גורם סיכון
באפידמיולוגיה, גּוֹרֵם סִכּוּן הוא משתנה הקשור בסיכון מוגבר לתחלואה. הקשר בין גורם הסיכון לתחלואה אינו בהכרח קשר סיבתי ישיר, אלא קשר סטטיסטי מתאמי. המונח נטבע על ידי ויליאם קנל, מנהל מחקר פרמינגהם במאמר שפרסם בשנת 1961 בכתב העת Annals of Internal Medicine.
גורם סיכון יכול להיות מתואר במספר דרכים. הראשונה היא באמצעות הסיכון היחסי, כפי שמחושב באופן סטטיסטי. בצורה זו מתואר גורם הסיכון כמשתנה שגורם לתחלואה פי מספר מסוים. למשל, המשפט "הסיכון של אישה בשנות השישים לחייה ללקות בסרטן השד גבוה פי 100 לעומת אישה בשנות ה-20 לחייה" מציג את הגיל המבוגר כגורם סיכון ללקות בסרטן השד. דרך נוספת לתאר גורם סיכון היא על ידי הבאת שיעור הפרטים שנחשפו לגורם מתוך החולים. דוגמה לכך היא המשפט "רק 5% מהחולים בחצבת הם מבוגרים", אשר מצביע על כך שגיל צעיר הוא גורם סיכון ללקות בחצבת. דרך שלישית לתאר גורם סיכון היא העלייה בשיעור ההיארעות לאחר החשיפה לגורם, כפי שמתבטא במשפט הבא: "צריכה של משקה אלכוהולי באופן יומי גורמת לעלייה של כ-20 מקרים של שחמת הכבד לכל 1,000 איש מדי שנה".
