האימפריה הלטינית
| |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה נוצרית פיאודלית | ||
| ראש המדינה | קיסר | ||
| שפה נפוצה | רשמית: לטינית, צרפתית עתיקה. פופולרית: יוונית ביזנטית | ||
| עיר בירה | קונסטנטינופול | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אירופה  | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך הקמה | 1204 | ||
| פירוק | |||
| תאריך פירוק | 1261 | ||
| ישות קודמת | האימפריה הביזנטית | ||
| ישות יורשת | האימפריה הביזנטית (תחת שלטון משפחת פלאולוגוס) | ||
| שליטים בולטים | ז'אן דה בריין (1228–1237) | ||
| שטח בעבר |
339,000 (1204) קמ"ר 22,000 (1261) קמ"ר | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות קתולית | ||
| שונות | |||
 | |||
  | |||
האימפריה הלטינית או האימפריה הלטינית של קונסטנטינופוליס (בלטינית: Romania) הוא השם שניתן למדינה הצלבנית שהוקמה על ידי מנהיגי מסע הצלב הרביעי ביוזמת הדוג'ה של ונציה, אנריקו דאנדולו, על אדמת האימפריה הביזנטית אחרי בזיזת קונסטנטינופול ב-1204. האימפריה הייתה מיועדת לתפוס את מקום האימפריה הביזנטית כיורשת של האימפריה הרומית במזרח, עם שליט מערבי קתולי במקום הביזנטים האורתודוקסיים דוברי היוונית. בלדווין התשיעי, רוזן פלנדריה, הוכתר כשליט בלדווין הראשון ב-16 במאי 1204.
לפי ההסדר בין הצלבנים, האימפריה הביזנטית חולקה כך ששלוש שמיניות (כולל כרתים ומספר איים נוספים) ממנה יהיו בשליטת הרפובליקה של ונציה.
האימפריה הלטינית לקחה את שאר השטחים, והפעילה מאמץ רב להשתלט על השטחים היווניים (שחולקו לישויות וסאליות – ממלכת סלוניקי, נסיכות אכאיה ודוכסות אתונה). עם זאת, רוב הטריטוריה נשארה בידי המדינות היווניות האויבות שקמו אחרי כיבוש קונסטנטינופול, כמו דספוטט אפירוס, האימפריה של ניקאה והאימפריה של טרפזונטס. אף על פי שמשפחתו וצאצאיו של בלדווין רוזן פלנדריה נאבקו למשך כמה שנים כדי לבסס את שלטונם, האימפריה נפלה ב-25 ביולי 1261, כאשר מיכאל השמיני פלאולוגוס כבש בחזרה את קונסטנטינופול, כאשר הוא מדיח את השליט הלטיני האחרון – בלדווין השני מקורטנה.
להמלכת בלדווין ויצירת האימפריה הלטינית התלווה הרושם המוזר של יצירת שלוש אימפריות רומיות באירופה באותו הזמן; האימפריה הלטינית, האימפריה הרומית הקדושה ושאריות האימפריה הביזנטית.
למשך מאה שנים אחר-כך, יורשיו של בלדווין השני המשיכו להשתמש בתואר 'שליט קונסטנטינופול', ונחשבו לאדון העליון של המדינות הלטיניות שנשארו בים האגאי. הם מימשו ביעילות את סמכותם ביוון רק כאשר שלטו כנסיכי אכיאיה, בין 1333 ל-1383. למרות שבכלליות התייחסו אליהם כשליטים נומינליים, קיומן הממושך של המדינות הלטיניות בים האגאי שהתייחסו אליהם כמושלים, גרם לשימוש לא נכון בשם; תיאור מדויק יותר למצבם הוא שליטים בגלות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אימפריה לטינית, 1204–1261, דף שער בספרייה הלאומית
