דגון

דגן
תפקיד	אל הדגן והחקלאות
תרבות	המיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית
מקום מגורים	תותול
אלים מקבילים	אנליל
בן או בת זוג	Shalash
צאצאים	Demaroon

ערך זה עוסק באל הדגן במזרח התיכון הקדום. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דגון (פירושונים).

דָּגוֹן או דגן (באוגריתית: 𐎄𐎂𐎐 (דגן),^[1] בכתיב הברתי (אכדי ואמורי): da-gan^[2]^[3]) הוא אל הדגן והחקלאות במיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית.

במקרא מופיע שמו של דגון במספר שמות מקומות, וכן כאל של הפלשתים, לו היו מקדשים בערים עזה^[4] ואשדוד^[5], אולם אין תימוכין מחוץ למקרא לקשר בין דגון לפלשתים. מקדש דגון באשדוד מוזכר גם בתקופת בית שני^[6], בה הפלשתים לא היו קיימים כעם נפרד. הקשר בין האל המסופוטמי לפלשתים, שתרבותם הייתה שונה מאוד מהתרבויות השכנות, מוטל כיום בספק.

מקור השם

מקור שם האל במילה "דגן", יבול הארץ.^[7] פילון מגבל, בתרגומו לכתבי סכניתן, תרגם את שמו ליוונית כ"שדה תבואה" וזיהה אותו עם זאוס של החקלאות.^[8]^[9]^[10]

בעקבות אטימולוגיה עממית ישנה, היו שפרשו את שמו כנגזר מהמילה "דג", אך כיום ברור שמדובר בשגיאה.^[7]^[8]^[10]

בלשונות הודו־אירופאיות קיים שורש שמני דומה ל'דגן' השמי, ופירושו 'ארץ, אדמה' (בלשונות האזור מופיע כ־χθών[1] ביוונית וכ־tekan בחיתית), שייתכן שהוא מקורב אטימולוגית לשורש השמי הקדום.^[11]

בתקופת הברונזה

אחד האזכורים הקדומים ביותר של דגון מופיע לראשונה בתעודה משנת 2,500 לפנה"ס לערך, בכתבי העיר מרי שבעל הפרת.

באבלה שבסוריה התגלתה כתובת משנת 2,300 לפנה"ס לערך בה מוזכר דגון כאל הראשי של העיר וכ"ראש האלים" (BE-DINGIR-DINGIR), "אשתו" מאוזכרת כאלה "בלת (belat-u ביחסת נושא)", ופירוש שמה "גבירה (בעלת)". מקדשם נקרא בשומרית E-mul, שמשמעו "בית הכוכב". שמו של דגון ממשיך להופיע גם בשמות פרטיים של אכדיים באבלה.

הפנייה לדגון הייתה בתואר הכבוד "אדון" – "belu" ובתואר אדון־תותול. לדגון הוקדשו פסטיבלים, מקדשים, ואף רובעי עיר.

ניצחונותיו של סרגון בצפון ובמערב מסופוטמיה הוקדשו לדגן, וסרגון סגד לו בעיר תותול.

השם מוזכר בתעודה נוספת משנת 1,900 לפנה"ס לערך, שנכתבה בידי הספרן אתור־אסדואו מחצר מרי ומושל נחֿור (העיר נחור שבתנ"ך). בעיר הממלכה תרקה נמצא מקדש לאל דגן, שהיה האל המרכזי של העיר.^[12] העיר תותול הייתה מרכז דתי גדול המקודש לאל דגן, המוזכר שם כאחד האלים הראשיים של האמורים היושבים באזור מסופוטמיה עלית.

במבוא לחוקי חמורבי מתואר עמורפיא (חמורבי) כ"כובש היישובים לאורך הפרת בעזרת האל דגן".

דגון היה אל חשוב בפנתאון בפרת התיכון (באזור מרי, תרקה ותותול), שם היה מזוהה עם אנליל;^[13] לדוגמה, במילון אמורי–אכדי המתוארך לימי רים-סין הראשון או עמורפיא, מובא דגן (^dda-gan) בטור המלים האמוריות כמקביל לאנליל (^dEN.LÍL) בטור המלים האכדיות.^[3] דגון היה אל ראשי במיוחד בתרקה ובתותול.^[14]

דגן מוזכר גם בטקסטים שומריים ואכדיים, ומתואר כאל לוחם ומגן (לעיתים מזוהה עם אנליל). בטקסטים אלה הוא מלווה באלה "שַלה" (המזוהה לפעמים עם נינליל). במקורות אחרים נקראה בת לווייתו של דגן בשם סַלַסה, או אישרה.

בעיר מרי נמצא מקדש לדגן.^[15] גם באוגרית התגלה מקדש לדגן, משנת 1,300 לפנה"ס לערך, והוא נחשב האל השלישי בחשיבותו מבין אלי העיר (אחרי אל ואחרי בעל).

בכתבי אוגרית

ראו גם – שירה אוגריתית

מלוחות השירה האוגריתית עולה שלמרות תפקידו המועט בעלילה מהווה דגון חלק חשוב מהמיתולוגיה הכנענית. האל בעל מוזכר ביצירות כ"בן דגן", תואר בעל מורכבות מיתולוגית – שכן בעל ידוע כבנו של האל אל.^[16]

בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לדגן מוקדש הקטע השלישי מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא "תתל" (תותול בכתיב חסר).^[17] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכר שוב האל דגן, הפעם כנראה יחד עם בעל (המקור עם השחזור המקובל: [בעל ו]דגנ [יאִ]ספ חמת).^[18]

בין כתבי אוגרית שלא על חרס נמצאו שתי מצבות הקדשה לדגון:^[19]^[20]


	מצבת תריל (KTU² 6.13)^[21]	מצבת עזן (KTU² 6.13)^[22]
המקור האוגריתי	סכנ \| ד שעלית תֿריל \| לדגנ \| פגר [ש?] ואַלפ [\|?] לאַכל	פגר \| ד שעלי עזנ \| לדגנ \| בעלה [ש ואַ]לפ \| במחרת
משמעות	"המנחה(?) זוּ העלתה שריַל (שם פרטי) לדגון: פגר (קרבן^[19] או נדבה^[23]) שׂה ואלוף לאכול/לאָכלה"	"הפגר (קרבן^[19] או נדבה^[23]) זוּ העלה עזן (שם פרטי) לדגון בעלו: שׂה ואלוף למחר"

בתקופת הברזל

על ארון קבורת אשמונעזר השני שהתגלה בקרבת העיר צידון נכתב: ”ועד יתנ לנ אדנ מלכמ אית דאר ויפי ארצת דגנ האדרת אש בשד שרנ”, כלומר "ועוד נתן לנו אדון המלכים את דאר ויפו, "ארצֹת דגן" האדירות אשר בשדה השרון"; "ארצת דגן" יכול להתפרש כארצותיו של האל דגון או כארצות דגן.

במקרא

על פי הכתוב בספר יהושע^[24], מקום בשם "בית דגון" מצוי היה בשטח נחלת שבט אשר.

בספר שופטים מתוארת השמדת מקדש דגון שבעיר עזה על ידי שמשון, לאחר שסרני הפלשתים הערימו עליו ולכדו אותו: ”וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ” (שופטים, ט"ז, כ"ג).

מקדשו של האל דגון בעיר אשדוד מוזכר בספר שמואל בסיפור שביית ארון הברית: ”וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן. וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה וַיִּקְחוּ אֶת דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו. עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל הַבָּאִים בֵּית דָּגוֹן עַל מִפְתַּן דָּגוֹן בְּאַשְׁדּוֹד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.” (שמואל א', ה', ב'–ה'). לפי תרגומי המקרא, במקור נכתב "רק גו דגון נשאר עליו", דבר המעיד שדמותו הייתה אנושית.^[8]

לאחר ניצחון הפלשתים על שאול, מקדש דגון מוזכר בגרסת דברי הימים: ”וַיָּשִׂימוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ תָקְעוּ בֵּית דָּגוֹן” (דברי הימים א', י', י'). בנוסח שבספר שמואל, מדובר בחומת בית שאן במקום בבית דגון.

יש המפרשים גם את דברי הנביא צפניה (הרומזים אל הסיפור בספר שמואל לעיל) כמתייחסים לפולחן דגון: ”וּפָקַדְתִּי עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה” (צפניה, א', ט').

בתקופת בית שני

פולחנו של דגון התקיים גם בתקופה ההלניסטית. בספר מקבים א' מסופר שיונתן הוופסי (חשמונאי) שרף את מקדש דגון שבאזוטוס (אשדוד): ”והפרשים נפוצו בעמק וינוסו אשדודה ויבואו לבית דגון היכל אלילם להינצל: וישרוף יונתן את אשדוד ואת הערים אשר סביבותיה וייקח את שללן ואת היכל דגון ואת אשר נסו אליו שרף באש”;^[25] וכן: ”וכאשר קרב אל אשדוד הראו לו את מקדש דגון הנשרף ואשדוד וסביבותיה שוממות והגויות מושלכות ואת הנשרפים אשר שרפו במלחמה כי עשו מהם תלים בדרכו”.^[26]

יוסף בן מתתיהו מזכיר בכתביו מבצר בשם "דגון" בקרבת יריחו בהקשר לאירועים סביב הירצחו של שמעון החשמונאי.^[27] זהו מבצר דוק על הר קרנטל, מצפון מערב ליריחו.^[28]

השם והסמל בימינו

שמן של ממגורות דגון נגזר מדגון, וכן מדגן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דגון בוויקישיתוף

דגון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אדוארד קניג, ‏"דגון", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
איתמר זינגר, ‏לבעיית זהותו של דגון אלוהי הפלשתים, קתדרה 54, דצמבר 1989
דגן (אל כנעני), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ UT 9, 609 ועוד
^ Maurice Lambert, Textes de Mari. XVIIIe campagne 1969, Syria 47, 1970, עמ' 249 doi: 10.3406/syria.1970.6186
^ ¹ ² Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, עמ' 115, 118 doi: 10.3917/assy.116.0113
^ ספר שופטים, פרק ט"ז
^ ספר שמואל א', פרק ה', פסוקים א'–ה'
^ ספר המקבים א י, פסוק פג
^ ¹ ² צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 75
^ ¹ ² ³ איתמר זינגר, לבעיית זהותו של דגון אלוהי הפלשתים, קתדרה, 1989, עמ' 17–42‏, JSTOR 23402073
^ אוסביוס מקיסריה (לפי תרגום פילון לסכניתן), הכנה לבשורה, 1.10 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ ¹ ² James Barr, Philo of Byblos and his "Phoenician History", BJRL 57, 1974, עמ' 26
^ https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_54.8.pdf
^ הערך דגון, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, עמ' 264.
^ Georges Dossin, Inscriptions de fondation provenant de Mari, Syria 21, 1940, עמ' 166 doi: 10.3406/syria.1940.4187
^ Georges Dossin, Inscriptions de fondation provenant de Mari, Syria 21, 1940, עמ' 155 doi: 10.3406/syria.1940.4187
^ André Parrot, Les fouilles de Mari, sixième campagne, Syria. Archéologie, Art et histoire 21, 1940, עמ' 1–28 doi: 10.3406/syria.1940.4179
^ אצל סכניתן כפי שמובא אצל פילון מגבל נכתב שדגן היה אביו החורג של דמרוס (אחד מכינויי האל בעל); ראו מ"ד קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית – כרך א', מאגנס, 1983, עמ' 255 וכן Noga Ayali-Darshan, Baal, Son of Dagan: In Search of Baal's Double Paternity, Journal of the American Oriental Society 133, 2013, עמ' 651–657
^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–693 – לוח UT 607 = KTU² 1.100
^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608 = KTU² 1.107
^ ¹ ² ³ René Dussaud, Deux stèles de Ras Shamra portant une dédicace au dieu Dagon, Syria. Archéologie, Art et histoire 16, 1935, עמ' 177–180 doi: 10.3406/syria.1935.3822
^ מצבת תריל באתר מוזיאון הלובר
^ ב־KTU הקריאה היא:

סכנ | ד שעלית
תֿריל | ל דגנ | פגר
ו אַלפ ל אַכל
^ ב־KTU הקריאה היא:ב:

פגר | ד שעלי
עזנ | ל דגנ | פגר
[ו אַ]לפ | ב מרחרתֿת
^ ¹ ² ח. א. גינזברג, כתבי אוגרית, מוסד ביאליק, 1936, עמ' 132
^ יהושע, י"ט, כ"ט
^ מקבים א, י, פ"ג–פ"ד. וכן אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק ד, פסקה ד, 98–100.
^ מקבים א, י"א, ד'. וכן אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק ד, פסקה ה, 104.
^ מלחמת היהודים, ספר א, פרק ב, פסקה ג, 56; קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק ח, פסקה א, 230.
^ ישראל שצמן, תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום ליזה אולמן), עמ' 96, הערה לסעיף 56.

[1] UT 9, 609 ועוד

[2] Maurice Lambert, Textes de Mari. XVIIIe campagne 1969, Syria 47, 1970, עמ' 249 doi: 10.3406/syria.1970.6186

[:5-3] ¹ ² Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, עמ' 115, 118 doi: 10.3917/assy.116.0113

[4] ספר שופטים, פרק ט"ז

[5] ספר שמואל א', פרק ה', פסוקים א'–ה'

[6] ספר המקבים א י, פסוק פג

[:0-7] ¹ ² צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 75

[:3-8] ¹ ² ³ איתמר זינגר, לבעיית זהותו של דגון אלוהי הפלשתים, קתדרה, 1989, עמ' 17–42‏, JSTOR 23402073

[9] אוסביוס מקיסריה (לפי תרגום פילון לסכניתן), הכנה לבשורה, 1.10 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:4-10] ¹ ² James Barr, Philo of Byblos and his "Phoenician History", BJRL 57, 1974, עמ' 26

[11] ttps://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_54.8.pdf

[12] הערך דגון, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, עמ' 264.

[13] Georges Dossin, Inscriptions de fondation provenant de Mari, Syria 21, 1940, עמ' 166 doi: 10.3406/syria.1940.4187

[14] Georges Dossin, Inscriptions de fondation provenant de Mari, Syria 21, 1940, עמ' 155 doi: 10.3406/syria.1940.4187

[15] André Parrot, Les fouilles de Mari, sixième campagne, Syria. Archéologie, Art et histoire 21, 1940, עמ' 1–28 doi: 10.3406/syria.1940.4179

[16] אצל סכניתן כפי שמובא אצל פילון מגבל נכתב שדגן היה אביו החורג של דמרוס (אחד מכינויי האל בעל); ראו מ"ד קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית – כרך א', מאגנס, 1983, עמ' 255 וכן Noga Ayali-Darshan, Baal, Son of Dagan: In Search of Baal's Double Paternity, Journal of the American Oriental Society 133, 2013, עמ' 651–657

[17] צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–693 – לוח UT 607 = KTU² 1.100

[18] צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608 = KTU² 1.107

[:1-19] ¹ ² ³ René Dussaud, Deux stèles de Ras Shamra portant une dédicace au dieu Dagon, Syria. Archéologie, Art et histoire 16, 1935, עמ' 177–180 doi: 10.3406/syria.1935.3822

[20] מצבת תריל באתר מוזיאון הלובר

[21] ב־KTU הקריאה היא:

סכנ | ד שעלית
תֿריל | ל דגנ | פגר
ו אַלפ ל אַכל

[22] ב־KTU הקריאה היא:ב:

פגר | ד שעלי
עזנ | ל דגנ | פגר
[ו אַ]לפ | ב מרחרתֿת

[:2-23] ¹ ² ח. א. גינזברג, כתבי אוגרית, מוסד ביאליק, 1936, עמ' 132

[24] יהושע, י"ט, כ"ט

[25] מקבים א, י, פ"ג–פ"ד. וכן אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק ד, פסקה ד, 98–100.

[26] מקבים א, י"א, ד'. וכן אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק ד, פסקה ה, 104.

[27] מלחמת היהודים, ספר א, פרק ב, פסקה ג, 56; קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק ח, פסקה א, 230.

[28] ישראל שצמן, תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום ליזה אולמן), עמ' 96, הערה לסעיף 56.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

אלים במיתולוגיה הכנענית
מפחרת האלים	אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד • רפאים
אתרים מקודשים	מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול
ספרוּת	שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן
פולחן	במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב