גמר מונדיאל 1938
האצטדיון האולימפי קולומב בו נערך המשחק | |||||||
אירוע | מונדיאל 1938 | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
תאריך | 19 ביוני 1938 | ||||||
מיקום | האצטדיון האולימפי קולומב, פריז, צרפת | ||||||
שיפוט | ז'ורז' קאפדוויל (צרפת) | ||||||
צופים | 45,000 | ||||||
גמר מונדיאל 1938 התקיים באצטדיון האולימפי קולומב בפריז, צרפת ב-19 ביוני 1938, ובו נקבע שאלופת העולם לשנת 1938 היא נבחרת איטליה, שניצחה את נבחרת הונגריה בתוצאה 2-4. הייתה זו זכייתה השנייה ברציפות של איטליה בטורניר השלישי בהיסטוריה של גביע העולם, והאחרון לפני מלחמת העולם השנייה.
איטליה הייתה לנבחרת הראשונה בהיסטוריה שזוכה בטורניר פעמיים רצופות. עד כה, היחידה לשחזר את ההישג הייתה ברזיל ב-1958 וב-1962. כמו כן, איטליה הייתה לראשונה שזוכה בתואר מחוץ למדינתה.
במשחק עצמו עלתה איטליה, האלופה המכהנת, ליתרון ראשון כבר לאחר שש דקות משער של ג'ינו קולאוסי, אך פאל טיטקוש השווה לאחר שתי דקות בלבד. סילביו פיולה החזיר את איטליה ליתרון, וקולאוסי השלים צמד לפני המחצית וקבע 3-1 לאיטליה בהפסקה. ג'רג' שארושי צימק את התוצאה בדקה ה-70, אך 12 דקות אחר כך השלים פיולה צמד אישי וקבע את תוצאת המשחק, 4-2 לאיטליה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]איטליה הגיעה לטורניר כפייבוריטית לזכייה. הנבחרת, בהובלתו של ויטוריו פוצו ובכיכובם של ג'ובאני פרארי, ג'וזפה מאצה וסילביו פיולה, זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת ברלין שנתיים קודם לכן, והגיעה לטורניר כאלופה המכהנת, בעקבות זכייתה במונדיאל 1934. מהטורניר עצמו נעדרו נבחרות בכירות רבות, כגון ספרד שהייתה מצויה במלחמת אזרחים, אנגליה שבשלב זה עדיין החרימה את הטורניר, ונבחרות אורוגוואי וארגנטינה שבחרו שלא להשתתף בו. למעשה, ברזיל הייתה הנציגה הדרום אמריקאית היחידה בטורניר.
הדרך אל הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורניר מונדיאל 1938 התנהל בשיטת נוקאאוט לכל אורכו. 16 הנבחרות המשתתפות החלו את דרכן בשמינית הגמר, למעט אוסטריה שפרשה טרם הטורניר, ושמיטב כוכביה ייצגו את גרמניה בעקבות האנשלוס.
איטליה | שלב | הונגריה | ||
---|---|---|---|---|
יריבה | תוצאה | יריבה | תוצאה | |
נורווגיה | 1 - 2 ה | שמינית הגמר | הודו המזרחית ההולנדית | 0 - 6 |
צרפת | 1 - 3 | רבע הגמר | שווייץ | 0 - 2 |
ברזיל | 1 - 2 | חצי הגמר | שוודיה | 1 - 5 |
איטליה החלה את דרכה בהתמודדות מול נורווגיה. אף על פי שהגיעה כנבחרת המועדפת למשחק בפרט ולטורניר בכלל, התקשתה איטליה להתמודד עם הנורווגים. בדקה השנייה היא עלתה ליתרון מרגליו של פייטרו פראריס, אך נורווגיה השוויתה את התוצאה שש דקות בלבד לסיום, והמשחק עבר להכרעה בהארכה. ארבע דקות מפתיחת ההארכה, סילביו פיולה קבע את תוצאת המשחק, 2-1 לאיטליה שעלתה לרבע הגמר. במשחק המקביל פגשה הונגריה את הודו המזרחית ההולנדית (כיום אינדונזיה), ולא התקשתה להביס אותה. במחצית עמדה התוצאה על 4-0 להונגרים, שהוסיפו שני שערים במחצית השנייה בדרך לניצחון 6-0 ולרבע הגמר.
בשלב רבע הגמר פגשה איטליה את הנבחרת המארחת, צרפת. בשני טורנירי המונדיאל הראשונים זכתה המארחת בטורניר, אך הפעם היא הודחה כבר בשלב רבע הגמר. ג'ינו קולאוסי קבע 1-0 לאיטליה כבר לאחר תשע דקות, אך כעבור דקה השיגה צרפת את השוויון. האיטלקים הפגינו עדיפות במחצית השנייה, וצמד של פיולה קבע 3-1 לאיטליה, שהעפילה על חשבון המארחת לחצי הגמר. במשחק המקביל פגשה הונגריה את שווייץ. השווייצרים הגיעו לאחר שנאלצו לשחק פעמיים בשלב שמינית הגמר, לאחר שמשחקה הראשון מול גרמניה הנאצית הסתיים בשוויון 1-1 בהארכה. שווייץ השיגה את הכרטיס לשלב זה בזכות ניצחון 4-2 במשחק החוזר, אך לא יכלה להונגרים, שניצחו במשחק 2-0 והעפילו לחצי הגמר.
בשלב חצי הגמר פגשה איטליה את ברזיל וחלוצה הפורה לאונידאס דה סילבה, שנחשבה אז לכוח עולה בכדורגל העולמי. לאחר שוויון מאופס במחצית הראשונה, העלו קולאוסי וג'וזפה מאצה (בפנדל) את איטליה ליתרון כפול. שער מצמק של הברזילאים בדקות הסיום לא מנע את העפלתה של איטליה לגמר בפעם השנייה ברציפות, לאחר ניצחון 2-1. הונגריה, בכיכובם של ג'רג' שארושי וגיולה ז'נגלר, הוסיפה להציג כדורגל התקפי ומהנה, והביסה במשחק המקביל 5-1 את שוודיה. בכך, העלו ההונגרים את מאזן שעריהם ל-13 בשלושה משחקים בלבד, והעפילו לראשונה בתולדותיהם לגמר הטורניר.
שופט המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'ורז' קאפדוויל הצרפתי נבחר לשופט המשחק. עוזרי השופט, האנס ווטריך משווייץ וגוסטב קריסט הצ'כוסלובקי, נבחרו לשמש קוונים במשחק.
קאפדוויל היה לשופט היחיד עד כה בתולדות המונדיאל ששופט את משחק הגמר בארץ מוצאו. קאפדוויל שפט גם במשחק החוזר של רבע הגמר, בו ניצחה ברזיל את צ'כוסלובקיה בתוצאה 2-1.
עוזרי השופט שימשו גם הם כשופטים ראשיים במהלך הטורניר. ווטריך שפט את בניצחונה של איטליה על ברזיל 2-1 בחצי הגמר, וכן בניצחון המארחת צרפת 3-1 על בלגיה בשמינית הגמר. קריסט שפט בניצחונה של שוודיה 8-0 על קובה ברבע הגמר.
מהלך המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]איטליה ערב גמר המונדיאל הייתה נתונה תחת שליטתו של בניטו מוסוליני. עובדה זו, והצדעתם של שחקני איטליה במועל יד טרם המשחק, הביאו את הקהל הצרפתי המקומי לעודד בהמוניו דווקא את ההונגרים. מאמן איטליה, ויטוריו פוצו, השתמש דווקא באווירה העוינת סביב איטליה על מנת להמריץ את שחקני נבחרתו, שפתחו את משחקיהם בדרך כלל במהירות ובדיוק. שתי הנבחרות הציגו סגנונות שונים. הונגריה שיחקה כדורגל קבוצתי אלגנטי וטכני, בעוד איטליה נהגה להתבסס יותר על כישרונם האישי של שחקניה.
איטליה פתחה את משחק הגמר בסערה. כבר בדקה השישית, עלתה ראשונה על לוח התוצאות, כשג'ינו קולאוסי ניצל חוסר ערנות בהגנה ההונגרית וכבש את השער הראשון. שתי דקות אחר כך, הפתיעה הונגריה את איטליה והשיגה את השוויון מרגליו של פאל טיטקוש. למרות שער השוויון, איטליה שלטה בקצב המשחק, והעדיפות של שחקניה על פני ההונגרים החלה לתת את אותותיה. כבר בדקה ה-16 נטלה איטליה פעם נוספת את היתרון, אותו לא שמטה עד לסיום, מרגליו של סילביו פיולה. איטליה איימה באופן בלתי פוסק על השער ההונגרי, ובדקה ה-35 השלים קולאוסי צמד אישי, והעלה את נבחרתו ליתרון 3-1, שנשאר עד לסיום המחצית. בתוך כך, הקהל הצרפתי החל להריע לשחקנים האיטלקים בזכות המשחק החזק ושובה העין שהציגה.
במחצית השנייה שיחקה איטליה ביתר נינוחות. בדקה ה-70, ניצל זאת ג'רג' שארושי על מנת לצמק את התוצאה ל-3-2. בדקה ה-82 השלים פיולה צמד אישי שקבע את תוצאת המשחק, 4-2 לאיטליה, שהניפה את גביע העולם לקול תשואות הקהל.
19 ביוני 1938 | איטליה | 4 - 2 | הונגריה | האצטדיון האולימפי קולומב, פריז, צרפת צופים: 45,000 שיפוט: ז'ורז' קאפדוויל |
ג'ינו קולאוסי 35', 6' סילביו פיולה 82', 16' |
(סיקור) | פאל טיטקוש 8' ג'רג' שארושי 70' |
|
|
שופט: ז'ורז' קאפדוויל
קוונים: האנס ווטריך, גוסטב קריסט
בעקבות המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניטו מוסוליני, ששלט באותה תקופה באיטליה, שלח מברק לשחקני הנבחרת ערב המשחק, ובו נכלל המשפט "נצחו או תמותו". שוער הונגריה, אנטל סאבו, אמר לאחר המשחק - אולי ספגתי ארבעה שערים, אך לפחות הצלתי את חייהם של 11 אנשים, בהתייחסו למברק של מוסוליני.
שנה לאחר הטורניר פרצה מלחמת העולם השנייה. הטורניר שב לפעילות רק ב-1950, שם ציפה לנבחרות גורל שונה לחלוטין ממונדיאל 1938 - איטליה סיימה את דרכה כבר בשלב הבתים, בעוד הונגריה כלל לא העפילה לטורניר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "שמחה כפולה לאיטליה של פוצו", כתבה על משחק הגמר באתר פיפ"א
- אליפות - בצל מלחמת העולם, מעריב, 18 בינואר 1966
גביע העולם בכדורגל | ||
---|---|---|
טורנירי גמר | אורוגוואי 1930 • איטליה 1934 • צרפת 1938 • ברזיל 1950 • שווייץ 1954 • שוודיה 1958 • צ'ילה 1962 • אנגליה 1966 • מקסיקו 1970 • גרמניה המערבית 1974 • ארגנטינה 1978 • ספרד 1982 • מקסיקו 1986 • איטליה 1990 • ארצות הברית 1994 • צרפת 1998 • יפן וקוריאה הדרומית 2002 • גרמניה 2006 • דרום אפריקה 2010 • ברזיל 2014 • רוסיה 2018 • קטר 2022 • קנדה, מקסיקו וארצות הברית 2026 • ספרד, פורטוגל, מרוקו, ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי 2030 • ערב הסעודית 2034 | |
משחקי גמר | 1930 • 1934 • 1938 • 1950 • 1954 • 1958 • 1962 • 1966 • 1970 • 1974 • 1978 • 1982 • 1986 • 1990 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 • 2026 • 2030 • 2034 | |
טורנירי מוקדמות | 1930 • 1934 • 1938 • 1950 • 1954 • 1958 • 1962 • 1966 • 1970 • 1974 • 1978 • 1982 • 1986 • 1990 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 • 2026 • 2030 • 2034 |