל הדפסת קומבינציה (אנ'), (אותה לא הוא המציא). הוא יצר תצלומים מורכבים ומשכנעים יותר מכל צלם קודם. ריילנדר פירסם מאמרים בהם תאר בפרוטרוט את התהליך ליצירת צילומים אלו. לדוגמא, בעיתון Wolverhampton Chronicle, ב-15 בנובמבר 1854 פרסם מאמר בשם "שיפור בקלוטיפים, מאת מר O.G. Rejlander, מוולברהמפטון", עולה כי עד 1854 הוא התנסה בהדפסת קומבינציה ממספר תשלילים. בן היתר הוא היה חבר של הצלם צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון (הידוע יותר בשם העט לואיס קרול), שאסף את עבודתו של ריילנדר והתכתב עמו בעניינים טכניים. אחד מצילומיו המפורסמים הינו "שני נתיבים לחיים (Two ways of life)" שהינו אלגוריה מהמפורסמות של המאה התשע עשרה, הדנה בבחירה בין האפשרויות. בצילום שני צעירים שלכל אחד מהם מוצעת דרך אחרת אחרת לחיים על ידי חכם זקן. דרך אחת היא ההימורים והבטלה, השנייה היא נישואים ומעשים טובים. הצילום בוצע בצורה הקרובה לציור הקלאסי כדי לנסות לאפשר את קבלת הצילום כיצירת אומנות.[82][83] הצילום הוצג לראשונה בתערוכת האומנות של מנצ'סטר ב-1857, נחשב לאחד ממצגי האמנות החשובים של המאה ה-19 וזכה להתעניינות רבה מאד וגם לסערה, כי למרות שצילום עירום היה נפוץ, ביצירה זו ריילנדר מציג עירום נשי רגיל, לא עירום מבוים של דמות מיתולוגית. לצורך צילום זה, ריילנדר צילם 32 נגטיבים שונים במשך ששה שבועות, והדפיס את התמונה הסופית כאשר הנגטיבים מונחים זה מעל זה. (כזכור, בסיס הנגטיב הינו זכוכית בשיטה זו). המלכה וויקטוריה רכשה את הצילום (בסכום הגבוה של 10 גיני) והעניקה אותו כשי לבעלה, הנסיך אלברט, ובהמשך רכשה 3 עותקים נוספים של צילום זה[84]. יצירה זו זכתה להתייחסויות רבות[85], יש מומחים הרואים בקומפוזיציה של ריילנדר שההשראה שלה נובעת מציורו של רפאל[86].(אולי כדרך להתקרב עם הצילום אל הציור כאמצעי להכרה בצילום כאומנות)
הנרי פיץ רובינסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנרי רובינסון, אנגלי, צייר במקור, פנה לצילום מקצועי ב-1852. הוא ממיסדי הפיקטוריאליזם מתוך מטרה שהצילום יוכר כזרם באומנות ורוב עבודותיו היו כאלו שהשתלבו בזרם זה. הצילומים המורכבים של רובינסון מהדהדים את הציור ההולנדי הקלאסי בהם הצופה יכול לדמיין את הרגשות של הנוכחים בסצינה שבציור.
בגלל מורכבות צילומיו, נהג רובינסון לשרטט סקיצות ביד חופשית של הצילום המיועד כדרך לתכנן את השלבים הנדרשים בצילום. צילומו "Fading away" הכה גלים רבים בקהל באנגליה שעה שהוצג לראשונה. למרות שהצילום בוצע בסיגנון הדומה לציור (בכדי לקרב את הצילום לציור במסגרת "צילום מדמה ציור") היה ברור לצופים שבצילום עסקינן. לקהל האנגלי היה קשה לקבל את החדירה של צלם לחדר שבו תא משפחתי אינטימי מתמודד עם רגע קשה בחיי המשפחה. מה רבה הייתה הפתעת הקהל כאשר התברר שהצילום הוא בכלל צילום מבויים שרובינסון ביצע עם שחקנים מקצועיים. הקהל הרגיש מרומה על ידי הצלם מאחר והזרם של צילומים מבוימים של רגעים אישיים בסיגנון המדמה ציור לא היה מוכר לפניו. (בציור זרם זה היה נפוץ, אך צילום מדמה ציור לא היה קיים לפני רובינסון)[3]. גם כאשר נאלץ להפסיק לעבוד במעבדת הצילום (עקב רגישותו לכימקלים בהם נעשה שימוש במעבדת הצילום) המשיך לפתח את ענף הצילום והיה הראשון שהפיץ ספרי הדרכה והנחיה לצלמים העוסקים החיזוק ההיבט האמנותי בראיה הצילומית.
ג'וליה מרגרט קמרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמרון (באנגלית: Julia Margaret Cameron) היא צלמת בריטית יחודית ושונה מהצלמים בני דורה. צילומיה הראשונים היו בגיל 48 (1863) שעה שקיבלה במתנה מצלמה מבתה. קמרון למדה בצורה עצמאית והשתלטה במהירות על תהליך הקולודיון הרטוב, אך הדבר שמיחד אותה מהצלמים האחרים הוא פיתוח שפה צילומית וראיה צילומית יחודית שבזכותה עבודותיה נחשבים עד היום כיצירות מופת בהיסטוריה של הצילום. מבין הצלמות של המאה ה-19 שמור לה מקום כבוד בצמרת. היא לקחה את הפרקטיקות של אומנות בצילום של רובינסון צעד אחד קדימה. היא לא התעניינה בפרטים שבתמונה והשתמשה בעדשות רכות, האיכות הטכנית של תמונותיה הייתה כמו אלו של הקלוטייפ המוקדמות, כלומר רמת פרטים לא גבוהה והתמונה איננה מאד חדה. האלמנט החשוב לה בתפיסת התמונה היו הקומפוזיציה ותפיסת האופי, ההבעה. והאישיות של המצולם.
מאחר ולא צילמה לפרנסתה ולא היה לה רקע קודם בצילום, היא הרשתה לעצמה להתנסות בתהליכים לא שיגרתים שבזכותם ובזכות גישתה לנושא הצליחה להפיק תמונות עשירות ברגש. אולם ההכרה ברמה האמנותית שלה בימי חייה הייתה מתונה מאד (גם עובדת היותה אשה בעולם של אמנים גברים לא עזרה), ורק במחצית השניה של המאה העשרים התגבשה הכרה רחבה באיכות עבודותיה ובמקומה בהיסטוריה של הצילום. קמרון עסקה בצילומיה בשני נושאים עיקריים: פורטרטים ואילוסטרציות של נושאים קלאסיים.
הפורטרטים של קמרון כוללים אישים רבים מבין דמויות המפתח של התקופה בזכות קשריה החברתיים המפותחים ושילובה של משפחתה הרחבה בחברה הגבוהה באנגליה.
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז, יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
הנושאים הקלאסיים בהם עסקו האילוסטרציות שלה כללו נושאים מהתנ"ך, מהמיתולוגיה ונושאים היסטוריים כללים. לצורך זה גייסה בדרך כלל את עובדי משק ביתה, לצורך זה היא מפיקה תחפושות עשירות ורקע מורכב המהווה חלק מהסיפור המצולם.
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז, יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז, יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
.jpg)
צילום בארה"ב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה זו החלה פריחתו של הצילום בארה"ב. ראוים לציון וילהלם ג'קסון (אנ') בנושא צילומי נוף של המערב
צילום מלחמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלחמה הראשונה ממנה הגיעו צילומים, היתה מלחמת קרים ב- 1855 שצולמו ע"י רוג'ר פנטון. ג'יימס רוברטסון צילם את נפילת סבסטופול. פליצ'ה באטו צילם את מלחמת האופיום בסין ב-1860 ובארה"ב צולמה מלחמת האזרחים החל מ-1861.
רוג'ר פנטון במלחמת קרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פנטון היה צלם בריטי. גם הוא למד ציור ועבד כצייר. לאחר תערוכת הצילום הגדולה בלונדון ב-1851 החלה התעניינותו בצילום והחל לצלם מבנים ארכיטקטונים. ב-1853 החל לצלם את אוסף המוזיאון הבריטי וב-1854 החל לצלם את משפחת המלוכה. בפברואר 1855 יצא לצלם בחזית מלחמת קרים. מאחר והשתמש בתהליך הקולדיון הרטוב, התקין פנטון חדר חושך מלא בעגלה הרתומה לסוס. במשך 3 חודשים צילם 350 נגטיבים (רובם המכריע היו פורטרטים של קצינים - שלאישורם נידרש כדי לנוע ממקום למקום)[3]. עקב התהליך והציוד המסורבל, צילומיו לא היו של החזית ממש, היו אלו צילומים מבויימים. כפי שניתן לראות מפיזור כדורי התותח בצילום משמאל, הכדורים הונחו במקום כדי להוסיף נופך דרמטי לצילום[3]. מימין זהו הקרון ששירת את פנטון כחדר חושך בשדה הקרב. הייתה זו המלחמה הראשונה ממנה הגיעו צילומים לעיתונים.
מלחמת האזרחים בארה"ב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת האזרחים צולמה בארה"ב על ידי מספר צלמים, גם צילומים אלו היו מבוימים על ידי צוות הצילום, הם כללו את שדה הקרב כולל גופות שנותרו וגם חיילים ואזרחים בטרם יצאו לקרב. בין הצלמים יש לציין את ג'ון הילרס (אנ') שצילם מעל 23 אלף נגטיבים, אנדרו ראסל (אנ'), טימותי אוסליבאן(אנ'). אלכסנדר גארדנר (אנ'). מת'יו ב. בריידי דוגמאות לעבודותיהם בקישור הצמוד לשמם.[3]
צילום בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]פליקס בונפיס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
בונפיס היה צרפתי שהגיע ללבנון ב-1860 כחייל צרפתי. לאחר שרותו הצבאי חזר לביירות עם אשתו וילדיו. הם השתקעו בעיר ופתחו סטודיו לצילום. בונפיס הרבה לתור את לבנון וסביבתה, כולל ארץ ישראל ויצר אוסף צילומים ענק וחסר תקדים במזרח התיכון. לימים נשכח האוסף בעלית הגג של מוזיאון בארה"ב ורק בעקבות פיצוץ בן ב-1971 נמצא האוסף.[87][88][89]
אוגוסט זלצמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
-
111 -
-
-
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
אוגוסט זלצמן , צייר צרפתי, הגיע לצלם בארץ ישראל 1853 אחד הראשונים שהתמחה בצילום כאמצעי למחקר עתיקות ארכיאולוגיות. כוונותיו של זלצמן היו צילום תעודי של ממצאים ארכיאולוגיים אך הרקע שלו כצייר סייע להפיק צילומים עם אספקטים אומנותיים. הוא שהה בירושלים למעלה מארבע חודשים והפיק מעל 200 נגטיבים מהעיר. בפריז הפיק אלבום צילומים בנושא ירושלים שכלל 174 מצילומיו. האלבום זכה לביקוש רב. [89].
לואיס דה-קלר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
לואיס דה-קלר(צר') צלם צרפתי עם נטיה לצילום ארכיאולוגי. שצילם במרחבי הלבנט, כולל מצרים סוריה וירושלים. [90][91]
מקסים די-קמפ
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
מקסים די-קמפ (אנ'), צייר צרפתי, סייר בלבנט בשנים 1850-1852כשליח של ממשלת צרפת וצילם במצרים, פלשתינה וסוריה. אלבום שכלל 125 מצילומיו הופק בפריס.
נשים בצילום
[עריכת קוד מקור | עריכה]על הצלמת הגדולה של התקופה, ג'וליה קמרון, ראו למעלה.
ז'נב אליזבת דיסדרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז, יישור כותרת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
5ז'נב אליזבת דיסדרי(אנ') היא ככל הנראה הצלמת הצרפתיה היחידה שצילומיה שרדו ובין הצלמות המקצועיות הבודדות בעולם באותה תקופה. בעלה והיא פתחו סטודיו לצילום בעיר ברסט שבצרפת בסוף שנות הארבעים ופעלו בתהליך הדאגורטייפ. כשעזב לפתוח סטודיו בפריס נשארה בעיר ברסט והמשיכה לצלם אנשים ואדריכלות. ב-1872 עברה לפריס, שם פתחה סטודיו לצילום בתהליך קולודיון והפעלה אותו עד מותה ב-1878[89].
צלמות נוספות בתקופה זו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נראה שבשבדיה הצלמת המקצועית הראשונה היתה Brita Sofia Hesselius (1801–1866) [92], באנגליה יש לציין גם את אוסף הצילומים הענק שצילמה Clementina Maude[93] , בקליפוניה את Julia Ann Rudolph [94]
1877-1893 צילום תנועה - מייברידג'
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך ג'לטין יבש - 1880 ואילך
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך כסף ג'ילטיני(אנ') בצילום הוא תהליך יבש,ניתן למרוח אותו על מצע (זכוכית, צלולויד וכו'), לשמור את הנגטיב במצב יבש ולחשוף אותו לאור (במצלמה) בכל זמו ולאחר החשיפה ניתן להמשיך לשמור אותו במצב יבש עד הפיתוח. תהליך זה הוא הבסיס לצילום משנת 1880 והוא בשימוש עד ימינו (גם עם הופעת הצילום הדיגיטלי יש צלמים הממשיכים לצלם צילום מסורתי). למרות שהתהליך העקרוני הינו אותו תהליך, הוא התפתח והתקדם בצעדים רבים:
- בשלב הראשון, המצע היה פלטות זכובית, בהמשך פותחו דפי צלולויד עם תפוצה משמעותי לגודל "8X10. (פורמט גדול)
- מצע הצלולויד התפתח ב-1888לסרטי צלולויד. סרטים אלו היו בגדלים שונים, הופעת סרטי צילום היתה קשורה להופעת מצלמות התומכות בהם. הסרט הראשון שהופיע היה סרט מס. 117 שגודל המסגרת של הנגטיב היה מרובע בגודל 57 מ"מ ( "2.25) וניתמך על ידי מצלמת בראוני(אנ') של קודאק.
- ב-1905 הופיע פורמט ה-35 מ"מ עם מספר מצלמות שתמכו בגודל זה. הפורמט הפך להיות הנפוץ ביותר החל מ-1923, שעה שלייקה הוציאה מצלמה איכותית התומכת בו. , גודל נפוץ נוסף היה "6X6.
- הופיעו ברטי צילום עם רגישות משופרת
- פותחו נגטיבים צבעוניים.
התפתחויות טכנולוגיות אלו פתחו אופקים חדשים בפני הצילום והצלמים:
- הופעת תהליך יבש איפשרה לצלמים ניידות משופרת והגעה לאתרי צילום אליהם לא ניתן להגיע עם מעבדת צילום של קולודיון רטוב.
- הופעת סרטי הצילום הרחיבה דרמטית את מעגל הצלמים והכניסה למעגל זה צלמים רבים חובבים. הפירסומת של קודאק למצלמת הבראוני היתה: "אתה תלחץ על החשיפה, אנו נדאג לכל היתר". המצלמה נרכשה טעונה בסרט צילום, כאשר הסרט הסתיים, המצלמה נשלחה למעבדה וחזרה טעונה עם סרט חדש והדפסת הצילומים שצולמו.
- סרטי הצילום איפשרו לצלמים המקצועיים לקבל מנושא מספר צילומים בקצב צילום גבוה יותר מאשר היה אפשרי בתהליך האיטי של פלטות/דפים נפרדים.
- הופעת סרטי צילום ברגישות גבוהה איפשרה לצלם אובייקטים בתנועה, כולל בתנועה מהירה, לחילופין, אפשר היה לצלם עם סרטים אלו בתנאי תאורה קשים, כולל בלילה.
הצילום משנת 1880 ואילך
[עריכת קוד מקור | עריכה]פוטוססשן Photo-Secession
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוהי קבוצת צלמים שפעלה לקדם את הצילום הפיקטוראליזם, לאחד את האמריקאים העוסקים באומנות, לארגן תערוכות של חברי הקבוצה ושל אמנים אמריקאים אחרים. הקבוצה תרמה רבות להכרה של הצילום כאומנות.
הקבוצה נוצרה בשנת 1902 מתוך הצלמים שיצרו את תערוכת הצילום הפיקטוריאליסטי ב- National Art Club שהוצגה בניו יורק. חבריה היו צלמים מובילים מארה"ב. הדמויות המובילות בקבוצה היה אלפרד שטיגליץ (Alfred Stieglitz) וסטייכן (Edward Jean Steichen), למרות גילו הצעיר נחשב כבר כצייר וצלם מוביל. יסוד הקבוצה היה כחלק מהעברת מרכז הכובד של אומנות הצילום מאירופה לארה"ב.
צלמים נוספים בין מייסדי הקבוצה:
John G. Bullock, William. B Dyer, Dallett Fuguet, Gertrude Käsebier, Joseph T. Keiley, Robert S. Redfield, Eva Watson-Schütze, Edmund Stirling, John F. Strauss, Clarence H. White..
הקבוצה הוקמה כמקבילה אמריקאית לאחוות ה Linked Ring Brotherhood הלונדונית. כתב העת של הקבוצה היהCamera Work שהיה כתב העת בצילום המוביל בשנים 1902-1917 ועורכו הראשי היה שטיגליץ, כתב עת זה תרם רבות להפצת אומנות הצילום ועבודות הצילום המובילות בקרב הציבור. האמן שהוביל מבחינת כמות העבודות בכתב העת היה סטייכן, בהמשך פתחו סטייכן ושטיגליץ גלריה של הפוטוססשן שהציגה עבודות אומנות, גלריה זו נחשבה כגלריה משפיעה ונחשבת. אגב, סטייכן היה גם הראשון שהציג צילומי צבע בארה"ב – הוא עשה זאת בגלריה זו ב-1907 בשימוש בטכניקת Auto chrome של האחים לומייר.
הקבוצה נתנה דחיפה להתפתחות אומנות הצילום בארה"ב.
קבוצת f/64
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוהי קבוצת צלמים צעירה שהתאגדה כקבוצה שאינה מקבלת את הגישה של הצילום הפיקטוראליזם שהיה הזרם המשפיעה בתחילת המאה העשרים, בטענה שזרם זה מעכב את התפתחות הצילום ומונע חידושים באומנות זו. הקבוצה העדיפה את הצילום החד, ברור, ישיר, ריאליסטי ובעל הפרטים הברורים. שם הקבוצה נגזר מבחירת עדשה בעלת צמצם סגור מאד המוביל לתוצאות חדות ומפורטות.
הקבוצה התגבשה בשנות השלושים של המאה העשרים באזור שבין העיר כרמל לסן פרנציסקו שבקליפורניה, הם הושפעו מעבודותיו של אדוארד ווסטון שהיה הראשון מבין הצלמים שקיבל את עיטור קרן גוגנהיים. בין מייסדיה: Ansel Adams Imogen Cunningham, John Paul Edwards , Sonya Noskowiak, Henry Swift, Willard Van Dyke, Edward Weston
הגישה הצילומית של קבוצה זו הפך לגישה הדומיננטית בשנות השלושים, זוהי גישה מתקדמת שפרחה בשנות המשבר הכלכלי והניבה צילומים ישירים של טבע, נופים, צורות גאומטריות, עירום ועוד. גם לאחר שהקבוצה התפרקה, המשיכה השפעתה על התפתחות הצילום והשם f/64 המשיך להיות שם נרדף לצילום ישיר.
דוגמית לעבודותיהם של הקבוצה:
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ניספור נייפס |
- אודות התצלום הראשון, אתר אוניברסיטת טקסס
- https://commons.wikimedia.org/w/index.php?search=athenes+1839&title=Special:MediaSearch&go=לדף&type=image
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hirsch, Robert (2 ביוני 2018). Seizing the Light: A History of Photography. McGraw-Hill. ISBN 978-0-697-14361-7. ארכיון מ-2 ביולי 2023. נבדק ב-13 בדצמבר 2015 – via Google Books.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "The Michigan Technic 1882 The Genesis of Photography with Hints on Developing". ארכיון מ-2023-04-05. נבדק ב-2023-03-15.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Newhall, Beaumont (1997). The history of photography: from 1839 to the present (5th ed.). New York: Museum of Modern Art. ISBN 978-0-87070-381-2.
- ^ "photography - Search Online Etymology Dictionary". www.etymonline.com. ארכיון מ-2017-07-02. נבדק ב-2012-09-02.
- ^ Newhall, Beaumont (1997). The history of photography: from 1839 to the present (5th ed.). New York: Museum of Modern Art. ISBN 978-0-87070-381-2.
- ^ Mulligan, Therese (2021). A history of Photography (באנגלית). Koln: Taschen. ISBN 978-3-8365-4099-5.
- ^ 1 2 "What is a camera obscura?". Camera Obscura and World of Illusions Edinburgh (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-01-31.
- ^ "Did You Know? This is the First-ever Photograph of Human Captured on a Camera". News18. 19 באוגוסט 2020. ארכיון מ-10 באפריל 2021. נבדק ב-19 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Newhall, Beaumont (1997). The history of photography: from 1839 to the present (5th ed.). New York: Museum of Modern Art. ISBN 978-0-87070-381-2.
- ^ "Walter Benjamin". www.marxists.org. נבדק ב-2024-02-01.
- ^ Newhall, Beaumont (1997). The history of photography: from 1839 to the present (5th ed.). New York: Museum of Modern Art. ISBN 978-0-87070-381-2.
- ^ Institution, Smithsonian. "Smithsonian's National Portrait Gallery Reveals Identities of Hundreds of People in Early 19th-Century Portrait Album". Smithsonian Institution (באנגלית). נבדק ב-2024-01-31.
- ^ Newhall, Beaumont (1997). The history of photography: from 1839 to the present (5th ed.). New York: Museum of Modern Art. ISBN 978-0-87070-381-2.
- ^ Technology of photography - Black & White Processing, Printing, Developing | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Gernsheim, Helmut (1986). A concise history of photography (אורכב 02.07.2023 בארכיון Wayback Machine). Courier Dover Publications. מסת"ב 0-486-25128-4
- ^ Batchen (1999). Burning with Desire: The Conception of Photography. ISBN 978-0-262-52259-5. ארכיון מ-2023-07-02. נבדק ב-2020-11-12.
- ^ "Septem planetarum terrestrium spagirica recensio. Qua perspicue declaratur ratio nominis Hermetici, analogia metallorum cum microcosmo, ..." apud Wilh. Janssonium. 2 ביוני 2018. ארכיון מ-2 ביולי 2023. נבדק ב-7 בספטמבר 2020 – via Google Books.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Eder, Josef Maria (1932). Geschichte der Photographie [History of Photography]. p. 32.
- ^ Sloane, Thomas O'Conor (1895). Facts Worth Knowing Selected Mainly from the Scientific American for Household, Workshop, and Farm Embracing Practical and Useful Information for Every Branch of Industry. S. S. Scranton and Company.
- ^ The title page dated 1719 of a section (of a 1721 book) containing the original publication can be seen here (אורכב 29.09.2017 בארכיון Wayback Machine). In the text Schulze claims he did the experiment two years earlier
- ^ Bibliotheca Novissima Oberservationum ac Recensionum (בלטינית). 1721. pp. 234–240. ארכיון מ-2017-09-30. נבדק ב-2017-09-29.
- ^ Litchfield, Richard Buckley (1903). Tom Wedgwood, the First Photographer, etc., London, Duckworth and Co. Out of copyright and available free at archive.org. In Appendix A (pp. 217-227), Litchfield evaluates assertions that Schulze's experiments should be called photography and includes a complete English translation (from the original Latin) of Schulze's 1719 account of them as reprinted in 1727.
- ^ Susan Watt (2003). Silver. Marshall Cavendish. pp. 21–. ISBN 978-0-7614-1464-3. נבדק ב-28 ביולי 2013.
... But the first person to use this property to produce a photographic image was German physicist Johann Heinrich Schulze.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ de la Roche, Tiphaigne (1760). Giphantie (בצרפתית). ארכיון מ-2022-09-28. נבדק ב-2020-11-12.
- ^ "Tiphaigne de la Roche – Giphantie,1760". wordpress.com. 7 ביולי 2015. ארכיון מ-27 בספטמבר 2017. נבדק ב-26 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Carl Wilhelm Scheele | Biography, Discoveries, & Facts". Encyclopedia Britannica (באנגלית). ארכיון מ-5 במאי 2020. נבדק ב-20 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Litchfield, Richard Buckley (1903). Tom Wedgwood, the First Photographer. Duckworth and Co. pp. 185–205.
- ^ Litchfield, Richard Buckley (1903). Tom Wedgwood, the First Photographer. Duckworth and Co. pp. 185–205.
- ^ Fulhame, Elizabeth (1794). An essay on combustion, with a view to a new art of dying and painting. Wherein the phlogistic and antiphlogistic hypotheses are proven erroneous. London: Printed for the author, by J. Cooper. ארכיון מ-30 ביוני 2021. נבדק ב-2 במרץ 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Schaaf, Larry J. (1990). "The first fifty years of British photography, 1794-1844". In Pritchard, Michael (ed.). Technology and art: the birth and early years of photography: the proceedings of the Royal Photographic Historical Group conference 1-3 September 1989. Bath: RPS Historical Group. pp. 9–18. ISBN 978-0-9515322-0-1.
- ^ Schaaf, Larry J. (1992). Out of the shadows: Herschel, Talbot, & the invention of photography. New Haven: Yale University Press. pp. 23–25. ISBN 978-0-300-05705-8.
- ^ Litchfield, Richard Buckley (1903). Tom Wedgwood, the First Photographer. Duckworth and Co. pp. 185–205.
- ^ Litchfield, Richard Buckley (1903). Tom Wedgwood, the First Photographer. Duckworth and Co. pp. 185–205.
- ^ Batchen, Geoffrey (1999). Burning with Desire: The Conception of Photography. MIT Press.
- ^ Litchfield, Richard Buckley (1903). Tom Wedgwood, the First Photographer - Appendix B. Duckworth and Co. pp. 228–240.
- ^ "The First Photograph". www.hrc.utexas.edu. אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2020. נבדק ב-4 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The First Photograph — Heliography". אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2009. נבדק ב-29 בספטמבר 2009.
from Helmut Gernsheim's article, "The 150th Anniversary of Photography," in History of Photography, Vol. I, No. 1, January 1977: ...In 1822, Niépce coated a glass plate... The sunlight passing through... This first permanent example... was destroyed... some years later.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nicéphore Niépce House Museum inventor of photography - Nicephore Niepce House Photo Museum". www.niepce.org. אורכב מ-המקור ב-2007-08-03. נבדק ב-2012-10-26.
- ^ Hirsch, Robert (2 ביוני 2018). Seizing the Light: A History of Photography. McGraw-Hill. ISBN 978-0-697-14361-7. ארכיון מ-2 ביולי 2023. נבדק ב-13 בדצמבר 2015 – via Google Books.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 [1] (אורכב 02.07.2023 בארכיון Wayback Machine) By Christine Sutton
- ^ Niépce House Museum: Invention of Photography, Part 3 (אורכב 16.03.2014 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 25 May 2013. The traditional estimate of eight or nine hours originated in the 1950s and is based mainly on the fact that sunlight strikes the buildings as if from an arc across the sky, an effect which several days of continuous exposure would also produce.
- ^ "Nicéphore Niépce House Museum inventor of photography - Nicephore Niepce House Photo Museum". www.niepce.org. אורכב מ-המקור ב-2007-08-03. נבדק ב-2012-10-26.
- ^ "Daguerre (1787–1851) and the Invention of Photography". Timeline of Art History. Metropolitan Museum of Art. באוקטובר 2004. ארכיון מ-3 במאי 2012. נבדק ב-6 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nicéphore Niépce House Museum inventor of photography - Nicephore Niepce House Photo Museum". www.niepce.org. אורכב מ-המקור ב-2007-08-03. נבדק ב-2012-10-26.
- ^ Hercule Florence. Le Nouveau Robinson, NMNM - Nouveau Musée National de Monaco (באנגלית בריטית)
- ^ Boris Kossoy, Hercule Florence: el descubrimiento de la fotografía en Brasil, Instituto Nacional de Antropología e História, 2004, ISBN 978-968-03-0020-4. (בספרדית)
- ^ Institute Hercule Florence, Instituto Hercule Florence, Institute Hercule Florence (באנגלית)
- ^ Artnet News, One of Photography’s Earliest Inventors Had an Ingenious Trick to Stop His Images From Over-Developing, Scholars Say, Artnet News, 2023-07-05 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Weston Naef, HERCULES FLORENCE, INVENTOR DO PHOTOGRAPHIA, Artforum, 1976-02-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Alfredo Ribeiro, Hercule Florence - Cronologia, Instituto Moreira Salles, 2017-06-01 (ב־Brazilian Portuguese)
- ^ Kossoy, Boris, The Pioneering Photographic Work of Hercule Florence., (14 בדצמבר 2017)., ISBN 978-1-315-46895-2
- ^ Ingrid Foster, The Daguerreotype, 2019
- ^ The Daguerreian Society - Making a Daguerreotype, www.daguerre.org
- ^ Wayback Machine, web.archive.org
- ^ The Daguerreotype: An Archive of Texts, Graphics, and Ephemera, www.daguerreotypearchive.org
- ^ Authors: Malcolm Daniel, Daguerre (1787–1851) and the Invention of Photography | Essay | The Metropolitan Museum of Art | Heilbrunn Timeline of Art History, The Met’s Heilbrunn Timeline of Art History (באנגלית)
- ^ By mid-February successful attempts to replicate "M. Daguerre's beautiful discovery", using chemicals on paper, had already taken place in Germany and England: The Times (London), 21 February 1839, p.6.
- ^ Daniel Hickman, Daguerreotypes – The Science of Early Photography, ChemistryViews, 2019-12-13 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Artistic Chemistry: Photography, www.aiche.org, 2010-08-23 (באנגלית)
- ^ Valentina Ljubić Tobisch, Wolfgang Kautek, Highly Photosensitive Daguerreotypes and their Reproduction: Physico‐chemical Elucidation of Innovative Processes in Photography Developed around 1840 in Vienna, ChemPlusChem 84, 2019-11, עמ' 1730–1738 doi: 10.1002/cplu.201900467
- ^ Karen Hellman, Carolyn Peter, Hippolyte Bayard and the Invention of Photography, Getty Publications, 2024-04-16, ISBN 978-1-60606-894-6. (באנגלית)
- ^ The Daguerreian Society - Making a Daguerreotype, www.daguerre.org
- ^ Mert Oktay, Unveiling the Past: Daguerreotypes and the Legacy of Mercury Fumes, Medium, 2024-01-17 (באנגלית)
- ^ Authors: Malcolm Daniel, William Henry Fox Talbot (1800–1877) and the Invention of Photography | Essay | The Metropolitan Museum of Art | Heilbrunn Timeline of Art History, The Met’s Heilbrunn Timeline of Art History (באנגלית)
- ^ Biography, 2015-05-06 (באנגלית בריטית)
- ^ Authors: Malcolm Daniel, William Henry Fox Talbot (1800–1877) and the Invention of Photography | Essay | The Metropolitan Museum of Art | Heilbrunn Timeline of Art History, The Met’s Heilbrunn Timeline of Art History (באנגלית)
- ^ THE CALOTYPE PROCESS, National Gallery of Canada, September 1, 2021
- ^ Fordwick Nº 23 Calotype, 2024-02-15, נבדק ב-2024-04-03
- ^ The Calotype Process, www.gla.ac.uk
- ^ The Calotype Process, www.gla.ac.uk
- ^ AlternativePhotography, A dash of salt, AlternativePhotography.com, 2010-03-02 (באנגלית אמריקאית)
- ^ How to Make a Salt Print, 2023
- ^ Photogram Images in the 1800s - Hippolyte Bayard, Schultze, Talbot, Anna Atkins, Sir John Herschel, Anne Dixon, Wilhelm Conrad Roentgen, Joseph Nicephere Niepce, www.photograms.org
- ^ 1 2 Hippolyte Bayard | [Windmills, Montmartre], The Metropolitan Museum of Art (באנגלית)
- ^ Brian Rope says, March 17: Indignation, On This Date in Photography: by James Mcardle, 2019-03-17 (באנגלית)
- ^ Hippolyte Bayard (Getty Museum), web.archive.org, 2013-10-24
- ^ After Niépce and Daguerre, Nicéphore Niépce's House Museum (באנגלית אמריקאית)
- ^ Richard G. Condon (1989). "The History and Development of Arctic Photography". Arctic Anthropology. 26 (1): 52. JSTOR 40316177.
- ^ 1 2 RPS | History, rps.org (באנגלית בריטית)
- ^ N. F. I. Team, Creative Photography-Everything you need to know, NFI, 2022-01-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jay Patel, What is Creative Photography? And what is Not?, Visual Wilderness, 2020-05-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Oscar Gustav Rejlander | Two Ways of Life, The Metropolitan Museum of Art (באנגלית)
- ^ The Two Ways of Life (x1993-22), artmuseum.princeton.edu (באנגלית)
- ^ Rejlander, Oscar Gustav (c. 1857), The Two Ways of Life, נבדק ב-2024-06-30
- ^ Calum |, ‘The Two Ways of Life’ Calum Colvin 1991 – Calum Colvin – Scottish Artist (באנגלית בריטית)
- ^ Oscar Rejlander - The Two Ways of Life, photographyhistory.blogspot.com (באנגלית)
- ^ אוסף תצלומי פליקס בונפיס - הארכיון הציוני, באתר www.zionistarchives.org.il
- ^ Félix Bonfils (The J. Paul Getty Museum Collection), The J. Paul Getty Museum Collection (באנגלית)
- ^ 1 2 3 George Eastman house collection, A history of photography, Taschen, 2021
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Louis De Clercq, Wikipédia, 2023-11-01 - ^ Search Results for 'Louis de Clercq', Artsy (באנגלית)
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Timeline of women in photography, Wikipedia, 2024-05-03 - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Clementina Maude, Viscountess Hawarden, Wikipedia, 2024-05-30 - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Brita Sofia Hesselius, Wikipedia, 2022-08-31
