לדלג לתוכן

היינץ טיסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינץ טיסן
Heinz Tiessen
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 10 באפריל 1887
קניגסברג, פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בנובמבר 1971 (בגיל 84)
ברלין, גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Frank Parker עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קונסרבטוריון שטרן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס יוהאן שטאמיץ (1964)
  • פרס האמנות של ברלין (1957)
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריכרד גוסטב היינץ טיסןגרמנית: Richard Gustav Heinz Tiessen;‏ 10 באפריל 1887, קניגסברג29 בנובמבר 1971, ברלין) היה מלחין ומנצח גרמני.

טיסן למד אצל המלחין ארווין קרול בקניגסברג לפני שעבר לברלין. הוא נרשם לאוניברסיטת הומבולדט ולקונסרבטוריון שטרן, שם למד הלחנה ותאוריה של המוזיקה. הוא עבד כמבקר מוזיקה ב"אלגמיינה מוזיקצייטונג" משנת 1911 עד 1917, ואז, בשנת 1918, היה למנצח על מקהלת התיאטרון ומלחין ב-Volksbühne (קרי "בימת העם"). משנת 1920 עד 1922 ניצח על תזמורת האקדמיה ובשנים 1925 עד 1945 לימד תאוריה של המוזיקה והלחנה בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. כמו כן היה שותף לייסוד המחלקה הגרמנית של האגודה הבינלאומית למוזיקה בת זמננו, וכיהן כמנצח המקהלה הצעירה. בתקופת הרייך השלישי דירג השלטון הנאצי את המוזיקה שלו כ"בלתי רצויה" ואחרי מלחמת העולם השנייה חדל כמעט לגמרי להלחין. משנת 1946 עד 1949 ניהל את הקונסרבטוריון העירוני והחל ב-1955 עמד בראש מחלקת ההלחנה והתאוריה בבית הספר הגבוה למוזיקה של ברלין. תלמידיו המוכרים ביותר הם אדוארד ארדמן, סרג'יו צ'ליבידאקה ויוסף טל.

טיסן חיבר שתי סימפוניות, דרמת מחול ומוזיקה נלווית למספר מחזות, מוזיקה לתזמורת כלי מיתר, "סוויטת מחול המוות" לתזמורת קטנה, מוזיקה קאמרית, יצירות לפסנתר ולעוגב, לידר ומוזיקה כוראלית. המוזיקה של ריכרד שטראוס, שעזר לטיסן בשנת 1917 לקבל עבודה באופרה של ברלין, השפיעה על רבות מיצירות המוקדמות: הסימפוניה הראשונה מוקדשת לשטראוס. משנת 1918 ואילך ניכרת בניב המוזיקלי שלו נטייה ברורה לעבר הצורה האינדיבידואלית של האקספרסיוניזם, שלו תרמו יצירותיו הרבות לתיאטרון בפיתוח סגנון דרמטי מאוד ומשוחרר ממסגרת צורנית.

  • סימפוניה מס' 1 בדו מז'ור, 1910-11
  • סימפוניה מס' 2 "Stirb und Werde", אופוס 17, 1911-12
  • "טרילוגיית הטבע" לפסנתר, אופוס 18, 1913
  • "שביעיית הקיכלי" (Amsel-Septett) אופוס 20, 1914-15
  • "סוויטת המלט", 1919-21
  • מוזיקה למחזה "מרלין" מאת קרל לברכט אימרמן
  • מוזיקה למחזה Die armseligen Besenbinder מאת קרל האופטמן
  • מוזיקה למחזה "משרד הדואר" מאת רבינדרנת טאגור
  • מוזיקה למחזה "אנטיגונה" מאת סופוקלס
  • מוזיקה למחזה Masse Mensch מאת ארנסט טולר
  • וזיקה למחזה המלט מאת ויליאם שקספיר, אופוס 30
  • מוזיקה למחזה "סימבלין" מאת שקספיר
  • מוזיקה למחזה "ההתגלות השנייה" מאת אוגוסט סטרינדברג
  • מוזיקה למחזה "הסערה" מאת שקספיר
  • שלושה קטעים לפסנתר, 1923
  • חמישיית מיתרים, אופוס 32
  • "סלמבו", דרמת מחול, אופוס 34 1924
  • מוזיקה למחזה Abenteuer in Moll מאת הנס בראון, 1924
  • דואו סונאטה לכינור ופסנתר, 1925
  • מוזיקה למחזה "דון חואן ופאוסט" מאת כריסטיאן דיטריך גראבה, 1925
  • Vorspiel zu einem Revolutionsdrama, אופוס 33, 1926
  • מוזיקה למחזה "מוזיקה" מאת האופטמן, 1934
  • וריאציות קונצרטנטיות לפסנתר ותזמורת, 1961

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]