לדלג לתוכן

גישה פתוחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמליל הגישה הפתוחה כפי שעוצב על ידי "הספרייה הציבורית למדע" (PLoS).

המונח גישה פתוחה או גישה חופשית (Open access) מתייחס למקורות אקדמיים שנגישים לכל אדם שמחובר לאינטרנט וניתנים להעתקה והפצה בכל במדיה דיגיטלית באופן חופשי, ללא מגבלה טכנית, כספית או משפטית פרט לייחוס המקור למחבר. המונח התפתח בהקשר של עולם הפרסום האקדמי בעידן המידע, כאשר חוקרים החלו לערער על ההכרח לשלם להוצאות לאור אקדמיות דמי מנוי על מנת לקבל גישה למחקרים שנכתבו על ידי עמיתיהם בקהילה האקדמית ולפעמים גם על ידי עצמם. לשיטתם של אותם חוקרים, אם בעידן הדפוס דמי המנוי שיקפו את עלויות ההדפסה וההפצה של כתבי עת, הרי שבעידן המידע עלויות אלה הצטמצמו באופן ניכר עקב היכולת להעביר מסמכים על גבי האינטרנט ולהציגם על גבי צג המחשב או להדפיסם במדפסת ביתית בעלויות זניחות.

לעומתם טוענים המוציאים לאור כי בעוד שבעידן הידע העלות השולית פחתה, העלות הקבועה (first copy costs) נשארה גבוהה[1]. אמנם באופן מסורתי חוקרים לא קיבלו תשלום מהמוציאים לאור עבור פרסום מחקריהם כמו גם על ביקורת העמיתים[2], אבל עלות ברירת המאמרים ועריכתם נותרה גבוהה.

גישה פתוחה כתנועה חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטון שמדגים את יתרונות הגישה הפתוחה.

לרוב הספריות האוניברסיטאיות בעולם אין יכולת להיות מנויות על כל כתבי העת. הדבר בולט במיוחד במדינות מתפתחות, שהתקציבים שלהן מאלצים אותן להסתפק במספר מצומצם של כתבי עת. עקב כך, התקשורת בין מדענים ברחבי העולם מוגבלת ונוצר חוסר שוויון בין מדענים באוניברסיטאות ובמדינות שונות. בנוסף, מחקרים רבים שמומנו בכספי ציבור אינם נגישים לציבור שמימן את עריכתם. פרסום מאמרים בגישה פתוחה מאפשר לאוניברסיטאות אלה כמו גם לאנשים פרטיים לגשת למקורות אקדמיים ללא הגבלה.

גישה פתוחה לעומת תוכן חופשי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הצהרת חברי "יוזמת בודפשט" (Budapest Open Access Initiative - BOAI) מפברואר 2002 פרסום חופשי צריך לעמוד בתנאים הבאים[3]:

  • הטקסט המלא (full-text) נמצא באופן קבוע ברשת.
  • כל אדם שמחובר לרשת האינטרנט רשאי לחפש, לקרוא, להעתיק, להדפיס, להוריד, להפיץ ולקשר למקור המלא ללא תשלום.
  • הטקסט המלא ניתן לסריקה על ידי זחלני רשת.

למרות שהצהרת ה-BOAI השאירה בידי החוקרים את הזכות לשמור על שלמות הפרסום (integrity of the work), הצהרת Bethesda[4] והצהרת ברלין[5] שבאו בעקבותיה (שתיהן הוכרזו בשנת 2003) דרשו את האפשרות לפרסם יצירה נגזרת. לפיכך גישה פתוחה יכולה להיכלל בקטגוריה של תוכן חופשי. עם זאת, שתי ההצהרות האחרונות מגבילות הזכות להדפיס את הפרסום (או יצירות נגזרות) למספר מוגבל של עותקים. אם מפרשים את התנאי הזה כהגבלה על שימוש מסחרי במחקר ניתן להבין מדוע ה-BOAI ממליץ למוציאים לאור להשתמש ברישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי (by-nc) או ברישיון ייחוס (by) של Creative Commons (האחרון יכול לשמש במידה והמו"ל מוותר על הבלעדיות להפצה מסחרית של המחקר).[6].

יחד עם זאת, גישה פתוחה כוללת דרישות נוספות מעבר לויתור על זכויות יוצרים. ראשית, הצהרות Bethesda וברלין דורשות מהחוקר לוותר על זכויותיו בכל תוצרי המחקר ולא רק במאמר עצמו (לדוגמה תיעוד מלא של תוצאות ניסויים). שנית, הן דורשות שעותק של המחקר יופקד בארכיב דיגיטלי של מוסד אקדמי, איגוד מחקר, סוכנות ממשלתית או גוף מאורגן אחר (well-established organization) לצורך שימורו לטווח הארוך.

הרקע לתנועת הגישה הפתוחה באקדמיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהראשונים שקראו להנגשת הפרסומים האקדמיים לחוקרים בפרט ולציבור בכלל הוא סטיבן הרנד (אנ'), חוקר מתחום מדעי הקוגניציה, שפרסם את "ההצעה החתרנית" (Subversive Proposal)[7]. ההצעה התבססה על מודל של ארכוב-עצמי (self-archiving), שבזמן פרסום ההצעה כבר היה קיים בקהילת הפיזיקאים. בהשראה של הארכיב הדיגיטלי השיתופי arXiv, הציע הרנד לחוקרים מכלל הקהילה המדעית להעלות טיוטות של מחקריהם לשרתי FTP אנונימיים (שרתים שאינם דורשים שם וסיסמה) על מנת שיהיו נגישים לכל מי שיש לו גישה לאינטרנט.

הארכוב העצמי מנצל את העובדה שלפי החוק ברוב המדינות המערביות, כותב של יצירה ספרותית או מדעית מחזיק במלוא הזכויות על יצירתו בטרם העביר את חלקן או את כולן לאדם אחר (בדרך כלל המו"ל). מכיוון שבהוצאה לאור אקדמית העברת הזכויות נעשית לרוב לאחר אישור הטיוטה על ידי עמיתי מחקר מתחום זהה או קרוב לזה של כותב המאמר (ביקורת עמיתים), תהליך העבודה על המאמר כמו גם תהליך עדכון הטיוטות בהתאם להערות של עמיתי המחקר מהווה חלון הזדמנויות לצורך פרסום המחקר.

עם זאת, הצלחת תנועת הגישה הפתוחה בקרב קהילה האקדמית מיוחסת יותר מכל לסדרת מחקרים, שהראו כי מאמרים שפורסמו בכתבי-עת בגישה פתוחה מצוטטים יותר מאשר מאמרים שפורסמו בכתבי-עת בגישה מוגבלת. החל במחקר החלוצי של סטיב לורנס (אנ') שהתמקד ב"אפקט הציטוט" (citation impact) של כתבי-עת במדעי המחשב[8], יותר ויותר מחקרים הראו כי אפקט הציטוט של כתבי-עת בגישה פתוחה גבוה מזה של כתבי עת סגורים באותו תחום מחקר ובאותה רמת יוקרה[9].

הדרך הירוקה לעומת הדרך המוזהבת לגישה פתוחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחץ של תנועת הגישה הפתוחה כמו גם ניסיון חיובי בכתבי עת בתחום הפיזיקה גרם בסופו של דבר ליותר ויותר מוציאים לאור לתת "אור ירוק" לארכוב עצמי של טיוטות שנכתבו גם לאחר קבלת ביקורת העמיתים. האישור היה מותנה בדרך כלל בתקופת המתנה (embargo period) או בתשלום "דמי כופר" (processing-fees). במקביל החלו לצאת כתבי עת שכל המאמרים בהם היו בגישה פתוחה גם אם הכותבים שלהם לא דאגו לארכב אותם. הגישה הראשונה, שזכתה לכינוי "המסלול הירוק" (green road) לגישה פתוחה כמו גם הגישה השנייה, שזכתה לכינוי "המסלול המוזהב" (golden road), הוכרו על ידי יוזמת בודפשט כדרכים לגיטימיות לפרסום בגישה פתוחה.


לעומתם, חסידי הדרך הירוקה טענו שהלחץ של הקהילה האקדמית ללכת בדרך המוזהבת יכול לאיים על המוציאים לאור הוותיקים ולגרום להם לסגת ממדיניות הדרך הירוקה. ביקורת נוספת על הדרך המוזהבת היא שהיא מעבירה את כיסוי הוצאות הפרסום מהקוראים או המנויים לכותבים, ולכן למוציאים לאור בגישה זו יש עניין לפרסם כמה שיותר מחקרים על חשבון איכות הפרסומים[10]. יותר מכך, לטענתם תהליך ברירת המאמרים של צוות העורכים (editorial board) בכתבי העת של חלק מהמוציאים לאור, שזכו לשם טורפניים (predatory), הוא שטחי (אם כזה בכלל קיים) על מנת שיוכלו לפרסם כמה שיותר מאמרים במחיר נמוך בהרבה מזה שדורשים מוציאים לאור בדרך הירוקה[11]. לדוגמה, במחקר שפורסם בשנת 2013 נשלח מאמר עם טעויות גסות ל-304 כתבי עת "מוזהבים" שהצהירו שהמאמרים בהם עוברים תהליך של ביקורת עמיתים, וכמחציתם קיבלו את המאמר[12]. עם זאת, מחקרים מראים שרוב כתבי העת בדרך המוזהבת לא מבוססים על מודל עסקי של גביית דמי השתתפות מהכתבים[13]. כמו כן, אחת האסטרטגיות שבהן משתמשות הוצאות לאור מוערכות כמו PLoS על מנת להוזיל את עלות פרסום המאמר ולהגדיל את הכנסותיהן היא לוודא את נכונות (accuracy) המאמר מבלי לשפוט את חשיבותו (significance)[14].

למרות שהגישה הירוקה נראית כדרך שבה מוציאים לאור מבוססים יכולים לעבור באופן הדרגתי ממודל עסקי של גביית תשלום מהקוראים לטובת מודלים חלופיים ללא סיכונים מיותרים, היישום בפועל שלו מחייב את מוסדות המחקר לשלם עבור המאמרים החופשיים פעמיים: בפעם הראשונה החוקר צריך לשלם עבור פתיחת המאמר שלו לגישה פתוחה ובפעם השנייה הספרייה של המוסד האקדמי צריכה לשלם עבור מנוי לכתב העת שכולל בתוכו מאמרים בגישה פתוחה כמו גם מאמרים בגישה סגורה. אחד המודלים שמנסה לפתור וגם יושם בפועל הוא לערוך הסכם לטווח ארוך בין קונסורציום (מַאֲגָד) של מספר אוניברסיטאות גדולות לבין מוציא לאור שמצד אחד מפנה חלק מדמי המנוי לטובת תשלום עבור פתיחת המחקרים של אותן אוניברסיטאות לגישה פתוחה מבלי לשנות את התשלום השנתי עבור מנוי לכתבי העת של המו"ל ומצד שני מבטיח הכנסה קבועה למו"ל לאורך זמן גם אם רוב המאמרים בכתבי העת שלו זמינים בגישה פתוחה. עם זאת, ייתכן והמו"ל יצטרך לפצות את עצמו על אובדן ההכנסות מאוניברסיטאות קטנות שיחליטו לוותר על רכישת מנוי לכתבי העת שרוב המאמרים בהם זמינים באופן חופשי (למשל על ידי ויתור על הוצאת גרסה מודפסת או פרסום)[15].

גישה פתוחה מנדטורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודעות ההולכת וגוברת ליתרונות הגישה הפתוחה הובילה יותר ויותר מוסדות אקדמיים לאכוף מדיניות של גישה פתוחה (open access mandate). באוקטובר 2007 אומצה לראשונה מדיניות של גישה פתוחה על ידי מדינה כאשר התקבלה הצעת החוק של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, לאכוף מדיניות של גישה פתוחה במכונים הלאומיים לבריאות[16]. ביולי 2012 אומצה לראשונה מדיניות גורפת של גישה פתוחה על ידי מדינה, כאשר שר המדע של בריטניה, David Willetts, הורה לאכוף מדיניות של גישה פתוחה על כל המחקרים שממומנים על ידי כספי ציבור[17]. כמו כן, יום לאחר ההצהרה של ממשלת בריטניה, הנציבות האירופית הצהירה על כוונתה לפרסם את כל המחקרים שימומנו על ידי תוכנית המחקר והפיתוח Horizon 2020 בגישה פתוחה[18]. נכון ל-2013[דרושה הבהרה] ישנה הצעת חוק, אשר זוכה לתמיכה משני קצות הקשת הפוליטית בארצות הברית, ליישם את המדיניות של המכונים הלאומיים לבריאות בכל מוסדות המחקר הלאומיים[19].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גישה פתוחה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ William Skidelsky, The true price of publishing, ‏4 באוגוסט 2011
  2. ^ Stevan Harnad, Free at Last: The Future of Peer-Reviewed Journals, ‏דצמבר 1999 (באנגלית)
  3. ^ The Budapest Open Access Initiative, ‏14 בפברואר 2002 (באנגלית)
  4. ^ Bethesda Statement on Open Access Publishing (ארכיון)
  5. ^ Berlin Declaration on Open Access to Knowledge in the Sciences and Humanities (באנגלית)
  6. ^ [PDF http://www.budapestopenaccessinitiative.org/pdf/open_access_publishing_and_scholarly_societies.pdf], ‏יולי 2005 (באנגלית)
  7. ^ Stevan Harnad, Subversive Proposal, ‏27 ביוני 1994 (באנגלית) (ארכיון)
  8. ^ Steve Lawrence, Online or Invisible?, ‏2001
  9. ^ Kristin Antelman, Do Open-Access Articles Have a Greater Research Impact?, אנגלית, ‏ספטמבר 2004
  10. ^ Open Access and Vanity Publishing, ‏21 באוקטובר 2009 (באנגלית)
  11. ^ Karen Coyle, Predatory Publishers | Peer to Peer Review, ‏4 באפריל 2013 (באנגלית)
  12. ^ John Bohannon, Who's Afraid of Peer Review?, ‏4 באוקטובר 2013 (באנגלית)
  13. ^ Peter Suber, No-fee open-access journals (באנגלית)
  14. ^ Free-for-all, ‏4 במאי 2013 (באנגלית)
  15. ^ Bo-Christer Björk and Turid Hedlund, Two Scenarios for How Scholarly Publishers Could Change Their Business Model to Open Access, ‏פברואר 2009 (באנגלית)
  16. ^ [Mandate for Public Access to NIH-Funded Research Poised to Become Law http://www.taxpayeraccess.org/news/2007/mandate-for-public-access-to-nih-funded-rese.shtml], ‏24 באוקטובר 2007 (באנגלית)
  17. ^ Richard Van Noorden, UK research funders announce liberated open-access policy, ‏16 ביולי 2012 (באנגלית)
  18. ^ Richard Van Noorden, Europe joins UK open-access bid, ‏17 ביולי 2012
  19. ^ Peter Suber, United States doubles down on open access to federally-funded research, ‏2 במרץ 2013 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גישה_פתוחה&oldid=39183150"