גמר גביע אירופה לאלופות 1974
אירוע | עונת 1973/1974 בגביע אירופה לאלופות בכדורגל | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
באיירן מינכן ניצחה לאחר משחק חוזר | |||||||
המשחק הראשון | |||||||
| |||||||
תאריך | 15 במאי 1974 | ||||||
מיקום | אצטדיון הייזל, בריסל, גרמניה | ||||||
שיפוט | ויטאל לורו (בלגיה) | ||||||
צופים | 48,722 | ||||||
משחק הגומלין | |||||||
| |||||||
תאריך | 17 במאי 1974 | ||||||
מיקום | אצטדיון הייזל, בריסל, בלגיה | ||||||
שיפוט | אלפרד דלקורט (בלגיה) | ||||||
צופים | 23,32 | ||||||
→ 1973 1975 ← | |||||||
uefa.com | |||||||
גמר גביע אירופה לאלופות 1974 התקיים באצטדיון הייזל בבריסל שבבלגיה, ובו נקבע כי הזוכה בטורניר גביע אירופה לאלופות לעונת 1973/1974 היא באיירן מינכן הגרמנית, שניצחה את אתלטיקו מדריד הספרדית. במשחק שנערך ב-15 במאי 1974 לא הושגה הכרעה, והקבוצות נפרדו בשוויון 1-1 לאחר הארכה. בפעם היחידה בתולדות הטורניר נקבע משחק חוזר ליומיים אחר כך, ובו הביסה באיירן את אתלטיקו בתוצאה 4-0. הגמר נעל את המהדורה ה-19 של גביע אירופה לאלופות.
באיירן מינכן זכתה בתואר בפעם הראשונה מתוך שלוש זכיות רצופות, בשלוש הופעותיה הראשונות בגמר. הייתה זו הזכייה הראשונה של נציגת גרמניה המערבית בטורניר. באיירן הייתה לנציגה השנייה מגרמניה שמעפילה לגמר, לאחר שקודמתה, איינטרכט פרנקפורט, העפילה לגמר ב-1960 אך הובסה 7-3 על ידי ריאל מדריד. מנגד, אתלטיקו מדריד הייתה לנציגה הספרדית השלישית בגמר המפעל, וקדמו לה ריאל מדריד (צברה עד אז שש זכיות משמונה הופעות בגמר) וברצלונה (הפסידה 3-2 לבנפיקה ליסבון ב-1961). אתלטיקו עצרה רצף של שמונה עונות ללא נציגה ספרדית בגמר.
שתי הקבוצות העפילו לטורניר בזכות זכייתן באליפות המקומית בעונת 1972/1973. באיירן זכתה באליפות גרמניה המערבית באופן משכנע, מרחק 11 נקודות מסגניתה פ.צ. קלן. אתלטיקו מדריד הקדימה את ברצלונה בשתי נקודות כדי לזכות באליפות ספרד.
במשחק הראשון הסתיימו תשעים הדקות בשוויון 0-0. שש דקות לסיום ההארכה כבש לואיס אראגונס את שער היתרון לאתלטיקו, אך בדקה האחרונה של ההארכה הציל הבלם האנס-גאורג שוורצנבק את באיירן עם שער שוויון. מאחר שלא הושגה הכרעה, ושיטת דו-קרב בעיטות עונשין עוד לא הייתה בשימוש במשחקי הגמר, נקבע משחק חוזר ליומיים אחר כך, ובו הביסה באיירן את אתלטיקו בתוצאה 4-0. אולי הנס קבע את תוצאת המחצית עם שער יתרון, גרד מילר כבש צמד במחצית השנייה לפני שהנס השלים צמד אישי משלו, וקבע את תוצאת המשחק.
הדרך אל הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]באיירן מינכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]באיירן, שזכתה לבסוף בתואר, הייתה קרובה להדחה כבר בסיבוב הראשון. היא פגשה את אוטבידברג השוודית וגברה עליה 3-1 במשחק הראשון בבית, עם צמד לגרד מילר. בגומלין כבר הובילו השוודים בתוצאה 3-0, עד שרבע שעה לסיום כבש אולי הנס את השער ששלח את המשחק להארכה. בתום הארכה נטולת שערים, הבטיחה באיירן את מקומה בשלב הבא בזכות 4-3 בדו-קרב בעיטות עונשין.
בשמינית הגמר פגשה באיירן לדו-קרב טעון את דינמו דרזדן מגרמניה המזרחית. באיירן אירחה את המשחק הראשון, שהיה מרתק ומלא תהפוכות. דרזדן נטלה את היתרון, באיירן השלימה מהפך ועלתה ליתרון 2-1, אך עוד לפני המחצית כבשה דרזדן פעמיים וחזרה להוביל, 3-2 בהפסקה. באיירן התעוררה כעשרים דקות לסיום, כבשה פעמיים וניצחה 4-3. גם הגומלין התנהל באופן דומה. באיירן עלתה ליתרון 2-0 מצמד של הנס תוך 12 דקות בלבד, אך דרזדן חזרה למשחק ועלתה ליתרון 3-2 כעשר דקות בתוך המחצית השנייה. יתרון כזה היה מספיק לה כדי להעפיל, אך שתי דקות בלבד אחר כך קבע מילר 3-3, ששלח את באיירן לשלב הבא עם 7-6 בסיכום שני המפגשים.
ברבע הגמר פגשה באיירן את צסק"א סופיה הבולגרית, אז תחת השם "צסק"א דגל ספטמבר". במשחק הראשון בבית הביסה באיירן את צסק"א 4-1 (צמד לקוני טורסטנסון), ובגומלין, על אף שהובילה, נוצחה 2-1 שלא הפריע לה להעפיל לשלב הבא, עם 5-3 בסיכום.
בשלב חצי הגמר פגשה באיירן את אויפשט ההונגרית. במשחק הראשון בחוץ נפרדו הקבוצות בשוויון 1-1, שהעביר את ההכרעה למינכן. שם, במשחק הגומלין, ניצחה באיירן 3-0 חלק ומרשים והעפילה לגמר גביע אירופה הראשון בתולדותיה.
אתלטיקו מדריד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלופת ספרד החלה את דרכה בסיבוב הראשון מול גלאטסראיי הטורקית. המשחק הראשון במדריד הסתיים בשוויון 0-0, והגומלין באיסטנבול הסתיים בתוצאה זהה. הקבוצות עברו להכרעה בהארכה, ושם כבש איגנסיו סאלסדו בדקה ה-100 את השער היחיד בדו-קרב, ששלח את אתלטיקו לשלב הבא.
שלב שמינית הגמר הפגיש בין אתלטיקו לדינמו בוקרשט. הרומנים נוצחו בביתם 2-0 במשחק הראשון, ובגומלין השלימה אתלטיקו את העפלתה עם שוויון 2-2, וניצחון 4-2 בסיכום שני המפגשים.
ברבע הגמר התמודדה אתלטיקו עם נציגת יוגוסלביה, הכוכב האדום בלגרד. במשחק הראשון בחוץ גברה אתלטיקו 2-0 על הכוכב האדום, ובתום גומלין ללא שערים הבטיחה את מקומה בשלב הבא.
בחצי הגמר פגשה אתלטיקו את סלטיק הסקוטית. המשחק הראשון בגלאזגו הסתיים בשוויון 0-0, וההכרעה עברה למדריד. לאחר קרוב לשמונים דקות מאופסות, הצליחה אתלטיקו לפרוץ את ההגנה הסקוטית, ועשתה זאת פעמיים, מרגליהם של חוסה אאולוחיו גארטה ואדלרדו רודריגס. המשחק הסתיים בניצחון 2-0 לאתלטיקו, ששלח אותה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע אירופה.
באיירן מינכן | סיבוב | אתלטיקו מדריד | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | |
אוטבידברג | 4 – 4 (4 - 3פ) | 3 - 1 (בית) | 1 - 3ה (חוץ) | סיבוב ראשון | גלאטסראיי | 1 – 0 | 0 - 0 (בית) | 1 - 0 (חוץ)ה |
דינמו דרזדן | 7 – 6 | 4 - 3 (בית) | 3 - 3 (חוץ) | שמינית הגמר | דינמו בוקרשט | 4 – 2 | 2 - 0 (חוץ) | 2 - 2 (בית) |
צסק"א דגל ספטמבר | 5 – 3 | 4 - 1 (בית) | 1 - 2 (חוץ) | רבע גמר | הכוכב האדום בלגרד | 2 – 0 | 2 - 0 (חוץ) | 0 - 0 (בית) |
אויפשט | 4 – 1 | 1 - 1 (חוץ) | 3 - 0 (בית) | חצי הגמר | סלטיק | 2 – 0 | 0 - 0 (חוץ) | 2 - 0 (בית) |
סיכום המשחק הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי הקבוצות הגיעו לאצטדיון הייזל בבריסל ללא ניסיון במעמד גמר גביע אירופה. באיירן הציגה סגל חזק בראשותו של המאמן אודו לאטק, עם הקפטן פרנץ בקנבאואר, החלוץ גרד מילר, וכוכבים רבים מנבחרת גרמניה המערבית שזכתה זמן קצר לאחר מכן במונדיאל 1974.
מנגד התייצבה הקבוצה האטרקטיבית של המאמן הארגנטינאי חואן קרלוס לורנסו, ששלטה בקצב במחצית הראשונה של ההתמודדות, עם מסירות מדויקות ותנועה נכונה. עם פתיחתה של המחצית השנייה הגבירה באיירן את הקצב והשתלטה על המשחק, וחלוציה מילר ואולי הנס אף הגיעו למספר הזדמנויות כיבוש, שלא נוצלו. עם סיומן של 90 הדקות נותרה התוצאה על שוויון 0-0, שסיכם משחק לחוץ ועצבני מצד שתי הקבוצות.
המשחק נכנס להארכה, וככל שנקפו הדקות נדמה היה כי שתי הקבוצות לא יצליחו לשבור את ההגנות החזקות ולמצוא את הרשת. בדקה ה-114, שש דקות בלבד לסיום ההארכה, הצליחה לבסוף אתלטיקו לכבוש את השער הראשון. היא זכתה בבעיטה חופשית אלכסונית מצד שמאל. לואיס אראגונס סובב את הכדור בחצי גובה מעבר לחומה והכניע את שוער באיירן ספ מאייר, 1-0 לאתלטיקו סמוך לסיום.
האוהדים שהגיעו מספרד החלו לחגוג ביציעים את הניצחון הדרמטי של קבוצתם. השוער חשב שהשופט שרק לסיום ויצא מהשער והוריד את הכפפות כשבאיירן יצאה להתקפה אחרונה, בלם הקבוצה, האנס-גאורג שוורצנבק, פרץ קדימה עם הכדור, ובניסיון אחרון בעט מכ-30 מטרים כדור חזק לפינה של מיגל ריינה. הכדור קפץ פעם אחת על הארץ לפני השוער וחדר לרשת, 1-1 דרמטי כשנותרו שניות בלבד לסיום המשחק.
באותן שנים נקבע כי במקרה של שוויון בהארכה במשחק הגמר, ההכרעה תושג במשחק חוזר ולא בדו-קרב בעיטות עונשין. כך, שבסיומה של ההארכה נקבע כי הקבוצות יתמודדו פעם נוספת על התואר.
15 במאי 1974 | באיירן מינכן | 1–1ה | אתלטיקו מדריד | אצטדיון הייזל, בריסל, בלגיה צופים: 48,722 שיפוט: ויטאל לורו |
האנס-גאורג שוורצנבק 120' | (סיקור) | לואיס אראגונס 114' |
הרכבי הקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
סיכום המשחק החוזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]יומיים לאחר המשחק הראשון, התייצבו שתי הקבוצות למשחק הגומלין באותו האצטדיון. הפעם, בניגוד למשחק הראשון, התקיים המשחק לעיני כמחצית מכמות הקהל, ויציעי אצטדיון הייזל נותרו ריקים למחצה.
באיירן לא עשתה ולו שינוי אחד בהרכב שפתח יומיים קודם לכן. מנגד, נאלצה אתלטיקו להסתדר ללא אחד מכוכביה, חאבייר אירורטה שנותר מחוץ לסגל והוחלף באלברטו פרננדס פרננדס, וערכה שינוי נוסף בהתקפה - חוסה אופרטה הוחלף על ידי הראלדו בסרה, כפי שקרה לאחר כשעה במשחק הראשון. כבר בדקות הפתיחה ניכר היה כי שחקניה של אתלטיקו הושפעו יותר מאירועי המשחק הראשון, ובניגוד לבאיירן הציגו משחק אנמי וחלש. מנגד, פרנץ בקנבאואר הכתיב את קצב המשחק מהקו האחורי, ובאיירן שהציגה משחק שוטף בקצב גבוה השתלטה לחלוטין על המשחק.
אתלטיקו אמנם ניסתה למצוא את הרשת בפתיחת המשחק, אך לא הצליחה לייצר מצבי בעיטה בתוך הרחבה. מנגד הגיעה באיירן למצב מסוכן ראשון, כשפול ברייטנר הגביה מאגף שמאל, וגרד מילר נגח היטב אך הכדור נבלם בקורה. מן העבר השני, החמיצה אתלטיקו מצבים מצוינים לכיבוש בבעיטות חופשיות - בעיטה אחת נבלמה בחומה וכמעט הגיעה לשחקן פנוי על קו השער, והגבהה של איגנסיו סאלסדו נהדפה על ידי הגנת באיירן ממש מקו השער.
בדקה ה-28 מצאה באיירן את השער לראשונה במשחק. ברייטנר שלח כדור עומק ארוך מחצי המגרש של באיירן לעברו של אולי הנס. הנס השתלט על הכדור כשהוא חופשי לחלוטין, חדר איתו לרחבה וגלגל בקלות בין רגליו של מיגל ריינה, 1-0 לבאיירן. עד לסיום המחצית שמרה באיירן על היתרון במשחק הגנתי שמנע מאתלטיקו לייצר מצבי בעיטה חופשיים. כמעט כל בעיטה של שחקני אתלטיקו נבלמה על ידי הגנת באיירן, והכדורים שעברו את ההגנה נעצרו היטב אצל ספ מאייר.
המחצית השנייה נפתחה בקצב מהיר. אתלטיקו שלחה שחקנים רבים קדימה והייתה קרובה לשוויון, אך מנגד הייתה חשופה להתקפות מתפרצות מהירות של הגרמנים, שהביכו פעם אחר פעם את ההגנה. בדקה ה-56, הפכה התקפה מסוג זה לשער השני של באיירן. יופ קאפלמן נשלח באגף שמאל, והגביה ברגל לימין אל תוך הרחבה. גרד מילר השתלט על הכדור, ומזווית קשה בעט את הכדור הקופץ אל חיבורי השער הרחוקים, 2-0 לבאיירן.
אתלטיקו הוסיפה לחפש את השער, והייתה זכאית לפנדל ברור שלא נשרק לאחר עבירה של מאייר על חוסה אאולוחיו גארטה ברחבה. גם לאחר האירוע, אתלטיקו המשיכה לתקוף ואף ייצרה מצבי הבקעה בתוך הרחבה, אך מאייר הפגין יכולת גבוהה ומנע את השער המצמק. בדקה ה-69 שילמה אתלטיקו על ההחמצות שלה, כשבאיירן עלתה ל-3-0 בשער מרשים. כדור עומק הוקפץ לרחבה ומצא את מילר, שבנגיעה הקפיץ מעל ריינה היוצא, כדור שנחת בתוך הרשת של אתלטיקו. מילר השלים צמד שהעלה את מאזנו לשמונה שערים במפעל באותה עונה, והקנה לו את תואר מלך השערים של הטורניר.
בדקה ה-82, כפי שעשתה לאורך כל המשחק, הפקירה אתלטיקו לחלוטין את ההגנה לטובת שליחת שחקנים רבים קדימה, ושילמה על כך מן העבר השני. איבוד כדור במרכז המגרש הותיר את אולי הנס מול חוליית הגנה מדוללת של הספרדים. הנס התגבר ביכולת אישית מרשימה באחד-על-אחד מול מגן אתלטיקו, התגבר גם על מגן נוסף שהגיע מאחור וניסה לעצור אותו, עבר את ריינה ובעט לרשת החשופה כדי לקבוע את תוצאת המשחק, 4-0 לבאיירן.
התוצאה נותרה עד לסיום. באיירן הניפה את גביע אירופה לאלופות לראשונה בתולדותיה, והחזירה לראשונה את הגביע לגרמניה המערבית.
17 במאי 1974 | באיירן מינכן | 4 - 0 | אתלטיקו מדריד | אצטדיון הייזל, בריסל, בלגיה צופים: 23,283 שיפוט: אלפרד דלקורט |
אולי הנס 82', 28' גרד מילר 69', 56' |
(סיקור) |
הרכבי הקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיקור המשחק הראשון באתר אופ"א (באנגלית)
- סיקור המשחק החוזר באתר אופ"א (באנגלית)
משחקי גמר גביע אירופה וליגת האלופות | ||
---|---|---|
גביע אירופה לאלופות | 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 • 1990 • 1991 • 1992 | |
ליגת האלופות | 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023 • 2024 |