היסטולוגיה
הִיסְטוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Histology, על פי האקדמיה ללשון העברית: תּוֹרַת הָרְקָמוֹת, חֵקֶר הָרְקָמוֹת) היא תחום בביולוגיה ורפואה החוקר את מבנה ותפקוד הרקמות. רקמה מוגדרת באופן בלתי-נוקשה כאסופת תאים בעלי תפקוד משותף. על פי רוב לתאים הללו יש מקור התפתחותי משותף, אם כי לא מדובר בתנאי מחייב, וישנן רקמות בעלות תאים ממקור אמבריונלי שונה. אף על פי שישנן רקמות רבות בגוף האדם וביצורים רב-תאיים אחרים, נהוג לחלקן ל-4 קבוצות מרכזיות:
- רקמת אפיתל – מצפה את משטחי וחללי הגוף, וכן מרכיבה בלוטות הפרשה. רקמה זו בנויה משכבות תאים צפופים, אשר מכילים מעט חומר בין-תאי, והשכבה העמוקה ביותר מעוגנת לשכבת חומר בין-תאי מעובה הנקראת "Basement Membrane".
- רקמת חיבור – מגנה ותומכת בגוף ואיבריו. ישנן רקמות חיבור רבות, הכוללות בין היתר רקמת עצם, סחוס, רקמת דם, וכן רקמות נוספות התומכות ומאגדות יחדיו אלומות תאים. רקמות אלו מאופיינות במיעוט תאים, אשר לרוב מרוחקים אלה מאלה, ובעלי חומר בין-תאי רב.
- רקמת שריר – רקמה המורכבת מתאים מוארכים אשר מתמחים ביכולת התכווצות.
- רקמת עצב – רקמה המורכבת משני סוגי תאים, נוירונים בעלי יכולת תקשורת חשמלית בין-תאית, ותאי תמך מגוונים המכונים תאי גליה.
החלוקה הנ"ל אמנם מקובלת, אך היא גסה, וישנם תאים שסיווגם איננו פשוט. נוסף על כך, אף על פי שישנם תאים אשר מתמחים בפעולה מסוימת, כגון כיווץ מכני (תאי שריר) או העברת שדר עצבי (נוירונים), ישנה חפיפה בפעולות של תאים שונים. לדוגמה, ישנם תאי רקמת חיבור אשר מתמחים ביכולת כיווץ (תאי מיו-פיברובלסט), וגם תאי שריר מתמחים בשינויים חשמליים דומים לאלו הנעשים על ידי תאי עצב (ראה: פוטנציאל פעולה).
שיטות היסטולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת הבדיקה ההיסטולוגית נאספות דוגמיות מבני אדם, בעלי חיים או צמחים, אותן חותכים לפיסות בעובי 5–15µm. לימוד מבנה הרקמה נעשה בעזרת מיקרוסקופ. לרוב התאים ברקמה הם חסרי צבע, ולכן כדי לאפשר את זיהויים יש צורך בצביעה של הדגימה. קיימות שיטות צביעה שונות המאפשרות להדגיש סוגי תאים ונוכחות מבנים וחמרים שונים ברקמה הנבדקת. בשיטות היסטולוגיות משתמשים בבדיקות רקמות שנלקחות מן החי (ביופסיה) או בדגימות מניתוחים שלאחר המוות. עיקר התרומה ניתנת למחקר סרטן ובדיקה של חולים שקיים חשש שחלו בסרטן.
לאחר הצביעה ניתן לחקור את המבנה במיקרוסקופ.
- צביעות עיקריות
- המטוקסילין (hematoxylin) מסמנים בדרך כלל בקיצור H.
- צביעת המטוקסילין-אאוזין – צביעה המבוססת על חומציות ובסיסיות של הרכיבים השונים ברקמה. חלקים חומציים יצבעו בכחול, למשל גרעיני התאים, שמכילים את הדנ"א שמורכב מחומצות גרעין. חלקים בסיסיים ייצבעו בוורוד, לדוגמה המיטוכונדריות, שבהם יש ריכוז של יונים חיוביים.
- צביעת Periodic acid-Schiff (PAS) – צובעת בעיקר סוכרים באדום. תצבע את הממברנה הבזאלית שמכילה גליקופרוטאינים ופרוטאוגליקנים.
- צביעת גימזה – צביעת DNA המדגישה את הכרומוזומים.
- צביעת Masson (טרי כרומטית) – מדגישה קולגן בגווני ירוק/כחול, בעיקר שימושית לאבחנת לייפת.
- צביעה ויטלית – נעשית על ידי הזרקת חומר לבעל חיים בעודו בחיים. המקרופאגים ברקמות בולעים את חלקיקי הצבע, וכך לאחר הקרבת בעל החיים ויצירת הדגימה ניתן לזהות אותם בקלות.
- צביעות אימונוהיסטוכימיות – צביעות המבוססות על נוגדנים, בעזרת צביעות אלו אפשר לאבחן נוכחות של אנטיגן ספציפי ברקמה. לדוגמה, צביעה אימונוהיסטוכימית עם נוגדן נגד החלבון ErbB2 מאבחנת את נוכחות חלבון זה ומצדיקה שימוש בתרופת ההרצפטין.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- science/microscopic-anatomy היסטולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
היסטולוגיה, דף שער בספרייה הלאומית
| ביולוגיה | |
|---|---|
|
